זה מה שכתבתי על "דדווד" 1.11 אחרי השידור המקורי שלו בישראל, ב-12 ביוני 2005, תחת הכותרת "חסד":
ידידה אהובה אמרה לי לאחרונה שבהחלטה מודעת הפסיקה לצפות בדדווד אחרי הפרק השלישי שלה, למרות הידיעה שזו סדרה מצוינת. למה? היעדר החסד שבה הפך אותה לקשה מדי לצפייה מבחינתה, עד שנאלצה לפרוש. אני יכול להבין את זה. כיצירה שהדבר הכי בולט בה הוא הסחי והבוץ, קשה לפעמים למצוא את הזהב בחלקה ששילמת עליה 20,000 דולר. קשה, אבל הוא שם, ולא נראה לי שיש פרק שהמחיש זאת כמו פרק אמש.
לפני כמה פרקים נתנה טריקסי סטירה לאל סוורנג'ן – האיש הכי מפחיד בדדווד, ואולי בטלוויזיה – כי הוא הביא אותה לכדי ניסיון התאבדות. זה קרה רגע אחרי שגילה את הסימנים על זרועה. הסטירה הזו הייתה אקט בלתי ייאמן של אומץ מצדה, זונה מושפלת שלא יכולה להביא את עצמה לברוח מהמחנה, שאסורה בתוך השטן המוכר, שאין לה מה להפסיד ובכל זאת רוצה לשמור על האין הזה. זה היה רגע עצום של חסד.