מד מן 5.08: ליידי לזרוס

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 12/05/2012 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

"מד מן" עונה 5 פרק 8

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM_508_MeganQuits.jpg

פורסם לראשונה בעכבר העיר

"במהרה, במהרה כל הבשר
שאכלה מערת הקבר יהיה
עלי בחזרה".
(מתוך "ליידי לזרוס" של סילביה פלאת'. תרגום של סבינה סבג בספר "אריאל ושלוש נשים", הוצאת הקיבוץ המאוחד)

מוות ותחייה מחדש הם המילה האחרונה ב"מד מן". שם הפרק, "ליידי לזרוס", הוא העדות הכי גדולה לכך, קרוי על שם שירה של סילביה פלאת' העוסק בתחייתה החוזרת ונשנית. יש לה תשע נשמות, היא אומרת, וזוהי הפעם השלישית שמתה ושבה לתחייה, כמו לזרוס בברית החדשה. את השיר פלאת' כתבה ב-1962, שנה אחרי כן היא ניסתה לאבד עצמה לדעת בפעם השלישית, ובמקרה הזה הצליחה. בחייה היא הסתפקה רק בשלוש נשמות.

 

אני יודעת שאני מוכנה לעזוב

אז מי היא ליידי לזרוס ב"מד מן"? מייגן, שממציאה את עצמה מחדש, אחת מהבחורות האלה שטובות בכל מה שהן עושות? או אולי זה חל גם על הנשים האחרות במשרד, כמו ג'ואן הפרודה ופגי שמתחילה לבחון את חייה המקצועיים? התגובות של פגי ושל דון לרצונה של מייגן לעזוב היו דומות. שניהם מתקשים להבין איך היא, בחורה עם כישרון גדול וטבעי לתחום הפרסום כמו שלה, רוצה לעזוב משרה כל כך נחשקת כדי לרדוף אחרי הגשמה עצמית חמקמקה. דון ניסה לתקוף מכל חזית כאשר דיבר עם מייגן. אולי תרגישי אחרת כשתראי את העבודה שלך מתנוססת בראש חוצות? אולי במשרד אחר? מוקדם יותר פגי ממש כעסה עליה כאשר העזה להביע את חוסר אהבתה למקצוע. אבל דבר לא עזר, זהו לא הייעוד של מייגן.

"צריך הרבה אומץ בשביל זה", אומרת פגי. אבל מה כבר מייגן משאירה מאחור? סטן מנסח זאת היטב: "את קורעת את התחת חודשים, כוססת ציפורניים, ובשביל מה? שעועית אפויה של היינץ". שוב ושוב פגי נשארת במשרד עד השעות המאוחרות, לפעמים לגמרי לבד, דוחקת את חייה הפרטיים הצדה. כאשר התרגזה על דון בטלפון בשעת הערב המאוחרת וקראה, "אתה יודע איפה אייב?", זה אמנם היה מצחיק, אבל גם העלה את התמיהה – איפה הוא באמת? למה היא לא חוזרת אליו? האם זהו תסמין הרכבת המאוחרת שהאוורד הציג בפני פיט? יום אחד פשוט תמצא את עצמך חוזר הביתה ברכבת של 19:05 במקום 17:25.

 

כל האנשים הבודדים

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM_MY_508_1102_1170.jpgפיט עצמו ממשיך להידחק עוד ועוד לנעליו של דון דרייפר הישן. כשם שדון עשה לעצמו שם בתחום המקצועי אבל היה כלוא בחייו הפרטיים, פיט נעגן בתבנית הזו. רוג'ר מספר לו שהלקוח הביא לו שני זוגות מגלשיים כדי להעביר לפיט, בלי שאפילו פגש את הבחור. הוא ביקש אותו ספציפית, מה נחמד. במקביל נסחף פיט בחייו האישיים אל הרפתקה רומנטית שכמו נשלפה ממלודרמה נושנה עם ליהוק אומלל (אלקסיס בלדל, היא רורי גילמור, איומה בתפקיד בת' הרעיה) – לא סתם רומן פיזי קצר מועד עם אשת רעהו, אלא ממש התאהבות בה. היא נראית כה דומה לאשתו, שיער כהה ועיניים כחולות גדולות, אבל בניגוד לטרודי היא זקוקה לפיט שיציל אותה מבעלה הבוגדני, מחייה כעקרת בית נואשת.

לא היה לפיט אלא להישאב כך. לא היה מנוס לוואקום הרגשי האדיר שלו, ל"כלום" מה"אין לי כלום" שלו, מלהתמלא בלהט ובדרמה שהוא יצק לתוכם. מביט בהאוורד בשאט נפש ברכבת, איך הוא עושה זאת לאשתו. מגיע איתו לביתו כדי להחליף מילה עם בת', מחכה לה במלון באמצע הלילה, מטיח את הכוס בקיר כשהוא מבין שלא תגיע. כל אותה העת טרודי, אשתו עם השיער הכהה והעיניים הכחולות הגדולות, נשארה לבדה בעוד בעלה הבוגדני לא טורח לחזור הביתה.

 

היכנע לריק

עניין המוות והתחייה מחדש לא נגמר בסילביה פלאת' ובשם הפרק. לפני פרקיים ראינו את רוג'ר חווה טריפ שמאיר את חייו וגורם לו להיוולד מחדש, והפעם דון מאזין לשיר שמושפע מספרו של טימותי לירי על פי אותו "ספר המתים הטיבטי" שנדון במהלך חוויית האסיד של חברו, הספר שעוסק במוות כדי להיוולד מחדש. השיר הוא כמובן Tomorrow Never Knows המכשף, כי אם כבר יש תקציב לזכויות על השמעת שיר של הביטלס (לראשונה אי פעם בסדרת טלוויזיה), מוטב שזה לא יהיה משהו מובן מאליו, ושיאחז בשם כה קולע למצבו של דון.

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM_508_JustTasteIt.jpgדון לא סתם כמה לפשטות של פעם. מבחינה מקצועית הוא אבוד בלעדיה. הוא תמיד היה זה שדחף קדימה, שרצה לחדש, אבל עם ההתבגרות המזורזת של אמריקה הוא נותר מאחור, וזה היה מהיר וחד. כל זמן שמייגן הייתה לצדו במשרד הוא יחסית בסדר, היא הייתה מיופת כוחו בכל הנוגע לעולם הצעירים. לא שחסרים כאלה במשרד להסתמך עליהם, סטן ומייקל יודעים בדיוק איזה תחליף-ביטלס ניתן לשלב בפרסומת, אבל דון מתעלם מהם. "יודעים מה? אשאל את מייגן, היא תדע".

ביום האחרון שלה במשרד, היא ודון מגיעים כמו תמיד ביחד, פוסעים במסדרון, סצינה שראינו פעמים רבות במהלך העונה הנוכחית. הפעם דון נעמד, מייגן ממשיכה ומותירה אותו לרגע לעמוד שם לבדו, חסרונה לצדו ניכר. ברגע שמייגן עוזבת מאוחר יותר, דון רוצה להיכנס למעלית אבל מגלה לפניו רק את הפיר, את התהום. הוא מוקף באפלה, זעיר וחשוף. רגע מצמרר כשם שהוא מפורש.

בלי מייגן קורסת ההצגה הקטנה והמושלמת שדון והיא הכינו ללקוח. "אבל מה זה?", "פשוט תטעם", כמה חמודים הם, מערכת משומנת. פגי נאלצת להיכנס לנעלי מייגן ברגע האמת, אבל המערכת חורקת עד כאב אוזניים. בניגוד לרוג'ר המואר, לא נראה שחייו של דון הולכים להשתנות לטובה. הוא עוצר את השיר של הביטלס באמצע. הוא, כידוע, מעדיף את הפשטות I Want to Hold Your Hand. אבל בסוף, על הכתוביות, השיר ממשיך בין אם ירצה ובין אם לאו.

 

והלהקה מתחילה לנגן

העיסוק במוזיקה בפרק היה משמעותי מהרגיל וכלל עיסוק רב בלהיטי פופ. בהקשר הזה מייקל גינזברג בלט במיוחד – כבר מההתחלה הוא הפגין ידע מוזיקלי נרחב, ומאוחר יותר, כשהלקוח שלח לבסוף את September in The Rain עבור הפרסומת, ההתנהגות של מייקל הייתה מוזרה. השיר הנבחר היה קטע בן שלושים שנה שזכה להמון ביצועים מאז שיצא (כולל של הביטלס), ובמקרה הזה מדובר בביצוע חדש יחסית מ-1964 של להקת The Wedgewoods. גינזברג שלל את הבחירה בתקיפות ובבוטות: "כבה את זה, זה דוקר אותי בלב המזוין שלי!".

איזו תגובה משונה. גם להתרעם כך וגם לקלל. מהי בדיוק ההשפעה של השיר עליו? מילים תמימות על אהבה שהתרחשה בספטמבר, בגשם, אהבה שכאב בסופה. אולי מדובר באהבה נכזבת שהשיר מזכיר למייקל, אולי אסוציאציה אישית עגומה אחרת. כך או כך, השיר נוגע מאוד גם לדון. באותו פרק של "מקומות רחוקים", כשדון נסע הביתה מוטרף מדאגה למייגן ודמיין את משפחתו ברכב, היה זה ספטמבר קר וגשום. "למרות שהאביב כאן, עבורי זה עדיין ספטמבר", אומר השיר, בדומה לערגה של דון לאותה נקודת זמן. הכאן והעכשיו נראים הרבה פחות נעימים. "היא לא נעלמת, נכון?", שאלה אותו ג'ואן. "לא, היא לא", דון ענה, אבל נראה שאולי בדיוק מזה הוא חושש.

ג'ואן פוטרת את נישואיו השניים למייגן, משווה אותה לבטי הדוגמנית לשעבר, אבל הסימנים מראים שג'ואן טועה. דון מנסה לא לחזור על השגיאות שעשה עם בטי, הוא אפילו אומר זאת בפירוש לרוג'ר, וכתוצאה מייגן באמת מאושרת. אבל מעבר להתנהלות של דון ולניסיון שלו לשפר את עצמו, מייגן בבסיסה, בנקודת הפתיחה שלה, שונה מבטי.

בביקור האחרון של דון אצל אנה בקליפורניה, כשישבו במועדון והביץ' בויז של פעם התנגנו ברקע, הוא סיפר לה על רגע הפרידה מבטי: "ידעתי שברגע שהיא ראתה מי אני באמת, היא לא רצתה להסתכל עלי שוב". מייגן, לעומתה, שיודעת היטב על עברו של דון, אומרת לו בפרק הנוכחי, "אתה כל מי שקיוויתי שתהיה". ניתן להתווכח על האופן שבו בטי הייתה מתייחסת לדון לו ידעה מראש שהוא דיק וויטמן, אבל קשה להאמין שהייתה מזכה אותו במבט נוסף, לא כל שכן מתמסדת איתו. עם מייגן היחסים מושתתים על אמת, כי לא היא ולא דון עסוקים בהעמדת פנים תמידית.

משהו מתחיל להתבסס בשלב הזה של העונה, שהייתה מאוד לא אופיינית ל"מד מן". אחרי ארבע עונות שהתרכזו בראש ובראשונה בדון, בנוכחית הוא נדחק אל השוליים וזכינו ממנו רק לטעימות. בפרק הזה נראה שהעיסוק האינטנסיבי-יותר בדמויות אחרות – מייגן, פגי, רוג'ר ובעיקר פיט, שבאופן מאוד חריג קיבל פרק שלם משל עצמו – מקרין על דון עצמו. זה תמיד היה נכון, אבל בעונה הזו במיוחד. הוא פיתח תלות במייגן; פגי הופכת לבת דמותו בעבודה; הוא עובר תהליך הפוך לשל רוג'ר; פיט מייצג במלוא עזוז את חייו הקודמים של דון. אולי עכשיו, כשמייגן לא תהיה לצדו על כל שעל, נראה יותר את דון בפני עצמו.

 

קטנות לסיום

עברו של מתיו וויינר בסיטקומים היה ניכר במיוחד בפרק הזה, שהוא עצמו כתב. פיט יושב בתא הטלפון והארי עובר, כל ניסיונות ההתחמקות של פגי מדון בטלפון ("פיצה האוס!"), גינזברג מזדעק כשהוא חושב שדון פיטר את מייגן, עוזרת המחקר של "קול וויפ" שהייתה שם לאורך כל המריבה בין דון לפגי, ובכלל סצינת ההצגה שקדמה לה והייתה מצחיקה ומביכה עד כאב.

ג'ואן נפרדה מבעלה, רוג'ר מתגרש מאשתו – לא שחייבים מיד לאחד ביניהם ושיחיו באושר ובעושר, אבל נראה כאילו לא הייתה להם סצינה משותפת זה זמן רב.

מייקל גינזברג בעליל דחוק כספית. הוא מפרנס את אביו, עד הפרק הזה נראה שהוא לבש תמיד את אותם בגדים, וה-15 דולר שמייגן חייבת לו ללא ספק יחסרו לו. מתי כבר יהיה פרק שיעסוק בו יותר?

תגיות:
  • ocean

    *ספוילר למד מן 5.08*

    טוב, לא כזה ספוילר:

    א. חשבתי על באקביט במשך כל הפרק.
    ב. השיר הנ"ל הזכיר לי את הגניבה במסווה של השראה / מחווה / מילה מכובסת כלשהי של הכימיקל בראדרז.

    http://youtu.be/p5NX1FC-7-w

    • maayan1

      א. מה/מי זה באקביט?
      ב. וואו!

      • מאחר שאני יודע שהיא רואה את הפרק רק בשבת, אדאג שהיא לא תראה את שמה בהתראות על תגובות חדשות: באקביט היא מעמודי התווך של הקהילה, אחראית על רבים מהעיצובים בבלוג, מצוטטת בעמוד האודות ומנהלת פורום ביטלס באג'נדה.
        http://beatles.agenda.co.il

        אפרופו הביטלס, בבלוג 'ארט ביטס' של הניו יורק טיימס מקדישים כתבה שלמה לשימוש בשיר. מסתבר ש"מד מן" היא סדרת הטלוויזיה הראשונה שקיבלה אישור להשתמש בשיר של הביטלס, זה עלה לה כ-250 אלף דולר, ומתיו וויינר כבר ניסה בעבר לקבל אישורים כאלה אבל לא קיבל. בשביל הזכויות הוא נאלץ לחשוף בפניהם את קו העלילה ודפים מהתסריט, דברים שכידוע הוא שונא לעשות. זה היה שווה לחלוטין, לדעתי הקטע הזה היה מרגש ומכשף.
        http://artsbeat.blogs.nytimes.com/2012/05/07/how-mad-men-landed-the-beatles-all-you-need-is-love-and-250000/?src=tp

        • maayan1

          סליחה, טעות של טירונים. אני חדשה, ולא מכירה עוד את הקהילה 🙂

          לגבי הביטלס- לגמרי! בדיוק כשהשמיעו את השיר חשבתי על מה שכתבת לפני 2 פרקים כמדומני, על הפרק מקומות רחוקים ועל הניתוח המעניין של השירים בפרק הזה (הביץ' בויז מול הביטלס) ועל ההערה שלך שאת הביטלס קצת יותר קשה להשיג, לכן דון רק מזמזם. וישר חשבתי, איך בכל זאת הצליחו בסוף להשיג.
          שימו לב להתייחסות המודעת לעצמה לזה בפרק עצמו. הלקוחות מסכימים שלא רוצים שיר של הביטלס, כי זה יקר מדי, צריך רק משהו שנשמע "כמו". וכהמשך לנושא שעובר כחוט השני לאורך כל העונה, דון מתבגר וכבר לא מבין את עולם הצעירים, טועה וחושב שהשיר שמשמיעים לו הוא של הביטלס. הוא בקושי מכיר שירים שלהם, בטח לא את המתקדמים כנראה (אגב, ההערה של גינזבורג על השיר הייתה מצמררת, למישהו יש מושג מה המשמעות שלה?). ומייגן, מנסה לגרום לו להשלים את הפער עם התקליט. וכמובן שהוא מפסיק אותו באמצע, זה לא שירים בשבילו, הוא לא בדור הנכון. הוא צריך את השירים הפשוטים.
          איזה אירוניה, עשו כ"כ הרבה מאמצים להשיג את הביטלס, ודון בכלל לא מעריך את זה 😛

        • Yaara

          כתבה מעניינת ביותר. באחת מהתגובות לכתבה נכתב שהזכויות לשיר היו רק על הפרק ששודר בטלוויזיה, וכשהפרק יגיע לDVD כבר אין עליו זכויות. האמנם? נשמע קריטי למדי. מי שכתב את ההערה ציין שככה זה בטופ גיר – הרבה מהשירים מוחלפים בגירסת הDVD.

          גם שיעשע אותי לראות עד כמה למחזיקי זכויות היוצרים של שירי הביטלס אכפת מהמורשת שהם משאירים אחריהם ובוררים בקפידה למי ימכרו זכויות על שיר, בזמן שבכל עונה של אמריקן איידול נשחטים בממוצע 5 שירים של הביטלס.

          • זה מאוד מאוד (מאוד) לא הגיוני שהזכויות נרכשו רק לשידור הראשוני. זה לא סתם שיר ברקע כמו ב"טופ גיר", אלא חלק אינטגרלי בעלילה וכזה שמתיו וויינר אמר שאילולא היה מקבל עליו אישור, היה משנה את העלילה. מה הסבירות שהוא לא דאג שזה יהיה תקף לכל סוגי המדיה?

            • Yaara

              בגלל זה זה המידע בתגובה הפתיע אותי. ועכשיו מעניין לדעת אם ה250 אלף באמת היו נטו לשידור הראשוני, או שזה כלל גם שידורים חוזרים וDVD, או שעוד בוחטה נכבדה מהתקציב הלכה על העניינים האלה.

              • תכל'ס הוא לא אומר את זה בתגובה שלו. הוא מדבר באופן כללי, לא ספציפית על "מד מן", ולא נראה שיש לו מידע פנימי.

  • בפרק הזה הבנתי את כל מי שאמר שהעונה הזו הרבה פחות מרומזת מהקודמות. דון נפרד ממייגן ביומה האחרון בעבודה, מתחרט(?), רוצה לרדת לפגוש אותה שוב ובמקום זה בוהה בתהום הפעורה תחתיו. ואז קאט, שוט שלו דרך בקבוקי אלכוהול.

    • כן, אבל זו בכל זאת הייתה סצינה יפה לדעתי, עם המעלית.

      • maayan1

        מסכימה, לחלוטין.

  • ספוילר

    מאז תחילת העונה אני מרגישה שהסדרה מתאימה את עצמה לתקופה שאותה היא מתארת. לכן בעונות הראשונות הכל געש מתחת לפני השטח, ועכשיו הכל נזרק למעלה, בפרצוף שלנו. מעניין הפער בין פיט שעדיין בפרברים, ועדיין חי את הסערה הפנימית הזו, לעומת מייגן, תוצר של דור אחר (לא ממש, היא הרי היתה יכולה להיות אחותו הקטנה, אבל עדיין. אולי זה בכלל משום שהיא קנדית), שעושה את מה שהיא רוצה. פיט גרם לזה להיות עניין של נשים (שקובעות מה יקרה) מול גברים (שעומדים חסרי אונים מנגד), אבל פיט תמיד היה אדיוט.

    ונראה שפגי לא יכולה לנצח, לא?

    (ואלכסיס בלדל היתה איומה גם בבנות גילמור, רק ששם היה קשה לשים לב, כי הכל היה כזה מקסים).

    • ואיך שכחתי:

      http://www.youtube.com/watch?v=esBLxyTFDxE

      (עוד בהמשך).

      • ליידי לזרוס/ סילביה פלאת
        תרגום: סבינה מסג.
        מתוך הספר: אריאל ושלוש נשים (הקיבוץ המאוחד).

        עשיתי זאת שוב.
        פעם אחת בכל עשר שנים
        זה החישוב…

        אני מין פלא מהלך, עורי
        מבריק כמו אהיל של נאצים
        רגל ימין שלי

        משקולת נירות,
        פני פשתן יהודי,
        משובח וחסר תווים.

        אויבי,
        קלף ממני את הבד.
        אתה נרעד?

        האף, חורי העין, כל מערכת השינים?
        הנשימה החמוצה
        היא תעלם ביום אחד.

        במהרה, במהרה כל הבשר
        שאכלה מערת הקבר יהיה
        עלי בחזרה

        ואני שוב כולי חיוכים.
        אני רק בת שלושים.
        ויש לי תשע פעמים למות כמו לחתולים.

        זה היה מספר שלוש
        איזו טינופת
        לחסל כל עשור שנים,

        איזה מיליון נימים,
        ההמון המפצח גרעינים
        נדחף כדי לראות

        איך מפשיטים אותי יד ורגל…
        הסטריפטיז הגדול.
        גבירות, אדונים

        אלו הן ידי
        אלו ברכי.
        יתכן שאני עור ועצמות,

        למרות הכל, אני אותה אישה עצמה.
        כשזה קרה לראשונה הייתי בת עשר, ילדה.
        זו הייתה תאונה.

        בפעם השניה הייתה לי כוונה
        להחזיק עד הסוף ולא לחזור עוד.
        כמו צידפה

        נסגרתי בתנודות.
        היו צריכים לצעוק ולצעוק
        ולהרחיק ממני תולעים כמו פנינים דביקות.

        למות
        זאת אמנות, כמו כל דבר אחר.
        אני עושה את זה טוב להדהים.

        אני עושה את זה שמרגישים ת'גיהנום.
        אני עושה את זה שזו אמת פתאום.
        הייתם בוודאי אומרים שיש לי כישרון.

        לא קשה לעשות את זה באיזה חדרון.
        לא קשה לעשות את זה וכבר להישאר.
        זו השיבה התיאטרלית

        באמצע היום
        לאותו המקום, לאותם פנים, לאותה קריאה
        גסה ומשועשעת:

        "ממש נס!"
        שאותי משגעת.
        יש תשלום

        בשביל לראות ת'צלקת, יש תשלום
        בשביל לשמוע לי ת'לב…
        הוא באמת פועל.

        ויש תשלום, תשלום עצום מאוד
        בשביל מילים או נגיעות
        או מעט דם

        או חתיכה משערי או מבגדי.
        כן, כן, הר דוקטור
        כן, הר אויבי.

        האופוס שלך אני,
        אני האוצר שלך,
        תינוק הזהב הטהור.

        המותך לצווחה,
        אני סובבת ונשרפת,
        אל נא תחשוב שאין לי מלוא ההערכה לזה שכל כך איכפת לך.

        אפר, אפר…
        אתה נובר ומערבב.
        עצמות, בשר, אין שם שום דבר…

        פיסת סבון,
        טבעת נישואין,
        סתימת זהב בפנים.

        הר גוט, הר לוציפר
        היזהר
        היזהר.

        עם שערי האדום
        אני קמה מאפר
        וכמו אוויר אני טורפת גבר אחר גבר.

        (לקחתי מכאן:
        http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=1773991 )

        • אני מעדיפה את המקור 🙂
          האמת שלא הכרתי את השיר (אני יודעת שהוא הכי מפורסם של פלאת', אני לא טובה בשירה), וההקראה שצירפתי די שבתה אותי (במובן שהיא haunts אותי).

      • Michael Ginzburg

        איזה יופי, רב תודות על הלינק!

    • maayan1

      נראה לי שאני בעמדת מיעוט לגבי אלכסיס. כלומר, שנאתי אותה בבנות גילמור, שם היא הייתה נוראה, אבל דווקא מאוד חיבבתי אותה בפרק הזה, לדעתי היא עשתה עבודה מצויינת.

      • ברצינות? נראה לי שהקטע שלה שמתחיל בדקה 21:15 הוא אחד ממפגני המשחק הגרועים ש"מד מן" ידעה.

        • maayan1

          מה אני יכולה להגיד? אותי היא שכנעה. ושוב, זה באה ממישהי שלגמרי לא סבלה אותה בבנות גילמור. אני חושבת שפשוט התפקיד הזה התאים ליכולות המשחק שלה מאשר בתפקיד שלה בב"ג. היא עושה עקרת בית בורגנית בשנות ה-60 הרבה ותר טוב מאשר, טינייג'רית היפסטרית מגניבה (למזלנו הייתה שם את לורליי המלכה שרק בגללה היה שווה את כל הסדרה הזאת) זה פשוט טייפקסטינג טוב לדעתי לשחקנית עם טווח קטן ביותר.
          וזה רק אני, או שפיט היה ממש חמוד בפרק הזה? כן, גם לי קשה להאמין, ממש אהבתי אותו הפעם.

          • ההרצליינית

            גם לדעתי האישית, פיט היה חמוד נורא בפרק הזה.

        • זו הפעם הראשונה שהיה ממש שקוף מבחינתי שמדובר בסדרה מודרנית, ולא סיקסטיז ולא כלום.

        • Yaara

          מסכימה, לצערי. היא נראיתה מאוד תלושה משאר הסדרה. זה ממש צרם.

        • Mortana2006

          גם אני חשבתי שהיא שיחקה היטב.

  • Yaara

    מי אחראי על יצירת פרומו לפרק הבא בסדרה? הפרומואים של מד מן תמיד נראים כאילו מישהו בהפקה חושב שהם מיותרים ומאוד התאמץ כדי שייראו כמו אוסף רנדומלי של חלקי סצינות, שאי אפשר להבין מהן כלום חוץ ממי הדמויות שיופיעו בפרק.

    • איילון צפון

      אני דווקא מאוד מרוצה מהפרומואים האלה. הם משרתים את המטרה האחת שיש לי לצפייה בהם- להבין אם בטי תופיע סוף סוף בלי לדעת אפילו קמצוץ מהעלילה.

      • Yaara

        היהי. ההופעות המועטות שלה העונה מאוד מורגשות. חסר לי פוקוס עליה וגם על גינזבורג.

        • איילון צפון

          ספוילר מד מן 5.08. גינזבורג בהחלט חסר לי, במעט שנותנים לו הוא ממש כובש. הפרק הזה הוא ממש הצחיק בסצינת הפרידה ממייגן. בכלל, היו הרבה קטעים מצחיקים בפרק, בעיקר עם פיט והארי. כשהארי ניגש אליו בתא הטלפון, או כשפיט שואל אותו על תמונות הירח.

          • Yaara

            נראה לי שבכלליות בעונה הזו יש פחות רגעים משעשעים. אני זוכרת שבעונות קודמות היו יותר רגעים קומיים שממש גרמו לי להתגלגל מצחוק. הפרידה של מייגן מהכותבים בהחלט היתה כזו.
            אין כמו דרמה שזוכרת להראות גם את הצד הקומי בדמויות שלה. ניגודים זה תמיד מעניין.

  • ליידי לזרוס:
    מיהי ליידי לזרוס, בת דמותה של סילביה פלאת'[1], הטובה בהכל, אפילו במוות, שגם הוא סוג של אמנות? לכאורה מדובר במייגן, יפה להכעיס, מקסימה מדי (גם אני מתחילה להשבר ולהודות שאני מחבבת אותה), מוצלחת בכל מה שהיא עושה (כפי שהעירה פגי, במרמור ששמור למי שטובה בדבר אחד בלבד). זו יכולה היתה גם להיות בת', שסוחפת את פיט בסערה, אלא שאלכסיס בלדל לא הצליחה להעביר את היופי החורך שאמור להיות לה (שהוא יותר מרק מראה מצודד), שהפיל ומפיל גברים בפח (על כל בהמשך).

    אני תמיד אומרת, ואני עדיין בטוחה, שדון התחתן עם מייגן בגלל שייחס לה סט תכונות שלא בהכרח מתקיים. הוא הפך אותה לאימהית יותר ממה שהיא באמת (בפרט, היא לא מעוניינת בילדים. זו מחשבה די רדיקלית, נדמה לי, בתקופתה, להחליט שהיא לא מעוניינת בילדים משלה, ואני משוכנעת שהיא תשנה את דעתה, תכף ההוכחות), והוא הפך אותה לקופירייטר, וגם זה לא מה שהיא. זה שהיא טובה בכך (וגם על זה אפשר להתווכח, אבל אם פגי אומרת אני אקבל את דעתה), לא הופך אותה לזה. היא לא משתוקקת לרצות את הלקוח כמו פיט, פגי ודון, היא לא משתוקקת להבריק כמותם. נדמה שהיא התייחסה לזה כאל תוסף, extension, לקריירת המשחק שלה: כעת היא תשחק ברעיה, אם, ואשת קריירה, עד לעבודה הבאה. זה לא נובע מתוכה, היא לא כמהה להצלחה הזו, והיא בטח שלא מעוניינת בשבירת תקרת הזכוכית הזו (שגם ככה מנופצת מעבודתה של פגי). הפעם גם ההקבלה לבטי היתה ליטרלית (מדי): ג'ואן הזכירה לנו שבטי היתה דוגמנית, כשהכירה את דון. אני חושבת, בגדול, שמערכת היחסים עם מייגן מנסה לתת לנו הצצה לעלייתה ונפילתה של אישה, ואפשר לראות את נקודות הדמיון לסיפור של בטי: בטי כן הפסיקה לרדוף אחרי החלום (אולי כי לא ביטאה אותו בכלל במילים, אבל בטי נלחמה כבר באימה בשביל לדגמן, מלחמה לא פשוטה), בטי כן הביאה ילדים, בטי כן עברה לפרברים, ולכן בטי היום היכן שהיא, ועבור מייגן השמיים הם עדיין הגבול. ודרך הסיפור הזה אנחנו יכולים למלא את החללים ולהבין למה דון מתכוון כשהוא אומר לפסיכיאטר בעונה הראשונה "היא לא תמיד היתה כך".
    בכל זאת, מייגן אולי טובה בהכל, אבל היא לא מאוד בטוחה בעצמה (לא כמו רייצ'ל מנקן או בובי, למשל). היא חשה אשמה בכל פעם שהיא לא עובדת, ובמיוחד כאשר היא נוטשת את החיילים לצידם שירתה והולכת לחיים טובים יותר. היא מרגישה שהיא אכזבה את כולם. בלילה היא בטוחה בעצמה, מדברת במהירות, נותנת לעצמה לחלום, אבל ביום קשה יותר ללכת אחרי החלום (הסצינה הזו בשלמותה, כולל פגי נוזפת בבנים, גינזבורג מודאג אחרי [יהודים חושבים רק על כסף, הא?], היתה מעולה).

    ופגי, כרגיל, כועסת. על דון. זה כבר רוטינה: פגי עושה משהו רע (שלא באשמתה, אבל עדיין), ודון חוטף. זה קרה כשהיא היתה צריכה להשאר לעבוד ב-the suitcase, וזה קורה עכשיו (ושוב ושוב לפני, באמצע, ובטח אחרי). היא עודדה את מייגן לעזוב, ועכשיו היא כועסת על דון שנתן לה, שנתן לעבודה הקשה של פגי לרדת לטמיון. אני חושבת שהיא גם מרגישה אשמה, משום שדון לא היה נותן לפגי ללכת, בחיים לא, והיא ככה נתנה למייגן ללכת. (והוא גם לא הסכים לעשות איתה חזרות, ופגי היא הכי לא שחקנית שאפשר להיות. תמיד קל לקרוא אותה כמו ספר, מאז הפרק הראשון, במעלית, עם הגברים הבוחנים).
    בכל מקרה, אני לא חושבת שעזיבתה של מייגן הוא איזושהי תבנית שמתאימה לנשים שניות, אני חושבת שהיא פשוט צעירה ויודעת מה היא רוצה. לפגי, ובמידה רבה יותר לג'ואן, ופי כמה וכמה לרוג'ר זה נראה בלתי אפשרי, אבל בשביל זה הנשים נלחמות כל הזמן. החלום שלה חסר סיכוי, אבל אם מישהי יכולה להשיג אותו, זו מייגן.

    ובזמן שמייגן רודפת אחרי החלום ופגי חוזרת על מוטיבים, גם פיט. הוא פוגש בבת', שממה שהיא מספרת על עצמה, ומהדרך שבה פיט מתאהב בה, היא יצור קסום, חד קרן תועה ביער, שאי אפשר שלא להתאהב בה. ובכן, בגילומה של בלדל אפשר גם אפשר, אבל אנסה לנחש איך היא היתה אמורה להיות (יפיפיה כובשת, שלא הולכת לסופר ונותנת כסף לחסרי בית וחושבת עליהם כל אותו היום). פיט מאוהב ברעיון של סטוץ, one night stand. זה מה שהיה לו עם פגי, ואז הוא התרחק כשהיא התקרבה, ונטרף מאהבה כשהתרחקה. הוא האמין שהוא מאוהב בה, שיעזוב את אשתו עבורה. אז אנחנו יודעים שפיט הוא ילד, מתאהב בקלות, מעל לראש. ביחד עם חוסר הסיפוק שלו מחיי הפרברים (ובכלל מחיי הנישואים, שכן הוא התחיל עם זה ערב חתונתו) ברור שהוא פשוט מתכנן לעצמו תרחיש שבו החיים שלו שונים בתכלית. הוא ניסה כל כך הרבה להיות דון, ואז גילה שגם דון הוא לא דון (in more ways than one…), ועכשיו דון בעיר, ופיט תקוע בפרברים, ברכבת, חושב על המוות (ועושה ביטוח חיים). אם כך, נראה שבת', אשתו של סוכן המוות, היא- היא הליידי. אולי גם פיט יתנסה ב-LSD בקרוב (אני בספק), או ילך לאבדון. נראה שהאפשרות השניה היא הסבירה יותר, ועכשיו שרוג'ר העביר את התפקיד שלו במלואו לפיט, כולל הדאגות וחוסר הסיפוק, אני מעבירה את דאגתי מרוג'ר, לפיט.

    ולסיכום, דון. כשמייגן אמרה לו שהיא לא רוצה להיות קופירייטר, שהיא רוצה לחזור להיות שחקנית, אני חושבת שראיתי בעיניו של דון אכזבה, אבל אני חושבת שבאותו רגע הוא אהב אותה קצת פחות. חלק ניכר מהדמות שבנה לו בראש נעלמה ברגע, ואני חושבת שהוא טיפה אבוד עכשיו. הוא חשב שהוא הולך לקוסם, שם ימצא את הפתרון לכל הבעיות, אבל גילה שמדובר רק בחזיון תעתועים.

    [1] פרשנות שלי, לא יודעת אם זו המקובלת. לא הכרתי את השיר, לא מבינה בשירה, זו ההתרשמות השטחית שלי.

    • בסופו של דבר המשמעות של השיר של פלאת' היא אובדנית, היא מתארת את עצמה כמישהי שמתה כמה פעמים בעבר ("כשזה קרה לראשונה הייתי בת עשר") ותמיד שבה לחיים. כרגע היא קמה מהאפר ואוכלת גברים כמו אוויר, אבל בין לבין היא אומרת שיש לה תשע נשמות, כך שבסופו של דבר היא תמות. ואכן, סילביה פלאת' מתה עם הראש שלה בתוך התנור שנה אחרי פרסום השיר.

      • גם בת', אגב, מצטיירת כאובדנית בכח. עצם העובדה שהיא בכלל שוכבת עם פיט (בהשוואה לכמה בטי שמרה על עצמה, רק כמה שנים קודם לכן), הלב שהיא מציירת לו באדים, השנאה שלה לכל אספקט בחיים שלה.
        אבל בעיני היא מהווה דווקא נבואה למה שיביא לסופו של פיט. אני ממש מאמינה שהוא יתאבד עד סוף הסדרה (אם לא סוף העונה), וחושבת שהמהלכים של הפרקים האחרונים: ההפסד לפרייס, הייאוש הבולט שלו, העברת השרביט מרוג'ר אליו, וכן ההתעסקות הדומיננטית שלו במוות בפרק האחרון, גורמים לי לחשוב שהסוף שלו קרוב, והוא מאוד רע (אולי הוא יתאבד בתאונת דרכים, אגב, ולא נדע לבטח מה קרה).

    • Yaara

      בדיוק תהיתי לעצמי מה משמעות שם הפרק וראיתי את התגובה שלך.
      אני עדין לא משוכנעת לחלוטין בקשר. כן, יש נגיעות קטנות של דמיון – הברורה מכולן היא הקישור למוות וביטוח החיים. אחר כך, האישה שמתעוררת מנישואים מתים וטורפת גברים.
      לדעתי יש פה עניין של תפסת מרובה – לא תפסת. השיר מלא כל כך הרבה רבדים, שנראה שהקישור לפרק הוא רק בשם, בגימיק של הקישור למוות ולדמות נשית.

      ההשערה שלך בנוגע לגורלו של פיט מאוד מסקרנת. ברור לצופים שעובר עליו משהו רע, כבר הרבה זמן, ושמתישהו חייבת להיות נקודת שבירה. עם זאת, האפשרות שהשבירה הזו תסתיים במוות שלו לא נראיתה לי כאופציה.

      • לזרוס בברית החדשה הוא סמל למוות ותחייה מחדש, כך שמדובר במשהו שהוא יותר ממוות. לדעתי הוא תקף במיוחד למייגן שממציאה את עצמה מחדש, אבל לא רק לה. אני מרחיב בניתוח שלי.

        • Yaara

          יופי, מחכה לקרוא אותו.

        • Ido

          ורוג'ר, מן הסתם.

          • רק שהוא לא ליידי (:

    • Mortana2006

      זה מעניין מה שאמרת, כי הוט3 תרגמו את הפרק "עוף החול" שעניינו כללי מאוד ולא כיוונו אותנו לאיזו שהיא ליידי. זה היה מאוד מבלבל.

  • Yaara

    עוד ניתוח מאיר עיניים על אופנת הפרק השבועי של מד מן, בבלוג של טום ולורנזו.
    מומלץ בחום, הם באמת התעלו על עצמם הפעם.

    http://www.tomandlorenzo.com/2012/05/mad-style-lady-lazarus.html

    • ocean

      האח! עכשיו הלבוש של פגי לא מציק לי (:

  • ocean

    ~ספוילר~

    * ברכבת פיט קרא את "The Crying of Lot 49", ספר שמדבר על קונספירציה מופרכת, פראנויה, ביקורת על החשיבה הדיכוטומית של האומה האמריקאית פוסט רצח קנדי וחקר עקר עד כדי שיגעון של "האמת". ב'מקומות רחוקים' הפסיכיאטרית של ג'יין הסבירה שיש הרבה אנשים שחושבים שלחתור לאמת ולהיגיון יפתור להם את הנוירוזה, ולבסוף מוצאים את עצמם חוזרים שוב ושוב על אותן הטעויות. אני אוהבת שדברים מתחברים כך במד-מן: פיט מתנהג כמו פראנואיד שבונה לעצמו עולם מכלום מוחלט להכל מוחלט. מאפס גמור לאחד מושלם בעיניי רוחו, שחור ולבן כשם שהציגו לנו אותו בסיפור הרובוט על הגשר ב'סיגנל 30'. "כדור הארץ מוקף באפלה, זעיר וחסר הגנה", אמרה בת'. "פלישה של עולם אחר לעולם הזה היא פשוט נס", נכתב בספר, ופיט עושה הכל כדי להיאחז במה שהוא רואה כמעשה ניסים. אני חושבת שדון עושה את אותו הדבר עם מייגן, ופגי עם אייב.

    * בת' נושאת שם שמהווה אחד מיני כינויים רבים לשם 'אליזבת'. כמו בטי, למשל. אני חושבת שאכן יש פה השוואה, כיאה למי שמנסה לדחוק את פיט לתבניות הישנות של דון. הרי בטי היתה בסיטואציה דומה – גם היא הגיעה למצב חרדתי ומריר בגלל בגידותיו של בעלה, תחושה שקיבלה פורקן לבסוף בסקס עם קפטן אוסום באיזה בר. גם היא לא הלכה לשוק. גם אצלה הילדים נזרקו אחר כבוד אצל קרלה או פרנסין, רק כדי להיזרק ברוב רחמים עצמיים על ספת העילפון שלה.

    * מייגן מבקשת מדון להתחיל עם השיר האחרון בתקליט, כי מבחינתה זה כנראה מה שהכי טוב או מעניין בו. אף מילה על "אלינור ריגבי", השיר האהוב עלי של הביטלס, זה שמתאים כמו כפפה ליד לכל כך הרבה דמויות בסדרה ושפינטזתי שיופיע בפרק. כמו כן, אני תוהה מה היה קורה לו דון היה פשוט מאזין מההתחלה. יש לי תחושה שהוא לא היה מפסיק כל כך מהר.

    * כשדון תהה מתי המוזיקה הפכה לדבר חשוב כל כך, רציתי להעיף עליו מחבת. כמו כן, זה גרם לי לתהות מי יהיה ההארי הבא שירים את הכפפה ויקים מחלקת מוזיקה בסוכנות.

    * גם אני לא אהבתי את סצינת המעלית – יותר מדי האכלה בכפית.

    * כל הדיבורים האלה על ביטוח חיים רק הזכירו לי את המודעה שרוג'ר ראה בלייף מגזין בזמן הטריפ שלו. אל תהרגו לי אותו, בבקשה.

    * מישהו זוכר מתי פגי לבשה את השמלה השחורה הזו קודם לכן? זה מציק לי.

    * בנות גילמור היתה סדרה מזעזעת. חייבת לציין שמאד מטרידה אותי העובדה שאלכסיס בלדל כיכבה ביותר מדי תמונות פרומו. אני מקווה שזה לא אומר שהיא תפציע גם בעתיד, היא בהחלט הפגינה כישורי משחק נוראיים.

    • מעניין מה שאמרת על בטי. אני חושבת שהיא מאוד נוכחת העונה, בלי להיות שם בכלל (ואיכשהו הנוכחות הזו מצליחה להגיד עליה יותר משג'ניוארי ג'ונס הצליחה במשחקה בארבע עונות. אם כי בפרק שלה העונה היא כיפרה על כל עוונותיה ואני מתגעגעת אליה כבר).

    • ocean

      נשמט בעריכה: בת' מרחיבה את הדיבור על חסרי הבית שנמשכים אליה כי היא יוצרת עמם קשר עין. פיט כרגע מרגיש כמו חסר בית, ודון תמיד היה אדם נטול שורשים או לפחות תמיד התכחש להם. פה אמנם אין קשר לבטי, היא מאד לא בענייני איסוף חיות פצועות מהרחוב, אבל יש קשר לשאר הנשים שטיפלו בדון.

    • miss bojarsky

      גם פגי זה קיצור של אליזבת

      • פגי זה קיצור של מרגרט (או שאת מתייחסת לכך שלפגי בעצם קוראים אליזבת' מוס? :))

        • miss bojarsky

          אה, נכון 🙂 נו, זכרתי שזה קיצור של שם שלא נשמע בכלל כמו פגי 🙂

  • Yaara

    אחרי צפייה נוספת בסיום הפרק על רקע הביטלס –
    הצליל שנשמע כשדון מוריד את המחט מהתקליט היה פתאומי, כמעט ברוטאלי, ומאוד מנוגד למה שאנחנו רואים – מייגן שוכבת על הרצפה עם עיניים עצומות (אפשר לחשוב לרגע שהיא מתה nudge nudge, wink wink), בזמן התבוננות פנימית בשיעור משחק. אפשר גם להניח שהבחירה להראות את מייגן בזמן קטיעת המוזיקה ע"י דון לא מקרית בכלל.

  • – מוטיב ההתאבדות המשיך גם בפרק הזה: פיט מדבר על ביטוח החיים של החברה שמכסה גם מקרי התאבדות, דון מביט אל עבר פיר המעלית, וכמובן סילביה פלאת'.

    – אני די מסכים שאלכסיס בלדל לא שיחקה טוב (מימיי לא צפיתי ב'בנות גילמור', כך שאני מכיר אותה רק משני סרטים בערך), אבל ציור הלב היה רגע מקסים.

    – גינזברג כל כך מוחצן, אבל מצליח להיוותר מיסתורי ומותיר פתח לנבירה נוספת בדמותו בהמשך העונה (כך אני מקווה, לפחות). היו לו שני רגעים נהדרים הפרק: התגובה שלו על השיר (גם אם לא הבנתי כ"כ את השיר) וזעקת הזעם שלו כששמע שמייגן עוזבת ("המנוול פיטר אותך?!", ציטוט לא מדויק.)

    • הציטוט המדויק והמצחיק הוא "Did he fire you? That's son of a bitch!".

  • dorel310

    רק לי הפריע המקריות הבלתי נסבלת בה פיט פגש את בת'?

    • ocean

      לא רק לך. כמו כן, הפריע לי קשות שהיא יוזמת את הנסיעה איתו – אדם זר בערב קר וחשוך, למרות שפיט מציע לה להזעיק עזרה ברגע שיגיע לביתו. יתר על כן, אם היא ידעה שבעלה נשאר בעיר, למה לעזאזל היא חיכתה לו שם? גם ראינו אותו נוהג בסוף הפרק, יש לו רישיון, אז בשביל מה היא צריכה להסיע אותו?

      עוד משהו: מישהו יודע אם זה היה מקובל אז להשאיר את הבית פתוח לרווחה?

      • מסכים לגבי המקריות.
        אני חושב שהיא חיכתה לו שם כי יש להם רק אוטו אחד. היא לוקחת אותו בבוקר לרכבת ובאה לאסוף אותו בחזרה כדי שתוכל להשתמש באוטו בעצמה (כדי לא ללכת לקניות?). זה שהיא נעלה את המפתחות באוטו? קורה. אבל אולי היא עשתה את זה בכוונה כדי ליצור סטוץ?

    • לא מן הנמנע שהיא חיפשה גבר. אולי היא חיכתה למישהו שמכיר את בעלה, בשביל שהנקמה תהיה מתוקה יותר, ופיט היה הראשון שהגיע.

  • למה מקריות? זו החניה בתחנת הרכבת ששניהם עוברים בה כמעט מדי יום.

  • dorel310

    דווקא אותו היא פוגשת? דווקא אותו היא שואלת אם הוא מכיר את בעלה? וכמובן אושן הוסיפה עוד נקודות טובות ואני שמח שאני לא לבד בעניין הזה.

    בכלל בדרך כלל אני לא ביקורתי מדי כלפי סדרות, אבל מ"מד מן" אני מצפה ליותר, במיוחד לאור העובדה שאין סדרה שכתובה טוב ממנה כיום בטלוויזיה.

  • Tometallica

    פשוט וואו.
    אני מקנא בך כל-כך על הידע הנרחב הזה ועל התובנות הקטנות שאתה אוסף לאורך כל הפרק.
    אני כל כך מצטער שהכרתי את הכתיבה שלך רק עכשיו לגבי מד-מן.

    עבודת איכות,תודה רבה.

    • חן חן, וברוך הבא.

  • miss bojarsky

    איזה פרק עצוב ויפיפה. ליבי נחמץ בקרבי לאור התאהבותו הפתטאית של פיט. ילד מסכן. והוא מעולם לא נראה יפה יותר, כמו ברגע שאחרי הסקס עם בת', עם שיער פרוע וללא חולצה.

    אני לא יודעת מה אתם רוצים מאלכסיס בלדל. בעיני היא הייתה בסדר גמור (ובתור רורי אהבתי אותה). והיא מהממת.

    דון עצוב, כי הוא אהב לעבוד עם מייגן, הוא אהב להיות מנטור בשבילה ולהיות הזוג המוכשר של המשרד. עכשיו היא מתרחקת, פיזית ונפשית, למקומות אחרים והוא מפחד לאבד אותה. מה שסביר שיקרה.

  • Yoni Anton

    הגשמה עצמית בזוגיות ובקריירה והאם אחד יכול לבוא במקום האחר?

    בטי ויתרה על קריירה וניסתה להגשים את עצמה ללא הצלחה בנשואים לדון .היא לא מאושרת גם בנשואיה השניים הנראים נטולי אהבה. לא פלא שהמפלט היחיד שלה זה האוכל.

    מייגן מרוצה מהזוגיות שלה אבל לא די לה בכך ולמרות הצלחתה כקופיריטרית היא מחפשת הגשמה עצמית בקריירה אחרת של משחק.

    גם דון מרוצה מהזוגיות ונראה שבנתיים די לו בכך.

    הזוגיות של פגי מקרטעת והיא מחפשת הגשמה עצמית בקריירה.

    משכשלו הנשואים של ג'ואן היא חזרה לקריירה ולמקום שמעריכים אותה.

    ההצלחה המקצועית של פיט אינה מהווה תחליף לכשלונו בזוגיות, אולי בגלל שהוא לא אהוד על אף אחד במשרד.

    הנשואים של רוג'ר התפרקו ולא קורה כלום ביחסיו עם ג'ואן. הקריירה שלו כבר לא קיימת. נראה שהוא השלים שחייו נגמרו.

© עידו ישעיהו