מד מן 5.13: הפנטום

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 16/06/2012 בקטגוריה ‏כללי

ספוילר סוף העונה החמישית של "מד מן"

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM_MY_513_0116_0876.jpg

פורסם לראשונה בעכבר העיר
שימו לב, בעת פרסום הכתבה יש 45 תגובות שהקדימו אותה

***

"הסוג שלך, עם מחשבותיכם העגומות ודאגותיכם, כולכם עסוקים בליקוק של איזה פצע מדומה".
(רוג'ר סטרלינג לדון דרייפר, העונה הראשונה)

"טדי אמר לי שביוונית משמעה המילולי של 'נוסטלגיה' הוא 'כאב מפצע ישן'".
(דון דרייפר, המצגת של קודאק, סוף העונה הראשונה)

"חייו עם משפחתו היו איזו תחבושת זמנית על פצע תמידי".
(פיט קמפבל על עצמו, סוף העונה החמישית)

הנה מגיע האביב, חג הפסחא, תענית הלנט מגיעה אל קצה. אם יש משהו שהפרק האחרון לעונה של "מד מן" המחיש, זה עד כמה היא הייתה פגומה בכללותה. פרק כה יפה, כה מרגש, אבל גם היוצא מן הכלל המעיד על הכלל. לא שחסרו רגעים יפים ואף מדהימים בעונה הזו, אבל במהלכה היה שימוש גדול בדמויות אחרות כדי להקרין על דון, באי-כוח מטעמו ("אנחנו יכולים לעשות את זה?"), עד שהוא עצמו נדחק אל השיפולים. כעת כשהפרק האחרון עוסק בדון באופן אינטנסיבי, כולל שדי-העבר ורִפאי-ההווה, נוצר באיחור הפרק הטוב ביותר של העונה בעיניי, שגורם לחלק ניכר מהאירועים הקודמים להחוויר לעומתו, כמו אדם שראה רוח.

 

כאבי פנטום

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM_MY_513_0116_0484.jpgבפרק הקודם, כאשר רוג'ר ופיט סייעו לדון להתיר את גופתו של ליין מלפיתת חבל התלייה, הם היישירו מבט לעיני המוות. כשניים שהמחשבה על סיום חייהם ודאי חלפה בראשם בעבר הלא רחוק, מראה עמיתם חסר החיים היה עבורם סטירת לחי.

"זה תמידי נורא", אמר פיט לטרודי על הבריכה. ציור ההמחשה הראה אותם כל כך מאושרים, ייפוי צורם לחיים האמיתיים. פיט לא נופל בתרמית, כמובן. חלום הבריכה שלו מתחילת העונה הופך לסיוט שמאיים להתממש בסופה, ובכך לכבול אותו סופית לשקט מטריף הדעת של הפרברים. בת' הייתה עבורו מפלט לא מודע מחייו, הוא התאהב בה כמו נער פותה, בלי להעלות על דעתו שמבחינתה הוא מאהב אחד מני רבים שעברו בסך כדי להקהות את עצבונה. כל הזמן הזה ערג לה, פיתח שנאה מטורפת לבעלה, רדף אחריה ונרדף על ידי דמותה, ולבסוף היא לא באמת קיימת. חזיון תעתועים שלבש צורה. אם בת' שכחה אותו – האם כל זה בכלל קרה?

יחד עם זאת, נראה שייצא לפיט משהו טוב מהאהבה העקרה שכירסמה כל העת בנשמתו. הוא יוכל לחזור אל עירו האהובה ואל שאונה, עכשיו כשטרודי מאשרת לו לרכוש שם דירה. פיט לא בהכרח צריך מאהבות במעונו החדש. הדירה לבדה עשויה להספיק. "יהיה לי את אותו הנוף כמו לך, דון", פיט אומר לו. "ברכותיי", עונה לו דון. נדמה אולי שבת' לא הייתה אלא השלכה למושא תשוקתו האמיתית של פיט: מנהטן.

כשבת' סיפרה לו שברגעיה הקודרים היא מוצאת את עצמה לפעמים מול הדלת שהיא רוצה לעבור בעדה, הוא אומר שזהו מפלטם של החלשים. התאבדות היא לא בשבילו. עבור רוג'ר זוהי הזדמנות נוספת לעבור אל הצד המואר אחרי שהועם זוהרו. "אתה חייב להיות בטוח שאתה הולך למקום טוב יותר, לא?", הוא אומר למארי על ההתאבדות, "אבל אני חושב שאולי המקום הזה הוא כאן". מארי מסרבת לקחת איתו את הסם, אבל נראה שרוג'ר מסתכן ועושה זאת לבדו, מוצא את עצמו בטריפ נהדר נוסף. הוא עומד על כיסא, פורש ידיים, מחייך ומביט מבעד לחלון, עירום כביום היוולדו מחדש.

http://i1213.photobucket.com/albums/cc466/yyaddo/3ed5f940.jpgנוכחותו של ליין חרף היעדרו הייתה מאוד בולטת במשרד ובביתו, דמותו כמו ממלאת את המקומות הריקים. כשדון ניסה להשקיט את מוסר כליותיו והלך לבקר את האלמנה פרייס, עמד ביניהם הכיסא האדום ממשרדו של ליין. בישיבת השותפים שימשה ג'ואן כמיופת כוחו של ליין, הפגינה את ההסתייגויות שהוא ודאי היה מעלה, בשעה שמושבו הריק בלט מאוד בחדר.

 

אדם נכנס לחדר

אבל כמובן, האדם העיקרי שמושפע מהתאבדותו של ליין הוא דון. לא היה ספק שמצפונו יכביד עליו בעקבות מותו של ליין, אבל הדברים לבשו גוף ממשי ואישי עד מאוד. כל אימת שדון ראה את דמות אחיו המנוח, ובעיקר כשביקש ממנו "אל תעזוב אותי", הלב נשבר עוד קצת. השן הכואבת הייתה התגלמות פיזית של האשמה, "זה יעבור, זה תמיד כך". אבל זה לא עובר, כי כמו שאמר אדם לדון, "זו לא השן שלך שרקובה". לא מאוד מעודן אבל כן מאוד עצוב.

אדם, מקור הכאבים שלא מרפים מנפשו של דון, היה נוכח הרבה מעבר לדקת המסך שניתנה לו במצטבר. בזכותו למדנו שוב כיצד דון תופס את עצמו, אדם שנפשו באושה מן היסוד. עול ההתאבדות של ליין ובעיקר של אדם לנצח ישמש כאבן ריחיים על צווארו, רוח רפאים שתמיד תרדוף אותו. "אל תדאג", הבטיח אדם בדמיונו, "אני אשמור על קשר". צלליו התמידיים של אדם נופלים על דון, מאפילים עליו, מלבים פקפוק בלתי פוסק.

"זה מה שקורה כשעוזרים למישהו", דון אומר לפגי במפגש הארעי המשמח ביניהם, "הם מצליחים ועוברים הלאה… פשוט לא ידעתי שזה יהיה בלעדיי". זהו מלכוד של ממש, כי אם יש משהו שדון למד לאחרונה מחדש, זה שחוסר עזרה מצדו מביא אנשים אל קצם. כך לבסוף הוא ממלא את בקשתה של מייגן ומסדר לה אודישן (ומן הסתם גם את התפקיד). הוא יודע שאחרת שקיעתה תהיה בלתי נמנעת, התבוססות מלנכולית במיטתה בשעות צהריים. כאשר צפה לבדו במבחן המסך של מייגן, עומדת בשחור לבן, ללא קול, כולה פגיעות, עשן הסיגריות שהרופא אסר על דון לעשן הסתלסל בחדר, ודווקא באילמות והיעדר הצבע הוא זיהה במייגן משהו, אמת כלשהי, בית.

הסצינה הזו הזכירה מאוד את מצגת 'הקרוסלה' שדון ערך בפני אנשי קודאק בסוף העונה הראשונה, מעט אחרי שגילה את דבר מותו של אדם. דון ערג אז לבית, למקום מפעם שהוא משתוקק להיות בו שוב, למקום שבו הוא יודע שהוא נאהב. מעבר לדימיון בין הסצינות של אז והיום, הרגש העז בתמונות שעל המסך ורעשי המסרטות, נראה שגם ההשפעה שלהם על דון דומה. בעונה הראשונה הוא מיהר הביתה כדי להספיק לצאת עם משפחתו לחופשה, רק כדי לגלות שהם כבר נסעו בלעדיו.

http://i1213.photobucket.com/albums/cc466/yyaddo/b649cb71.jpgהפעם, כמו בנישואיו השניים באופן כללי, הוא משתדל לעשות את הדבר הנכון ומאפשר למייגן להגשים את משאלתה, וזאת חרף החשש שיקרה איתה מה שהיה עם פגי – מייגן תצליח ותתקדם הלאה, בעוד הוא יישאר מאחור. נאמן לערגה הנושנה, התרחק דון מהסט הבהיר שבו מייגן הצטלמה בזמן שברקע מתחיל להתנגן השיר You Only Live Twice של ננסי סינטרה, מותיר אותה כשהיא סוף סוף סוגה בצבע ואור, בשעה שאותו עוטפת אפלה, מוליכה אותו אל הבר הסמוך כדי להזמין "אולד פאשנד".

 

אתה חי רק פעמיים

בטי: "מה קרה להם?"
דון: "כולם מתים."
בטי: "אפילו אדם?"
("הצועניה והנווד", עונה 3)

לאורך כל העונה החמישית שלט בה מוטיב חזק של לידה מחדש והתחלות חדשות, וגם הפרק האחרון לא היה שונה. כמובן, כל מהותו של דון דרייפר היא לידה מחדש תחת שם וזהות שונים, אבל לצד סימני השאלה העולים בנוגע לרלוונטיות של דון כעת כשהוא בן 40, נדונה גם הסוגיה אם הוא עצמו יכול להשתנות ולהסתגל. האם לאורך הזמן יהיה הבדל בין חייו עם בטי בפרברים לבין חייו עם מייגן בעיר? הרי נשמתו הרקובה תמיד תהיה שם כדי למשוך אותו אחורה והצדה. ואם מייגן היא היפה, אולי דון הוא החיה?

"אני מקווה שהיא יודעת שאתה אוהב רק התחלות של דברים", הטיחה בו פיי בסוף העונה הרביעית. ואולי זה כל מה שראינו עד כה בנישואין שלהם – התחלה של דבר. עד עתה דון לא התפתה לסטות מהדרך גם כשההזדמנות נקרתה בדרכו, אבל הנה מונח בפניו פיתוי נוסף, בחורה יפה בבר שואלת, "אתה לבד?", ולא ברור מה תהיה התשובה שלו.

כמובן שהשאלה הזו גדולה יותר מהכאן והעכשיו שדון נתון בהם באותו רגע. אחיו לעולם לא ישוב, גם לא אנה, פגי עזבה אותו ועכשיו גם מייגן יוצאת להפליג למקומות רחוקים משל עצמה. הריק הגדול שאיכל אותו לאורך החלק הראשון של הסדרה נראה עצום מכדי להידחק כל כך מהר בפני האושר. אז מהי התשובה של דון לשאלה הזו, מעבר לפשט שבמסגרתו הוא נשוי? הפרק לא יכול היה להיות יותר אמביוולנטי.

מצד אחד, אתה חי רק פעמיים, נצל את הפעם השנייה כדי לתקן. מצד שני – האם אתה באמת חי רק פעמיים? ניתן לומר שדון עצמו מצוי לפחות בחייו השלישיים. קודם דיק וויטמן, אחרי כן דון דרייפר הישן ועכשיו דון דרייפר החדש. והוא אינו היחיד. בת' שוב ושוב חיה מחדש, מעבירה את חייה בלופ שמתאפס מחדש עם הנזעים החשמליים בראשה, שוכחת חודשים שלמים עד ששבה אל מנהגיה. גם רוג'ר יכול לאפס את ההארה שלו כל פעם מחדש – רק צריך לקחת טבליה והוא חוזר למעלה.

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM513-1.jpgלהם ניתן להוסיף את פגי, ראשית עלמה קתולית עם הריון בהדחקה, אחרי כן שלוחה של דון ב'סטרלינג קופר דרייפר פרייס', וכעת עצמאית כראש מחלקת הקופירייטינג אצל טדי שואו. היא נראית בתחילה לא מרוצה במקום עבודתה החדש, יוצאת כמו המורה הרוחני שלה לקולנוע באמצע היום כדי לנער את קורי העכביש. הרי אין לה סיבה לא לעלוץ, היא קיבלה משימה מהחלומות – סיגריות חדשות לנשים בלי שם ובלי עיצוב, הכל שלה, טאבולה ראסה. "עשׁני את זה, מתגי את זה, מכרי את זה". הד ציני ומנוכר לסלוגן הנוסטלגי שהגתה פעם לקרטיב כפול המקלות, בהשראת הגעגועים לביתה שלה: "קחי את זה, שברי את זה, חלקי את זה, אהבי את זה".

במהלך השיחה של דון ופגי בקולנוע היא אומרת לו שיכניס אותה לרשימות השיחות שלו, פותחת דלת מפורשת שיוכל לעבור דרכה למקום טוב. היא תוכל להמשיך להיות לו משענת גם כשהיא מעט רחוקה. אם אנה הצליחה ממקומה בקצה השני של היבשת, ודאי שלא צריכה להיות בעיה לפגי. כך שכיאה ל"מד מן", אין תשובה חד משמעית לשאלה שהוצבה בפני דון, נראה שמתיו וויינר השאיר לעצמו מרחב תמרון נאה לעונה הבאה.

 

קטנות לסיום

נדמה שהקבלות חדרי המלון בפרק בכל זאת מציבות את פגי במקום טוב. פיט ובת' ואחרי כן רוג'ר ומארי נואפים בחדריהם; אצל פגי, לעומת זאת רק הכלבים משתובבים מחוץ לחלון, אבל נראה שהיא בסדר לבדה, יושבת מחייכת על המיטה.

האם פגי יודעת על ליין? חבל שלא קיבלנו שום אינדיקציה לכך.

אם לא הספיק הפרק השנוי במחלוקת שסרסר בג'ואן לפני שבועיים, נדמה הפעם ש"מד מן" גמרה אומר להזנות את דמותה. בקטע אווילי עד כאב היא תהתה בפני דון אם הייתה צריכה לתת לליין את מה שרצה, רומזת על עצמה. בכך משפילה הסדרה את דמותה של ג'ואן, את זו של ליין ואת "מד מן" עצמה.

שני בני מיעוטים הובאו אל הסוכנות בעונה הזו, מייקל גינזברג ודון (שחר) המזכירה השחורה, ושתי הדמויות הללו היו רחוקות ממיצוי. חבל שלא ראינו יותר מהן.

מארי קאלבה הייתה אחראית לכמה מאמרות השפר השנונות ביותר בפרק הזה, בראשן העדות על מייגן שניחנה במזג ארטיסטי בלי להיות ארטיסטית, והעצה לחיים: "לא כל ילדה קטנה יכולה לעשות את מה שהיא רוצה. העולם לא יכול לתמוך בכל כך הרבה בלרינות".

לעונה הבאה בניו יורק הבנויה.

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM513-3.jpg

  • ocean

    ללא ספוילר: לחלוטין הפרק הכי יפה בעיניי בעונה. לא מאמינה שצפיתי בו כל כך מוקדם, ולא מאמינה שכבר נגמר.

    • ~ספוילר~~~~~

      את מתייחסת לטוסיק של ג'ון סלאטרי, אני מניחה.

      • Yaara

        LOL!

      • ocean

        ~ספוילר~

        נו וודאי! מעניין אם הוא באמת היה שייך לו – נראה שמור היטב. מיותר לציין שזעקתי (כן, בקול) בהתלהבות ברגע שהאימג' הנשגב (נשגב אמרתי!) הזה הפציע.

        אבל זה לא רק זה, באמת. פרק נפלא נפלא נפלא.

  • ~ספוילר~

    אולי אכתוב עוד על הפרק מאוחר יותר, בינתיים אצרף את התמונה החביבה עלי מהפרק.

    • ocean

      ~ספוילר~

      זה האימג' השני האהוב עלי, במיוחד בגלל הדמות שממוקמת באמצע – אני בטוחה שזה לא מקרי. גם אני אכתוב מאוחר יותר על הפרק, אחרי שאצפה בו שוב.

      • זה היה קצת מהונדס מדי (יש איזה שלב שהם ממש נראים כאילו הם נכנסים לעמדות), אבל לא אכפת לי.

      • ribattut

        זה ממש הזכיר לי פוליפטיך נוצרי (יצירת אמנות נוצרית של מספר פנלים נפרדים, במרכז קדוש חשוב – מדונה או ישו הרבה פעמים- בפנלים האחרים קדושים
        לדוגמא http://www.lib-art.com/artgallery/55740-polyptych-vivarini-bartolomeo.html )
        מה גם שגואן רגע לפני ציירה צלב על הרצפה, ונעמדה על ידו.
        ואגב העגילים של מייגן באודישן שלה היו בצורת צלב, ואם מתאמצים ממש אפשר לראות צלב גם בדוגמא שעל שמלת האודישנים השחורה שלה.

        מה זה אומר?? נראה לי שזה רומז לקורבן של ג'ואן, ועל התפקיד שלו בהתנעה של החברה.
        אולי על המחיר שהנשים משלמות במרדף אחרי הגשמה.

    • Yaara

      כן, גם אני עשיתי rewind אחרי הסצינה הזאת

  • תתש

    הפרק הזה נתן לי תקווה שפיט סוף סוף ישתמש ברובה שלו על עצמו עונה הבאה 🙂

    נו, אז מה התשובה של דון? אני חושב שזה לא.

    • גם אני חושב שהתשובה היא "לא", אבל מן הסתם השאלה עצמה פילוסופית ומעמיקה בהרבה בכל הנוגע לדון. "האם אתה לבד?". פגי עזבה אותו, אדם עזב אותו, אבל גם כאן אני מאמין שהתשובה תהיה לא.

      • ocean

        ~ספוילר~

        אני חושבת שיש פשט ודרש. סביר שהוא ידחה כרגע את העלמה הפתיינית, אבל התשובה האמיתית היא כן רבתי. מנקודת מבטו של דון, מייגן פורשת רגליים ובמהרה תעוף למקומות רחוקים משל עצמה, מותירה אותו לגמרי לבד בערך כמו שפגי עשתה (ולמדנו שזה בדיוק מה שהוא מרגיש מהשיחה שלו איתה בקולנוע).

      • אחרי צפייה נוספת בפרק, אני מקנה לעצמי את הזכות לשנות את דעתי.

      • Michael Ginzburg

        ההיסוס שלו היה בוטה מדי, הוא בחן אותה יותר מ-5 שניות ואז קאט לבלאק,
        לצערי הוא חוזר לסורו, לבגידות (אתם כבר יודעים את התשובה מצפייה בעונה הבאה..)

  • ocean

    ~ספוילר~

    לא ארחיב בדברים כבדים (ויש המון), את זה אשאיר לאחרים:

    * והערב בפינת "צניעותי ממני והלאה": עפה על עצמי בזכות החיזוי מהפרק הקודם על התמונה של דולורס, 50 אלף הדולרים, והמעבר לספייס אחר של השותפים. הפתיע לטובה: הארי קריין, שלמרות עמוד התמיכה במשרדו סירב לרשת את משרדו של ליין. בצדק.

    * דומה כי גם בגזרת פיט יש מצב להמשך תסכולים מתמשכים וסבל כשם שאיחלתי לו. מצוין. רגע אהוב: טרודי שואלת את פיט אם הוא שוב היה מעורב בתאונת דרכים, ללמדנו שזה התירוץ בו הוא השתמש עת הוא הוכנע על ידי ליין במשרד.

    * ההיעדרות עשתה את שלה, ולשם שינוי שמחתי שפגי הפציעה על מסכי. אבל עלי היא לא עובדת – לא טוב לה. מבחינת הביגוד היא נראתה מטרונית וכבדה בכסות של "אני מנהלת עכשיו", וזה צרם לי. בנוסף, למעבר סוכנות שלה אכן יש השפעה על מערכת היחסים שלה עם אייב, ויעידו על כך ההתחמקות משאלתו של טדי לגבי דעתו של החבר שלה, או העובדה שפגי לא מתקשרת לאייב לאחר שהיא רואה מחלון המוטל שלה את הכלבים המזדווגים.

    * ג'ואן שוב בשמלת השושנים הכחולות. בהתאמה, דקה לאחר מכן היא אמרה לדון שהיא מצטערת שהיא לא נתנה לליין את מה שהוא ביקש, והתכוונה כמובן ליחסים לא ממש קורקטיים. הגם שניתן להבין את ההכאה על חטא של "מה יכולתי לעשות אחרת כדי למנוע את זה" (השיחה האחרונה שלה עם ליין הרי נסובה סביב האימג' של ג'ואן בביקיני), זעתי באי-נוחות משוועת כששמעתי אותו. תמוה עוד יותר: מכולם היא בחרה לומר זאת דווקא לדון, זה שכל כך התנגד להחפצה שלה. יחד עם זאת, נראה כי ג'ואן היא היחידה שאשכרה עובדת מבין כל חמשת השותפים, ומבססת את עצמה מאד כחלק מרכזי ומשמעותי בסוכנות (ומכאן המיקום שלה במרכז חבורת השותפים עת הם בחנו את הקומה העליונה).

    * בניגוד לדבריה של פגי, מייגן לא טובה בכל דבר. חבל שהשבירה שלה הגיעה בשלב כה מאוחר, זה די פגם בדמות שלה לדעתי. מאידך, ההתמוטטויות המתוקות של מייגן סוף סוף לא כללו אלימות אלא רחמים עצמיים נטו. שבה את לבי במיוחד: מבחן המצלמה שלה. שימו לב לשמלה שם – שחורה חסרת חיים עם חיתוך מעניין של מעין חלון לנשמה שלה, אותה אחת מהאודישן של הפרק הקודם. משחק או לא, היא לחלוטין נראתה פגיעה וזכה גם כשהיא חייכה, וגם כשהיא היתה עצובה.

    * האשה המסרסרת בסוף – זוהי חברתה הנקמנית של מייגן, כן?

    * אשתו של ליין לקחה את הכורסא האדומה מהמשרד שלו לדירה שלהם בניו-יורק.

    * רוב המשפטים של אמהּ של מייגן היו משמעותיים מאד לפרק ולסדרה בכלל.

    * מתה על שיר הסיום של ג'יימס בונד.

    * מה זה רג'יינה?

    * ג'ון סלאטרי בעירום על הכסא. תודה לך, וויינר. אולי זה ירכך את העובדה שהעונה הזאת היתה בינונית יחסית למה שהרגילו אותנו.

    • Yaara

      ***ספוילרים***

      *הדמות של אמא של מייגן היתה ממש טובה הפרק. עם דון, עם רוג'ר וכמובן עם מייגן. ראיתי איזה 3 פעמים את השיחה האחרונה שלה עם מייגן המדוכאת, שוכבת במיטה, "The world can support only so much ballerinas". זהב.

      *בעיני סרט האודישן של מייגן היה מדהים. היא זרחה בו כמו שהיא לא זרחה בכל הסדרה. הייתי מתה לדעת מה עובר לדון באותו רגע, למרות שסיום הפרק חשף לנו חלק ממה שחשב.

      *האישה המסרסרת – לא נראה לי. אני זוכרת שהיה לחברה שלה מבטא מוזר ואירופאי, ולא שמעתי מבטא אצל זו שבסוף הפרק.

      * המשפט של ג'ואן לדון על מה שהיתה יכולה לעשות כדי לעזור לליין צרם לי מאוד. מאוד-מאוד. ג'ואן היתה שוכבת איתו כדי לגרום לו להרגיש טוב יותר? באמת? אלוהים אדירים. מצטערת. לא ג'ואן של לפני 'האישה האחרת'. בוז.

      • לגמרי בוז. בעיניי העניין הזה הפחית מערכה של ג'ואן, של ליין ושל "מד מן" עצמה. כל כך מקרטע ולא סביר.

        • דווקא כשהיא אמרה את זה, הבנתי.
          זה גם בגלל שנתנו לה להאמין שזה כל מה שהיא שווה, אבל גם בגלל שכשמאבדים מישהו, במיוחד בצורה כל כך חסרת פשר כמו עם ליין, מנסים להאחז במה שאפשר כדי להרגיש בשליטה.
          לצערי היו לנו אובדנים במשפחה בחודשים האחרונים, ואנחנו מנחמים אחד את השני (כל אחד על האובדן הקרוב לו). מה שעולה הכי הרבה הוא עניין האחריות, "מה אני הייתי יכולה לעשות כדי למנוע את זה". מה שמרגיז הוא שאי אפשר למנוע, אבל קל יותר לחשוב שאפשר, שעירנות או תשומת לב, או סתם מזל שבדרך כלל משחק אחרת היה מוביל לתוצאה שונה. וכולנו יודעים שזה ממש לא נכון, אבל לא מצליחים ליישם על עצמנו.

          אז כשג'ואן מנסה לראות בעצמה אחריות, זה מובן. היה רק דבר אחד שליין ביקש ממנה והיא לא נתנה לו, אין דברים אחרים להתלות בהם (pun).

          • אפשר לחשוב שכל מה שליין רצה ממנה אי פעם זה סקס. זה אולי היה הרושם של השיחה האחרונה שלהם, והנשיקה בעבר בטח לא עזרה, אבל הם בראש ובראשונה היו ידידים ואנשי סוד זה לזה. עצם העובדה שזה הדבר המיידי שהיא חושבת עליו גורם לליין המנוח להיראות כלא יותר משטוף זימה, ולג'ואן עצמה כמישהי שבטוחה שאלה הן כל הציפיות של אחרים ממנה, הערכה עצמית ירודה מאוד שלא עולה בקנה אחד עם האישה שהכרנו.

            • נו, ובעוד שידידות היא יכלה לתת לו, מין היא לא. אולי אם היתה נותנת לו הכל הוא היה בוטח בה מספיק בשביל לחלוק את מה שעובר עליו (לא, אבל זה מה שהיא יכולה לחשוב). ראית כמה שבורה היא היתה אחרי שמצאו אותו, זה היה שברון של חברת אמת. היא לא היתה בוכה כך על פיט. אז אחרי השברון מגיעה האשמה, ו״מה יכול היה להיות״.
              ואחרי שבעידודו של ליין היא נתנה לחברה לסרסר בה, אבל לא נענתה לליין עצמו, אני יכולה להבין את מה שעובר לה בראש.
              הבעיה היא עם הסרסור המקורי. מרגע שנעשה, התוצאות חייבות לעמוד איתו בקנה אחד.

            • maayan1

              מסכימה לחלוטין!

              אם כי, דווקא את ההחלטה של ב"אישה האחרת" שרובכם כ"כ יצאתם נגדה וטענתם שהיא לא קונסיסטנטית לדמות, ואני דווקא ממש הבנתי איך דמות (אפילו כמו שלה) יכולה להגיע למצב שהיא עושה בחירה כזאת, את המשפט שלה הנ"ל של בפרק הזה פשוט לא הצלחתי להבין.
              אולי זה כי היא מנסה לעשות היגיון מכל העניין, ואולי היגון לא גורם לה לחשוב כמו שצריך, אבל באיזה נקודה בדיוק בן אדם, אפילו הכי מטומטם (וג'ואן לחלוטין לא כזאת), יכולה לחשוב שזיון זה משהו שיגרום לבן אדם לא להתאבד? או שלחילופין הגיוני מצידה לשכב עם מישהו כדי שלא יתאבד (ששוב, אני חוזרת על עצמי- אבל למה שמישהו לא יתאבד רק כי הוא מצליח להשיג זיון מבחורה?!).

              אני מנסה לחשוב מה בדיוק ניסה המשורר להגיד כשהכניס את המילים (או ליתר דיון את הרמיזות) הללו לפיה של ג'ואן. ביקורת על החפצה הנשית? ראייה לכמה ההתנהלות לפני שני פרקים דווקא לג'ואן את המוח? באמת, מה?!

              • המשורר התכוון שהמילים האלה יפצעו את דון. ג'ואן אמרה בדיוק רב את מה שדון חושב, ולמעשה זה נשמע כמו דיאלוג שלו עם עצמו (לשם הנוחות שיניתי ללשון זכר):

                – למה שהוא יעשה את זה?
                – לעולם לא תקבל תשובה, אסור לך לחשוב על זה.
                – אבל אני חושב. ואז אני לא יכול להפסיק. מה יכולתי לעשות?
                – כלום.
                – זה לא נכון. למה לא נתתי לו את מה שהוא רצה?
                – מה הוא רצה?

                (שקט)

  • Thequeenk

    *ספוילר*
    אני רואה שאני בדעת מיעוט כאן, כרגע לפחות, כי אני יצאתי בתחושת טעם מר מהפרק וגם מקריאת הניתוחים שלכם אני מתקשה לראות אותו כפרק סיום עונה טוב. כן, הוא היה פרק יפיפה של מד מן, אבל הוא לא היה פרק סיום של מד מן, בטח לא כזה שיכול לחתום את העונה הנוכחית.
    הבעיה הכי גדולה שלי עם העונה היא העובדה שמכל העונות של מד מן היא היתה הכי פחות מרומזת – הסאבטקסט היה חשוף לצופים רוב הזמן וניתן להם מעט מאוד קרדיט יחסית. הדוגמא הטובה ביותר בעיניי בפרק למגמה הזו היא הופעת האורח של פאנטום אדם – רגשות האשם של דון לגבי ההתאבדות של ליין ומה שבסופו של דבר (יחד עם המפגש המקרי עם פגי) גרם לו לעזור למייגן. גם השן הכואבת היתה מטאפורה בוטה מדי בעיניי, ואם זה לא הספיק, הסאבטקסט הוגש על מגש של כסף מפיהן של אשתו של ליין (לא מצליחה להיזכר בשמה) ומארי קלבה.
    אבל הפספוס העיקרי של הפרק הזה היה בעיניי העובדה שהוא לא סגר את העלילה המרכזית של העונה – המהפך בסוכנות ומאבקם של המבוגרים (דון, רוג'ר, קופר) מול הצעירים (פיט בעיקר, אבל גם גינזבורג). בעצם הסגירה היחידה כאן היתה העזיבה של פגי לפני שני פרקים, אבל ציפיתי למהלך כלשהו שיהיה קשור בפיט ובמשרד. כפרק סיום עונה, ובטח ביחס לשני הפרקים האחרונים, הוא היה מינורי מאוד (הדרמה היחידה שהתחוללה בו, אם לקרוא לזה כך, היתה קשורה בפיט, בת' והווארד) ובעיניי חסר אמירה משמעותית. העונה הזו די הסיטה את הזרקור מדון ואילו הפרק החזיר אותו אליו, וזה הרגיש לי מאוד מאולץ ותפור.

    • רוב העונה היה מאוד בוטה במסריו, זה נכון, וגם הפעם לפרקים היא הייתה רחוקה מעידון, אבל בעיניי זה אחד מההבדלים בין פרק הסיום לקודמיו – זה לא הפריע לי. להפך, רציתי שדון יראה את אדם, וכל הופעה שלו מחצה את לבי ממש. הרגעים המכושפים האלה חסרים לי מאז העונה השלישית, ושהנוכחות היחידה שלהם בעונה הרביעית הייתה הגעתה הרגעית של אנה כשהיא אוחזת בידה ידית מזוודה. חסרים לי כל הפלאשבקים שדון רואה לנגד עיניו, כמו שנפל פעם במדרגות ונחבט בראשו.

      גם עם השן הכואבת אין לי בעיה, השימוש באלמנט פיזי לשם התמודדות פנימית הוא כלי עלילתי שאני מחבב. לפעמים זה נעשה מייגע ונוראי, כמו ב"שובר שורות" עם "זבוב", וכאן זה נעשה באופן מדוד שגם שירת את העלילה בכללותה (דון אוחז במבט מיוסר תדיר, גז ההרדמה אצל הרופא).

      על הפרק "זבוב" של שו"ש.
      http://www.agenda.co.il/149/forum/486865

  • Thequeenk

    אני לא רואה שובר שורות עדיין 🙂 אבל מה עם עניין סגירת העלילות? הרי למעט הפרקים האחרונים, העונה עסקה באופן מאוד ברור ומכוון בנושא הפער בין הדורות, אם בין דון למייגן, דון לפגי, דון לגינזבורג, פיט ורוג'ר, בטי ומייגן, סאלי וגם עלילות הביטלס-רולינג סטונס-אל אס די-היינץ מאוד צבעו את העונה הזו בצבעי מהפיכה סיקסטיזית. זה לא בא לידי ביטוי כמעט בפרק הזה, והכי חרה לי הפספוס עם פיט. ממש ציפיתי לאיזה קליימקס שקשור בו בפרק הסיום.

    • Thequeenk

      הגבתי בטעות כתגובה חדשה, התכוונתי להגיב ליאדו…

    • אני לא מצפה בהכרח לסגירת עלילות, למרות שהיו כאלה בפרק, אבל אין ספק שרעיון פער הדורות נותר בצד בשלב מסוים העונה. עוד היה אזכור לכך עם רוג'ר בפרק הקודם ובת ה-25 שהוא הותיר במלון, וההמשך הפעם כאשר שוב פיתה את מארי, אבל זהו בערך. לי זה לא מאוד מפריע, אני מניח שעוד ידונו בכך בשתי העונות שנותרו.

  • ocean

    ~ספוילר~

    כמה אהבתי את כל השוט הרב-משמעי הזה של ההתרחקות של דון מהסט של מייגן, והמעבר של דון לבר. והכי אהבתי את השיר ברקע מתוך הסרט של ג'יימס בונד:

    http://youtu.be/XgFtQPgHyek

    • תתש

      השוט הזה של דון המתרחק ממייגן פשוט מרהיב לצפיה.

      לא במקרה השתמשו בשיר הזה. באותה שנה יצאו שני סרטי בונד; אתה חי רק פעמיים הרשמי עם שון קונרי, וקזינו רויאל הלא רשמי עם פיטר סלרס. דון ופגי צפו בקולנוע בקזינו רויאל. וכמובן יש את מילות השיר:
      "אתה חי רק פעמיים או כך זה נראה
      חיים אחד לעצמך חיים אחרים לחלומותיך"

      פשוט תענוג.

  • תתש

    ריקאפ מעולה של הפרק מגרנטלנד (אתר מצוין באופן כללי)

    http://www.grantland.com/blog/hollywood-prospectus/post/_/id/51046/the-mad-men-finale-don-draper-has-a-toothache

    • Yaara

      המממ… אכן ריקאפ מושקע, אבל אני לא מסכימה עם הרבה מהפרשנויות שלהם.

  • Saturn

    אני לא מבין איך אפשר לראות את סליל הוידאו של מייגן ולא לזמן אותה לתפקיד ולהחתים אותה על המקום. אני לא מוצא את זה אמין שהיא לא מצליחה להשיג שום תפקיד ושלפי אימה יש לה רק את המניירות של אמנית ולא יותר מזה.
    לנוכח העובדה שהיא מקבלת תפקיד בפרסומת בעזרת דון אני עוד יותר לא מבין למה מייגן סירבה להשתמש בהדגמה של הפרסומת של היינז (just taste it) לאחר פיטורה. הלקוח אהב אותה וזה היה מתבקש שהיא תופיע לבסוף בפרסומת לצד מישהו אחר מדון.

    פגי נראית די דורכת במקום. אחת הטרוניות שלה ב SCDP (או שמה SCD עכשיו? או SCDC בעונה הבאה?) הייתה שלא נותנים למה מקום מרכזי במוצרים שאינם פונים לנשים אבל בסוכנות החדשה ישר זרקו עליה את הסיגריות לנשים שעכשיו היא נאלצת לעשן, ולהלדיק לבדה כפי שהבוס שלה הציע לפרסומת. אולי מישהו ימצא משהו יותר מורכב להגיד על זה לאחר שדון מדליק את הסיגריה של הבחורה שפנתה אליו בסוף הפרק.

    העונה הזו באמת לקחה את ליין, אחד הגברים ההגונים בסדרה, וזרקה אותו מראש גרם המדרגות וגם לאחר מותו ג'ואן צריכה לחשוב שהוא עוד אחד שחיפש את התחתונים שלה וזה מה שהיה מונע את התאבדותו. למרות התקרית בתחילת העונה, התקרית בסופה נבעה משיכורו של ליין ומצוקתו לאחר שפוטר. אומנם דון אומר שזה לא אשמתה והיא לא יכלה לעשות שום דבר, שתיקתו הרועמת בנוגע לסיבה להתאבדות משאירה את תחושת הבעיטה בגופה.

    היה גם משהו עם פיט ובת' כשהוא אומר ששניהם סובלים מאותו הדבר ואז קורה משהו שאחריו בת' אומרת שזה לא נכון אבל לא נראה שפיט קלט את זה. צריך לראות את זה שוב.

    • ocean

      כמה דברים:

      1. מייגן: גם לי קשה עם עניין השחקנית הלא טובה. מאידך, טוב הוא דבר יחסי. לא ראינו את הוידאו של החברות שלה. אם אני לא טועה מי שהטיל וטו על ההשתתפות בפרסומת לקצפת זה דון ומסיבות טובות (הם היו צריכים להופיע כזוג, וזה אכן לא נראה טוב כשמנהל הקריאייטיב מככב בפרסומת שלו עצמו).
      אגב, תהיה (בעיקר ליערה): בוידאו הזה יש זום בולט על העגילים של מייגן. ראינו אותם קודם? דון קנה לה אותם?

      2. פגי: הורג אותי שהיא קיבלה מוצר חדש לגמרי, שזה סוג של חלום רטוב – דף לבן וחדש שאפשר לעשות איתו מה שרוצים, אבל לא רק שהיא לא מתלהבת אלא שנראה בתחילה שהיא די מבואסת מכל זה. ההקבלה לדון? הסוכנות ניסתה להשיג את החשבון הזה בעונה 4, אבל גילתה שניצלו אותה כדי ליצור מינוף למוצר. טדי שואו אשכרה השיג את המוצר. בנוסף, דון אמור להפסיק לעשן לימים הקרובים במצוות רופאו כדי להמשיך לשלב הבא, ופגי אמורה להתחיל לעשן בימים הקרובים כדי להמשיך לשלב הבא שלה.

      3. פיט: פיט חושב שבת' עצובה כי היא בלעדיו. בת' מאבחנת יפה שפיט סובל בדיוק ממה שלה יש: דיכאון קליני.

    • מייגן – אני רק חשבתי על הקרוסלה בקטע הזה. היה הרעש של המקרן, ונכון שזה וידאו ולכן לא הקרוסלה, אבל הצללים על הפנים של דון, והרגשת הנוסטלגיה (הרגשתי כאילו הוא נזכר במייגן שהוא אהב בהתחלה. וכמו שאמרתי בקרוסלה – נוסטלגיה היא לפעמים לא הכאב מפצע ישן, אלא מזה שבכלל לא היה, אבל זוכרים כאילו כן. אז גם כאן, אני חושבת שדון ייחס לה, וממשיך לייחס, יותר ממה שהיא) הזכירו לי את הפיץ' המושלם ההוא.
      באופן כללי תמיד מצחיק אותי כששחקנים מצליחים (והשחקנית שמגלמת את מייגן היתה הרי שחקנית מצליחה מאז נעוריה) מגלמים שחקנים כושלים. זה יכול להיות אמין, אבל לא בצורה בה מייגן מגולמת.

      פגי – רק במקרה המוצר החדש הזה לנשים. כלומר, לא במקרה, וככה הסוכנות יכולה לשמוח שיש להם אישה (ראינו איך העדר אישה פוגע בסטרלינג קופר וכו'), אבל האתגר מסעיר גם בלי קשר לשיוך המגדרי שלו.

      החברה – אם כבר אז SCDCH.

      • ocean

        ועל זה נאמר:

        "דון למד על מותו של אדם בסוף העונה הראשונה, ואחריה סיפק את המצגת הכי יפה שלו מאז ומעולם, הקרוסלה של קודאק. האם מותו של ליין יצליח לנסוך בו השראה דומה?" (יאדו, 'שכר ועמלות').

        ובגלל זה, חשבתי בדיוק על מה שאת חשבת כשצפיתי בוידאו של מייגן לראשונה. אני מוסיפה לקלחת את העובדה שנוסטלגיה =/= כאב מפצע ישן, כשם שוויינר טעה להגדיר, אלא רצון עז עד כאב לשוב הביתה. ההגדרה האמיתית לא רק שמתאימה יותר לתחושות של דון ב'קרוסלה', אלא מתאימה גם לתחושות שהציפו אותו עת הוא צפה במבחן המצלמה של אשתו. אני משערת שווינר שינה את ההגדרה כדי שתתאים למונולוג הפצע המדומה של רוג'ר – אם אני לא טועה, גם הוא מהעונה ה-1.

        • כולכן גנבות שלוקחות לי רעיונות! (: הקרוסלה עלתה גם בראשי בסצנה הזו.

          חידוד: וויינר לא טעה להגדיר, מראש הוא סייג – הרי דון מספר שטדי בחנות הפרוות אמר לו שזוהי משמעות המילה.

          • maayan1

            יאדו תתנחם!

            מספיק אנשים חשבו על רעיון הקרוסלה עוד לפני שמישהו כתב את זה פה. אני בטוחה שיהיו מספיק אנשים שיגידו שאתה גנבת את זה מהם, אין צורך לדאוג מהכותבים פה 😛

            אני אישית שמעתי על זה בסרטון הנחמד הזה שמנתח את הפרק (ומציג עוד הרבה רעיונות מעניינים):
            http://www.youtube.com/watch?v=yhYaDS1Y1jc

            (לי ספציפית זה דווקא לא עלה), אבל אני מניחה שבטח עוד הרבה אנשים חשבו על ההשוואה הזאת

            • ocean

              כשם שציטטתי אותו שם למעלה: יאדו טבע את הרעיון הזה כבר *בפרק הקודם*, אז ככה שהעולם גנב ממנו! P:

  • הו, סוף סוף רואים מין אמיתי בסדרה המשעממת הזו.














    (;

  • – מעניין שעד עכשיו לא נעשתה השוואה בין מארי האם לבין בטי האם (לפני אירועי הפרק הקודם). לא יהיה מפתיע לגלות שלכשסאלי תהיה בגילה של מייגן, גם אמה שלה תדכא אותה כך. היא כבר מחוברת יותר לאביה ורבה עם בטי כך הזמן, בדיוק כמו מהמעט שראינו ממייגן והוריה.

    – יש מצב שרוג'ר התמכר ל-LSD? מארי שואלת אם כל הבנות נשלחות אליו למעלה מהלובי, אז אולי גם להן הוא הציע להיכנס איתו לטריפ?

    – דון עשה פעמיים טעות באי ניחומן של שתי נשים בעקבות מותו של ליין: כפי שכבר נכתב, הוא נותן לג'ואן להרגיש אשמה ישירה במותו של ליין מפני שלא נכנעה למהלכיו, בעוד גם הוא עצמו אכול אשמה ויודע בודאות מוחלטת שליין התאבד בגלל דרישת ההתפטרות. אז למה לא לנצל כבר את ההזדמנות ולספר לג'ואן את האמת תוך שבועה שלא תספר לאחרים, ולמנוע ממנה את הצער?

    כשהוא מגיע לנחם את אשתו של ליין ולהציע לה מתנת ניחומים, אע"פ שדון לא יודע מה מקור התמונה שהייתה בארנקו, הוא יכל להגיד שלמיטב ידיעתו וניסיונו, ליין מעולם לא נטל חלק בבילויים הנלוזים של אנשי המשרד יחד עם לקוחות. גם אם מדובר היה בשקר חלקי (הייתה את הבחורה השחורה בעונה שעברה כשגב' פרייס שהתה בחו"ל), לפחות דון היה מתקן את הרושם שנוצר ומאפשר לליין למות כג'נטלמן ואדם הגון – שוב, גם אם דון יודע אחרת, כמו בעניין המעילה ששמר לעצמו בכל מקרה.

    • ליין לא לקח חלק בבילויים נלוזים עם לקוחות אבל אנחנו (ודון) יודעים על לפחות ליל הוללות אחד, בראש השנה של 65, שנגמר בינו לבין נערת ליווי בדירה של דון. וזה היה כשמונה חודשים לפני שפנפנת הפלייבוי שלו (שבמקרה שלה אני חושבת שהוא באמת אהב – או חשב שאהב – אותה והיה יכול אולי לבחור בחיים איתה). אנחנו לא באמת יודעים מה הוא עשה כל אותה שנה שאשתו הייתה באנגליה.

      אולי אני טועה אבל משהו שרוג'ר אמר למארי גרם לי להבין שהוא לא לקח עדיין את הטריפ השני שלו.

      • לא התכחשתי למידע שהיה לדון בנוגע לליין. רק ייחלתי לכך שהיה מכחיש בפני גב' פרייס שליין אי פעם התהולל עם חבריו לעבודה ואו לקוחות, גם אם ידוע לו אחרת.

        יכול להיות שאת צודקת. אולי רוג'ר חיכה למישהי מיוחדת שתחלוק איתו את החוויה.

  • ההרצליינית

    ספויילרים- פרק 5.13

    פעם ראשונה, שאני מורידה פרק סיום של "מד מן", וצופה בו לפני ששודר ב-HOT. פשוט פרק 12 כ"כ הפעים אותי, שהייתי מוכרחה להוריד את פרק הסיום עם תרגום מובנה בעברית, ברגע שרק יעלה.
    וגם פרק הסיום הפעים אותי! פשוט פרק סיום יפהפה, לעונה שלא ממש היתה מושלמת, אבל בהחלט היתה די טובה. אציין את רשמיי המורחבים, מאוחר יותר. רק אציין שאהבתי את הבחירה לשיר הסיום- YOU ONLY LIVE TWICE של ננסי סינטרה, מתוך פסקול הסרט מסידרת ג'יימס בונד, הנושא את אותו השם ויצא לקרנים באותה השנה, בה מתרחשים האירועים בפרק הנוכחי של "מד מן" (1967). השיר כ"כ התאים לדמויות שהראו ברקע, בעת שנוגן, שאכן "חיו/חיות" פעמיים: דון (שבעבר חי כדיק ויטמן, ועתה חי כדון דרייפר), פגי (ש"חיה" בהתחלה ב-SC/SCDP, ועתה מתחילה "חיים חדשים", במשרד פרסום אחר), רוג'ר (ש"חי כמו מת מהלך" לפני ה-LSD, ו"התעורר לחיים" אחרי ה-LSD) ופיט (שחי חיים מאושרים במנהטן, ועתה "חי כמו מת מהלך" בפרברים). גם העובדה שבחרו בשיר סיום מתוך סרט מתוצרת אנגליה (ולא בסתם סרט מתוצרת אנגליה- מתוך סידרת הסרטים, שכנראה הכי מזוהה עם הממלכה הבריטית), בשעה שהאנגלי של המשרד, הלך לעולמו בצורה טראגית, יש בה איזושהי סמליות בעיני. האם זה אומר, שרוחו של ליין פרייס המנוח, תמשיך לשרור בסידרה ובמשרד (שעובר התרחבות), גם לאחר לכתו מהעולם, מהסידרה והמשרד? כנראה שכן.

    http://www.youtube.com/watch?v=XgFtQPgHyek

  • Yaara

    סקירת האופנה (או חסרונה Nudge Nudge, Wink Wink) בפרק האחרון לעונה, בבלוג של טום ולורנזו
    http://www.tomandlorenzo.com/2012/06/mad-style-the-phantom.html

    כמו תמיד, הסקירה מומלצת בחום, עם תובנות יפות במיוחד השבוע.

    • ocean

      תודה על הלינק.

      * הכתם על החולצה של גינזברג – הייתי בטוחה שרק אני שמתי לב אליו! אבל אני ייחסתי את זה לכך שפגי עזבה, כל העבודה נופלת עליו ואין לו אפילו זמן לכבס כמו שצריך את החולצה שלו.

      * שמחה לגלות שהם הסכימו איתי בנוגע למשמעות הלבוש המזעזע של פגי.

      * בת' – הייתי מוסיפה שם שהשמלה הורודה נראית כמו שמלה של חדרנית דהויה. השמלה לאחר הניתוח היא בצבע ורוד חיוור, כמו הדף הכמעט לבן שבת' מרגישה (כי הדברים הבסיסיים לא נמחקו לה).

      * הדבר שהכי בלט לי עוד בצפיה ראשונה בבית של פיט וטרודי זו הספה הלבנה והפרחונית. רבאק, כמה כיעור, וכמה לא קשור לשאר העיצוב בבית. שיקוף נפלא למערכת היחסים ביניהם: מרוב שמנסים ליפות הכל, בסוף הכיעור פורץ החוצה.

      * הסיפא של הפוסט שלהם מושלם. מ-ו-ש-ל-ם!

  • ribattut

    רוג'ר היה ממש מקסים הפרק.
    איך שהוא חיכה את אבא של מייגן, ודון שחושב שהוא שיכור… פשוט צחקתי. וכשהסתבר שהוא היה המטרידן, בכלל…

    אהבתי איך הוא פיתה את מארי לבוא באמתלה של "שיחה", כשבעצם ברור לשניהם שהכוונה לסקס, ובסופו של דבר באמת הסתבר שהוא רצה בנוכחותה ובחברתה.

    הסצנה בסוף, אני בעיקר חששתי שהוא עומד לקפוץ מהחלון, ליפול ולשחזר את הפתיח של הסדרה.

  • Lilcozev

    דון מבקש בסוף הפרק על הבר משקה : "אולד פאשיונד"

  • בוולצ'ר ליקטו אסופת מבעים משעשים מהעונה החמישית. אני במיוחד אוהב את אלו של פגי (התגובה שלה לסצנת המין הבוטה בפרק האחרון דווקא מאוד אפאתית) ואת הפרצוף של דון בדיינר. כמו כן, פיט נראה כמו אידיוט מגוחך שמסיים בסבל, כמו שצריך.
    http://www.vulture.com/2012/06/mad-men-screen-shots-reaction.html

  • אורח

    פגי שעל פניו קיבלה את החלום בשלומותו לא מרוצה, וגם דון במהלך כל הסדרה לא מרוצה כשעל פניו יש לו הכל… שניהם בעתם עורגים לבית… לאהבה פשוטה של מישהו שיקבל אותם בשלמותם, על אף הפאקים שלהם או החדשנות והראשוניות (אצל פגי). אני מאד מקקוה לראות את החברות של דון ופגי ממונפת למקומות האינטימיים יותר שידעה בעבר….

  • ocean

    רוצים אולי גם לסכם פה בתגובות את העונה, או שזיינו בשכל כבר יותר מדי?

  • Tally S

    משום מה אני חשבתי אחרת מכולכם – שדון חזר לבגוד. ואז שכבתי במיטה בלי להצליח להירדם וניסיתי לחשוב למה זה. האם כי ברגע שהוא סידר למייגן עבודה, היא מפסיקה להיות עצמאית ואדם "בפני עצמו" (שזו התכונה שהוא אהב בה)?

  • maayan1

    והנה הפוסט של גדי להב על הפרק האחרון:
    http://e.walla.co.il/?w=/286/2541908

    בעיקרון הוא לא מוסיף כמעט כלום על הנאמר בסיכום של יאדו ובתגובות, מלבד ההתייחסות לקמפיין של הסיגריות שפגי מקבלת שהם כנראה מה שיהפוך ל-"ורג'ינה סלים", והפרסומות (הפמיניסטית, או שלא) שייצגה את הסיגריות האלה במציאות בסופו של דבר.

    http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=cQZAGL2M_Us

    • ocean

      גילוי נאות: אני מאד לא אוהבת את הכתיבה שלו, הביקורות שלו נראות לי תמיד מאולצות לתבנית מסוימת, ובחלקים מסוימים הן גם לא הרגישו לי אותנטיות במיוחד.

  • mt

    האם הבלונדה שניגשה לדון בבר היא חברה של מייגן?
    ניסיתי לראות את הקטעים כמה פעמים ולהציב את התמונות זו מול זו, ועדיין אין לי תושבה חד משמעית.
    אבל אני חושב שכן…זה גם מסתדר לי עם ההערה שלה למייגן- שהיא הייתה שואלת אותה עם מי צריך לשכב בשביל לקבל את התפקיד בפרסומת א בל היא יודעת כמה מייגן מתנגדת לזה.
    מישהו בדק את רשימת המשתתפים בפרק ויכול לאשר זאת?

    • ocean

      העליתי את הסברה הזו אי שם במעלה הפתיל, אבל ביררתי וזאת לא אותה השחקנית. מה שכן, מן הסתם יש הקבלה בין הסצינות בדיוק בגלל מה שציינת.

      החברה של מייגן: http://www.imdb.com/name/nm2032150/
      הבלונדה: http://www.imdb.com/name/nm2684517/

  • Michael Ginzburg

    סיום עונה די חלש ומאכזב. פיט והפילגש, דון והשן, מייגן והאודישן, רוג'ר ואמא של מייגן –

    אפיזודות עם טעם של רצון טוב להכיל משמעות חדשה ונוספת על הדמויות הנתונות,
    ללא אקסטרא תובנות. בגדול, עונה בינונית (עונה 3 ו-4 נותרו האהובות עלי עד עתה)
    עם חצי ראשון לא טוב במיוחד וחצי שני מצוין, להוציא את הסיום כאמור.

© עידו ישעיהו