הומלנד 2.11: לזכר

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 10/12/2012 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "הומלנד" 2.11

במהלך הצפייה בפרק הזה הגעתי פתאום להכרה: "הומלנד" היא ל-"24" מה ש"ההרג" היא ל"פשע מן העבר" (או לכל סדרה פרוצדורלית אחרת, פשוט בחרתי בזו שווינה סוד הגיעה ממנה). קרי: עיבוד יומרני לסדרת נטוורק שבפועל נופל ממנו בכמה דרגות טובות. אני אמנם לא צופה בסדרות פרוצדורליות, אבל הענווה שלהן לבדה כבר הופכת אותן לטובה פי כמה מ"ההרג", ובאותה מידה "24" הייתה לאורך כמעט חמש עונות טובה, סוחפת, מותחת ומרגשת הרבה יותר מכפי ש"הומלנד" עד כה.

כבר הפסקתי לנטפק את "הומלנד". כלומר, זה חסר טעם. אני מקבל את זה שאף אחד לא יושב עם קארי ומתחקר אחרי שחמקה מאבו-נזיר, או שהיא יכולה להיכנס כאוות נפשה באורח מקרה לחדר החקירות למרות שאסטיס הורה אחרת, או שאבו נזיר מצליח לגבור על איש קומנדו או איך שלא יקראו לו, או שכולם ממשיכים לקרוא לו כל הזמן נזיר, וכהנה וכהנה (וכהנה וכהנה). הבעיה היא שרוב הזמן אין הצדקה לאורך הרוח ורוחב הלב האלה שלי.

הפרק היה טיפשי להפליא עד לרגע מותו של אבו נזיר, ואז פתאום הפך מעניין. כי באותו רגע חייו של ברודי הפכו הפקר, סול מזנב באסטיס ולהפך, נראה שקווין מתחיל לחשוב פעמיים על המשימה שלו, וברודי עוזב את אשתו והולך אל קארי, שם מרחב הפעולה של מבקשי רעתו – שעל קיומם הוא כלל לא יודע – צר עד לא קיים.

ואפילו היה בפרק קטע ממש מדהים: הרגע שבו ברודי מגלה שאבו נזיר מת. המורה שלו ואביו הרוחני, האיש שהוא בכל זאת אהב. התגובה שלו הייתה לבכות, מתבקש ויפה. חבל רק שזה היה לשניות ספורות בלבד שאחריהן הוא ניסה לשדר הקלה וחיוכים, היו יכולים לגמרי לסחוט את הרגע הזה ולשדרג אותו לכדי סצינה בלתי נשכחת. במקום לנצל את היעדרו של תקתוק השעון העשרים-וארבעאי, לאפשר לרגע אמוציונלי כזה לנשום באמת (מה ש-"24" בכל זאת עשתה לפעמים, אגב), הם נחפזים לשלב הבא. להכין את כל מה שנדרש לפרק האחרון בעונה הכה בינונית הזו.

תגיות:
© עידו ישעיהו