המתים המהלכים 3.09: המלך המתאבד

פורסם ע"י ‏Tomer Soiker‏
בתאריך 13/02/2013 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "המתים המהלכים" 3.09

Welcome to Crazy Town

עם יציאת הסדרה לפגרה הרגשתי שהיא הגיעה, סוף סוף, למקום טוב יותר מכפי שהייתה במשך שתי עונותיה הראשונות. עם תחילת חצי העונה השני עדיין לא איבדתי את אמוני, אך הסדקים מתחילים לבצבץ. מעל הכל מרחפת התחושה הרעה שכבר בעונה הבאה, עם שינויי צוות ההפקה בפעם השלישית בתולדותיה, הסדרה שוב תאבד עצמה לדעת.

אם למישהו אכן היו דאגות כלשהן לגבי עתידו של דריל, מהר מאוד הקרב עם אחיו מרל הפך למשימת חילוץ והשניים התאחדו שוב עם הקבוצה של ריק, תוך כדי עלייה במספר הקורבנות מבין אנשי וודברי והעצמת דמותו של המושל כמעורער נפשית. אובדן בנפש לא היה מקרב קבוצת השורדים, אבל דריל בחר להיפרד מחבריו בשנה האחרונה ולהתמודד עם העולם לצד אחיו הדפוק, כל עוד הם לא מוכנים לקבלו. אם לא במותו, אז אולי בהרחקתו (הזמנית?) של דריל, טייריז ימצא את מקומו בקבוצה?

אני מקווה שהעלילה לא נעה לכיוון של פרידה, אבל נראה שיחסיהם של מגי וגלן אינם כשהיו, אחרי ההתעללות שעברו בידי המושל ומרל. עד שיש לנו זוג חזק ויציב, הסדרה מועדת ליפול אל תוך קלישאה ענקית. נראה כי ההשפעה הגדלה ביותר היא על גלן, שהפך לנרגן ורוגז יותר מאי פעם. אחרי ההיחלצות המדהימה מזומבי בעודו קשור לכיסא, גלן הוא כבר לא איש השליחויות שעושה כל מה שיוטל עליו.

בעוד פיליפ\המושל מאבד את זה, אנדריאה תופסת את מקומו ומנסה להשליט סדר בקרב אנשי העיירה הטיפשים והנמהרים. כ"כ קיוויתי שמרטינז והאחרים יפתחו באש ויחסלו את "חבריהם". ייתכן שהסדרה מצאה את הדרך הקלה והפשוטה לצייר מחדש את אנדריאה באור חיובי, ע"י הפיכתה לאדם הכי רציונלי בוודברי. נו, עבור אנשי העיירה זה עבד, הרי אחרי נאום הספורט בן שתי הדקות שנתנה הם שינו את דעתם.

קשה להימנע מההשוואה בין שני המנהיגים לכאורה משני צדי המתרס, פיליפ שכבר היינו מודעים לטירופו וכעת הוא רק מתעצם, נוכח איבוד בתו ועינו; בעוד ריק עבר משבר נפשי קצר לאחר מותה של לורי וחשבנו שיצא מזה, במהלך העימות האלים עם אנשי וודברי בפרק הקודם הוא ראה את שיין בדמותו של אדם אחר. עם שוך ענן הקרב והחזרה לבית הכלא ולחיק משפחתו, כבר היה ברור שריק לא בסדר. זה החל כשהחזיק את ג'ודית התינוק, אבל רק בהתכנסות של השורדים עם טייריז וחבריו, ריק איבד לחלוטין את שפיותו. אם היה משהו ששנאתי בפרק, היה זה הסיום, ולו בגלל רוחה מוצללת הפנים של לורי.

באופן מפתיע, הדמות הכי מעניינת הפרק (גם אם זה נעשה באופן מלאכותי למדי, כמו במקרה של אנדריאה) הייתה קרול. מהשיחה שלה עם קארל וכלה בהתמודדות שלה עם לכתו של דריל. נו, אולי בסופו של דבר לאקסל יש סיכוי כלשהו.

לעומתה, מישון ממשיכה להתנהג מוזר ובאופן כללי היא אחת הדמויות הכי מיותרות בסדרה. שתיקות רועמות (כמדומני, היא לא הוציאה אף מילה במהלך הפרק) ומבטים כועסים מעידים רק במעט על המצב המנטלי שלה, אבל כפי שכבר ציינתי בעבר, בקומיקס היא מצליחה לעשות מעבר לכך, להיות המטורללת המקומית וגם להתחבב על הקוראים.

© עידו ישעיהו