מד מן 6.01-02: הדלת

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 08/04/2013 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

"מד מן" עונה 6 פרקים 1 ו-2, פתיחת העונה השישית

אתה לבד? לקראת העונה השישית של "מד מן", משהו על השאלה שמהדהדת בכל הווייתו של דון

עקבו אחרינו בפייסבוק או בטוויטר

Mad Men - 06x01 - The Doorway

בעת פרסום הפוסט ישנן חמש תגובות שמקדימות אותו.

 

Cent'anni di Solitudine

בחודשים האחרונים פורסמו כמה וכמה תמונות פרומו לקראת העונה החדשה, ו-וואו כמה שהן היו משלות. לא רמזו במאום על אורגיית שיער הפנים שהתחוללה בפרק הזה: גינזברג, אייב, הארי, סטן עם לוק איש המערות. אפילו לרוג'ר יש פיאות לחיים. דיאלוגים לא מעטים בפרק נמוגו תחת פרצי הקריאות ו/או הצחוקים שלנו למראיהם. בנוסף, אם חשבנו שנקבל שוב את בטי הרזה, מסתבר שמשקלה נשמר וככל הנראה כך יישאר. היחיד שנראה אותו דבר, אולי מעט דשן יותר, הוא דון.

פרק הפתיחה היה נפלא ממש. העיסוק במוות, שהיה כה מהותי בעונה החמישית, נשאר כזה גם בפתחה של העונה השישית. הפעם, בניגוד לעבר, הוא שואב אליו גם את דון. האיש ניצב שוב בעליבותו, שכרונו ויצרו, וכפי שהפרק דואג לרמוז שוב ושוב – בבדידותו. "Cent'anni", אומרת לו האורחת-המאהבת שלו [1], "מאה שנים", כמו אלה מ"של בדידות", יצירת המופת של גבריאל גרסיה מרקס שיצאה לאור ב-1967, השנה האלימה שאת סיומה חגגו החברים. ומתוך "הקומדיה האלוהית" של דאנטה אנחנו שומעים את קולו של דון: "באמצע הדרך של מסע חיינו, תעיתי מדרך הישר והתעוררתי לבדי ביער אפל". האם אתה לבד?

[1] לינדה קרדליני מ"פריקים וגיקים" ומ-"ER" – איכשהו זיהיתי אותה ברגע שראיתי אותה בסצינה בלובי, חרף הפאה הלא מחמיאה (והעובדה שהיא נראית ממש מבוגרת).

כל זה בזמן שהוא מצוי על כסא נוח על חוף בהוואי, שעונו עצר מלכת. מצוי בגן עדן וקורא על הגיהנום. או שמא הם כרוכים זה בזה? כשהוא דיבר עם החייל, הצעיר הבהיר שמבחינתו וייטנאם והוואי הם אותו מקום. האנשים נראים אותו דבר. כך או כך, כשדון עוזב את המקום הוא לוקח אותו איתו, בריזת האוקיינוס ניכרת בשיערו והגלים הרגועים נשמעים בראשו כשהוא מביט מחלון משרדו. זה לא סתם מקום שונה, זה מקום שבו הוא עצמו שונה. לא מתגעגע לבית, נכנס למצב מסוים, האוויר והמים כולם באותה טמפרטורה של הגוף, המוזיקה, הניחוח, הרוח והכחול. כל אחד יתאר חופשה כזו ומקום כזה כגן עדן, אבל מפתיע להיווכח עד כמה הסיכום של דון מהחוויה לקח את העניין כמה צעדים קדימה, בלי שאפילו ישים לב.

זה נשמע כמו מפלטו של מי שכבר הרים ידיים. בלי דאגה, בלי מצפון, בלי שעון. האיש שניסה וכשל, שמארח את ידידו הרופא במשרדו ומבטיח להחזיר לו ביקור בעבודה (באיזה אופן זה יקרה?). האיש שכה אהב נוסטלגיה, הכאב הזה מפצע ישן. האם יש לו בכלל פצעים ישנים? האין כולם פועמים ונפערים שוב ושוב? אותה מצגת שקופיות מפורסמת ונוסטלגית מ"הגלגל" התהפכה על ראשה בפרק, ואיתה התמונה של דון ומייגן. דון אולי עורג אל אותו גן עדן, אבל בניגוד למצגת שעשה לקודאק לפני כמעט שמונה שנים, נראה שהתמונות לא עושות לו כלום, ושיחסיו עם מייגן ממש לא כפי שהיו.

Mad Men - 06x01 - The Doorway don

תנו לו כבר אמי!

הפצעים האלה יכולים לצוץ משום מקום. למשל, הם יכולים להגיע בלווייה לאמו של חברו, כאשר אחת הדודות סופדת לה ומתארת יחסי אם ובן כל כך מקסימים מול עיניו הכלות והשיכורות של דון. "איש לא יכול היה לדבר איתה בלי לשמוע על הישגיו, על שנינותו, על טוב לבו… 'אני לא צריכה אף אחד, הלב שלי מלא כי בני הוא האור שלי'". איזה ריק קיים בבנאדם שמעולם לא זכה לאהבת אם? לאן הוא נסוג באותו רגע? אם להשוות מההתנהגות של רוג'ר באותו מעמד – וכך יש לעשות כמובן – זה היה אל ילדותו. רוג'ר פיזר את ההתאגדות, שעט במעלה המדרגות אל חדרו וטרק את הדלת. דון, יש לשער, היה שוב אותו ילד נטול אם, ואקום שהתמלא בלעגם של ההמונים. Ain't you heard? I'm a whore child.

והפצעים יכולים, למשל, להגיח גם כי דון לקח בטעות פריט צבאי נוסף של מישהו שאינו הוא. מצית, כמו זה ששמט מידו והביא למותו של דון דרייפר האמיתי, הנה הוא שב ורודף אותו אפילו אחרי שהשליך אותו לפח. כי מה לעשות, בחיים אנחנו לעתים קרובות צריכים לעשות דברים שהם פשוט לא התיק או המצית או הדיסקית שלנו. אפילו אם שמו של אחר חרות על זה. זה רץ במשפחה, כנראה: בעבר סאלי נתקלה בדיוק באותה בעיה אחרי שהשליכה מהחלון את הבובה שהתינוק ג'ין הביא לסאלי, כי חשבה שהפעוט הוא גלגול של סבה המת. היא התעוררה בצווחות כאשר גילתה את הבובה יושבת על השידה כאילו דבר לא קרה. רוחות הרפאים, מסתבר שוב, מסרבות להרפות.

לא בטוח שאפסה תקווה מדון, שבפרוס השנה החדשה בכל זאת מייחל להפסיק לבגוד באשתו (ובחברו), שדואג לנסות להחזיר את המצית לבעליו ושנוזף באנשי הקריאייטיב על זילות המילה "אהבה". הכותרת בעיתון הראשון של השנה החדשה הייתה מאוד סמלית: "העולם נפרד משנה אלימה; העיר הופכת מושלגת". והסצינה הראשונה של הפרק – של העונה – היא חזרתו לחיים של שוער הבניין, ומשם כמובן גם של דון.

אבל כדרכו בקודש, מתיו וויינר שומר על אמביוולנטיות. שם הפרק שאוב מנאומו עתיר החן אבל נטול התקווה של רוג'ר [2] אצל הפסיכולוג: "מה הן החוויות בחיים? זה כמו שאתה רואה דלת. בפעם הראשונה שאתה מגיע אליה אתה אומר, 'הו, מה נמצא בצד השני של הדלת?'. אז אתה פותח כמה דלתות נוספות ואומר: 'אני חושב שאני רוצה לחצות גשר הפעם, נמאס לי מדלתות'. לבסוף אתה עובר מבעד לאחד מהדברים האלה ומגיע לעבר השני, ואתה מבין שזה כל מה שיש – דלתות וחלונות וגשרים ושערים. וכולם נפתחים באותה דרך, וכולם נסגרים מאחוריך. תראה, החיים אמורים להיות נתיב שאתה הולך לאורכו, וקורים לך דברים והם אמורים לשנות אותך, לשנות את הכיוון שלך. אבל מסתבר שזה לא נכון. מסתבר שחוויות הן כלום. הן רק מטבעות שאתה אוסף מהרצפה ותוקע בכיס, ואתה פשוט הולך בקו ישר לאתה-יודע-לאן".

[2] "רוג'ר סטרלינג, לא משנה מה תעשה, כולם אוהבים אותך" – היה עונג לראות את מונה וג'יין באות לנחם את בעלן לשעבר, אבל נדמה שדבריה של מונה לא מדויקים. ג'ואן לא הגיעה להלווייה ולא אמרה לרוג'ר דבר, אפילו שמזכירתו נשלחה אליה כדי שתבצע את הסידורים הנדרשים. העובדה שסירסר בה, יחד עם יתר השותפים, שינתה הכל.

 

נוקטורנו

Mad Men Season 6 Episode Photos

הסיפור של בטי היה מסקרן כי הוא אניגמטי במיוחד. מסתמן שהיא השתנתה באופן די תהומי במהלך תשעת החודשים שבין העונות. סאלי אמנם הפכה למתבגרת בזמן הזה, אבל העובדה שהילדה קוראת לה בשמה הפרטי במקום "אמא" מעידה גם על בטי עצמה, שהאינפנטיליות התמידית שלה פוגשת סוף סוף בבנות ברית שוות ערך – בתה בת ה-14 וחברתה סנדי בת ה-15 – וכאשר השוטר נוזף בה על נהיגתה הפרועה, היא מצחקקת יחד איתן לנוכח חמיצות פניה של חמותה פולין.

"אני לא יכולה לתאר לעצמי שזה יהיה אפל יותר", אמרה פולין כשהשוטר התרחק. "אמא שלי מתה", גיחכה סאלי סנדי. מעט אחרי כן בובי הביע את חיבתו אל תיבת הכינור, שנראית כמו ארון קבורה, ובטי עצמה הפכה אולטרה-אפלה בתיאור המחויך שלה למעשה האונס שהנרי יכול לבצע בסנדי. כאשר הנערה נעלמה החליטה בטי לצאת אל ביבי ניו יורק כדי לאתר אותה, בית מט לנפול שהומלסים נטולי מים מאכלסים אותו, ואחד מהם זיהה בטעות את שיערה כצבוע לבלונד. לבסוף האפלה פשטה גם בשיערה (וזה ממש ממש לא יפה לה).

 

קטנות

> האם ייתכן שגם מייגן עצמה בוגדת בדון? אחרי שחזרו מהחופשה התפקיד שלה התדרדר לכדי סצינה אחת זניחה, ובמהירות הבזק היא פתאום קיבלה נפח מטורף והפכה למרשעת של הסבוניה. חשוד מאוד.

> תענוג לראות את פגי משגשגת כך בעבודתה החדשה, ומאוד נחמד לראות אותה שומרת על קשר עם סטן. אבל כמובן, נשאלת השאלה אם הקשר נשמר גם עם אחרים במשרד הישן (קרי: דון).

> מוזר, החברה עדיין נקראת "סטרלינג קופר דרייפר פרייס", למרות שליין כבר מת.

> נחמד לראות שוב את ברט פיטרסון, אני מת על זיכרון ארוך מעין זה, אבל רבאק, תחזירו כבר את סאל!

 

תוספת מאוחרת (11 באפריל): מאחורי הפרק. מתיו וויינר מיישב בפירוש רב את הדיון שיש לנו בתגובות בנוגע לפגי – "פגי מתעלת את דון, או את איך שהיא חושבת שדון היה נוהג".

תגיות:
  • יערה

    רשמים וספוילרים מהפרק הכפול

    מי זאת הילדה שניגנה בכינור, אנחנו אמורים לדעת מי היא? ועד כמה קריפי היה הקטע שבו בטי מדרבנת את בעלה ללכת לאנוס אותה? נראה לי שהקריפיות נבעה מזה שהיא אמרה את הכל בארשת פנים של אישה שמספרת על הכלבלב המצחיק שהיא ראתה היום בפארק. אני לא יודעת אם זה היה משחק טוב או משחק ממש גרוע מצידה של ג'ונס.

    כיף לראות את פגי בעבודה החדשה שלה כשרוחו של דון שורה עליה, את הניצוץ של רעיון טוב ודרך טובה לבצע אותו (בניגוד לדון – רעיון טוב, ביצוע כושל), וגם לראות שהיא וסטן עדיין בקשר, תקועים במשרד בערב ראש השנה החדשה.

    מאוד אהבתי את השוט של רוג'ר במשרד שלו והניגוד בין הערכה החומה והבלויה של מצחצח הנעליים לבין המשרד הבהיר והסטרילי. מצד שני, זה שדווקא המוות שלו היווה את נקודת השבירה של רוג'ר היה כמעט צפוי מדי.

    אירועים חברתיים עם מצגת שקופיות מהחופשה! היש דבר נורא מזה?
    היה מעניין לראות את היחס של דון לרופא, אחד האנשים הספורים שזכור לי שדון הביע כלפיהם סוג כלשהוא של הערכה וסקרנות. והי, תראו – השחקנית מפריקים וגיקים ואי.אר. והי, תראו – היא ודון שוכבים ביחד. הו, דון. אני לא יודעת אם המעידה הזו הגיעה מהר מדי או לא מהר מספיק.

    כמו כן, שנות ה-60 לא היו שנים טובות לשיער ראש ופנים של גברים. ואני מקווה שבטי תחזור לבלונד, מה זה החרטה הזה.

  • WhyEden

    ספוילרים, כמובן.

    ממש התאכזבתי מהגילוי על דון וסילביה בסוף הפרק. ז"א, מצד אחד – כן, זה דון, וזה צפוי וזה נרמז לאורך כל השליש האחרון של הפרק (וגם באזכור השם של סילביה כמה וכמה פעמים בשיחות של דון וארני). מצד שני, דון ומייגן נראים באמת מאושרים. בעצם, חשוב מזה – נראה שהם יכולים לדבר בכנות יחסית, שמייגן מצליחה לגעת פה ושם בנקודות שבטי לא הצליחה לגעת בהן. לכן חבל לי שגם מערכת היחסים הזאת עתידה להיגמר, וכנראה לא באופן חיובי. מה גם שברמה הדי שטחית, כמה אפשר לחזור על טרופ ה"דון לא מאושר ולכן הוא שוכב עם נשים שכל שבריר היגיון היה צריך למנוע ממנו מלשכב איתן"?

    נקודה למחשבה (שבטח יאדו יפתח טוב ממני בכסיכום): הדמיון בין השקופיות המשפחתיות לסצינת השקופיות ב"הגלגל" מהעונה הראשונה, וזה שהתמונה המשותפת של דון ומייגן הוצה הפוך.

  • תתש

    ………………………….

    גם אני ממש התאכזבתי מהגילוי על דון ולינדזי וויר. אפילו אם זה היה קורה בהתחלה של הפרק בכל הייתי מתאכזב, אבל אחרי שעה וחצי בהן אנחנו רואים את דון ומייגן ממש מאושרים ביחד זה מרגיש כמו אגרוף בבטן הרכה. אני יודע שאין סיכוי שזה יקרה, אבל אני מקווה שהזוגיות של דון ומייגן תשרוד עד סוף הסדרה.

    הקטע עם תיאור האונס של בטי אכן היה קריפי ברמות, אבל חוץ מזה זה היה הפרק הראשון מזה כמה עונות שלא שאנתי אותה. הסצנות שלה עם הלא יודע מה הההגדרה הרשמית שלהם שחיו בבניין הנטוש היו ממש טובות. למרות שהיא הייצוג האולטימטיבי של אמריקה השמרנית בסדרה, זה עדיין לגמרי סביר ואפילו די מתבקש שהיא תבלה שעות בבניין נטוש ותלמד היפים עירוניים איך להכין גולש. אני מקווה שזה סימן שלוויינר נמאס לכתוב אותה בצורה שהקהל יתעב אותה.

    את אורך הסדרה רוג'ר העביר בניסיון להתחמק מן ההכרה אליה הגיע בסוף הפרק – שהוא מבוגר (adult), עם כל מה שכרוך בזה. אולי עכשיו נזכה לראות סוף סוף שינוי אמיתי בדמותו.

    פליז, פליז, פליז שלא יקרה שום דבר בין פגי ובין טדי שאו/צ'או. קייתדביי

    אז ג'יימס וולק אמור להיות פיט 2.0? אהבתי איך קן העמיד אותו במקומו.

    • יערה

      כולכם הולכים ובודקים בימדב את השמות של הדמויות החדשות האלו שראינו לשניה וחצי, או שאתם אשכרה זוכרים אותם מהצפייה בפרק?

      ג'יימס וולק בכללללל לא הזכיר לי את פיט בשום צורה שהיא. כן, הוא נראה כמו מישהו שרוצה להתקדם ולא ממש יודע איך לעשות את זה, אבל כל הנסיונות שלו נראו לי לגיטימיים גם אם מעט נואשים, ובכלל לא הרגשתי בהתנהגות שלו את החלקלקות המגעילה של פיט. גם לא הבנתי מה היה הקטע בינו לבין קן. זה נראה כאילו הם מכירים מקודם ולקן יש נגדו משהו אישי.

  • איימס

    אהבתי:

    את השוטים של דון מהגב. בהתחלה יש אחד עם תמונה צבעונית מאוד, והוא נמשך ונמשך וזה היה נהדר.

    את בטי ופגי החדשות. מאושרות ונקיות ללא השפעתו ההרסנית של דון.

    את רוג'ר ונשותיו; את רוג'ר המתייפח; את רוג'ר מנחם את מזכירתו; את רוג'ר.

    את מערכת היחסים החמה בין בטי וילדיה, מערכת יחסים שהיא בדיוק כפי שהיא אמורה להיות.

    את הקופירייטר המזוקן ופועלי הפרסום (בשתי החברות). הוא שם כבר שלוש עונות, ואני עדיין לא יודעת את שמו :/

    בטי והכנרת. בטי לא יכולה לראות את עצמה בסאלי, כי סאלי שונה מדי, אבל היא רואה את עצמה בנגנית הכינור, ובעיקר בשותפים בניו יורק, אוכלים מתוך קופסאות שימורים. ההשוואה היתה בוטה מדי, אבל בטי הסתכלה אל העבר שלה, אל החיים שהיו יכולים להיות (כמובן שהעבר שלה לא היה כזה, אבל בדיעבד אולי כך היא חושבת עליו).

    לא אהבתי:
    את העובדה שציינו בפנינו במפורש שג'ואן נעלמה לרוג'ר הפרק. שמנו לב. ואנחנו גם יודעים שהיה להם רומן, תודה.

    את העובדה שדון שוכב עם אשתו של הרופא, איש החיים, אחרי הרומן של פיט עם אשתו של סוכן הביטוח, איש המוות. העניין הגובר שלו במוות כאילו אמור לגרום לנו לדאוג לו?

    את מייגן, שחייבת להנדס הכל כדי להיות מושלם, אבל היא לא באמת נוכחת אף פעם. היא עסוקה בתיעוד, או במשחק של דמות. זו לא מייגן של העונה שעברה.

    את דון דרייפר, כרגיל.

    • ocean

      *מד מן 601-2, ספוילרים*

      לגבי בטי: לא יכולה שלא להסכים יותר. בטי אמנם חיה "חיים לא זוהרים", אבל עדיין היא היתה דוגמנית שגרה עם חברות שלה במנהטן, והיה לה גם בית חם ואמיד לחזור אליו. אלה לא החיים שהיו יכולים להיות לה, אלא החיים שהיא מדמיינת שאולי היו יכולים להיות לה, "היתומה המסכנה". סוג של השלכה מתחושותיה ומעשיה של סנדי על חייה שלה.

      בפרק הזה בטי היתה גם בועתית כתמיד – מחפשת את "החברה" שלה, מנהלת שיחה עם בת 15 שמעשנת בביתה סיגריה באין מפרע ומוגנת על ידי דמות אם נלעגת, אליה פונה השוטר בדרישה: "שימי עליה עין, היא נוהגת כמו מטורפת". בעברית זה אפילו עובד טוב יותר.

      משוחררת מדון? לא בטוח. היא הרי צבעה את שיערה לשחור בדיוק זה של מייגן – הצעירה וחסרת העכבות. אני לחלוטין לא קונה את תמונת השלמות העצמית הזאת – לדעתי זאת אשליה שתתפוצץ בקרוב.

      לגבי פגי: שוב לא מסכימה. הסוכנות = דון, והיא בעליל לא מסוגלת להתנתק משם חרף העובדה שעברה כבר שנה. היא גם נשארת עד מאוחר בעבודה שלא לצורך, רודה באנשיה ועוד תוקעת את הכפופים לה ביחד איתה בעבודה. לא נשמע לך קצת מוכר?

      • יערה

        בקשר לשיער – רוג'ר הזכיר משהו בתחילת הפרק בקשר לבלונדיניות ושיער צבוע, ואחר כך גם ההומלס הזכיר את זה שהוא דיבר לבטי. כולם אמרו את זה בהקשר של זיוף. אולי זה מין נסיון של בטי להיות יותר אמיתית?

        • ocean

          אבל בטי היא בלונדינית טבעית, אז לצבוע את השיער = להעמיד פנים שהיא מישהי אחרת. ככה לפחות אני תפסתי את זה.

          • יערה

            כן, מילא אם היא היתה צובעת לחום אז זה היה יכול להתקשר למה שרוג'ר אמר על זה שהן נהיות ברונטיות עם הגיל באופן טבעי. טוב, נחכה לפרק הבא לראות אם המצב משתפר.

      • איימס

        לגבי בטי: לא אמרתי שזה העבר שהיה לה, אלא כך היא רואה את העבר שלה. כך שאת מסכימה איתי בדיוק.

        צבע השיער: לא רואה שום דבר שרומז לנו שהצבע נועד להדמות למייגן, אם כבר אז כדי להפוך לדמות אמיתית יותר בעיני עצמה, הנערים קראו לצבע השיער שלה "מבוקבק".

        פגי: היא מתנהגת כמו דון, אבל זה לא חדש. אני גם לא חושבת שזה מעיד על נסיון להידמות לו. תמיד הראו לנו שהם קורצו מאותו החומר. והעובדה שהיא מתנהגת כמותו לא אומר שהיא גם לא מאושרת כמותו.

  • טניה

    ספוילר
    אומגד מתי היה הגילוי שדון שוכב עם אשתו של הרופא?? אני ליטרלי ראיתי עכשיו מההתחלה את כל הפרק ולא ראיתי אל הסצינה!! הפרק שראיתי נגמר בפגי והמזוקן ההוא מדברים בטלפון היה עוד?!?!

    • טניה

      השבח לאל ולדון מצאתי את זה… הללויה

  • buttercup

    חסרים לך עוד איזה חמש דקות :/

    • טניה

      דאממ איזה עצבים!!! הלכתי לחרוש את האינטרנט בנסיון למצוא אותם ארררר

      • WhyEden

        קרה גם בגרסה שאני ראיתי (eztv), אבל הסיום נחתך כ"כ בגסות שהבנתי שחסרות שם כמה סצינות.

        • assafTV

          חסרות שבע דקות מהפרק, יצאה גרסת Proper עם הפרק במלואו

  • דור

    ספוילרים ספוילרים, צאו החוצה

    דון שותק בחופשה שלו. הוא לא מדבר עם אף אחד – מייגן, המארחים או הצוות – למעט החייל בבר. וכשזה כבר קורה, המילה הראשונה שהוא אומר היא Army. הוא ממשיך לשתוק עד אחרי הפלאשבק, כשהוא מגלה שג'ונסי השוער בסדר.
    לא יודע מה זה מסמל אבל חשבתי שזה ראוי לציון.

    * שומעים voice over שלו מקריא קטע מהספר בהתחלה, אבל אל תקלקלו, זה לא נחשב.

    • ocean

      *ספוילרים ספוילרים*

      שמחה שאני לא היחידה שחשבה על זה. מעבר לעובדה שזה ייצג מאד את הלוך הרוח של דון, זה מבחינתי שיקף פלאשבק קדום יותר: השניות של דיק וויטמן לאחר הפיצוץ של דון דרייפר המקורי בקוריאה. כאילו כל השקט מתחילת הפרק ועד התגלית לגבי מצב השוער, משקף את השקט המחריד במהלכו דיק היה צריך לבחור בין להתחיל לחיות או לחדול. The jumping off point, אם תרצה לקרוא לזה אחרת.

  • דור

    ספוילר שיער פנים

    לא זיהיתי בכלל את אייב עד שפגי אמרה את השם שלו כשהוא מאזין לאוזניות. מה לעזאזל קרה שם?

    ויש מצב שסטאן הוא אבא של זאק גליפיאנקיס
    http://imgur.com/vJgn2UI

    • לי הוא דווקא הזכיר את ניק עופרמן בגרסתו המזוקנת.
      https://s3.amazonaws.com/webassets.ticketmob.com/LS/images/comedians/Nick-Offerman-1.jpg

    • תתש

      שנות ה-60 סוף סוף הגיעו לשדרות מדיסון.

      הפאות של פיט הרגו אותי:
      http://www4.pictures.zimbio.com/mp/6o74Unkjovsl.jpg

      • יערה

        גם גינזבורג הצחיק אותי עם התספורת החדשה שלו-
        http://uploadpad.com/files/miginmadmen.jpg

        היה מעניין לראות שגינזבורג שוב חזר, למראית עין לפחות, למקום פאסיבי שמתייחס לדון כגאון פרסום מהלך. איפה גינזבורג שראינו בעונה האחרונה? הצעיר היהיר שהיצירתיות מתפרצת ממנו, זה שהאשים את דון בכך שהוא מקנא בו וברעיונות שלו?
        מעניין גם מי כל החברה החדשים שראינו. אני מקווה שיהיה להם זמן מסך בהמשך העונה.

  • QueenK

    ספויילרים כמובן.
    רק לי הפריע העיסוק הממש בוטה במוות לאורך כל הפרק? זה עבר כחוט השני בכל העלילות וממש דחפו לנו אותו בגרון. בפעם הקודמת שהרגשתי כך זה היה בפרק "עלי תה", עם תמת הצעירים והמבוגרים (נדמה לי שזה היה הפרק) ועכשיו זה נראה לי עוד מעודן יחסית למה שהלך פה הפעם.
    אולי זה בגלל שראיתי את הפרק באחת בלילה, אבל אני לחלוטין לא שמתי לב שההתמוטטות של השוער היתה פלאשבק – לא שמתי לב לתלבושת השונה של מייגן וחשבתי שזה היה רגע של הזיה של דון. לכן מאוחר יותר, כשדון השיכור שואל את השוער מה הוא ראה ברגע המוות, חשבתי שאולי בכלל כל הקטע שבו הוא בסדר ונותן להם את התסריט זו הזיה, ואולי כל הפרק הוא בכלל הזיה של דון שהתמוטט בתחילתו… אולי אני מייחסת ל"מד מן" יותר פסיכיות ממה שיש בה.
    אני דווקא מאוד אהבתי את הסצנה שבה רוג'ר נשבר מול תיבת הנעליים של המצחצח, אבל הקטע שממש היה אגרוף בבטן היה הרגע שבו דון מביט במצית החרוטה ומבין שהוא שוב נטל את זהותו של מישהו אחר.
    אגב, אני הייתי היחידה שחשבה שכשקרוליין נכנסת למשרד בדמעות, היא באה לבשר על מותו של קופר? למיטב זכרוני הוא לא נראה בפרק לפני אותו רגע.

    • אני חושב שקופר לא הופיע בכלל בפרק, אבל אולי אני טועה.

      גם אני אהבתי את השבירה של רוג'ר. היא הייתה צפויה כי היא מתבקשת.

      • assafTV

        *ספוילר*
        *ספוילר*

        הוא הבליח בטקס האזכרה/אשכבה של אמא של רוג'ר

  • ocean

    פרק כפול זה יותר מדי. בשנה שעברה זה היה קוריוז, השנה הרשת הכריחה את וויינר להמשיך עם השטות הזאת. לא שותפה להתלהבות ברשת מהפרק, בעיניי הוא לא הותיר רושם עמוק ואותי הוא לא הימם באף פרט מלבד ענייני פריזורות ושפמים.

    הבגידה של דון היתה צפויה (מזל שגם כתבתי את זה בפוסט המקדים לעונה לפני כמה ימים), החזרה על הדפוסים היתה צפויה, ובאופן כללי ובניגוד גמור לעונות קודמות זה הרגיש כמו פרק 14 בעונה 5 ולא כמו פרק פתיחה של עונה חדשה.

    משום מה שני הדברים שהכי טרדו את מנוחתי הם שוליים להחריד:

    1. לתקוע את הנוקטורנים של שופן, להלן יצירה שנועדה לפסנתר ומזוהה עד כאב עם פסנתר, על כינור. שלא תבינו לא נכון – אני אפילו מעדיפה את הנגינה על הכינור, אבל בחייאת – עד כדי כך זה חשוב להעביר בפעם העשירית בפרק את העיסוק בלילה ואפלה?

    2. באיזה שלב בחיים כינור הוא משהו שולי שאפשר פשוט להניח מרצון מאחור? מילא הילדה שעשתה כן ומכרה אותו לצורך הישרדות (בהנחה שהנער ההוא לא שיקר), אבל בטי?

    • איימס

      למה שבטי תיקח עמה את הכינור? אני לא הייתי לוקחת.

  • assafTV

    ספוילרים, אני מניח, כנראה, שיהיה.

    אולי זו היתה השעה, אולי אורך הפרק, אבל די השתעממתי ברובו. חייב לציין שדון לא עניין אותי בפרק וכל מטאפורות המוות שדחפו לנו בעדינות של פיל בעיקר הוציאו ממני "אוקיי, הבנו, נקסט".
    נשות מד מן מעניינות אותי יותר מגברי מד מן (מפתיע לא?). פגי היתה נפלאה, תיעלה את הדון דרייפר הפנימי שבה. ג'ואן הו ג'ואן, היה כה מעט ממנה. ואפילו בטי לא עצבנה אותי בפרק והסצינה שלה בסקוואט האוס היתה אפילו קצת מרגשת. אני יכול רק לשער שהמקום כן השפיע עליה – מעבר לצביעת השיער. או שלא.
    כפיצוי אני דורש בפרק הבא שיתמקדו בלעדית בפגי ובג'ואן. אם לא יהיה מספיק ג'ואן אשלח בהם את אושן.

  • Tomer Soiker

    סנדי הגיבה שאמה נפטרה, לא סאלי.

    אני חושב שאצפה בפרק הכפול פעם נוספת, אולי לכשייצא תרגום. פעם הייתי עושה זאת ועם "מד מן" זה כה ראוי, בטח כשלעתים יש תחושה שאולי הוחמצו םרט או שניים.

    – ההיגיון היחיד שאני יכול למצוא ל"בדיחת" האונס של בטי זו הפתיחות היחסית שהיא הציגה עם סאלי וחברתה, מה שאולי דחף אותה לנסות לתבל את העניינים עם הנרי. גם אם היה מדובר באדם צעיר וליברלי יותר אני לא חושב שזה היה מתקבל אחרת.

    – אגב סאלי, עוד מישהו הרגיש שהיא נדחקה לרקע לטובת בטי? מקווה שזה ישתפר בפרקים הבאים, אום המטרה היא להתמקד מחדש בבטי, אז שהסדרה תמצא דרך לעסוק בשתיהן בלי שהאחרת תיפגע.

    – בובי מתחיל להידמות לסאלי, לא? אע"פ שהיא מתעמרת בו כפי שאחות גדולה וצינית צריכה. מה שאמר על תיבת הכינור, ולאחר מכן הירידה על אמו לאחר שצבעה את שיערה.

    – גם מעט מאוד ג'ואן, ונראה שהיא התרחקה מרוג'ר מאז הפכה לשותפה בנסיבות ההן.

    – הדברים הצפויים: רוג'ר לא בוכה על אמו, אבל נשבר כשמצחצח הנעליים שלו נפטר. הדימויים של הסדרה שלעתים ברורים מדי וקופצים מהמסך, כמו המונולוג הראשון של רוג'ר אצל הפסיכולוג. או כשהצלם מבקש מדון "אני רוצה שתהיה עצמך".

    – סצנת הפתיחה הייתה טובה על גבול הציפייה לפיתחון פיו של דון. "הוא הולך להגיד משהו?" "הנה זה בא… לא."

    – משפחת לופרטצי הייתה צריכה להתחיל איפשהו, אפילו בכניסה לבניין מגורים יוקרתי.

    – אני אוהב את התפקיד החדש של פגי. וגם את העובדה שהיא שומרת על קשר עם לפחות מישהו מהעבודה הקודמת. מי חשב שהיא וסטן יהיו חברים טובים?

    – אין לי ממש דעה לגבי הבחור החדש, אבל נראה שהוא מנסה למשוך יותר מדי תשומת לב. בינתיים דון התעלם ממנו וקני שם אותו במקומו.

    – אוי, הארי הפך לסוטה גדול יותר.

    – עדיין לא האזנתי, אבל הנה אסופת שירים מכובדת מהסדרה: http://mashable.com/2013/04/08/31-songs-from-mad-men/

    • תיקנתי, תודה.

  • maayan1

    זה מבאס שאי אפשר לעשות לייקים להודעות במערכת החדשה הזאת.

    לא בא לי לפתוח מליון הודעות, הנה רשמי מהפרק בהתייחסות לדברים שנאמרו בדיון:

    – היה משהו כאילו ברור מדי בכל בעיסוק הזה עם המוות, החל בקו העלילה של רוג'ר, ועד הכרזת הפרסומת של דון שדשו בה יותר מדי מכפי שהיה צריך והייתה מעט חסרת עידון.
    כנ"ל כמובן כל הגימיק וקפיצת הזמנים עם הקטע של השוער.
    – אהבתי את קו עלילת בטי- אני מסכימה עם מי שאמר שנראה כאילו לא ניסו לעשות אותה כה מעצבנת בפרק הזה. היא עדיין הייתה מוזרה – במיוחד בקטע שהיא צחקה על האונס- אבל זה היה יותר מוזר-מעניין, לא מוזר-מעצבן. כנ"ל השהות שלה בבית ההיפים ההוא. קו העלילה השני בטובו בפרק לדעתי, אחרי זה של פגי.
    את הזה של פגי אהבתי במיוחד (למרות שאני לא אוהבת איך שהיא נראית, התסרוקת שלה ממש מכוערת) קו העלילה הזה נתן הרבה דברים יפים בדבר אחד- גם המחיש את עליית תנועת ההיפים ומחאת המלחמה (ולכן הצורך לשנות את כרזת הפרסומת שלה) גם סיפק בעיה מאוד מעניית שאשכרה לא ידעתי איך היא תיפתר וזה עניין אותי. אהבתי איך שהיא לא מתפשרת מול הלקוח להשאיר את הפרסומת מוזרה ולא מובנת. אהבתי גם נורא כשהוא אומר לה- "הדברים האלו לא פשוט באים לך?" והיא אומרת- "לא- דחית המון רעיונות שהבאתי". (כמו לנפץ את הסטיגמה שקוף יכול לעשות את העבודה הזאת, סטיגמה שדווקא הרבה פעמים נתמכת ע"י הסדרה ע"י הרבה רגעי "אאוריקה" שקופירייטרים חובים במהלך הסדרה, במיוחד דון, ושגם קרה בפרק הזה ע"י פגי.) אבל אהבתי מאוד את הפתרון, ואיך שהיא הגיעה אליו ואת היצירתיות בשימוש של הקטעים הגנוזים מההקלטה של השחקן.
    מוזר גם לראות שהיא שמרה על קשר עם סטן, אם כי מאוד אהבתי לראות צד יותר חברמני בה, צד שכמעט לא בה לידי ביטוי בסדרה, אבל דווקא עם סטן? הם לא שנאו אחד את השני או משהו פעם? הוא לא היה דיי דוש? מוזר.
    אייב חמוד, אבל כל תוספות השיער באמת היו קצת מגוחכות בהתחלה. מיילא אייב, הוא תמיד היה סוג של היפי, אבל סטן? אין איזה קודים לעובדים במשרדי פרסום? כאילו מרשים לו לבוא ככה לעבודה במשרד יוקרתי וכל זה?
    אני לא חושבת שפגי רעה לעובדים שלה בהשפעת דון, אני חושבת שלהיות סוג של בוס מסוג זה דורש ממך להיות סוג של ass-hole, זה פשוט בא עם התפקיד. וגם אם זה כן בהשפעת דון, אני לא חושבת שזה אומר שהיא עדיין חוסה בצילו או שהיא לא השתחררה ממנו עדיין. ככה אני ראיתי את זה, אבל אולי צריך לראות עוד פרקים כדי לדעת.

    • ocean

      תגובה גם לך וגם לאיימס: מבחינתי סצינת המפתח בעניין פגי-דון היא זו בה טדי שואו מגיח במהלכה. גם אחרי שנה נדרשת ההנחיה הישירה שלו בעניין התנהלותה של פגי בכלל ועם העובדים שלה בפרט. פגי הגיבה לדבריו בסוג של השתוממות, וזה למה לדעתי היא עדיין לא משוחררת משום דבר.

      • maayan1

        אוקי, נקודה טובה, ויכול להיות שזה המקרה. עם זאת, תני לי לתת כמה הסברים חלופיים, או לצבוע את התמונה פחות בשחור-לבן.

        – ראשית- גם אם עדיין נשאר לה קצת מחוסר הביטחון וצורך באישור מהממונים עליה, זה לא באותו רמה כמו פעם. הביטחון שלה מול הלקוח ומול הכפופים לה ניכר ברמה שלא היה לה כלל בעבר. בפעם האחרונה שהיא ניסתה להיות אגרסיבית מול הלקוח (עונה שעברה, באחת המצגות, ב"מקומות רחוקים" אאל"ט)- ראו שהיא מזייפת את זה, והתוצאה לא הייתה טובה. פה היא לא צריכה ל"שחק" בלהיות קשוחה- היא יודעת טוב להסביר ללקוח למה הוא טועה מבלי לגרום לו לתרעומת ולהשיג את זה. אני רואה התקדמות ענקית בביטחון העצמי שלה.

        – אל תשכחי- הבוס הקירח הזה, מה שמו, (אין לי מושג מה התפקיד שלו או איך קוראים לו, זה שיושב איתם בפגישה) יושב לה על הזנב עם ה-"תתקשרי לטד-תתקשרי לטד". סביר להניח שאם הוא עושה את זה עכשיו- הוא עשה את זה כמעט לאורח כל התפקיד שלה. מה שמן הסתם מוריד לה את הביטחון וגורם לה להרגיש שלא סומכים עליה והיא צריכה את טד שיאשר את העבודה שלה. כשמפמפמים לך כל פעם שזה שמעליך חייב לאשר את העבודה שלך- זה דיי מוריד את הביטחון.
        – היא כמו שאמרת, רק שנה בתפקיד. נותנים לה דיי חופש, אבל מאיפה את יודעת איך דון היה אחרי שנה בתפקיד? כשהכרנו אותו הוא כבר היה משופשף ומיומן כהוגן, בטוח בעצמו מעל לכל ספק. אבל הוא היה מאוד ותיק. שנה זה לא כ"כ הרבה זמן כדי להיות לגמרי בטוח בעצמך, ולא להזדקק לאישור מדי פעם.
        – מדובר על קמפיין ענק וחשוב- על פרסומת שעומדת להיות משודרת בסופר בול. לא יודעת איך מתייחסים אליה בקמפיינים יותר קטנים, ואיך היא מתייחסת. אני לא חושבת שכשהיא מציגה קמפיינים יותר קטנים היא חייבת לקבל אישור מטד לפני שהיא עושה אותם. כנראה שלא. אפילו אצל דון- היא עשתה הרבה מצגות לחברות קטנות בלי שדון בדק אותה לפני. פה פשוט מדובר על משהו הרבה יותר גדול והרבה יותר חשוב. מי יודע? אולי אפילו את דון בדקו לפני המצגת ליגואר. זה פשוט היה קמפיין שעושה או הורס את החברה.
        – כל אחד צריך אישור לפעמים. אפילו דון ה-"דון" הבלתי מעורער, שאל את פגי בפרק "המזוודה" אם הרעיון שלו טוב. גם יכול להיות שדעתו של טד חשובה לה מאספקט אחר, סטן זיהה שמשהו הולך בינהם, אולי היא דלוקה עליו ורוצה לדעת מה דעתו עליה ובגלל זה חשוב לה המחמאות שלו?
        – ולסיום- היא אישה. אין מה לעשות. זה משחק תפקיד. עוד היום, אנשים סומכים הרבה פחות על נשים בתפקידי ניהול מול גברים באותה עמדה. אז לא לדבר על אז. זה אפילו ברמה תת הכרתית, כתוצאה מכך, לנשים יש הרבה פחות ביטחון מגברים וחושבות את עצמן פחות טובות מגברים. אנחנו חיים בחברה שובניסטית. אין מה לעשות. זה נכון היום, וזה היה פי אלף יותר נכון אז.

        יכול להיות שמה שאת אומרת נכון, אבל אני רק אומרת שיש לה עוד הרבה סיבות להתנהגות הזאת מעבר לעובדה שהיא לא השתחררה מהצורך באישורו של דון. פשוט צריך לראות עוד פרקים כדי לרדת לשורש העניין.

        • ocean

          אני חוששת שפספסת אותי: מעודי לא טענתי לשניה שלפגי יש איזה חוסר ביטחון. אם כבר, תמיד "האשמתי" אותה בביטחון מופרז כיאה לשלוחה של דון שהיא (לדעתי). שואו גם כל הזמן מזכיר לה עד כמה שהיא טובה, והפעם הוא גם בערך אמר לה שבגלל שהיא כזאת, אין שום היגיון בצורת העבודה הנוכחית שלה.

          אלא אם כן זה היה עוד ניסיון מריחה של וויינר בשעה וחצי שנכפתה עליו, לדעתי לא בכדי הציגו לנו את הסצינה דנן. מה שכן – אכן נצטרך לחכות לפרקים הבאים כדי לדעת מה הולך פה.

          נ.ב: הבוס הקירח הוא ברט פיטרסון – מנהל הכספים הקודם בסטרלינג קופר שפוטר לטובת ליין פרייס. טדי שואו ידוע באיסוף של אנשים מהסוכנות של דון ולו כדי לדלות מהם מידע ולעצבן אותו.

          • ועוד בנוגע לברט פיטרסון: כאשר פוטר בעבר נאמר שזה קורה בזמן שאשתו מתמודדת עם סרטן, ולכן זה זמן גרוע לפטר אותו (אם כי השותפים בכל זאת חיכו חודשים רבים מהסיבה הזו). עכשיו אנחנו מגלים שאשתו מתה.

          • maayan1

            אז באמת שלא הבנתי באיזה מובן לדעתך פגי לא התנתקה מדון/סקד"פ?

            גם לא הבנתי למה אין היגיון בצורת העבודה הנוכחית שלה. זה שהיא מוכשרת, זה שיש לה ביטחון לא אומר שהיא לא צריכה לעבוד קשה בשביל הרעיונות שלה. אם יש לה דד ליין לקמפיין חשוב, הגיוני שהיא תישאר עד מאוחר עד שתשיג אותו- כפי שאמרה ללקוח- צריך לעבוד קשה על הדברים האלה- וכפי שדון אמר לה בעבר- אל תגרמי לעבודה להיראות כאילו קופים יכולים לעשות אותה. גם הרדייה שלה בעובדים הגיונית לאור המצב- היא לחוצה, היא מרגישה שהם מתעצלים בעבודתה אז היא ביצ'ית אליהם. אני גם לא מסכימה שהעובדה שהיא לא משחררת אותם למרות שכביכול היא יכולה להגיע לרעיון לבד אומר שצורת העבודה שלה לא נכונה. הרי התפקיד שלה זה לא תמיד לעלות לבד בעצמה על הרעיונות- אחרת לא היה לה צוות- הם צריכים להביא לה רעיונות והיא צריכה לבחור מהם את הטוב, או להפוך גרעין של רעיון לא אפוי- למשהו שאפשר להשתמש בו (כמו שדון הסביר לה ב-"מזוודה").
            כפי שאני רואה צורת העבודה שלה נובעת ממה שהתפקיד מחייב + אולי גם בהשראת דרך העבודה של דון. אבל העובדה שהיא הושראה ממנו, לא אומר שהיא לא "השתחררה" ממנו. אולי הסצנה באה להראות כמה היא הושראה ממנו.

            תודה על התזכורת לגבי ברט פיטרסון.

            • ocean

              לא שזה משנה כל כך בשלב זה (אנחנו חופרות!):

              אם פגי מבריקה וטובה במשברים, אם היא מנהלת טובה שבסופו של דבר פתרה את הבעיה, הרי שכשם שטדי שואו אמר לה – אין שום היגיון שלא להגיד בשלב זה לעובדים שלה שהיא הסתדרה/מסתדרת לבד ושילכו הביתה. פגי אשכרה לא ידעה שהם שם או שסתם לא היה אכפת לה מכך. זאת לא סתם התנהגות של דון, זאת התנהגות של דון ממנה היא סבלה באופן ישיר בעבר הלא רחוק. מה שבטוח הוא שאפילו לבוס שלה זה הציק, כי אחרת הוא לא היה טורח להגיד לה את זה.

              אולי זאת אני, אבל המושג "השראה" מגיע עם איזה מטען של גדלות רוח. צר לי, אבל אני לא מוצאת שום דבר מזה במה שתיארתי למעלה.

              לגבי סקד"פ: היא מוקפת באנשים של סטרלינג קופר בסוכנות החדשה שלה, שומרת על קשר לפחות עם סטן, ועדיין מציק לה שהשאירו את מייקל גינזבורג למרות שעברה כבר שנה. לא נראה לי שהיא כל כך מנותקת.

    • Tomer Soiker

      כתבת על השפעת רוח הזמנים על הקמפיין של פגי, אז גם היה ברור שההשפעה הגיעה גם לאווירה במשרדי SCDP. בעיקר בחדר הקריאייטיב (הפרוץ לעיני כל): עישון החשיש בחופשיות, השפה (לא יודע אם זה קשור, אבל היו שתי מילות F – מצונזרות ע"י AMC – בפרק) ובעיקר המראה ההיפי של סטן וגינזבורג. איפה זה ואיפה המבטים שקיבל קינזי כשגידל זקן בתחילת העשור?

      • בדיוק. גם העירום הופך להיות יותר ויותר נוכח, אם כי עדיין תחת מגבלותיה של AMC כרשת כבלים בסיסית. בעונה שעברה רורי וג'יין חשפו את חמוקיהן (תחת חלוקים או מעילים) והפעם מייגן, שאולי ניתן לומר כי התחילה את הטרנד הסקסי עם הזו ביזו שלה. מן הסתם כל זה הולך בקו אחד עם השחרור של הסיקסטיז.

        • maayan1

          מצד אחד, אני שונאת שעושים שימוש מאסיבי בעירום נשי חלקי – כאשר לרוב אין לו הרבה הצדקה, ו-HBO מנצלת the shit of הרשות הזאת. זה מציק בעיקר כי זה כמעט תמיד נשי, וזה תמיד אסתטי על גבול הפורנוגרפי.

          מצד שני, כן, זה דיי מגוחך לראות סצנה של אחרי סקס כשהם שוכבים במיטה, הגבר בלי חולצה והאישה בחזייה (הייתה סצנה כזאת אאל"ט בפרק עם מייגן ודון).

          • יערה

            בפרק זה היה גם בסצינה לקראת הסיום עם דון וסילביה, עם הפוזה ההו-כה-באנאלית של גבר שהשמיכה מכסה אותו עד המותניים והאישה שמתכסה עד מעל החזה. זה היה כל כך צורם עם התנועות העדינות והאיטיות כדי שהשמיכה חלילה לא תחליק מהם והסידור הקפדני שלה לאחר מכן. זאת מגבלה שנראה שמאוד קשה להתמודד איתה מבחינת צנזורה אבל זה אכן נראה מגוחך.

        • Tomer Soiker

          העליתי את הנקודה הזו, בערך, באחד הסיכומים האחרונים של TWD, שם הייתה סצנת מין נועזת יחסית עבור AMC בין גלן למגי. לא יודע אם זה סימן לבאות, אבל לא יפריע לי אם הרשת תנצל את מעמדה הנוכחי כדי להיות פחות שמרנית. בשובר שורות זה תמיד הרגיש מוזר שבעולם של סוחרי סמים, עם כל האלימות סביבם, מילת הפאק היחידה שזכורה לי נאמרה ע"י סקיילר. או ההרפתקאות המיניות של דון שרובן היו עוברות בקלות את הפילטר של ניקולדאון. או העולם הרקוב והברוטאלי של TWD, נטול שפה גסה כאילו למי הדמויות עדיין אמור להיות אכפת.

          • maayan1

            לא ראיתי עדיין את TWD (אשלים את זה.. מתישהו), אני מסכימה שאני מקווה שהרשת תהפוך לפחות שמרנית בדברים הנידונים, אך לא נראה לי שזה יקרה בזמן בקרוב. בשו"שו- זה אכן מאוד הורס שדמויות של סוחרי סמים לא משתמשים ב-"פאק". בגלל זה כנראה ג'סי אונס למוות את השימוש במילה "Bitch", כנראה שזו המילה הכי גסה שמותר להם להשתמש בה בחופשיות, אבל זה דיי lame.
            באופן מפתיע, כשהם מחליטים כן להשתמש במילה fuck (בשו"שו) זה הרבה פעמים לא באופן שהיית מצפה מהם. צדקת שסקיילר אמרה את המילה ההיא, ונראה לי שאתה יודע באיזה פרק זה היה (הפרק גם נקרא I.F.T – נראה לי שתוכל להבין את ראשי התיבות), לכן נראה לי שהיה להם חשוב במיוחד שהיא תשתמש במילה הזאת ולא במילה אחרת כדי להגדיל את המשמעות של מה שהיא אומרת. פעם נוספת למרבה הפלא נאמרה ע"י גרטשן (החברה לשעבר של וולט, זאת מהחברה הקודמת שלו שהציעו לו כסף והוא דחה אותם. הייתה לה סצנה של שיחה עם וולט בעונה 2, והיא מסיימת אותה במילה fuck you). את זה דווקא לא קלטתי, אפילו לא אחרי הצפייה השניה בפרק. שמעתי את זה רק אחרי שהאזנתי לפודקאסט של הפרק (שם גם וינס דיבר על העניין שמגבילים אותם במילה הזאת), והוא אמר שהוא בחר דווקא בסצנה הזאת כי הוא הרגיש צורך להדגיש את הכעס שלה על וולט, או משהו. לא יודעת, היה נראה לי בזבוז לבזבז את זה על הרגע הזה. פעמיים נוספות שאני זוכרת זה פעם ע"י ג'סי ופעם אחת ע"י מייק. לא אפרט כי אלו סיטואציות מאוד מספליירות- אבל בהם ספציפית השימוש היה נכון והמילה הייתה בהקשר נכון. בפעמיים האלו הם ניצלו בצורה חכמה את הרשות הזאת.
            לגבי עירום (אני גם מתייחסת להודעה שלך מלמטה), כפי שאמרתי באחת מן ההודעות אני חלוקה בדעה שלי לגביו, כי כשיש רשות אליו, יש נטייה לעשות בו אביוז לשימוש יתר בעירום נשי אסתטי.
            אהבתי מאוד את "שבאוז" היו ה-ר-ב-ה סצנות עירום גברי. זה היה פאקינג מרענן.

        • ההרצליינית

          רורי? אתה בטח מתכוון לבת' דוז…

          • מעניין, היא שיחקה בדיוק כאילו הייתה רורי.

            • ההרצליינית

              לא ראיתי את אלכסיס בלדל ב"בבנות גילמור", כך שאני לא יכולה להסכים או לא אם הקביעה שלך…
              מה שכן, אני מסוקרנת אם דמותה של בת' דוז תהיה נוכחת בעונה השישית. משום-מה, אני דווקא אשמח אם דמותה תהיה נוכחת בעונה השישית.

      • maayan1

        הו, כן רציתי להגיד משהו על ה- fuck-ים המצונזרים.

        ראשית- אוקי, מקבלת את ההסבר, כנראה. למרות שזה מוזר לי, אבל סבבה אולי זה היה ככה בסיקסטיז.

        לגבי ה-F שמתי לב לזה ונזכרתי באיזה ראיון ששמעתי עם הצוות של שובר שורות (נראה לי עם וינס גיליגאן) שהוא אמר שAMC אשכרה נותנים לו מנות קצובות של רשות לקלל במילים מסוימות- משהו כמו – מותר לך להשתמש 4 פעמים במילת ה-F בעונה (והיא תצונזר כמובן- אבל וינס אמר שהוא מעדיף להשתמש בה והיא תצונזר, אבל אנשים ידעו מה עומד מאחורי הצנזור- מאשר לשים מילה פחות גסה שפשוט לא מתאימה לרוח הדברים) ולכן הוא אמר שהוא בוחר רגעים להשתמש במילה הזאת שהוא מרגיש שהם המתאימים ביותר ויהיו בעלי משמעות (הייתי נותנת דוגמאות, אבל זה לגמרי יסטה פה לאוף, ואנחנו לא מדברים על שו"שו). למרות שהוא אמר שזה דיי מפריע לו שלא נותנים לו להשתמש במילה בחופשיות, כי יש דמויות שזה פשוט לא אמין שהם לא אומרים אותה כל הזמן. אבל זה מה יש.
        גם את המילה "שיט" הוא אמר שמקציבים לו כמות מוגבלת של יכולת להשתמש בה, לכן גם בה הוא מנסה למצוא את השימושים הכי טובים (ואותה לא מצנזרים כשמשתמשים בה).
        זה מצחיק, אני לא מבינה למה AMC לא יכולים להתיר את השימוש במילה fuck, כאשר הם נותנים במה לתכנים ואימג'ים הרבה יותר קשים מזה. נראה לי דיי אבסורד..

        • Tomer Soiker

          צביעות אמריקאית. עירום (נשי, גברי, הכל) ומילים גסות הם טאבו, אלימות זה בסדר.

        • שיח רחב ועץ גבוה

          הידד! בגרסה של מד מן ששידרו ב-HOT הפאק היה בלתי מצונזר!

          • Tomer Soiker

            שמעתי שהגרסה שנשלחה למבקרים לפני השידור הייתה לא מצונזרת, אז כפי הנראה הצינזור נעשה רק במעמד השידור ב-AMC וכל עותק שהועבר לגורמים אחרים לפני כן נותר כשהיה.

    • ספוילר: באשר ליחסי פגי-סטן, אי אפשר להגיד שהייתה שם שנאה אי פעם. הוא תמיד ניסה להציג פוזה והיא תמיד ניטרלה אותה בהצלחה רבתי וזיהתה בדיוק את האדם שמתחת. בסופו של דבר הם עבדו ביחד יפה ומן הסתם פיתחו חברות, זו שאנחנו רואים שמחזיקה עד היום.

  • יערה

    הפצצת אופנה
    בכל עונה חדשה של הסדרה מגזיני אופנה ממהרים להציב את כוכבי הסדרה על שעריהם. השלל נכון לעכשיו:
    אליסון ברי מגלמת שלל דמויות (כולל דון דרייפר) –
    http://www.tomandlorenzo.com/2013/04/alison-brie-for-wired-magazine.html
    כריסטינה הנדריקס –
    http://www.tomandlorenzo.com/2013/04/christina-hendricks-for-flare-magazine.html
    ג'סיקה פארה –
    http://www.tomandlorenzo.com/2013/04/jessica-pare-for-l-a-confidential.html
    ואחד ג'ון האם –
    http://www.tomandlorenzo.com/2013/03/cover-boy-jon-hamm-for-rolling-stone-magazine.html

    • Tomer Soiker

      לא רק אתה הולכת שולל, גם אני האמנתי בדון. אני כן חושב, בדיעבד, שהסיפור של הפרק הוצג בפנינו באופן לא כרונולוגי, לכאורה: לכל אורך הפרק ניתן להבין שדון השתנה לטובה, בסופו מתגלה שהוא נותר כשהיה, ורגע לאחר מכן הוא מבקש לוותר על הבגידה.

      לא שמתי לב לעניין הקפה השני. מעניין.

      • באמת מעניין. תמהני מה הסיפור שלו.

    • maayan1

      ספוילר:
      זה מפליא אותי כמה אנשים מאוכזבים מהגילוי שדון בוגד. מבחינתי זה היה 50:50 כזה. קצת הופתעתי, אבל זה לא היה כזה שוק.
      אני חושבת שכן היה בזה משהו צפוי, במיוחד לאור סיום העונה הקודמת, אבל נראה לי שהאדישות שלי נבעה במיוחד מהעובדה הדיי מצערת שפשוט הרבה פחות אכפת לי כבר מהדמות של דון. פשוט לא כזה מעניין אותי אם הוא בוגד במייגן או לא.
      אבל כפי שאמרתי גם מפליא אותי לראות אנשים כה מתאכזבים מהגילוי שבבגידה כי היה לי את הרושם שיותר אוהבים את דון ההולל מדון המאוהב והישר (כפי שתתש אמר בתגובה לפוסט "אתה לבד?"). אולי בגלל שעכשיו זה סוג של מישמש. זה לא דון הבוגד ההולל של פעם שלא מרגיש אפילו חרטה, אלא זה דון הבוגד אבל המתייסר על כך, האוהב את אשתו ומרגיש רע. שזה אולי מעין יצור כלאיים מוזר עבור אנשים.

      – לגבי הדיאלוג לגבי השימוש במילה אהבה במודעות של הקופירייטרים- אני דווקא קראתי את הסצנה לגמרי אחרת, ואם כבר היא היוותה עבורי רמז מטרים לכך שדון כן יבגוד בסופו של דבר. בסצנה ההיא דון מתרעם על השימוש במילה אהבה במובן ה"מבוית". לדעתו אהבה לא שייכת למטבח, או לבית- היא משהו פראי וחייתי. זה זרמים שעוברים בגוף. "מה ההבדל בין בעל הדופק על הדלת לבין מלח היורד מסירה? בערך 10 אלף וולט". דון מדבר פה על התאהבות- לא על אהבה. על הראשוניות- על הרגעים הראשונים האלה של התאהבות- על ההרגשה הזאת בגוף. דון אף משווה אותה לסם, ונראה לי שהוא מכור אליה במובן מסוים. כשהוא בגד בבטי, זה כמעט אף פעם לא היו סטוצים חסרי משמעות, זה לרוב היו רומנים מתמשכים עם נשים שהיו לו רגשות אליהן, אולי אפילו התאהב בהן. הוא אוהב את ההתאהבות הראשונית- היא במוחו רחוקה מחיים שגרתיים של זוג נשוי, היא חייתית, לא מבויתת. וסופה לחלוף, היא תמיד חולפת. אנשים יודעים את זה, אחרי כמה שנים של נישואים יכולה להישאר האהבה- אבל זו לא אותה התאהבות סוחפת של ההתחלה. אם כבר, כל הנאום הזה הרגיש לי כמו- דון מספיד את אבדן ההתאהבות הזו עם מייגן- כעת שהם כ"כ הרבה זמן ביחד, שהם "מבויתים" שהם נשואים והוא בעל הדופק על דלת הבית ולא מלח החוזר מהפלגה ממושכת אל אהובתו שלא ראה חודשים והוא מלא בתשוקה.

      – גם אני שמתי לב לעניין עם כוסות הקפה, וזה היה מצחיק. הסיפור עם הבחור הזה עדיין מוזר לי ולא הבנתי את הפואנטה שלו. נראה שהוא מתקרצץ לאגף הזה (איפה הוא בכלל עובד?) כבר הרבה זמן (לפי תגובתו של קן בסוף). ופיט נראה בדיוק כמו האדם שינצל מישהו כזה לקבל ממנו כוסות קפה ו what not, מבלי כוונה אמתית לתת לו את מה שהוא רוצה.

      • פרשנות מעניינת ומדויקת להתאהבויות של דון. כמאמר פיי מילר, הוא אוהב התחלות של דברים.
        אפרופו ה-10,000 וולט בלב – זו הייתה עוד הקבלה רפואית מבין הרבות שהציג הפרק.

      • יערה

        בגלל שאי אפשר לעשות לייק –
        קבלי לייק

        • maayan1

          תודה לשניכם 🙂

  • מוצלח במיוחד: פרק הפתיחה של "מד מן" לו התרחש בפייסבוק. היסטרי ומבריק.
    http://www.happyplace.com/23042/mad-men-facebook-recap-season6-episode-1

    • ההרצליינית

      ענק!

  • Tomer Soiker
  • הסיפור של בטי והנערה מושפע כנראה מהמקרה הזה, שהתרחש חודשיים לפני עלילת "מד מן" ומהווה את הסיבה לדאגה של בטי.
    http://gothamist.com/2013/04/09/the_1967_groovy_murders.php

  • הוספתי בסוף הפוסט וידאו רשמי של "מאחורי הפרק", ובו מתיו וויינר מיישב את הדיון בנוגע לפגי.

    • ocean

      "בקליפת אגוז? הכל מסתכם במה אני רוצה לעומת מה שמצופה ממני" (פיי מילר).

      כל ההסברים של וויינר לגבי התחושות של דון נופלים אחד לאחד להגדרה של "תסמונת המתחזה" – האמונה שאנו לא ראויים להישגים שלנו, שאיננו מוכשרים באמת ושזה רק עניין של זמן עד שמישהו יעלה על התרמית שלנו.

      אלא שבניגוד לאחרים שחווים את הנ"ל דון הוא מתחזה אמיתי, מה שהופך את הסיפור שלו לעוד יותר טראגי.

  • Saturn

    *shrug*.

    'אהבה' בהחלט מילה משומשת יותר מדי, וזה היה סוג הפרקים שתמיד מנעו ממני להשתמש במילה הזו כשאני מבטא את דעתי ורגשותיי לגבי הסדרה. אפילו לא חיבה עזה.

    סדרה לא סוחפת ובחלקים גדולים 'משעממת'. יש הרגשה בצפייה לחפש את הסאבטקסט, לעשות קישורים שונים ומשונים, להצביע על ה intertextually, שהצפייה עצמה במה שהולך על המסך לא כל כך מהנה – במיוחד כאשר הם ניסו מעל ומעבר לדחוף את הת'מה.

    יותר מדי פעמים מסקרן יותר לקרוא את התגובות מאשר לצפות בסדרה.

    לא סקרתי את תגובות הרשת להתבטאות החריפה של בטי להנרי לגבי סאנדי. מעניין איך הייתה התגובה אם זה היה הנרי שהיה מציע את זה.

    • Michael Ginzburg

      מסכים איתך, אני ארחיב על הבעייתיות של 'מד מן' כשאדביק את כולם עם הצפייה בעונה 7. במשפט קצר, זו סדרה טובה ולפעמים טובה מאוד. יש כמה גורמים קריטיים שמונעים ממנה להיות יצירת מופת או מכוננת. פרק הפתיחה הכפול למשל היה לא טוב במיוחד, להוציא את הסצינות המצוינות של רוג'ר. הפרק השלישי עסק בבגידות של דון ופיט, בלי טיפה של מקוריות וחזרה עקרה על דברים שכבר ראינו ולא ברור לשם מה זה טוב.

  • ההרצליינית

    בקשר ל"אורגיית השיער": בהתחלה חשבתי שגברברי המשרד עטו על עצמם תחפושות, לכבוד צילומי היח"צ ב"סטרלינג-קופר-דרייפר-פרייס" (לפי הוראת הצלם והמאפרת). אבל כשראיתי את אייב, התברר לי שמתיו ווינר החליט לעשות לגברברי הסידרה, מייקאובר בהשארת הביטלס. מקווה שהחבר'ה יחזרו (או ליתר דיוק: יוחזרו) למראם המקורי בהקדם- המראה החדש שלהם הוא פשוט אימה לעיניים!

    בקשר לבטי: אני לא יודעת מה זה כל קו העלילה הזה עם סנדי (היא חברה של סאלי? בת אומנה של משפחת פרנסיס? ואיפה שאר בני המשפחה של סנדי- חוץ מאמה שנפטרה, לא היה אף איש בחייה??), אבל הוא הוציא את בטי כ"כ אנושית וסימפטית, ההיפך הגמור מדמות הביצ'ית שאפיינה אותה החל מתחילת העונה הרביעית לערך. ולשם שינוי, ג'נוארי ג'ונס שיחקה טוב הפעם (מעטות הפעמים, שבהן ראינו אותה מפגינה משחק טוב). האינפנטיליות שלה בקטע עם השוטר, דווקא שיעשעה אותי. מה שאי-אפשר לומר על האינפנטליות בקטע תיאור האונס שכביכול הנרי יבצע בסנדי.
    נ.ב. החום בכלל לא מתאים לה. חזרה לבלונד, ודחוף!

    בקשר לפגי: היא מצליחה, פורחת ומשגשגת במקום עבודתה החדש. שמחה ומאושרת בשבילה! ושיחת הטלפון עם סטן, היתה חמודה מאוד.

    בקשר לכותרת בעיתון הראשון של 1968: רק אני רואה במלות הכותרת "העולם נפרד משנה אלימה", רמז לכך, ש-1968 תהיה אפילו יותר אלימה וגרועה מקודמתה? הרי ב-1968 נרצחו מרטין לותר קינג ורוברט קנדי ומלחמת וייטנאם הגיע לשיא, אירועים שבטח יתוארו בהרחבה בעונה השישית של הסידרה. אז מתיו ווינר בחר להציג דווקא את הכותרת המסויימת הזאת, מכל כותרות הראשונות של השנה החדשה (בטוחה שהכותרת, אכן התפרסמה ב-1.1.1968) .

    בקשר לדון: הקטע שבו התגלה שהוא מנהל רומן עם אשתו של הרופא היהודי*, היה כמו אגרוף בפרצוץ! דון חזר לבגוד. ממש מאכזב מצידו. עכשיו נזכרתי במה שאמרה לו פיי מילר בסוף העונה הרביעית של הסידרה, "אם ארוסתו יודעת שהוא טוב רק בהתחלות" (לא זוכרת את הציטוט המדויק). והנה, אנחנו רואים שדון היתה טוב רק בתחילת נישואיו עם מייגן, ובהמשך "הוא תעה מדרך הישר" (ממש כמו מילותיו ב-VOICE OVER שלו בחוף בהוואי) והתחיל לבגוד בה. ואיף אפשר לבגוד במייגן הצעירה, החמודה, המתוקה והסקסית, עם אישה מבוגרת וכ"כ כעורה (מזכיר לי איך בעונה השניה, הוא בגד בבטי עם ג'ימי בארט ה"זקנה" והדוחה)???
    *עוד דמות יהודית נוספה לדרמה. זה סימן שמתיו ווינר, מאוד גאה ביהדותו.

    ובקטנה:
    – אחד הדמויות תמות בסיום העונה הזאת. המוות האופף את הפרק הראשון, מרמז מאוד על כך.
    – במהלך העונה הנוכחית, מייגן תגלה שהיא מצפה לילד מדון. ולא נראה לי שהוא יאהב את זה וישמח מזה.

    • Tomer Soiker

      בובי בארט. ג'ימי היה בעלה.*

      בהחלט, מה שכתבת על 1968. מזכיר לי את העונה שהתרחשה ב-1963, עם הציפייה לשמוע על רצח קנדי, שהתעצמה לאחר שפורסם תאריך חתונת בתו של רוג'ר.

      * גם לא הייתי קורא לה דוחה, אולי זה רק דפוק (יותר מכל בגידה אחרת?) מצד דון לבגוד באשתו הצעירה עם מישהי מבוגרת יותר. והנה הוא עושה זאת שוב, עם אשתו השנייה והצעירה יותר. שלא לדבר על רוג'ר שערג לאישה בת גילו בעודו נשוי לילדונת (מבלי לבגוד בה בסופו של דבר, נדוקה לטובתו).

      • ההרצליינית

        כן, אני אחרי שכתבתי את הפוסט נזכרתי שקראו לה בובי, ושג'ימי היה בעלה.

        ובקשר לכך שרשמתי שהיא היתה דוחה: לא חיבבתי את בובי בארט, בלשון המעטה. היא היתה כעורה, גם פנינית וגם חיצונית (וכך גם בעלה). היו מאהבות של דון שממש חיבבתי (רייצ'ל מנקן, לדוגמה), אבל אותה ממש לא סבלתי (וגם את בעלה, כמובן).

        ותזכיר לי בבקשה, מה היה שמה של האישה בת גילו של רוג'ר, שאליה ערג בעודו היה נשוי לג'יין? אני זוכרת במעומעם שהיא היתה מאהבתו בעבר, אישה נשואה, בעלת חברת מזון(?) מצליחה, ש"סטרלינג-קופר" פרסמו אותה (או לפחות היו במו"מ לפרסם אותה)…

        • איימס

          היא היתה בעלת חברה למזון כלבים, שלאחר שערוריה (גילו שהמזון עשוי מבשר סוסים) שכרה את שירותי ס"ק.

          קראו לה אנאבל משהו, ורוג'ר היה דווקא זה שדחה את חיזוריה.

        • Tomer Soiker

          מה שאיימס כתבה. רוג'ר יותר נהנה מהזיכרונות מעברם כצעירים (משהו בפריז, כמדומני) והיא ניסתה לפתח את זה למשהו רומנטי\מיני, אבל בסופו של דבר רוג'ר התעשת וחזר אל ג'יין.

          אני זוכר שבובי לא הייתה יפהפייה כמו שהייתה רודפת מין ונחושה, מעין גרסה נשית של דון, בטח מוקד המשיכה בעיקרי עבורו. לזכותה של מלינדה מקגרואו (בובי), היא הייתה מאוד מקסימה ב"גברים בגיל הזה", ההפך הגמור מבובי בארט, ועד אתמול לא זכרתי שמדובר באותה שחקנית.

          ד"א, מבין המאהבות של דון מחוץ לנישואין, לטעמי סוזן פארל הייתה הכי יפה.

          • ליתר דיוק, רוג'ר היה בעשתונותיו כל העת כשאנאבל ביקרה, וכשהתוודתה בפניו שהוא האחד ענה לה שהיא לא. לא ג'יין הייתה בדעתו אלא ג'ואן.

            אני לא מבין מה הבעיה עם בובי, בעיניי היא הייתה מצוינת, נאה ובעיקר מאוד סקסית.

            • ההרצליינית

              בקשר לבובי בארט: כל אחד ודעתו הוא.

          • ההרצליינית

            גם את סוזן פארל המורה מאוד חיבבתי.

  • מיכאל גינזבורג

    הדמות שלי עודנה קיימת? 😉

  • הדס

    האם דון דרייפר חוזר לסורו? בעונה הקודמת הוא היה נאמן עד שיעמום. היה נראה שדמותו הולכת וקמלה. עומדת בצילה של אשתו החדשה, הצעירה והמצליחנות בעוד הוא הולך ומתברגן. אני אוהבת את החזרה לדמות. זה מזכיר לי את העונות הראשונות שאני מתרפקת עליהן.

© עידו ישעיהו