יומני הערפד 4.08: תמיד יהיה לנו את רחוב בורבון

פורסם ע"י ‏טלי שיינפלד‏
בתאריך 26/02/2013 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

We All Go a Little Mad Sometimes

אחרי שהתרגזתי מאוד מהפרק הקודם ומהצדקנות שלו, בא הפרק הזה ופתר את הכול. קודם כל, פלשבקים זה מעולה. אני מתה על פלשבקים (ניו אורלינס, 1942). שנית, ביקום של באפי אין משמעות למיהו ה-sire שלך. ב"יומני הקרפד" לפעמים יש (או לפחות כך חשבנו): התיאוריה הייתה שיש מקרים (נדירים) שבהם הערפד "הצעיר" נתון לכבלי שליטתו של מי שיצר אותו, ולפי זה, אליינה תיכנס למיטה עם דיימון רק בגלל המניפולציה החיצונית (והזולה) הזו. הבוז לכם!

אבל לא. כי מתברר שגם בוורס של "יומני" היוצר לא משנה. וכך הפרק גאל את עצמו, כי מסתבר שאליינה לא משועבדת יותר משנערה מאוהבת משועבדת. הגילוי היה שמכיוון שהיו לה רגשות אמיתיים אל דיימון בתור אנושית, הרגשות האלה התעצמו, כמו כל דבר אצל ערפד. הידד!

בחזית אחרת של הפרק מתחילים להתברר כל מיני פרטי עלילה לגבי בוני ו"פרופסור צמרמורת", 12 נפשות להקרבה, כישוף שנקרא "הבעה"… זה לא ייגמר טוב.

תגיות:
  • כמו שציינתי בפייסבוק לפני כמה ימים מדובר בפרק 4.08: תמיד יהיה לנו את רחוב בורבון.

    באופן כללי אני הפסקתי כל השוואה לבאפיוורס בערך בפרק השני של "יומני", אחרי הכל לג'וס אין בעלות על ערפדים (גם אם הוא בנה מיתולוגיה מושלמת) וכל יוצר יכול לקחת את זה לכיוון שלו. מה שכן, קשה להתעלם משם הפרק הזה שזורק אותנו ל"ראיון עם ערפד". ולמרות שמעולם לא התעניינתי בספרות ערפדים אפילו אני יודעת ש-Moon over Bourbon Street של סטינג מבוסס עליו. 
    אז אם כבר השוואות: ברוב השיר הוא מתבכיין על כך שהוא מסתתר בין הצללים ולא יכול להראות את פרצופו ביום, בעוד זו בדיוק אחת החירויות שיומני הערפד לקחה לה – למצוא פתרון לכל דמות ערפדית כמעט להתהלך בשמש.

    • תיקנתי, תודה.

      אני אישית דווקא לא מכיר את הרפרנס.

© עידו ישעיהו