כיצד הצעה הופכת לחוק

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 06/10/2012 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "מחלקת גנים ונוף" 5.03

http://i1213.photobucket.com/albums/cc466/yyaddo/ParksandRecreation-05x03-HowaBillBecomesaLaw640.jpg?t=1349526656

הייתי יכול לעשות פשוט פוסט ציטוטים, זה היה פרק נהדר. ההתמודדות של לזלי עם תפקידה החדש, נשמה כה נקייה שנאלצת ללכלך ידיה בסחי הפוליטי – זה מלכתחילה היה שידוך לקוי, דיסוננס בין הרצון המהותי שלה לעשות טוב לבין התככים הבלתי נמנעים וההתמודדות עם אנשים שכל רצונם הוא לחרבן לך בשירותים הפרטיים.

בהיעדר אן [1], הפרק ניצל את ההזדמנות כדי להשיב אל קדמת המסך ציוות שלא ראינו זמן רב, לזלי וטום, וזה היה מתוק למראה. נתח קטן מהחברות שלהם, הוא עוזר לה ואף יוצא מגדרו כדי להשתיק את חבר המועצה המניאק בפני הילדים. היא שמחה שהמשרד החדש, הלכאורה-פחות-ערך, ניצב מול חלונו כך שיוכלו לנופף זה לזו, ואף הפכה את המשרד למועדון הסיגרים שטום כה חפץ בו (רק שאסור על פי חוק לעשן במקומות עבודה, אבל נחליק, בניגוד לחצי-הסלסול הנוראי של לזלי).

[1] מדוע היא איננה? למיטב זכרוני זוהי הפעם הראשונה בסדרה שבה אחת מהדמויות הראשיות לא מופיעה בפרק.

באופן כללי ידידות הייתה על הפרק, גם בוושינגטון. הרוד טריפ של בן ואפריל אולי לא יצא לפועל והם לא התאחדו עם אהוביהם, אבל הסבל המשותף הפך אותם לאחים לנשק. אם הפרק הקודם היה צפוי בכל הנוגע לקריקטורות שאפריל ציירה ולכך שלבסוף נרתמה כדי לעזור לבן, כלומר אותו רוע vs טוב לב שכבר ראינו מספיק פעמים בעבר, הפעם היה אפילו קצת מוזר לראות את אפריל ובן צוחקים ביחד סתם כך, כמו חברים. אגב, הפלייליסט שהוא הכין, Benji's Cool Times Summer Jamz Mix, ניתן להאזנה במלואו בספוטיפייר, אם יש לכם. לי אין, ולכן שחזרתי אותה ביוטיוב (דפדפו למטה). פלייליסט נהדר רוב הזמן, לא מבין מה הבעיה.

החברות הרימה את ראשה גם אצל רון ואנדי. זה זיווג שכבר ראינו בעבר כך שהוא פחות רענן, אבל הוא בכל זאת היה מקסים ביותר. אנדי כל כך מכיר את רון עד שברור לו שהוא מחבב את זינה הנסיכה הלוחמת – בכל זאת, רון הוא חובב ידוע של נשים חזקות – ובמקום לשכנע אותו ללא הועיל לגשת אליה, הוא מביא אותה אליו עם ליפסטיק ורוד על האספלט החדש מול ביתה, נאמן לאיפור ששימח אותו לאורך התהליך. ומאחר שלא קוראים לה תמי, זו כבר התחלה טובה למערכת יחסים של רון סוונסון.

© עידו ישעיהו