המתים המהלכים 3.12: צלול

פורסם ע"י ‏Tomer Soiker‏
בתאריך 05/03/2013 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "המתים המהלכים" 3.12 (פורסם כאשר בדיון היו כבר מספר תגובות)

The Walking Dead - 03x12 - Clear

ההנחה הרווחת בקרב רבים מצופי "המתים המהלכים" שאינם מעריצים ההולכים כעיוורים אל עבר עדר זומבים רצחני, היא שלאורך שלוש עונותיה הסדרה כשלה בעיקר בתחום העלילתי ופיתוח הדמויות. בעוד יוצר ומפיק הסדרה פרנק דראבונט איבד את אחיזתו לאחר פרק הפיילוט ולא הצליח לספק תוצר מאוזן, מחליפו גלן מאזארה לקח את העונה השלישית, העביר להילוך גבוה ושידרג את הסדרה פלאות, אולם TWD תחתיו מסתתרת מאחורי מעטה אלים ומגניב שעדיין לא הותיר הרבה מקום לדמויות. או שזו מעולם לא הייתה אפשרות.

קחו לדוגמה את מישון, צעירה שחורת עור עם פרצוף זועף, כפי הנראה בעיות מנטליות מפה ועוד הודעה חדשה וחרב נינג'ה מושחזת. מתכון מושלם לדמות כסחנית ומגניבה, אבל איכשהו בסדרת הטלוויזיה, לעומת הקומיקס, זה לא עבד. גם המושל, דמות חדשה ובעיקר הנבל העונתי, היה מאוד חלבי עד היציאה לפגרה (וגם לאחריה הוא בסה"כ הפך לסתם מטורלל). צופים שלא הכירו את הקומיקס תהו מה מיוחד במושל, מה מניע אותו. למען האמת, גם היכרות עם בן דמותו בקומיקס לא מנעו ממני לעמוד על אותן בעיות.

ואז הגיעו שני הפרקים האחרונים. וסקוט גימפל (על כך בהמשך). טוב, המושל\פיליפ עדיין לא יצא מתבנית הנבל הרדוד, ועכשיו הוא סתם נראה כמו פיראט (כרגיל, בקומיקס זה נראה הרבה יותר טוב). לעומתו, מישון זכתה לזמן מסך רב שלא בוזבז על בהיות חסרות משמעות ושחיקת שיניים כמהלך מונע. בפרק הקודם היה לה דיאלוג מאוד משמעותי עם אנדריאה, ובפרק האחרון מישון סיפרה בדיחה. כן, כן. בנוסף לכך, הייתה לה הרפתקה צדדית עם קארל, סטייה מהמסלול לה שניהם נזקקו. שניהם הרוויחו מכך, גם כהמשך למערכת היחסים ביניהם וקבלתה הרשמית של מישון לקבוצה.

הסיפור של ריק ומורגן הרבה פחות עניין אותי, גם אם היווה סגירת מעגל עבור דמות שלא נראתה מאז הפרק הראשון. גורלו של דוויין טראגי, ומה שעבר על מורגן ומשפחתו זה לא משהו שלא קרה ולא יקרה בעתיד. זה העולם שהדמויות שלנו חיות בו, והפיכתו של מורגן למתבודד עם יותר מדי נשק שירתה בעיקר כמראה עבור ריק. עדיין יש לו את קארל וג'ודית וחברים, אבל לא מן הנמנע שיאבד אותם או שיאבדו אותו – וכל אחד עשוי לסיים כמורגן. אף דרך, מוות או טירוף, לא קוסמת במציאות החדשה גם אם הן שתי האפשרויות היחידות, ולריק וחבריו נותר למצוא את האיזון ביניהן. עם כל אהדתי ללני ג'יימס, אני מקווה שזו הייתה הופעתו האחרונה של מורגן.

על הדרך היה גם הטרמפיסט שפעמיים השלישייה סירבה לקחת, עד שבחזרה לבית הכלא נותרו ממנו רק שיירי בשר ותרמיל ענק, שהולאם לטובת הקבוצה. הקטע הקטן הזה שירת כמצג למצב בו נמצאת כרגע הקבוצה, לא מקבלים חברים חדשים גם במחיר מותם. שוב, זו המציאות הקיימת. אפשר לראות בכך אובדן צד באנושיותם של החבר'ה, משהו שקל לנו לשפוט מהצד הנוח שבמציאות שאינה פוסט-אפוקליפטית. מצד נוסף, איך בדיוק הבחור שרד לבדו במשך כשנה וחצי?

לבסוף: סקוט גימפל. הוא חתום על כתיבת הפרק ולפני החזרה מפגרה הוכרז כשואוראנר הבא של TWD החל מעונה 4. היו לי ספקות רבים לגביו, לאור הרזומה שלו (אין שם שום דבר מרשים למעט "חף מפשע"). עכשיו, תודות ל"צלול", אני הרבה יותר אופטימי. כידוע, אופטימיות היא סימן מבשר מוות בז'אנר האימה. עכשיו אני לא בטוח בעצמי…

© עידו ישעיהו