מד מן 5.09: צללים אפלים

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 20/05/2012 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

"מד מן" עונה 5 פרק 9

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM_JA_509_1110_0743.jpg

פורסם לראשונה בעכבר העיר

בצירוף מקרים מבדר-משהו, יוצא בימים אלה לבתי הקולנוע הסרט "צללים אפלים" של טים ברטון. הסרט מבוסס על אופרת סבון באותו שם שהחלה ב-1966, וממנה הושאל שם הפרק הנוכחי של "מד מן". אופרת הסבון הזו היא קרוב לוודאי אותה אחת שחברתה של מייגן עשתה עבורה אודישן ולבסוף התקבלה.

שם הפרק קולע במיוחד להתמודדויות השונות של הדמויות. כל אחת עם הצללים האישיים שלה, אורבים ומתגנבים כדי להעכיר את חייה. דון ומייגן לא מאפשרים לזה לקרות בזוגיות שלהם. "מייגן היפה", כתב דון בפתק שהשאיר לה, "הלכתי לקנות נורה. כשאחזור אראה אותך טוב יותר". כמה מקסים, כמה הולם לחייהם המשותפים. באו חושך לגרש וחלון להגיף בפני האוויר הרעיל שבחוץ.

המכתב הפרטי הזה מתגלגל אל בטי. באחוזתה העצומה, בה תמיד נראה שחשוך מדי, היא ממש שומעת את קולו של דון בראשה, מקריא את הדברים. צרות העין שלה היא עננה רעילה שמשתלטת על כל חלקה טובה בחייה, אם זה בקרב עמיתותיה לקבוצת שומרי המשקל, שם היא מתקשה לפרגן להצלחות של אחרות, ואם זה לנוכח הזוגיות של דון ומייגן. "אני אסירת תודה על כך שיש לי את כל מה שאני רוצה", אמרה בטי בחג ההודיה, "ושלאף אחד אחר אין משהו טוב יותר". ילדה קטנה, כשם שהייתה תמיד.

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM_JA_509_1110_0231.jpgשוב מהדהדים דבריו של דון מסוף העונה הרביעית, "אנחנו פגומים כי אנו רוצים כל כך הרבה יותר. אנחנו הרוסים כי אנחנו מקבלים את הדברים האלה ומייחלים למה שהיה לנו". אין ב"מד מן" דמות שהאבחנה הזו קולעת לגביה כמו בטי. הנרי אומר לה על מצבו הפוליטי, "הימרתי על הסוס הלא נכון, בטי. קפצתי מהסירה בשביל כלום". מבטה של בטי הסגיר את האמת – התחושות שלה זהות. לא מדובר רק בקנאה בזוגיות של דון ומייגן, אלא במובנים רבים היא עדיין רוצה את דון לעצמה. הניסיונות שלה לחבל ביחסיו עם מייגן נועדו לדאוג ש"לאף אחד אחר לא יהיה משהו טוב יותר", אבל אולי גם להפוך את דון לזמין עבורה.

בטי לא יודעת שדון סיפר למייגן על אנה, לא יודעת שחשף בפניה את זהותו הנסתרת, ובאמצעות הסוד הזה היא מנסה להחדיר צללים אל חייהם. אבל כולם מפגינים יותר חוכמה מאשר בטי, שהקנאה מעבירה אותה על דעתה. מייגן מזהה בקלות ובכעס את כוונותיה ודואגת שדון לא יתקשר לצעוק עליה ולהאכיל את המפלצת, ואילו סאלי שומעת את המריבה ומבינה שהייתה כלי משחק בידי אמה. היא בכל זאת מתעמתת עם אביה על כך שלא סיפר לה על אשתו הראשונה, אבל לאור הסבריו, ובייחוד כיוון שלקח אותה ואת בובי לביקור בבית אנה אחרי מותה, היא מתרצה. זיכרון אנה, הכאב הניכר בעיניו של דון – אם על חסרונה של חברתו הטובה או אם על ההחמצה שילדיו לא זכו להכיר אותה – היו צובטי לב.

גם כשאפלולית מנסה להתגנב פנימה, דון ומייגן לא מאפשרים לה. כל מריבה אולי גורעת ממה שיש להם, כפי שמייגן אמרה לו חודשיים קודם לכן, אבל הם שומרים אחד על השני. היא דואגת שלא יתקשר לבטי בזעם, הוא מדרבן אותה לקנות שמפניה לחברתה שזכתה בתפקיד, בלי צרות עין. הוא קונה נורה, היא דואגת שהאוויר הרעיל יישאר בחוץ.

בינתיים סאלי הפקחית נוקמת באמה, וכאשר בטי מבררת איתה אם שאלה על אנה, היא אומרת לה בדיוק את מה שאינה רוצה לשמוע. לא משנה כמה ניסתה בטי להחיל על חייה את האופטימיות שלמדה בקבוצת שומרי משקל, לא משנה כמה תנסה לעודד את הנרי ואת עצמה, האופי שלה מכשיל אותה. כשסאלי יוצאת מהחדר, בטי משליכה בזעם את מתקן ספירת הקלוריות על הרצפה.

 

http://i1213.photobucket.com/albums/cc466/yyaddo/MadMen-05x09-DarkShadowsrogerpeggy.jpgנזק משני
בזמן שבטי האפלה מנסה להאפיל על אחרים, רוג'ר המואר מעיב על סובביו בלי להתכוון. "אתה חושב רק על עצמך", אמרה לו פגי במעלית, תכונה שהוא מיצה עד תום בפרק הזה. הרוח החדשה במפרשיו מאפשרת לו לקנות זמן יקר נוסף, אבל הנהייה שלו אחרי מאוויו היא כמו סכי עיניים המונעים ממנו לראות את הזולת. זה היה נכון כשחבר לאמה של מייגן במסיבה לפני שני פרקים, וזה נכון גם הפעם כאשר לא נתן את דעתו לצללים שטורדים את מנוחתה של ג'יין, הזכרונות מאהובה הנוטש. בשיחת הטלפון ביניהם כשהתקשר לבקש שתעזור לו, ההבדל בין האור הכמעט-מסמא אצלו במשרד לעומת הקדרות אצל ג'יין חרף החלון הפתוח, זעק לשמיים. מעשיו הכניסו את האפלה גם אל דירתה החדשה של ג'יין, שהייתה המקום החשוך ביותר בפרק.

אם רוג'ר לפחות מציג הישגים בזמן שהוא רומס בדרכו אנשים, פיט יכול רק לחלום על כך, וזה אכן מה שהוא עושה. כמו נער מתבגר הוא מדמיין כיצד אִזכור שמו המכובד בעיתון בתפוצה ארצית – משאת נפשו מאז שניסה להתחרות עם קן בכתיבת סיפורים בעונה הראשונה – יביא אל משרדו את בת', רק מעיל מכסה את גופה. אבל המציאות אפילו לא נתנה סיכוי לאפשרות הזו, שמו של פיט ושמה של הסוכנות כלל לא פורסמו בעיתון.

דון, מושא הערצתו של פיט מאז ומתמיד, מטיח בו ללא כחל ושרק, "יודע מה? אל תעיר אותי ותשליך את הכשלונות שלך בפרצוף שלי". כשלונות, לא פחות. כשדון התראיין לעיתון בתחילת העונה הרביעית, פרסמו את שמו ואת שם הסוכנות בשני מקרים נפרדים. ובעונה הראשונה, כשתמונתו של דון הופיעה בעיתון נישתי אחרי שזכה בפרס, זה הביא אל פתחו את אדם, אחיו המסכן, בדיוק באופן שבו בת' לא באה אל פיט. שוב ניכר עד כמה פיט איננו דון, כיצד הוא נוחל מפלה אחר מפלה במקומות שבהם דון פסע בעבר.

 

מלחמת צללים

באשר לדון עצמו, לראשונה מזה זמן רב אנחנו רואים אותו בעבודה ללא מייגן, ובהיעדרה אין זכר לנינוחות שאפיינה אותו לאורך כל החודשים האחרונים. להפך, הוא נוהג בשפלות וכוחנות. אחרי כל כך הרבה זמן שכילה בחוסר מאמץ ועניין, הוא מוצא את עצמו נאלץ להיאבק על מקומו, ולו מבחינה יצירתית. האויב הגדול: מייקל גינזברג. שמו נמצא כמעט על כל עבודה של מחלקת הקריאייטיב בחודשים האחרונים, אפילו פגי נדחקה לשוליים לטובתו.

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM509_02.jpg"ראו את מלאכתי, אתם האדירים, וייאשו!", מצטט גינזברג מהסונטה "אוזימנדיאס", של המשורר האנגלי פרסי ביש שלי. אבל הציטוט לחלוטין מחוץ להקשרו, כפי שאומר לו סטן באותו רגע. הסונטה עוסקת בחורבנן של אימפריות, בשברי הפסל של רעמסס העומד במדבר השומם. מה שמגיע מיד אחרי הציטוט של גינזברג הוא האירוניה שהופכת אותו על פיו: "דבר מלבד לא נותר. סביב לרקב של ההרס הכביר, עצום וחשוף, החולות הבודדים והמישוריים משתרעים הרחק".

בכל זאת משרתת הסונטה את כוונותיו של גינזברג, גם אם הוא אינו מודע לכך. כל אימפריה סופה ליפול, ומכל השליטים ייוותרו לבסוף רק חורבות. בפרק המדהים "המזוודה" מהעונה הרביעית, דון ופגי הלכו לאכול בדיינר וישבו מתחת לתמונת האקרופוליס, שרידי המבצר היווני הנודע שעומד כגלעד לכוחה העתיק והאבוד של אתונה. בעודם שם מקק הילך על התמונה הזו, כאילו כדי להוסיף לבייש את הגדולה שאיננה. אם בשעתו הסמליות הזו הייתה נתונה לפרשנויות, הרי שעכשיו היא מובהרת היטב באמצעות הסונטה ובאמצעות אירועי הפרק הנוכחי. כבר בעונה הרביעית, שעה שדון היכה בתחתית ולאחר מכן התחיל לשפר את חייו, נרמז לנו מה העתיד צופן לו.

בתחילת הפרק, כאשר דון נכנס למעלית בבוקר, הוא נקלע לשיחה של קופר ורוג'ר אבל מפספס את ההתחלה. מה שהוא שומע זה את רוג'ר אומר, "גבר נגד גבר, השקילה, המדידה". שלושת הגברים במעלית בילו את רוב הפרק בהתמודדות שכזו, בהשבת מלחמה – דון נאבק על מקומו מול מייקל, רוג'ר וקופר מנסים להביא עסקים חדשים מאחורי גבו של פיט. כולם מזהים את המחליפים שלהם ומתכתשים עם הבלתי נמנע (כשם שעושה בטי בחוץ). בהתאם להצהרת הכוונות במעלית, המקום הצר הזה שימש תפאורה לכמה מהשיחות המשמעותיות בפרק, סמליות ראויה למי שעולה ולמי שיורד.

בינתיים הגווארדיה הישנה מצליחה לגבור על הצעירים: לרוג'ר הייתה פגישה מעולה עם משפחת רוזנברג ודון הצליח למכור ללקוח את הרעיון שלו תוך שהוא משליך את זה של גינזברג. אבל לא לעולם חוסן, וגינזברג מזהה בדיוק רב את מקומו של דון, את חולשתו היצירתית. "מה איכפת לי?", אומר לו מייקל, "יש לי מיליון כאלה. מיליון". מעיין נעורים נובע. בחילופי המילים הנוכחיים ביניהם, דון מצליח לגבור עליו ולערער אותו. "אני לא חושב עליך בכלל", הוא אומר לו, תוקע בו את הסכין, אבל גם אצלו הפרצוף מסגיר – כל מה שהוא חושב עליו זה גינזברג ומה שהוא מייצג. בין אם ירצה ובין אם לא, זוהי מלחמת צללים שהמערכה הסופית בה הוכרעה עוד לפני שהתקיימה.

תגיות:
  • תתש

    ספוילר מד מן 5.09

    fat betty <3

  • מתן

    לא הצלחתי להחליט אם השם של הפרק (כמו הדרך בה הוצג) אמור להוות קידום מכירות לסרט החדש של ברטון/דפ או סתם לצחוק עליו…

    • אני חושב שהכוונה היא לאופרת הסבון משנות ה-60 שעליה הסרט החדש של ברטון מבוסס למרות שהתזמון בהחלט תמוה.

      • מתן

        הבנתי את הכוונה, צחקתי על התזמון

      • זה מקרי, העונה אמורה הייתה לעלות מזמן ונדחתה. יש ל"מד מן" מזל כזה – הפרק "סיפורי וולדורף" מהעונה הרביעית, שעסק בפרסים, שודר בדיוק מול האמי (שבו זכתה כמובן "מד מן" עצמה),
        http://tvyaddo.com/2011/12/mad-men-04×06-waldorf-stories/

        ושני פרקים אחרי כן יצא במקרה שפרק של חשבון נפש שודר בין ראש השנה ליום כיפור.
        http://tvyaddo.com/2012/01/mad-men-04×08-the-summer-man/

      • רייצ'ל

        אני צריכה לצפות שוב בקטע הרלוונטי כדי לוודא שזה נאמר, אבל אני חושבת שזו אופרת הסבון שהחברה של מייגן נבחנת אליה.

        (ובהחלט תזמון ממוזל)

        • אני מאמין שזו אכן אופרת הסבון הזו, היא התחילה בקיץ 1966 והייתה מגוחכת מהרגיל, מה שמביא את מייגן ללעוג לה כך.

  • Yoni Anton

    על אגוצנטריות, קנאה ורעל (ספוילרים)

    גינזבורג הוא כנראה המוכשר בחבורה אבל הוא חסר טאקט לחלוטין והוא הופך להיות מושא הקנאה של דון ופגי. קנאה זו מובילה למעשים המעכירים/מרעילים את האוירה במשרד.
    בעקבות ההתחדשות של מייגן גם דון מנסה להתחדש ולהראות שלא נס ליחו, אבל הוא לא מעז להתמודד שווה מול שווה עם ההצעה של גינזבורג כי הוא חושש/יודע ששלו מוצלחת פחות. ה"שטן" צץ אצלו והוא זונח את ההצעה של גינזבורג במונית. בעימות ביניהם במעלית גינזבורג לא מהסס להטיח בפרצופו ("כדור שלג" בפרצוץ הסמכות?) את כל האמת.
    גם פגי מקנאת בגינזבורג שנבחר בחשאי ע"י רוג'ר לפרוייקט היין היהודי. היא ולא מהססת להתלונן לרוג'ר על חוסר נאמנותו ולהלשין על גינזבורג שהוא לא שמר את הסוד לעצמו.

    בטי, שכמו פיט מרגישה שאין לה כלום, אכולת קנאה ביחסים בין דון למייגן, במייגן עצמה ובבית שלהם, מנסה לזרוע רעל באידיליה ללא הצלחה רבה (מייגן לא נותנת לערפיח/רעל להכנס).
    בפרק הזה דברי ההודיה של בטי על כל מה שיש לה הם ההפך מהרגשתה שאין לה כלום.
    זה מזכיר את הדברים שאמרה מגדת העתידות בפרק "עלי התה", על כמה היא חשובה, שהיו ההפך מהרגשתה שהיא אפס.

    רוג'ר המקנא בפלירט בין ג'יין לצעיר היהודי דואג להשאיר את חותמו ולקלקל לג'יין את הדירה החדשה.

    פיט כרגיל חושב רק על עצמו ולא מהסס להתקשר השכם בבוקר (בסוף השבוע?) לדון לבשר על אכזבתו מהכתבה.

  • ocean

    אין לי כוח לעונה הזאת. באמת. היא מסתמנת כאיטית מדי (לראיה, אנחנו בפרק 9 והגענו רק עד ה-24 בנובמבר – בקושי חצי שנה מפרק הפתיחה), וחוזרת על תובנות שכבר ידענו: פיט הוא ילדותי, רודף פרסום וקנאי שאיננו שמח בחלקו, בטי די דומה לו (אולי שיזדווגו להם ויתאבדו ביחד?), פגי נשואה לעבודה וחסרת ביטחון הן בחייה המקצועיים והן בחייה הפרטיים, ג'ואן מלכה בעבודה ואשפית בהבנת מצבים (יודעת מתי לדבר ואיך, ומתי לשתוק), ליין הוא סיר לחץ בריטי, וברט קופר הוא גאון. היחידים שעוברים שינוי כלשהו הם רוג'ר ודון, וגם זה מעט מדי ונמרח מדי.

    בכל זאת, קטנות מהפרק (בלי ניתוחי משמעות):

    * הנרי טוען שהימר על הסוס הלא נכון. מאחר שאנו יודעים שניקסון הרפובליקני השמרן ינצח בבחירות 68, כל סוס שמגדיר את עצמו כרבפובליקני ליברלי יהיה "לא נכון". מעניין מה זה אומר על המשך הקריירה שלו.

    * הכתבה על הפרסום בניו-יורק טיימס, זו שפיטר אמור היה לבשל עבור הסוכנות, היא אמיתית לחלוטין.

    * גם הערפיח אמיתי לחלוטין, ומתוארך ל-24 בנובמבר. למייגן היתה גם סיבה בריאותית לא לפתוח את החלון, שכן החשיפה קצרת הטווח לזיהום האוויר גם גבתה לא מעט קורבנות בנפש.

    http://youtu.be/O7m8LP_E-8w

    * צעיף הפועל תל-אביב של רוג'ר ממש צרם לי בעין (הוא הגיע איתו יומיים ברצף!), בטח אחרי הפארסה של אתמול (זונות!).

    * הדיאטה של בטי נראית מזעזעת – היא אוכלת מעט מדי, וכנראה הוסבר לה שצריך להתענג על כל ביס ולספור לעיסות (אכילה מהירה מדי מעכבת את תחושת השובע). מה שכן, יפה לראות שכבר אז כששומרי משקל היו בתחילת הדרך, הבינו וניסו לטפל במרכיב הפסיכולוגי של ההשמנה.

    *הבדיחה היומית באדיבות רוג'ר: איזה מן יהודים הם – הקאסט או הקהל של 'כנר על הגג'?

    * רוג'ר התחיל לשחד את פגי עם 10 דולר, ואז סיים עם חור של 400 דולר בארנק. עם גינזברג הוא כבר מתחיל עם פי 10 יותר, אך לבסוף נעשק עד הגרוש האחרון שהיה לו בכיס.

    * אהבתי כשגינזברג נכנס למשרד של רוג'ר עוד לפני שהמזכירה סיימה להכריז עליו, וכמובן התיישב בנונשלנטיות בכסא של הבוס. כמו כן: and murder.

    * מוצא חן בעיניי שגינזברג לא סוחב בבטן ומתפרץ כמו פגי בתקרית גלו-קואוט, אלא אומר לדון מיד מה הוא חושב – גם אם הוא עושה זאת בחוסר טאקט משווע. עוד גינזברג!

    • maayan1

      גינזבורג אכן הדמות הכי מעניינת העונה. לגמרי עוד גינזבורג, והרבה יותר.

      בנוסף, ממש חבל לי על פגי. בינתיים נראה ששום דבר שהיא עושה העונה (מבחינה מקצועית) לא מצליח. (חוץ מהעבודה שהיא עשתה עבור רוג'ר, שהסתמנה כמוצלחת). לאיפה נעלם הכישרון שלה?

      • היא מאוהבת.

        • maayan1

          פגי? את חושבת שזו הסיבה?

          • Yaara

            גם אני לא רואה את זה.

          • היא לא תהיה הראשונה שאיבדה את הניצוץ שלה בעקבות האהבה (בד"כ אלו מוסיקאים שנופלים).
            חוץ מזה, אני מחפשת את הספק שלה מאז הפרק הראשון, ונראה ששביעות הרצון והבטחון שאייב מביא לה (לא יודעת למה, חוסר הרוגע שלו קצת מלחיץ אותי) גורמים לה להיות שלווה יותר.
            כי הרי לא מדובר בזה שפיתאום היא בטוחה במקום שלה במשרד, כי ראינו שזה לא קורה.

            • ocean

              לא יכולה שלא לחלוק עליך יותר.

              לבטי יש את האוכל שמנחם אותה על הבחירות שהיא עשתה. לפיט יש פנטזיות שמנחמות אותו על הכלום שלו. לרוג'ר ודון היה את האלכוהול. ולפגי יש את אייב כדי להתנחם בו מטעמי בדידות. אייב אמר זאת קודם: פגי רוצה לתקוע אותו במגירה ולשלוף כשמתחשק לה. זאת לא אהבה, זה פרס ניחומים.

              יתרה מכך, ראינו שגם בבית פגי לא שלווה – אייב אמר לה בעת הריב האחרון שלהם שהיא *תמיד* רוצה ללחוץ על הכפתור של מערכת היחסים שלהם. תמיד. ככה לא מתנהג אדם מאוהב. מאותה הסיבה בדיוק, פגי שאלה את אמא שלה: "את רוצה שאהיה בודדה"? לא עצובה, לא לא-מאושרת. בודדה. ובעיניי זה מסגיר הכל.

              נ.ב: שהציגו לנו את גינזברג לראשונה השתעשעתי עם המחשבה שהוא ואייב קצת דומים, ואולי גינזברג ופגי יהיו ביחד. אני מקווה מאד להתבדות.

              • השינוי המהותי בפגי התחיל אחרי שהם עברו לגור יחד. לפני כן היא היתה עצבנית וחסרת סבלנות למייגן. אחר כך היא כולה חיבוקים ופרגון.

                אולי היא מעשנת יותר מריחואנה, וזה השינוי, מה אני יודעת.

                • maayan1

                  מסכימה עם אושן. לא חושבת שפגי מאוהבת באייב, יותר כמו שהיא רואה בו פרס ניחומים, כפי שאושן ניסחה יותר טוב ממני.
                  יותר מכך, היא התחילה לפשל עם היינץ' (פעמיים) עוד לפני המעבר עם אייב. מתחילת העונה היא מדשדשת. ואני לא בטוחה שהמעבר עם אייב דווקא יותר הרגיע אותה והפך אותה לשאננה יותר, הרי היא התאכזבה עם חוסר הצעת הנישואים, וניתן לראות שהיא מסכימה למעבר ביחד מתוך איזו פשרה. רק לא להיות לבד. אם כבר הייתי אומרת שחוסר האושר שלה בכל מה שקשור לקשר עם אייב מעיב על העבודה שלה. ואני לא חושבת שזה בגלל אייב בכלל. אני חושבת שזה בגללה, ולא נראה לי שהיא מסוגלת באמת להתאהב או להתמסר בשלב זה. אני חושבת שהיא מרגישה שהיא צריכה לעמוד על המשמר בגלל הפגיעה מהסיפור עם פיט. היא לא התגברה על זה עדיין.

              • maayan1

                אני דווקא רוצה שיקרא משהו בין פגי לגינזבורג. לא שיהיו ביחד חלילה. אבל בא לי לראות משהו בין שניהם.

        • ocean

          אני מגיבה פה במקום למטה, יען כי המקום הולך ונעשה צר:

          ברור שהיחס של פגי לעולם השתנה בעקבות המגורים המשותפים – הביטחון שלה בלא להיות לבד רק עלה. אבל זאת לא אהבה, אלא פרס ניחומים גדול יותר. כמו כן הרגיעה שלה ספציפית ביחס למייגן קשורה גם לעובדה שדון הפסיק לשלוף את אשתו ולהותיר את כל העבודה לשאר (ולכן פגי אמרה את מה שאמרה במסיבה של דון).

          יתר על כן: ראינו את פגי בעבר עם בני זוג. בתקופה שקדמה ל'מזוודה', פגי היתה חסרת מנוחה ולא מבריקה בעבודה. באותו הזמן היא יצאה עם מישהו רק כדי לא להיות לבד בערב ראש השנה. כשאייב הפך להיות בן הזוג שלה בקיץ, היא פרחה גם בחיים האישיים (יצאה המון אחרי העבודה), וגם בעבודה (החתמת טופז). אז היא היתה מאוהבת. ראו את זה. היום לא, וזה ניכר.

          • Mortana2006

            גם אני חושבת שבטי אוכלת מעט מדי. אי אפשר באמת לשמור על משקל שהורדת אם את רעבה כל הזמן ומרגישה מקופחת.

    • Yaara

      אני מאוד מחבבת את מי שכתבה את הפרק (ארין לוי). היא גם כתבה את Tea Leaves העונה. בשני הפרקים האלה היה פוקוס מעניין ונחוץ על בטי ועל גינסברג.
      היא עושה עבודה מצוינת בלהחזיר לבטי את האנושיות שאבדה לה בעונה השלישית, ומראה צדדים באישיות שלה שלא יצא לנו לראות מעולם.
      גם גינסברג לא איכזב, והדמות שלו, גם אם נעה בין קיצוניות אחת לשניה, עדיין הראתה יותר עומק מסתם Comic relief שהוא היה בפרקים האחרונים.
      אגב, אני יותר ויותר מחבבת את סטאן, במיוחד הפרק עם הערת ה"כדאי שתקרא את שאר השיר, טמבל".

    • Eee

      אמא שלך וסבתא שלך זונות, אידיוט

      • Eee

        או אידיוטית

        • ו— נחסמת.

  • Saturn

    אני לא מבין את הדמות של בטי. מה הרעיון? לעשות מישהי שניתן ויש ללעוג לה? אני מבין מה הם מנסים להראות בפרק אבל הילדתיות שלה מגיעה לרמות קריקטורליות (יש הטייה כזו?). לראות את גופה החשוף והמחוטב של אשתו החדשה של בעלה לשעבר לא ממש עושה לה טוב עם מימדי גופה החדשים והדבר המיידי שהוא עושה זה לבלוס משהו כמעין 'אוכל נחמה' אבל הריצה שלה למקרר ומילוי פייה בתרסיס היה מצחיק במובן השלילי.

    מה שהיה מצחיק במובן החיובי היה הנסיון הכושל של בטי לזרוק את האיורפתק לפח האשמה. איכשהו היא החטיאה מצב slam dunk שכזה.

    אה, וכמובן משפט ההודיה שלה שמשקף את האישיות שלה: 'אני מביעה תודה לכך שיש לי את כל מה שאני רוצה ושלאף אחד אחר אין משהו טוב יותר'.

    לא החלטתי אם סאלי מנסה להיות נבזית לשני הצדדים או שלאחר ששמעה את הריב בין דון למייגן והשיחה אחר כך עם אביה גרמה למה להתרצות ולהבין את הסיבות של בטי ולדכא אותה בכוונה עם התשובה המפוברקת.

    • *קריקטוריות.

      סאלי בעליל ביאסה את אמא שלה בכוונה. היא המציאה סיפור שאין בינו ובין המציאות דבר, הם לא דיברו על אנה, מייגן בכלל לא הייתה שם (וגם אם הייתה היא לא מכירה את אנה כדי לדבר עליה בחיבה). סאלי מפגינה הרבה יותר פיקחות מאמא שלה, וטוב שכך. בכלל, למרות שפעמים רבות היא מאוד מזכירה את אמה בהתנהגות, נראה שיש לה איזון חדש בדמות מייגן, ואני ממש שמח על כך.

    • ocean

      העיר מלוכלכת, אליבא דסאלי. גם עולם המבוגרים מלוכלך בהתאם, ובתור אחת שהצהירה בפני אביה שהיא "איננה ילדה קטנה", היא מתחילה להבין את החוקים ולשחק בהתאם, תרתי משמע. כמו שרוג'ר אמר לפגי: "זה כל אדם לעצמו", אז גם סאלי דואגת לעצמה, לעפרונות שלה ולכך שלא יזלזלו בה.

      במקרה הזה אני חושבת שהיא אכן הבינה את אביה ו"לקחה את הצד שלו", אבל הזיהום כבר הגיע אליה. לדעתי עצם ההתנהלות המניפולטיבית המוצלחת שלה בפרק, מעידה שהיא לא תהסס להשתמש בכלים החדשים שלה כדי להשיג את מבוקשה בעתיד.

  • Yoni Anton

    דון בתפקיד השטן

    דון מלהק את עצמו לתפקיד השטן כשהוא מחקה אותו בצחוק, אבל אולי יש פה קצת יותר מסתם בדיחה.
    קודם כל המקצוע שלו זה פתוי. זאת מהות הפרסום ודון הוא מאסטר בתחום.
    דון הוא מתחזה שזו התמחות ידועה של השטן.
    המשרד גם לא מהסס לספק סיוע לקליינטים הנזקקים לשרותי מין.
    לדון יש עבר מפואר של שתיה והוללות.
    גינזבורג הוא ה"סנו-בול" החצוף והמרענן שאין לו סכויי השרדות בגיהנום של המשרד. הוא היה הטריגר להתרעננות של דון השטן אשר בולע אותו כמו בוורסיה שלו לפרסומת וכמו שהוא עושה לו בפועל.
    גם הנפילה בכותרות הפתיחה של כל פרק יכולה לקבל משמעות חדשה – זה לא מרמז על העתיד אלא על העבר – הנפילה מגן עדן.

    • ocean

      בשבילי דון עדיין נשאר הקוסם מארץ עוץ.

      Grab a cab, c'mon. See the wizard on ***Park and Seventy-Third*** For Tits and ass.

      השורה הזו נלקחה מתוך 'שורת המקהלה', ומתייחסת למנתח הפלסטי שגר בכתובת הנ"ל ואמור לחולל פלאים בגופן של הפונות אליו. למרות שהמחזמר יצא בשלב מאוחר הרבה יותר, יש הסוברים כי השורה הזו היא היא הסיבה לאזכור כתובתם של דון ומייגן, בעיקר לנוכח הקישור לדימוי גוף הבעייתי של בטי בהיעדרו של דון. ואני אוסיף: בהיעדרו של הקוסם (:

      • רייצ'ל

        אני מהמרת שאכן אין מקריות בכתיבת מד מן ובהחלט נראה שזוהי כוונת המשורר.

        ולמי שמתחשק לחפש את השיר מהמחזמר ביוטיוב אני ממליצה ללמוד מהטעות שלי ולא לקמץ בשם המחזמר עצמו. כמובן, אם המטרה שלכם הייתה מלכתחילה לחפש Tits and ass זה כבר עניינכם.

  • Yaara

    סקירת האופנה עבור הפרק השבועי בבלוג של טום ולורנזו –
    http://www.tomandlorenzo.com/2012/05/mad-style-dark-shadows.html

    כרגיל, עמוס בתובנות יפות.

  • מתן

    בהתייחסות לפרק הרביעי של העונה, אני יודע שזה לא קשור אבל חשבתי שזה נחמד אז אני כותב את זה פה:

    כשנזכרתי שהמשחק שליין ראה עם חבריו הבריטים (גמר גביע העולם ב1966) הוכרע בתקרית המפורסמת ביותר בכדורגל העולמי, הגול שהיה או לא היה, חשבתי שזאת דרך נחמדה להסתכל על הפרק הזה (בעיקר בגלל שהמשחק שודר בתחילתו) אם זה ליין שלא היה עם החבר הבריטי שלו כשהוא נלקח לזונות, דון שהיה מאוד חשוב לפיט שיבוא ועוד כל מיני דוגמאות כאלה והעידריות שאפשר לקשרלשער השנוי במחלוקת הזה.

  • ocean

    הו, "המזוודה" ו"איש הקיץ". כמה שהפרקים העוקבים האלה מהעונה הרביעית משמעותיים עבור כלל הסדרה, ומדגישים אגב כך את החולשות של העונה הנוכחית: עזבו אתכם מקתרזיס רגשי, היא בעליל נעדרת נוכחות רגשית משמעותית כלשהי. אני כבר מתחילה לייחל שאחת הדמויות (לא רוג'ר!) באמת תמות או תחלה כדי לזעזע את המערכת.

    • Yaara

      לללאאאאאאאאאאאאאאאאא.
      אלא אם כן זה פיט. פיט יכול למות.
      מעניין מה שונה העונה – המעורבות של מת'יו ווינר בכתיבה, צוות הכותבים, דרישות לפשט את הסדרה לצופים, עייפות החומר.
      זה לא משהו שנראה שיכול לקרות בטבעיות, סטנדרטים גבוהים והקפדה על פרטים הם לא משהו שפשוט נעלמים תוך עונה מעצמם.

      כשאני חושבת על זה, נראה לי שהקטרזיס היחידי העונה עבורי היה כשג'ואן נפטרה מבעלה, כשליין הוריד את פיט עם אגרוף וכשפגי אמרה לדון לסתום את הפה כי הוא לא באמת כועס עליה.
      הקטרזיס של השניים האחרונים שווה ערך לסלפסטיק, גם אם נבנה בהדרגה במשך כמה עונות, רק הראשון באמת בעל משמעות יותר עמוקה.

  • Yaara

    אחלה פרשנות!
    אהבתי מאוד את היחס לתאורה, את ההקבלה בין הראיון של פיט לדון והאיזכור למסר העדין של האקרופוליס בעונה שעברה לעומת הבוטות של העונה הנוכחית.
    היה כיף לקרוא.

    • תודה רבה (:

  • חיכיתי שתכתוב, כדי שזה אולי ישנה את דעתי, אבל לא:
    מדובר בפרק שהכי שנאתי עד כה בסדרה. הכל שם על פני השטח, איפה הצללים (חוץ ממילולית) ואיפה הפרק הזה. ואני לא הייתי שותפה להרגשה הזו בפרקים האחרים בעונה הזו, אבל הפרק הזה, לא השאירו שום דבר לדמיון (מלבד פיטמותיה של אלכסיס בלדל, במבצע סלוטייפ מוצלח).

    • עד כמה שהעונה הזו פגומה, אני עדיין אוהב פחות את העונה השנייה, עם ענייני הסוסים של בטי והכומר המתעלק על פגי.

      • כידוע, אני מתה על האב גיל.

      • ההרצליינית

        העונה השלישית, היתה העונה הטובה ביותר של הסידרה. לדעתי האישית, בכל אופן.

    • ההרצליינית

      אלכסיס בלדל (שלא יצא לי אותה ב"בנות גילמור"), משחקת גרוע בתפקיד עקרת-הבית מהפרוורים בתקופת הסיקסטיז. אלא אם כן, היא משחקת בתפקיד עקרת-הבית מהפרוורים בתקופת הסיקסטיז, שסובלת מהפרעה נפשית שמתבטאת בדיבור מוזר ותנועות מוזרות. במקרה זה, אפשר להבין למה היא משחקת כך ולסלוח לה.

  • ההרצליינית

    בטי ממש היתה ביצ'ית בפרק הזה, עם הניסיון שלה לסכסך בין דון למייגן. זה ברור כשמש: היא מתחרטת על כך שנטשה את דון לטובת הנרי, והיא מתגעגעת לדון. מישהו רשם בפורום באג'נדה, בדיון על סיום העונה השלישית, שבטי עוד תצטער על הגירושין מדון. והנה, עתה בעיצומה של העונה החמישית, זה מתנבא. לי יש תחושה, שתחושת הצער על ההחלטה שהחליטה בסיום העונה השלישית, עוד תלך ותיגדל, ואולי בטי תנסה עוד פעם או פעמיים, לחבל בנישואיהם של דון ומייגן.

© עידו ישעיהו