הבחורים החדשים

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 22/09/2012 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "המשרד" 9.01

http://i1213.photobucket.com/albums/cc466/yyaddo/TheOfficeUS-09x01-TheNewGuys640_zps628f4329.jpg?t=1348322779

"אה כן, אני מניחה שהיינו די דרמטיים בהתחלה"
(פאם)

טוב, זה היה נפלא. אגדיל ואומר שאני אוהב את פתיחת העונה הזו יותר מאשר את פתיחת העונה של "מחלקת גנים ונוף". מדהים, כאילו שובו של גרג גרסיה דניאלס אל כס השואוראנר – אחרי שעזב עם מייק שור בעונה החמישית כדי ליצור את "גנים ונוף" – השיב דברים למקומם, ועוד עם פרק שהוא עצמו כתב וביים. זה היה כל כך מדויק עד שבסופו של דבר הייתה לי תחושה של "וואלה, כך זה צריך להיות".

נדמה היה שבראש ובראשונה הוא בא לעשות סדר. אנדי היה תחליף חיוור למייקל סקוט? הוא בכלל לא צריך להיות כזה, פעם, לפני תקרית האגרוף בקיר, אנדי היה אדם שונה בתכלית ומאוד בטוח בעצמו, והמסע בן החודש שאליו שלח אותו דיוויד וואלאס מזכיר מאוד את אותה דמות מאז. לנוכח המראה הזה קשה שוב שלא לחוש פליאה של ממש על דמותו המיותרת של רוברט קליפורניה, גם מלכתחילה וגם בדיעבד. כל מה שהיה צריך זה לדאוג לאפיון נורמלי של הדמויות הקיימות והאהובות, ואחרי כמה פרקים שבהם אנדי מנסה להתחבב על הצוות, לצאת למסע שיקום-הביטחון-העצמי הזה. דוגמה נוספת לסדר שעורך דניאלס: סיפור התינוק-של-אנג'לה-עם-הסנטור-הוא-בעצם-של-דווייט נמחק כבר בטיזר, וכאילו כדי לסמל את נחיתותו (לא בעיניי, מבחינתי קו העלילה הזה דווקא היה חביב), דווייט מקיא עליו ועל אנג'לה את משקה האנרגיה שיצר, העשוי שאריות הסלק.

המיקוד של העונה החדשה כמסיימת ניכר היטב בפרק הראשון בשלושה היבטים מרכזיים. שניים מהם כבר היו ידועים מראש: חשיפת הצוות שמאחורי המצלמות התיעודיות ופרישתו של דווייט מ'סייבר' אל החווה שלו. השלישי הוא האופן שבו תיגמר הסדרה עבור שתי הדמויות הבולטות בה לצד מייקל סקוט ודווייט – ג'ים ופאם.

כל הסיפור הזה נעשה באמצעות כלי עלילתי חכם ופשוט. כשמו הפיקחי של הפרק – "הבחורים החדשים", ג'ים החדש ודווייט ג'וניור ("אני מעדיף 'פלוץ'"). כל אחד מהם גורם לדמות המראה הבוגרת שלו לבחון את עצמו, על פניו מסיבות שונות אבל בפועל דומות למדי. קלארק, AKA דווייט ג'וניור, הוא לא באמת דווייט. שזה הגיוני, כי אין בעולם הרבה אנשים כמו דווייט. קלארק בחור הרבה יותר שפוי, עם רגליים עם הקרקע, ונרתע מדווייט כפי שכל בר דעת היה נרתע. מבחינת דווייט הוא התגלמות של החוסר בחייו – ראשית כדמות הבן שאין לו ושנית כמישהו שמאיים על מעמדו בחברה. הניסיונות הסמליים של דווייט ללכת על החבל סיפקו כמה נפילות מרהיבות, סחתיין לריין ווילסון.

https://fbcdn-sphotos-b-a.akamaihd.net/hphotos-ak-ash4/421294_10151089877189748_1840095940_n.jpgבמקרה של רעהו של קלארק, פיט, הוא בהחלט יכול להיות ג'ים של לפני עשור ומשהו (כמה זמן הוא כבר עובד בחברת המזון לכלבים הזו?), אפילו לא היינו צריכים את הפרשנות השפופה של ג'ים אחרי דבריו של פיט, שכמו תיארו את שאיפותיו המנותצות: "אני רוצה לפתוח עסק משלי. אני רוצה להיות מיליונר. הרבה דברים… לטייל, להפוך את העולם למקום טוב יותר, לעשות תואר שני במנהל עסקים בערבים". "נקטת בצעדים קונקרטיים?" שואלת אותו אנג'לה. "טוב", הוא אומר, "אני עדיין רק מתאקלם כאן. את יודעת, מתרגל לעבודה החדשה. אבל זה לגמרי על סדר היום" [1].

[1] אני אוהב את זה שהסיפור הכאילו שולי של אימוץ החתול של אנג'לה, הוביל גם לחשבון הנפש של ג'ים וגם לחשיפה שאוסקר והסנטור מנהלים רומן. מצד שני – הילד שלה אלרגי לחתול אחד בלבד?

כל זה לא רק פוגע בדיוק בנקודה המתאימה אצל ג'ים – שנשאר בדאנדר מיפלין רק כדי להיות קרוב לפאם, אשר בשעתו הייתה מאורסת לאחר וכעת נשואה לו עצמו ולא מצפה לשום עניין בחייהם – אלא אין לדברים האלה לפגוע כמו חץ בכל מי שהיו לו חלומות גדולים והחיים הכריעו אותו. כלומר רובנו. החלומות השבורים הללו דרים בכפיפה אחת נוחה ומובהקת עם הווייתה של "המשרד" מקדמת דנא, כפי שאיימס ניתחה היטב (ומדכא) בעבר. חזרה למקורות.

הסיפור עם העבודה החדשה שתדרוש עקירה לפילדלפיה, ועומדת בניגוד להצהרת פאם שאוהבת את חייה המשעממים בדיוק כפי שהם, הגיונית בהרבה ומתיישבת עם הדמויות הללו. במילים אחרות, זהו קונפליקט של ממש, בניגוד לשטות עם קת'י, שבעונה שעברה ניסתה לפתות את ג'ים, כאילו למישהו היה ספק שהבחור הרומנטי שבקושי עשה צעד כדי להתחיל עם פאם כל זמן שהייתה מאורסת, יעלה על דעתו אי פעם בגידה בה.

אז כן, סיפור העבודה הזה צץ יש מאין. וכן, ג'ים יכול היה לדבר על הנושא עם פאם לפני שהוא מתקשר להגיד 'כן', אבל אפשר לתרץ את זה באלף ואחת סיבות, בראשן האומץ שהוא עצמו אזר מול עינינו כדי לעשות את הצעד הזה. וגם אם לא, אני יכול לסבול כשלים קטנים כאלה, ובלבד שהם מגובים ביצירה כל כך מהודקת ומעולה.

תגיות:
  • איילון צפון

    ספוילר

    אכן פרק מצוין. קטע הפתיחה היה מעולה, עם ההתייחסות לצוות הצילום (מקווה שיהיו עוד כאלה עד סוף העונה).
    דבר אחד הפריע לי, עם זאת. ממתי פאם כל כך שוות נפש עם חייה המשעממים? היא לא מישהי שאנחנו מכירים כאחת שמקבלת את זה שחייה מעכשיו יהיו חסרי דרמה ומעוף. הלא זו אותה פאם שרצה אחרי מייקל כשעזב להקים את "michael scott paper company"? זו שפחדה להיות תקועה באותה משרה כל חייה בדיוק כמו ג'ים? מוזר לי שפתאום היא מכריזה שאין לה יותר למה לצפות ושאין סיבה לצלם אותה יותר.

  • לא ידעתי שגרג דניאלס (גרסיה הוא זה של ארל) חזר. היה פרק מקסים. ממש של פעם, מינוס מייקל סקוט. פרק של פעם לא במובן הממוחזר, אלא במובן שכל הדמויות חזרו להיות מי שהיו אמורות להיות, כולל ג'ים ושיחת הטלפון ודווייט והמבחן המטופש.

    אהבתי את מה שפאם אמרה, על שחייה משעממים היום, ומאוחר יותר כשאמרה לדוויט שלא היתה רוצה את זה אחרת. זה התחבר לאמירה שלה מהעונה החדשה, שחונקת לי בגרון רק מלחשוב עליה, "אני לא חושבת שהרבה ילדות חולמות להיות פקידות קבלה". אז נכון שפאם כבר לא פקידת קבלה, אבל זה כבר משני, כי יש לה את ג'ים והילדים. גם ג'ים לא רצה להיות איש מכירות, אבל נשאר בשביל פאם, מה שמלמד גם על לאן החיים הולכים, ועכשיו הוא רוצה לרענן את העניינים, לכאורה בשביל פאם, אבל בשביל עצמו, בשביל ג'ים של פעם.
    אני לא חושבת שזה יהיה רע, אבל זה בהחלט לא יהיה טוב כמו עכשיו. הוא יעבוד יותר, ויהיה פחות מעורב בחיי הילדים, אבל אני מניחה שזה נוגע לאיזון של הדברים.

    אהבתי גם את החדשים (למרות שההתעסקות בחדשותם הפכה את הכל למילולי מדי), ואת המראה שהם מציבים בפני הדמויות, מראה הולמת לעונתה האחרונה של הסדרה.

    אני חושבת על עצמי שכתבה את מה שקישרת פה, למדתי אז משפטים והייתי בת 22, ואני חושבת על מי שאני היום, ולעומתי על מי שג'ים ודוויט הפכו להיות, ואני סלחנית יותר לעובדה שהם השתנו והסדרה השתנתה. אבל הפרק הזה לכד את העניין של המשרד: חייהם המתועדים של האנשים המשעממים שלא רוצים להיות כאלו, לא התיעוד המשעמם של אנשים שבעצם החיים שלהם מאוד מסעירים (אם חושבים על חלק מהעלילות של העונה שעברה, כולל home wrecker אחת וכל הסיפור בפלורידה).
    בעונה שעברה המשרד באמת שברה את ליבי (אבל לא במובן החיובי), ואני מקווה שהפרק הזה הוא החזרה לשגרה ולמה שכל כך אהבתי בה. מזלה של הסדרה שזו עונתה האחרונה, שיש לה עונה מתוכננת מראש לסגור את כל הקצוות. הרי מייקל הוא לא העניין, הסדרה תמיד היתה סדרת אנסמבל, הלב של הסדרה היה במייקל, וכשהוא עזב היא היתה קצת אבודה.
    ועם כל אהבתי לגנים ונוף, והרצון לעבור לגור בפוני, החיים האמיתיים הם בסקרנטון, פנסילווניה.

    • אני תמיד כותב בטעות "גרסיה".

  • MooTzk

    לפני שהעונה התחילה, כשהכריזו על כל הקטע של "צוות הצילום" יתגלה, חשבתי שזה טיפשי למדי. אבל אני חייב להגיד שהראיון הראשון, שבו ג'ים ופאם מדברים איתם בסוף, דווקא היה נחמד מאוד ועשה עבודה מצוינת בלהסביר את הכיוון של העונה הנוכחית – אנחנו מתמקדים בכם, הדמויות ,ולא באמת בחברת הנייר הפיקטיבית הזאת. החזרת הפוקוס אל הגרעין המרכזי של הסדרה, במקום התעסקות בשטויות כמו רוברט קליפורניה ונלי, החזירה לי הרבה מתחושת האינטימיות של העונות הראשונות.

    אתה ואיימס כתבתם נפלא, והפרק כשלעצמו היה תענוג. יכול להיות שזו אופטימיות מוקדמת מדי, אבל הרבה זמן לא הרגשתי כל כך טוב אחרי פרק של המשרד. מגיע לסדרה הזו לקבל עונת פרידה ראויה. בינתיים אנחנו בכיוון הנכון. טוב שחזרתם.

  • שכחתי לציין את אחת הבדיחות שהכי אהבתי בפרק, שאוט-אאוט מחמם לב: "עכשיו אני מבין למה מייקל כל כך שנא אותך" (וגם התגובה של טובי הייתה מעולה: "לא, הוא לא שנא").

  • ואני שכחתי לציין שג'ים החדש – לכאורה הוא בכלל ריאן החדש.

  • roswella

    אני חשבתי לעצמי שצוות הצילום זה בעצם אנחנו, הצופים. כל הבלגן מסביב עם רוברט קליפורניה מאוד שעמם אותי. אני אוהבת את זה שחוזרים לדמויות המקוריות, לכל הדברים הקטנים שג'ים עושה לדווייט. זה מה שאהבתי בסדרה. בגלל זה אני עדיין פה.

  • איפי

    הכל היה מושלם, חוץ מזה שלדעתי חסרונה של קלי עוד יורגש

  • ocean

    אחלה, אחלה פרק – מהודק, ניואנסי, מצחיק, מדויק ומעורר רגש. איימס כתבה שם למעלה על ג'ים ופאם:
    "אני לא חושבת שזה יהיה רע, אבל זה בהחלט לא יהיה טוב כמו עכשיו. הוא יעבוד יותר, ויהיה פחות מעורב בחיי הילדים, אבל אני מניחה שזה נוגע לאיזון של הדברים".

    האיזון של הדברים היווה את אחת התמות המרכזיות בפרק. פאם לא רצתה לאזן את דווייט במהלך המשוגע שלו, אבל אין לי ספק שהיא תרצה לאזן את ג'ים ולהשתגע ביחד איתו. הרי היא לא חלמה להיות פקידת קבלה, או אשת אדמיניסטרציה. היא רוצה לצייר ציורי קיר על חדר הילדים שלה ושל אחרים. ג'ים כבר איזן אותה כשנסעה ללמוד ציור בניו-יורק. הוא איזן אותה בהחלטה המשוגעת שלה לברוח להתחתן במפלי הניאגרה. עכשיו תורה לזרום עם השיגעון שלו.

    יאדה על הקטע עם טובי ואנדי ("אני מבין למה מייקל שנא אותך כל כך) כקטע הכי מצחיק. שני בתור מבחינתי: הדפים המתעופפים מהמדפסת המאזנת של דווייט. לא יודעת למה, אבל זה שפך אותי.

    כמה תהיות:

    אם משקה האנרגיה של דווייט עשוי מסלק, למה הוא היה בצבע כחול?
    רק אני חושבת שאנג'לה חושדת/ יודעת על הרומן של אוסקר ובעלה, ולכן היא יזמה את כל עניין החתול?
    רק אני שמתי לב לתמונה של אנדי מהטיול – כולם מחייכים מאוזן לאוזן והוא מחייך חיוך מאולץ ומבועת?

  • ocean

    עוד משהו ששכחתי לכתוב: הראיונות של אנג'לה לגמרי הזכירו לי את ראיונות הספוגית של איליין.

  • maayan1

    מסכימה עם כולם- פרק פתיחה נהדר… למרות שלא חשבתי שהעונה הקודמת הייתה כ"כ גרועה, עדיין כמובן שכייף לחזור למשרד הישן והטוב. 🙂

© עידו ישעיהו