הפוני

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 10/11/2012 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "אימפריית הטיילת" 3.08

http://i1213.photobucket.com/albums/cc466/yyaddo/BoardwalkEmpire-03x08-ThePony.jpg?t=1352150882

(בעת פרסום הפוסט ישנן 8 תגובות)

המלהק: את נערת שעשועים שמזלה לא משחק לה. לא בתפקיד הראשי, אבל, את יודעת, המצחיקה שבמקהלה.
בילי קנט: הפוני.
המלהק: כך קוראים להן?

בילי זכתה ליופי של שירת ברבור, האודישן שלה המחיש לנו שוב שמדובר בבחורה עם קסם אישי רב וכישרון לא קטן. לפני מספר פרקים אמר אדי קנטור לבילי שהבאה אחריה לא תדע מיהי, כשם שהיא לא יודעת מיהי לוסי דנציגר. כלומר, היא תישכח, היא אפיזודה חולפת מבחינת נאקי. אבל ראינו שזה לא באמת כך. לאורך הזמן הוא הפגין כלפיה רגישות ועדינות רבה בהרבה מאשר כפי שנהג עם לוסי, וקשה לראות אותו מקנא ללוסי כפי שקינא לבילי.

אני חושב שיש סמליות יפה בעובדה שהיא מצאה את מותה בדיוק כשנאקי נאלץ להתעמת בריש גלי עם עובדת מותו של ג'ימי דרמודי. כלומר, אני מניח שלא בכדי שני הדברים קרו באותו פרק, האחד נשרף בתחילתו והאחרת באחריתו, ובעיקר שזו יותר ממשאלת לבי שהאבל שגאס יתמודד איתו כעת, יציף החוצה את כל הצער על ג'ימי.

בפרק השלישי של העונה, שהיה הפעם הראשונה והיחידה שבה ראינו את נאקי עומד פנים אל פנים מול אשמתו, נמתח קו ישיר בין חסרונה של בילי כשנאקי שוב ושוב לא הצליח לאתר אותה, לבין ההתמודדות שלו עם הרצח של ג'ימי. עכשיו זה עניין מעט גדול יותר מאשר תקשורת טלפונית לקויה, עכשיו הדירה שלה תישאר ריקה לנצח. ואם נאקי יזדקק למשככי כאבים אחרי הפציעה האמנם-לא-חמורה שלו, ייתכן שהחלומות ישובו לפקוד אותו ביתר שאת. חבל רק שזה קרה בפיצוץ מגוחך, לא פרופורציונלי ובלתי סביר (שאגב, תושבי הסביבה של הסט דיווחו עליו לפני מספר חודשים, כך שהוא היה ידוע מראש ומזל ששכחתי ממנו).

במקביל מתברר כי לא רק שג'יליאן ידעה שג'ימי מת, אלא שגם ברור לה היטב איך. האישה הזו חדה כתער, אין ספק, והשימוש המחוכם שלה בגברים סביבה כדי לפגוע בנאקי, מצליח להשאיר אותה כאילו מאחורי הקלעים. היא הקריבה את דמוי-ג'ימי בפרק הקודם כדי להשלים עם מות בנה, וכעת ייתכן שהקריבה את כל יושבי "באבט" [1], כולל לאקי לוצ'יאנו, רק כדי להיפטר מנאקי. נצטרך כנראה לחכות לפרק הבא כדי לדעת מהי מידת המעורבות המדויקת שלה, אם היא אחראית גם לפיצוץ או שזה מעשה ידיו של ג'יפ רוזטי בלבד, אבל נדמה שהאכזריות שלה אינה יודעת גבולות, והיא אינה חסה על נפגעים משניים.

[1] אני מקווה שבאבט עצמה לא נספתה בפיצוץ, תמיד חיבבתי את השחקנית (ותמיד היא מתה!).

כמה מדויק (ויפה) היה המשפט של ריצ'רד לאור המסכת שהתקינה ג'יליאן, הפרידה הזו מגופתו הלא-אמיתית של בנה: "ג'ימי היה ראוי ליותר מזה". Damn straight. אני מברך עד מאוד על ההתעסקות הזו בג'ימי, שבחלק הראשון של העונה ניתנה במשורה, כי אם כבר חסרונו בסדרה כל כך גדול, ראוי להשתמש בזכרונו כדי לעבות אותה ככל הניתן, ואני מרגיש שלא התקרבו לכך כהוא זה. אמנם המינונים הקטנים הופכים את המעט לאפקטיבי מאוד, אבל יש גבול גם לקמצנות.

מעבר לכך, אהבתי את המטאפורה של הפוני, המצחיק/ה שבמקהלה, זה שאינו בתפקיד הראשי. העניין הוא שנדמה שכולם חותרים להגיע אל מרכז הבמה, ורבות מהדמויות נופלות בדיוק לנישה הזו תוך תהליך של יציאה ממנה. אל קאפון כזה. זה זמן מה שהוא מפלס את דרכו בבטחה אל החזית, ונראה שדרכו כעת סלולה אף יותר עם ההשפעה של איטליה על ג'וני טוריו – הוא נינוח בהרבה, לא מתרגש מהחדשות על כך שאל הרג את האיש של אובניון, לוקח צעד אחורה ונראה שאוטוטו יהיה מוכן לתלות את הנעליים. אולי זה אפילו לא יהיה אלים (כמובן לא לגלות לי מה קרה לו באמת, אם במקרה אתם יודעים).

אבל כמובן שוואן אלדן הוא המשמעותי מבין הדמויות המשניות, המצחיק שבמקהלה, מושא ללעג ופאנץ' ליין תמידי עבור יתר חבריו. גם הוא סוף סוף קם על עמיתיו, מסמן במגהץ את פניו של המזלזל הראשי והופך את המשרד בחמת זעם דמוית ההאלק. הוא דווקא מבכר לחיות את חייו עם משפחתו שפוף ומוסתר מן העין ככל הניתן, אבל זה לא באמת אפשרי.

© עידו ישעיהו