אקס פקטור: אודישנים 5-6

פורסם ע"י ‏איימס‏
בתאריך 29/09/2012 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

http://i1213.photobucket.com/albums/cc466/yyaddo/the-x-factor-logos_zpsfc865433.jpg?t=1348431999הידד, תוכנית האודישנים האחרונה. היה נחמד, משוגעים והכל, אבל הגיע הזמן להתקדם לחלק המהנה באמת של התוכנית. מה גם שככל שהאודישנים התקדמו עשו מאמצים להפוך את סיימון לדוד חביב (הרכיבה על הקורקינט, הדיינר וכו'), ולעשות דרמות היכן שאין דרמות (רגע אחד מתמודד חולה כל כך שנראה שהוא עומד למות, דקה אחר כך הוא כבר מופיע בפני השופטים).

לפני שנתחיל עם התוכנית השבועית – קצת פקטור מסביב לעולם.
האמת שאת הגרסה האוסטרלית נטשתי, ובבריטית אין כוכבים ענקיים בינתיים. החלטתי ללכת על ההופעה הנוספת של לוסי (שקישרתי אליה גם לפני שבועיים), כדי להראות שיכולים להיות גם דברים אחרים בפקטור.

ואם כבר מיחזור, גם אלה הנדרסון באודישן הסופי שלה:

ובחזרה לאמריקה:

פרדי, בחור שמנמן עם אישה תומכת. מסתבר שהיה לו ריאליטי משלו פעם, ton of love, שם הוא הוצג בתור רודן חסר סבלנות שמתאכזר לאשתו, מה שמלמד בעיקר על איך תוכניות ריאליטי מייצגות נאמנה את המציאות (הן לא). לא יודעת איזו גרסה אמיתית, אני נוטה להאמין שהוא לא מקסים כפי שהוצג בפקטור. בכל מקרה קול יפה יש לו, והוא גם בחר את אחד השירים היפים בעולם, והכל ביחד הביא להופעה די מקסימה. העובדה שהוא מרותק לכיסא גלגלים בגודל כפול כנראה תפריע לו להתקדם (לא חושבת שהוא יכול לטוס להוליווד בכלל…), אבל נראה.

ילדים וילדות

הבעיה הכי גדולה, מבחינתי, באקס פקטור USA היא שמקבלים לשם ילדים קטנים ממש. אני חושבת שגיל ההשתתפות צריך להיות מוגבל ל-16 ומעלה, אבל מבינה שיש לפעמים יוצאים מן הכלל. למשל, נערות מוכשרות מאוד בנות 15. אולי 14. בטח שלא ילדות קטנות בנות 12.

הנערה הראשונה היא לורן היפיפיה בת ה-16. קשה אולי להגיד איפה עובר הגבול בין ילדה קריפית ונערה מוצלחת, אבל בגיל 16 לורן טבעית מספיק (ויפה מספיק, למען האמת) כדי להיות מקסימה ולא מטרידה, ואני מהמרת על פיינל 12.

אואן סטיוארט הוא עוד דוגמה לצעיר אך מוצלח, עם הייסורים שיכולים להגיע רק בגיל 16, עקב ההפרדה שלו מחברתו היפה, טורי. הוא נער יפיוף, זמר מוצלח, מופיע היטב, ואני חוזה שיגיע רחוק (עד ה-12 האחרונים. אפרופו ההימורים שלי, בתוכניות האלו ל"א אמר לחצי מהמתמודדים שהוא חוזה שיגיעו לפיינל 12).

כמוהו גם אוסטין אהוב הבנות, שמשום מה ביקשו חתימה והתרגשו לפגוש אותו, בעוד שאף אחד לא מכיר אותו, והן אפילו לא שמעו אותו שר. בכל מקרה, הוא מעריץ את ג'סטין ביבר (יש בני 16 שמעריצים את ביבר?) ורוצה להיות כמוהו כשיהיה גדול. שיהיה בהצלחה.

דיינה ג'יין לוקחת את זה לקיצוניות, כשהיא לא נראית בכלל קרובה ל-15 שנותיה. היא נראית מבוגרת בהרבה, ונותנת הופעה מבוגרת מאוד. גם את הקצה הזה אני לא אוהבת, אבל זה טוב יותר מרייצ'ל קרואו.

הדוגמה הנגדית היא ג'ורדין הקטנטנה, שהיא כל מה שפגום בגרסה האמריקאית של האקס פקטור. האמת שמה שפגום הוא האמריקאים עצמם, שאוהבים את השטויות האלו. היא בת 12 (היא נראית בת 35, קצת כמו בט מידלר שהתחפשה לילדה), והיא שרה את השיר כמו שצריך (האמת שמה שצריך הוא לא לשיר אותו בכלל). היא היתה מעצבנת, אבל הקהל מת עליה.

הדוגמה הגברית הנגדית היא טרוור מורן הצעיר, עם הופעה מטרידה, ראיון מקדים קריפי ברמות, אפיזודת התמוטטות דרמטית, ובאופן כללי מישהו שאני לא רוצה לראות על מסך הטלוויזיה שלי. במיוחד בהתחשב בעובדה שהוא ילד קטן, אבל אפילו קול טוב – אין לו.

בפינת הביזאר נמצא ארין ריי. הוא לא הצליח להתקבל בעונה שעברה, אלא נשלח לגלי-ילדים המזעזעת (inTENsity), והודח איתם בשבוע השני. אם השופטים חשבו שלזמרים של Intensity יש עתיד, לא היו צריכים לקבץ אותם ללהקה, אלא לשלוח אותם לדרכם. ההחלטה להעביר אותו, והאפשרות שיגיע לפיינל 12 למרות שכבר היה שם בשנה שעברה היא ממש הזויה. הוא כבר זכה לחשיפה, הוא כותב שירים ועובד באולפן ויש לו את הנסיון. הדבר היחיד שחסר לו הוא 5 מיליון דולר, אז אני מבינה למה הוא חוזר. לא מבינה למה מקבלים אותו.

בדרך כלל סיימון קאוול דורש ממתמודדים להיות עכשוויים. כנראה שפה הוא שכח מזה, כי הוא מעביר את ניק אישצעיריותר (youngerman) שהגיע היישר משנות ה-90 המוקדמות.

תמיד צריך איזה אחד שלא עבר, אז הנה ג'יימי המעיקים, שהיו יכולים להיות טובים, ביקום חלופי.

מאוד חיבבתי את דיוויד קורי המקסים. הוא דוגמא לאיך לוקחים סיפור מרגש שנועד למשוך את הsympathy vote, ולתת לו משמעות חדשה לאור התחרות. הוא רוצה לפגוש את אמו הביולוגית דרך התוכנית. כי הוא מאומץ. בגרסה האוסטרלית היה מתחרה שאשתו עזבה עם ילדיו והוא לא ראה אותם שנים, ובעקבות הופעותיו בתוכנית בתו יצרה איתו קשר. היה מרגש (האמת שלא, אבל לפחות היתה הצדקה לשימוש בסיפורו האישי). על כל פנים, דיוויד קורי גם פרפורמר מוצלח, שזה כנראה איפה שעובר הקו בין סיפור טרחני ובין סיפור שלא מעצבן אותי.

הנה דריל בלאק החלקלק:

ולסיום, טארה סיימון המעצבנת. כן, היא מעצבנת. לא, היא לא טובה כמו שהיא חושבת, ובקטגוריית הבנות (ולא ה-overs) אין לה שום סיכוי. לא להגיע לתוכנית, ובטח שלא לזכות. אבל אני מזכירה אותה פה בגלל הטרנד החדש, לשסות נשים זו בזו בתוכניות האודישנים. כמעט בכל תוכנית היה קטע כזה, של אישה שמקווה שהמתמודדת שלפניה תכשל. כבר בעונה הקודמת (וגם בין העונות, עם פיטורי השופטות הנשים) אקס פקטור היתה די מיזוגנית, אבל העריכה החדשה הזו ממש מעצבנת. אולי זה בשביל לתת קונטרה לחיבה שמרעיפים על בריטני.
בכל זאת, חשוב לי לציין שהיא מעצבנת ואני לא רוצה שתעבור בכל מקרה.

בשבוע הבא: boot camp, שבו יצומצמו המתמודדים ל-24 או 32 (6 או 8 בכל קטגוריה, תלוי בפורמט העונה).

את מי שכחתי? מי הפייבוריטים שלכם לקראת הבוט קאמפ?

תגיות:
© עידו ישעיהו