מד מן 5.07: בנשף הדגים

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 05/05/2012 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "מד מן" עונה 5 פרק 7

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM_MY_507_1024_1777.jpg

פורסם לראשונה בעכבר העיר

על שנות השישים אוהבים לומר שמדובר היה בעשור של התפכחות, מאפיין שכמובן נוכח ב"מד מן" מאז יומה הראשון, אבל הפרק הזה סיפק התפכחות מהירה במיוחד עבור כמה וכמה דמויות. שם הפרק הוא At The Codfish Ball, כלומר "בנשף של דג הבקלה", שיר של שירלי טמפל מתוך הסרט "קפטן ינואר". השיוך המיידי של השם נוגע לסאלי, שאחיה מספר שהיא שונאת לאכול דגים ועל כן מייגן מגישה להם מנת ספגטי. באולם הנשפים נטול המדרגות, לבושה בשמלתה החדשה, סאלי דווקא מקבלת את מנת הדג וטועמת מבשרו בלי הרבה הנאה, אבל ילדים גדולים אוכלים את מה שמוגש לפניהם.

רוג'ר מזמין עבורה "שירלי טמפל", קוקטייל נטול אלכוהול, ומעט אחרי כן כשהיא הולכת לשירותים, היא מקבלת את סטירת הלחי כשהיא רואה את רוג'ר ומארי עושים את מה שהם עושים. סאלי חוזרת אל השולחן ושם המלצר שואל אותה אם סיימה עם המשקה. כן, היא מאשרת. "שירלי טמפל" תמימה מדי עבור סאלי, עכשיו כשהיא יודעת עד כמה העיר מטונפת. ההתפכחות המהירה הזו מזכירה במידת מה את הפרק "המבוגרים" מהעונה השלישית, כאשר נודע שהנשיא קנדי נרצח. אירוע מכונן שאילץ את האומה ואת הדמויות להתעורר. אצל סאלי אין קרבנות בנפש, אבל יהיה מעניין לראות אם וכיצד תושפע מהעניין.

מיקומו הבולט והלכאורה תמוה של "נשף הדגים" כשם הפרק, ממחיש שלא מדובר כמובן רק בקריאת ההשכמה שחטפה סאלי, אלא גם דמויות אחרות במקביל. מלבד סאלי ישבו לשולחן השפופים גם דון, מייגן והוריה חסרי שביעות הרצון. הבעיה של דון התחילה הרבה לפני כן, לקראת סוף העונה הרביעית. כאשר חברת לאקי סטרייק עזבה את סוכנות סטרלינג-דרייפר-קופר-פרייס, דון כתב מכתב לניו יורק טיימס שבו הפגין שביעות רצון על כך שלא יצטרכו עוד לייצג חברת טבק קוטלת חיים, ושחברות מהסוג הזה אינן מוזמנות עוד לעבוד עמם. כל השותפים צעקו עליו אז שזה היה אקט אובדני, קופר אפילו עזב את החברה בסערה, ופיט אמר לדון, "אתה לא מבין שהלקוחות יחשבו שאתה יכול לצאת נגדם בכל רגע?".

מסתבר שפיט דייק מאוד בהערכה שלו – דון קיבל סטירת לחי מצלצלת כאשר אד בקסטר, חמיו של קן, בכיר בחברת דאו-קורנינג וחבר באגודה האמריקנית למלחמה בסרטן, אמר לדון שעמיתיו באגודה אמנם מעניקים לו פרס על המכתב הזה, אבל לעולם לא יעבדו איתו אישית בחברות שהם מנהלים. הרי הוא נשך את היד שהאכילה אותו. בכך קרס באבחה הניסיון לנצל את חסות האגודה ואנשיה החשובים כדי לבנות מחדש את סטרלינג-קופר-דרייפר-פרייס, לפחות כל זמן שדון הוא הפנים הקריאייטיבים שלה.

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM_RJ_507_1020_0981a.jpgאמנם עבר לא מעט זמן מאז שלאקי סטרייק פיטרה את הסוכנות ובינתיים החברים הצליחו להשתקם לא רע, אבל עבור דון עצמו זוהי מכה קשה נוספת. החושים העסקיים והיצירתיים שלו השתבשו דראסטית, ואם חשבנו – כמו קופר שנזף בו בפרק שעבר – שזה קשור לחופשת האהבה שלו ולחוסר ריכוז, עכשיו מסתמן שזה התחיל עוד קודם. אחרי פרק שלם שבו מייגן האפילה עליו בענק, הן ברעיונות שהעלתה והן במצגת המאולתרת מול ריימונד מחברת היינץ (אגב, יפה היה לראות שמייגן עוזרת לדון ומונה מסייעת לרוג'ר), דון לגמרי מחוץ לאלמנט שלו, והוא מתחיל להבין את זה. האיש שכולם העריצו הוא עכשיו דחוי, אם זה על ידי הלקוחות שחשב לעבוד איתם, אם על ידי אשתו של ריימונד או אביה של מייגן.

 

הכי טוב שיש

את מייגן ראינו עד כה בעיקר דרך הפריזמה של נישואיה לדון, וכעת, אחרי העימות הגדול ביניהם בפרק הקודם שבמסגרתו גם התלוננה על כך שהוא לא מאפשר לה לעבוד, הפעם היא עובדת ומלבלבת. עם זאת, למרות הריגוש הגדול בהתחלה, ובעיקר כאשר נאלצה יחד עם דון להציג את הרעיון לריימונד במהלך ארוחת הערב, נראה שהיא אינה מרוצה. אולי זוהי הנוכחות של הוריה בביתה שמזמזמת לה כתזכורת לשאיפותיה המקוריות, הרי מייגן בכלל רצתה להיות שחקנית, אבל כשפגי מדרבנת אותה לשמוח על ההצלחה שלה, אומרת לה שאלה הרגעים הכי טובים בעבודה, נראה כאילו מייגן חושבת לעצמה, "זה הכי טוב?".

מייגן לא צריכה להרחיק כדי לדעת מהו מרמור, יש לה את זה מהבית. "בכל פעם שאנחנו רבים זה גורע מאיתנו קצת", היא אמרה לדון בפרק הקודם, ולאור יחסי הוריה נראה שידעה על מה היא מדברת. "הבת שלי מעמידה פנים שהיא מתעניינת במה שאני מתעניין כי היא אוהבת אותי", אמר אמיל, אביה של מייגן, לדון. ומאחר שהבת לרוב תחפש גבר בדמות אביה, מסתמן שמייגן עושה דבר דומה עם דון.

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM_RJ_507_1014_0271.jpgגם בחזית של פגי אין שביעות רצון הורית כלפי מהלכיה, במקרה הזה הרומנטיים. הסיפור שלה ממש מעניין, כי ראינו את פגי שונה בתכלית מכפי שהייתה בעבר. אנחנו רגילים לראות אותה מוכוונת קריירה, מנותקת מרעיונות התמסדות. שנה וחצי לפני כן ניסתה לשכנע את פרדי שהחשיבות של המוצר הנשי נטועה בטקסיות שבו, ולא ברצון של כל אישה להתחתן, כדבריו. מי חשב לפיכך שתתרגש כך מהרעיון שאייב יציע לה נישואין? האכזבה שלה מהדבר שהציע בפועל הייתה כה ניכרת ושובת לב, מאלצת את עצמה לקחת צעד אחורה מהדבר שייחלה לו לרגע, נושמת בכבדות שעה שהיא מחייכת בניסיון להסוות את ההפתעה וההתבדות. המבט שנתנה באייב בעוד הוא מלהג, חסר ביטחון, היה מפגן משחק נפלא מצדה של אליזבת' מוס. "את עדיין רוצה לאכול?" הוא שאל אותה לבסוף. "I do", היא ענתה.

למרות הדוק העגמומי, זה היה פרק עם לא מעט רגעי קסם ואופטימיות. מייגן, פגי ודון אולי נמצאים במקום שאינם רוצים להיות בו, מי בקריירה ומי בחיים האישיים, אבל רוג'ר המואר הטרי ניסח זאת היטב גם עבורם: "התעוררתי יום אחד והבנתי, באיזו נקודה צריך להפסיק לנסות?". מסתבר שחוויית ה-LSD שינתה את חייו של רוג'ר לא רק בכך שהביאה אותו להיפרד מג'יין, אלא הניפה רוח במפרשיו ושינתה את האופן שבו הוא מסתכל על החיים, וזה נהדר למראה. השיחה הרגועה שלו עם מונה, אשתו הראשונה (ורעייתו במציאות של ג'ון סלאטרי), והחיבור שלו עם סאלי במהלך הנשף, הדביקו את שלוות הנפש הוורדרדה שלו גם בהן ובסובבים. לראייה: מארי קאלבה, אמה של מייגן (שגילמה אותה ג'וליה אורמונד, נחמד להיתקל בה כך ללא התראה), שנסחפה בקסמיו. מדהים איך רוג'ר/סלאטרי מצליח ליצור כימיה עם כל אחד, ועונג גדול לראות אותו שוב נינוח ו"מנסה".

הפרק גם שפע אחווה נשית מחממת לב. היינו מצפים שפגי תצר עינה לנוכח ההצלחה של מייגן במקום שהיא עצמה כשלה בו, אבל היא באה ומחמיאה לה במלוא הכנות, שמחה בשמחתה באמת, ובדיעבד אפילו יותר ממנה. גם השיחות של פגי וג'ואן סיפקו תחושות דומות, כאשר ג'ואן נכנסה שוב לנעלי המדריכה שלה בהלכי הנשים. מסתבר שזה לעולם לא נגמר, ומסתבר גם שהאישור של ג'ואן תמיד חשוב לפגי בכל הנוגע למהלכים מעין אלה. מעניין לראות את ההבדל בין ג'ואן לפגי – הראשונה הצליחה להבין שכוונותיו של אייב חיוביות, אבל לא קלעה בדיוק לטיבן. ההפרש של שמונה שנים בין שתי הנשים מספיק כדי שרעיון המגורים המשותפים יהיה כמעט זר לג'ואן, מתוחכמת ומנוסה בהרבה מרוב הנשים, אבל תוצר של שנות החמישים ולא של השישים.

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM_RJ_507_1020_0273a.jpg

בחצי הדרך

חצי העונה כבר מאחורינו, מי היה מאמין. בינתיים היא מסתמנת כהרבה פחות עשירה ורבת רבדים מאלה שקדמו לה. יותר מדי רגעים בוטים וברורים, מעט מדי ניואנסים, לא כמו שניפקה הסדרה בעבר. הפרק הקודם, עם טריפ האסיד האניגמטי שלו, היה היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, ואם חשבנו שבכך היא חוזרת לתלם שלה, הפרק הנוכחי הפריך זאת. לא שחייבים חלומות והזיות על תקן תשבץ היגיון, אבל אחרי שהתרגלנו לסטנדרט מסוים מ"מד מן", העונה הזו מעט חורגת ממנו בלי סיבה נראית לעין. מספיק להיזכר בכך שהפרק המקביל בעונה הרביעית היה "המזוודה" המופלא, כדי להבין את עומק ההבדלים בין העונה הנוכחית לקודמתה, או לפחות בין החלקים הראשונים שלהן.

הפרק הזה עשוי להוות נקודת מפנה. הפיכחון של הדמויות, ובעיקר של דון דרייפר, ודאי יביא שינוי בהתנהלות שלהן. אם ניתן להניח את האצבע על הבדל מהותי בין העונה הזו ליתר הסדרה, הרי שמדובר בעובדה שדון דרייפר נדחק אל השוליים. יש תחושה שמעולם לא ראינו כל כך מעט ממנו, נעדר גם כשהוא נוכח. פגי אמרה כבר בפרק הראשון לעונה שהיא אינה מזהה את האיש הזה. אולי עכשיו, אחרי שדון הבין היכן הוא עומד, פגי עתידה להיזכר מי הוא.

תגיות:
  • Yaara

    טוב, הנושא המרכזי של הפרק היה ברור מאוד. כל הבנות (פגי, מייגן, סאלי) חוטפות על הראש מההורים שלהן, פגי ומייגן מקבלות הבנה ופירגון מנשים שכבר היו במקום בו הן נמצאות עכשיו.
    ולמרות שההורים של שתיהן לא מי-יודע-מה מעורבים בחייהן, קשה לדעת מי צודק ומי נתן עצה יותר טובה.
    מייגן הראתה הפרק הצטיינות יתרה בכל האספקטים של מכירת קמפיין – החל מהרעיון, דרך ההגשה, התזמון והידיעה למי לתת את הקרדיט. אבל האם היא באמת מאושרת ממה שהיא עושה או שהיא באמת וויתרה קצת מהר מדי על השאיפות המקוריות שלה?
    ופגי – היא כל כך התאכזבה מכך שלא קיבלה בסוף הצעת נישואים. האם היא רצתה בכלל להתחתן, או שכמו שאמה ציינה היא פשוט פוחדת להישאר לבד? האם מגורים משותפים הם הפגנת התחייבות גדולה מספיק בשבילה והיא פשוט היתה צריכה שמישהו יגרום לה להבין את זה, או שהיא היתה צריכה להתעקש על מה שהיא רוצה ולא להסתיר את האכזבה שלה?
    ג'ואן המקסימה פירגנה לה בענק, מציינת שנישואים הם בסה"כ חתיכת נייר, ושלפעמים מגיעות חתיכות נייר חשובות יותר.
    היה מעניין לראות את הגישה הצינית של ג'ואן, לעומת פגי, שעדיין מפתיעה אותי לפעמים בתמימות פעורת-העיניים שלה. "אני לא מאמינה שמישהו זרק אותך". כאילו חזרנו לעונה הראשונה בה פגי האבודה צריכה שג'ואן תדריך אותה ב'ענייני מבוגרים והחיים האמיתיים'.
    סאלי היתה נפלאה לאורך כל הפרק, מהשיחה שלה עם גלאן, דרך ההתפכחות המצערת שלה בנשף, עם התמונה העגומה של חמשת הדמויות ישובות לשולחן מבואסות-עד-מאוד , ועד למילה האחרונה שלה שחתמה את הפרק. זה רק אני, או שהיא נתנה חיוך קטן בסוף?

    • ocean

      *ספוילר למד מן 5.07*

      ב"דחויים" של העונה הקודמת היה לפגי דיון דומה עם פרדי, בעקבות הפיצ' שהם היו צריכים להכין עבור קרם הפנים של פונדס. הוא התעקש שהחלום של הצעירות הוא להתחתן, ותוצאות קבוצת המיקוד חיזקה אותו לאכזבתה הרבה של פגי. בסיום כשהיא דיברה עמו על חייה האישיים, היא אמרה: "אני לא רוצה להיות לבד בערב ראש השנה". לא ברור מה עבר לפגי בראש בפרק הנוכחי. מה שכן ברור הוא חוסר הביטחון המחריד והעקבי שלה. היא כל הזמן מחפשת אישורים – אצל ג'ואן, אצל דון, אצל אמא שלה. אם לחזור לתיאוריית ההפצה של חידושים של "הדחויים", אימוץ הרעיון של "לגור ביחד" אפילו לא נבע מתוך חשיבה חדשנית, אלא דווקא מחשיבה קונסרבטיבית.

      נדמה לי גם שאלמלא אותה הצעת מגורים משותפים, פגי לא היתה כל כך מפרגנת למייגן. אותו כנ"ל עם ג'ואן – אם היא לא היתה מתפכחת ממוסד הנישואין, ספק אם היא היתה נלהבת כל כך למשמע הודעתה של פגי. שימו לב שהתגובה המידית שלה היתה מעט מזלזלת/מבודחת, ורק אח"כ באה ההרצנה.

      גם בפרק הזה פגי ממשיכה במסע המקביל לדון – נכשלת בהבנת קודים חברתיים (הצעת הנישואין / הבגידה של אמיל), נמצאת ברוורס מבחינה יצירתית בעבודה (היינץ בשני המקרים), וחווה סוג של התפכחות מאכזבת (לגור ביחד במקום להתחתן / "הם מתים על העבודה שלך, אבל לעולם לא ירצו לעבוד איתך").

      סאלי אכן היתה מקסימה, והכי מקסים היה אהוב לבי – רוג'ר. שמחתי לראות אותו חי, בועט, נושם ומפיץ את בשורת האל.אס.די לאשתו לשעבר ולשאר האומה. הוא לא רואה סיבה להפסיק לנסות ולהתאמץ. אני רק מקווה שדון ופגי יגיעו לתובנה זהה בעתיד הקרוב.

      • Yaara

        כן, אני מסכימה שכל הפירגון הזה נראה יותר כמו מעגל פירגונים.
        ההקבלה בין פגי לדון מעניינת. גם שמתי לב שפגי חבשה את אותו הכובע שהיא חבשה בפרק 'המזוודה'. גם שם היו המון הקבלות בינה לבין דון וגם שם היא איכזבה את המשפחה שלה עם ההחלטות הזוגיות שלה. הכובע הזה מבחינתי כל כך אייקוני לפרק הזה שממש ניסיתי להבין מה המשמעות שלו, אך ללא הצלחה מרובה.

        • ocean

          גם אני מיד חשבתי על הכובע הזה, אבל זה בעיקר בגלל שהוא ממש מעצבן אותי – בעיניי זה חלק מהדואליות המעיקה של פגי: מצד אחד רשמית וקונסרבטיבית עם תלבושת משבצות של "יום ראשון בכנסיה", ומצד שני סקרנית ומתקדמת עם תלבושת משבצות מודרנית (ומכוערת. בכל זאת – משבצות זה בעעע!) של אשת עסקים.

          פגי לחלוטין צריכה לאמץ את ההצעה של ג'ואן לשופינג. אגב, שמת לב לשמלה שהיא לבשה לדייט עם אייב? זה נראה כמו משהו מהמלתחה של ג'ואן. נדמה לי שיש לה אחת כזאת דומה באדום, רק ששם הסרט תפור מאחורנית ולא מקדימה ("כמו מתנה" לדברי רוג'ר). לא חושבת שאי פעם ראינו את פגי בבגדים רומנטיים.

          • Yaara

            "כמו מתנה", הא. טוב, בהתחשב בזה שהיא מקסימום יוצאת לאנשהו מיד אחרי העבודה, זה לא מפתיע שהמלתחה שלה מורכבת אך ורק מבגדי עבודה. היה מוזר לראות אותה בשמלה כזו. אני מופתעת שהיא הלכה על צבע כזה נועז. אולי זה הפך את כל העניין לעוד יותר מכמיר לב.

          • לגבי הכובע והמזוודה-

            במזוודה היא כל הזמן חבשה את הכובע כי רצתה לצאת (לפגוש את בן זוגה שרצה להציע לה נישואין, במעמד אמה), אבל דון גרר אותה פנימה, בגלל שבעצם היא רצתה להשאר ולא להגיע למסעדה.

            עכשיו יש לדון מישהי אחרת להשאיר בעבודה, ופגי חובשת את הכובע שוב ושוב כי היא חייבת לצאת, כי יש המון מה לעשות לפני הערב, שיכול להיות הצעת נישואין (אז לא היה לה מושג).

            אני חושבת ששני הפרקים קשורים קשר הדוק, לפחות מבחינת פגי (לדוגמא, אז בן הזוג שלה אישר את הצעת הנישואין עם אמה לפני המעשה, עכשיו הם מספרים לה יחד, וזה גם בכלל לא נישואין), ובין היתר, הכובע (הממש מכוער, בעיני).

  • *ספוילר*

    בסוף העונה הרביעית אמרה פגי לג'ואן, בסצינה החביבה עלי בסדרה, שהיא הצילה את החברה, אבל "זה לא חשוב כמו להתחתן". ובכן, הזמן עבר, דון ומייגן נשואים, ומייגן נכנסת לנעליה של פגי. אלא שזה לא שכל מה שחשוב בעולם עבור אישה נישואין, אלא שבאמת שזה מה שחשוב באמת. כלומר, החברה יכולה ליפול, פגי תשתקם מזה (בקלות), אבל האפשרות לנחת ואהבה, זה משהו שבאמת לא מגיע כל יום. מצחיק לראות את פגי באקסטזה מהצד השני, זוכה למשהו שהיא בכלל לא ידעה שרצתה. מנגד היתה מייגן, חמוצה מתמיד. אני מייחסת את החמיצות הזו לעובדה שהיא ממורמרת שהתפקיד שהיא מילאה, בפני הלקוח לפחות, הוא של האישה שמאחורי האיש, ולא אשת הקריירה שהיא רוצה להיות (פגי החתימה את הלקוח בעצמה, לא מאחורי גבר חזק), וגם כי גילתה שהיא בעצם לא רוצה להיות קופרייטר בכלל. זה נחמד, ועובדה שהיא יצירתית, אבל התשוקה שלה אינה שם. אני חושבת שההתלהבות של פגי, שהתמלאה אדרנלין והורידה את ההגנות ויכלה לשמוח בשביל מישהי אחרת (שהנה, היא כבר לא לבדה, ומייגן הוכיחה שהיא אכן כשרונית, ולא רק גוף יפה), הבהירה למייגן שהיא לא רוצה להיות שם.

    לראשונה הפרק שמתי לב כמה דומה מייגן לבטי, לפחות בחיי המשפחה שלה: פגשנו אותה כשהיא מספרת בהערצה על טקס הרחצה של אימה, אלא שהיא בכלל לא מסתדרת איתה במציאות, וזו רק דמות שהיא זוכרת שהעריצה בילדותה. למעשה היא קרובה יותר לאביה, דמות לא פשוטה בעצמו. כאן הוריה של מייגן ממש מדברים שפה אחרת מדון, וברור שהתקשורת שלו עם בני משפחה (שכמו בני משפחה, מרשים לעצמם לריב, להקניט, ולהעליב מולו) היא משהו שחדש לו. לא ראינו אותו מעולם עם הוריה של בטי (כי אמה מתה לפני שהכרנו אותה), אבל אני מנחשת שזה היה בערך אותו הדבר.

    מעניין לראות גם שההברקה של מייגן הגיעה לה כשהיא מילאה את תפקידה האמהי, כלומר כשלקחה על עצמה את התפקיד הנשי במלואו. רק כשהתמסרה לתפקידה הסטריאוטיפי, יכלה לצאת ממנו. וזה משהו שקל להבחין בו לאורך כל הסדרה: ג'ואן מותחת את הגבולות תוך שימוש במיניות שלה, פגי מקבלת עוד ועוד חשבונות – רובם של גרביונים, אפילו כשבטי מקבל הזדמנות לצאת מחומות ביתה מדובר בעבודת דוגמנות. הן אולי עושות הרבה, אבל נשארות בתפקידן.

    ציינו כאן לפני שבכלל פגי היתה הכי נשית אי פעם (חוץ מבפרק שניסתה להיות ג'ואן קטנה, והגיעה באודם אדום ושמלת ערב לבר איזה ערב), כשקיבלה עצות מג'ואן (ועשתה מה שאמרה לה!). מצחיק היה לראות איך היא נשבית בקסם הרעיון של הצעת הנישואין, ואיך התאכזבה כשנלקח ממנה. קל לראות כמה היא רוצה להרשים את הוריה (משימה בלתי אפשרית, כשמדובר באביה לפחות), ופעם אחר פעם נשבר ליבי כשאני רואה אותה עם אימה. גם כאן היא בכלל לא מנסה לפרוץ את הגבולות, הרי זה לא שיש לה עשרות מחזרים שהיא צריכה להדוף. אבל היא מצאה את אייב, וזה מה שהוא יכול להעניק לה כרגע, והיא צריכה לקחת את זה, ואם בדרך היא עושה מה שאף אישה אחרת לא מעזה לעשות, so be it. את אמא שלה היא לא תרצה כבר, זה בטוח (בין אם היא צודקת ובין אם לא. ואולי פגי בכלל משתמשת באייב?). בכל זאת, נראה לי שהיה לה חשוב יותר לגרום לג'ואן להיות גאה בה, ומשקיבלה את ברכתה, היתה מרוצה (כמה היא כמהה לאישור שלה. לסגור את הדלת, להתחיל לדבר, לתהות על כוונותיהם של בחורים).[1]

    ואם פגי מאכזבת, דון רק מפזר הצלחה. אני לא חושבת שהיה רגע לא מדוייק, החל מהגעת ההורים לדירה (כשדון ואמיל נכנסו, ואמא של מייגן כבר ישבה על הכורסא, לבושה באדום), דרך השיחות הגנובות של סאלי וגלן, ועד הנשף. רוג'ר בדרך כלל מספק את הסחורה, אבל הפרק הוא לא הפסיק לרגע. בניגוד לדון, שאני לא מבינה למה נשים נופלות לרגליו בלי הפסקה, אצל רוג'ר זה לגמרי מובן, במיוחד עכשיו עם האושר המחודש שלו. הוא ממש האיר את החדר. איפה ג'ואן, שתראה אותו כך?

    ועדיין, בסוף התובנות הן עגומות: העיר מלוכלכת (זה מה שאמרתי אחרי הפרק הראשון בסדרה!), אין מקום לעקרונות, חייבים להשאר במסגרת. כלומר, בגדול, מה שמד מן מספרת לנו מאז היום הראשון.

    [1] הרגע הכי משמעותי מבחינתי בין ג'ואן ופגי הוא כשג'ואן עצה עצה לפגי בעונה הראשונה, ופגי אומרת לה "אני מבינה, את חושבת שאת עוזרת". אני חושבת שהנטייה היא להזדהות עם פגי, כי מי רוצה שג'ואן תהיה זו שצודקת. למרבה הצער, שש (חמש?) שנים אחר כך, פגי בעצמה מבינה שג'ואן עוזרת לה יותר משתוכל להודות.

    • -תיקון – פגי לבשה מחשוף ואודם בעונה השניה, בפרק maidenform.

    • ocean

      ההסבר הראשון שלך לגבי החמיצות של מייגן לא כל כך נכון עובדתית. מייגן בחרה במודע למלא את התפקיד הזה אולי בגלל הדברים שאשתו של ריימונד אמרה לה בשירותים, מהם השתמע שהזוג לא ממש מסמפט אותו, ואולי עקב יחסו בעבר של ריימונד לפגי הקופירייטרית ("הילדה הזאת"). עוד לפני כן כשהיא הציגה את הרעיון בפני דון במשרד היא מידית מבטלת אותו, ואז כשהיא מבינה שהוא הולך לקרום עור וגידים היא מבקשת מדון שיקח קרדיט. דון, כמובן, מסרב. אני משערת שהחמיצות נובעת מתיאום ציפיות לקוי: בפועל, להיות קופרייטרית זה לא כל כך מלהיב בעיניה. יותר הלהיב אותה להיות עזר כנגד בעלה.

      אני לא מסכימה עם כל עניין הסטריאוטיפ – ניתן לשער שכל אשה שיודעת לבשל והיתה נקלעת למצב כזה, היתה מכינה משהו לאכול עבור הילדים של בעלה. דון עצמו אמר פעם לפגי שרעיונות טובים הם כאלה שמרגישים אותם, ובמקרה הזה מדובר בנוסטלגיה הפרטית של מייגן ואמא שלה: בפעם הראשונה כשמארי מספרת על מייגן והספגטי, והשניה כשהיא פרשה לישון ואמרה לילדים בצרפתית (עם מבטא נוראי): "לילה טוב חיות!", ממש כשם שמייגן אמרה להם בקליפורניה.

      לגבי פגי: אני עדיין מקבלת וייבים רבים דווקא מ"הדחויים". אמנם מדובר היה בהערות אגב, אבל כשהחבר'ה מדברים על אסטרטגיה לחזיות מייקל מציע אסטרטגיה שלפחות היום, היתה עובדת הרבה יותר טוב מזו של פגי (כי צעירים הם כוח קניה הרבה יותר גדול ומשפיע). מעניין אם גם במקרה הזה קבוצת המיקוד תאכזב אותה – בין אם מדובר באחת ממשית, ובין אם מדובר באייב.

      אהבתי את ההקבלה בין יחסי ההורים של בטי/מייגן.

      • זה שהיא מודעת לתפקידה (ובחרה למלא אותו) לא אומר שהיא מרוצה מכך. אני חושבת שהיא מבקשת שיקח את הקרדיט בין היתר כי לא נעים לה שהיא הצליחה איפה שפגי נכשלה. נראה לי שזה ההבדל, שמייגן רוצה שיחבבו אותה והיא מרגישה כאילו זו דקירה בגב לפגי, ולפגי לא אכפת מאף אחד (זוכרת אז, כשמה-שמו שכח את הרעיון האדיר שלו ופגי ניצלה את הרגע?).

        עדיין, הנוסטלגיה הפרטית שלה קשורה לאמהות (לאמה שלה ולתפקיד האימהי שהיא מאמצת). אצל הגברים הרעיונות לא מגיעים משם, למרות שגם להם היו אמהות. הנשים לא רק חוות את האמהות שלהן, אלא מתאמנות ליום שבו יהיו אמהות בעצמן, ולכן הרעיונות שנובעים מתוכן קשורים יותר לנשיות שלהם, כך לפי דעתי. העובדה שמייגן הכינה אוכל, כשלעצמה, לא באמת משנה (דון הכין אוכל הרבה פעמים), אבל העובדה שזה נושא עמו כזה מטען, זה כבר כן נשי.

        ולגבי פגי, גם היא חיה בעולם שאמא שלה לימדה אותה שקיים, למרות שבפועל הוא לא ממש שם. זה מזכיר לי את מודעת חיפוש השותפה שהיא פרסמה, עם שמה המלא והרצון לשותפה שקטה ומנומסת, או משהו. אף אחת לא מחפשת שותפה כזו במנהטן, אבל פגי איכשהו חושבת שאלו המעלות שצריך לפרסם. בכל הנוגע לנשים, פגי טועה רוב הזמן (אבל כשהיא לא היא ממש קולעת, אז ממשיכה להיות לה עבודה :)).

  • ocean

    אני לא כל כך נהנית מהעונה הזו עד כה. הפרק הראשון הולך ומסתמן כמייצג – בוטה מדי, ברור מדי ולא כל כך קוהרנטי. יתר על כן: באופן תמוה בהתחשב בקצב האירועים, אני מרגישה שרוב הדמויות דווקא עומדות מלכת. אולי בגלל זה אני כה משוועת ליותר זמן מסך עבור גינזברג, דמות חדשה שאמורה היתה להזרים דם חדש בורידיה של הסדרה. נקווה שמחר נקבל באמת את תחילתו של המפנה המתבקש.

    • Michael Ginzburg

      עד כה, כל העונה הזו לא קוהרנטית וסובלת משיממון רעיוני ( להוציא את הפרק הקודם הנהדר)

  • Mortana2006

    רוג'ר היה שרמנטי בפרק הזה בצורה יוצאת מהכלל, מאוד שעשע אותי היחס שלו כלפי סאלי, כאילו היא באמת הדייט שלו.

  • ההרצליינית

    אני אפילו לא זיהיתי את ג'וליה אורמונד המקסימה מ"רוחות של תשוקה"! כמו שבפרק ששודר לפני 3 שבועות, לא זיהיתי את מדשן אמיק.

    ולפרק עצמו: מצד אחד, לא הפתיע אותי שאימה של פגי, מתנגדת שהיא תגור יחד עם אייב (בכל-זאת, מדובר באישה קתולית אדוקה ושמרנית). אבל מצד שני, התנגדותה למגורים משותפים של בתה עם בן-זוגה, די הפתיעה אותי- פגי בעבר ילדה בן לגבר נשוי, והיא "נטשה" את הבן ונתנה לאחותה לגדל אותו ולטפל בו. דבר זה, הוא חטא פי כמה וכמה יותר חמור (ולא רק בחברה הקתולית, ממנה פגי באה, ולא רק בסיקסטיז), יותר מה"חטא" של מגורים משותפים עם גבר בלי חתונה. אבל מצד שלישי: אולי אחרי החטא הראשון (לידת הבן לגבר נשוי ו"נטישתו" אצל אחותך), "חטאים" נוספים של פגי, לא יתקבלו אצל האם בהבנה. כלומר: חטא אחד שעשתה בתה, היה די והותר לאמה של פגי, וחטא שני של הבת, זה כבר יותר מדי בשביל האישה הקתולית האדוקה והשמרנית.
    גם התנהגותה של פגי בעניין, די הפתיעה אותי: בפרק המקביל בעונה הקודמת ("המזוודה", המצוין), פגי זעמה על בן-הזוג שלה באותה תקופה, שהוא הזמין את משפחתה לחגוג עם שניהם את יום-הולדתה, וטענה כלפיו שבכך "הוא אפילו לא מכיר אותה". זאת היתה סיבה מספיק טובה בשבילה להיפרד ממנו. אם פגי לא רוצה לחגוג את יום-הולדתה עם משפחתה הקרובה, משמע שהיא לא קשורה אליה במיוחד (וראינו זאת בפרקים קודמים, בעונות קודמות. זה נובע כמובן, מתפיסת העולם השונה בתכלית, מתפיסת העולם של קרובי משפחתה). אז אם היא לא קשורה לקרובי משפחתה במיוחד, למה היא חייבת להזמין את אמה לארוחת-ערב חגיגית, כדי לבשר לה שהיא ואייב עוברים לגור ביחד? פתאום הדעה של אמה בקשר לאיך שהיא חיה את חייה, כ"כ חשובה לה? מוזר מאוד. מבחורה כמו פגי, הייתי מצפה שהיא תעבור לגור עם אייב, ורק מאוחר יותר, תבשר לאמה על כך שהיא עברה לגור איתו.

    • ocean

      יש הבדל בין מסיבת הפתעה של יומולדת (ע"ע דון), לבין הצהרה על חיים משותפים. אני הנחתי שפגי שכנעה את עצמה (באדיבות ג'ואן) שהמעמד דומה לזה של הצעת נישואין, ולכן גם במקרה הזה חשה דחף לספר להורים. איך מייגן אמרה? "יש דברים שלעולם לא ישתנו", וזה כנראה אחד מהם, משהו די שקול ל"אני לא יכולה לשנות את האמת" של פיי בעונה 4 בהקשר דומה להפליא.

    • מה הבעיה של אמא של פגי:

      1. לא נעים מהשכנים –
      לנטוש ילד זה אמנם חטא אבל הוא גדל אצל אחותה כבנהּ כך שלמראית עין החטא כמו לא קיים. השכנים/חברי הקהילה לא יודעים שהבת של גב' אולסון הרתה לגבר נשוי. אבל מה יגידו עליה ביום א' בכנסיה כשידעו שהיא גידלה בת ש"חיה בחטא"?

      2. כוחו של וידוי –
      הכנסיה הקתולית פותרת כמעט כל דבר בווידוי, הבעת חרטה ואמירת כמה "הל מרי" עם קמצוץ של "הולי פדר", אולי אפילו זניחת ילד שנולד מחוץ לנישואים. אבל בשביל שימחלו לה על המגורים בחטא היא צריכה להפסיק לעשות את זה – משהו שהיא כמובן לא מוכנה לעשות.

      • ההרצליינית

        יש משהו בדברייך. אבל מצד שני, למה השכנים/חברי הקהילה צריכים לדעת, שהבת של גברת אולסון "חיה בחטא"? מה, אי-אפשר להסתיר את זה מהם (ולא חסרות דרכים להסתיר את זה מהם)?

  • לא קראתי את כל התגובות אבל רק תיקון קטן, השחקנית שמגלמת את מונה היתה אמנם נשואה (או לפחות בת זוגו לחיים – מדהים כמה זה לא מהותי בימינו, ועד כמה זה היה משמעותי בעבר) לרוג'ר סלאטרי במשך 19 שנים, אבל הם נפרדו.
    עם זאת באחת הראיונות איתו הוא מעיד שמאוד כיף לו לעבוד מולה בכאלו סצינות כי הן באות ממקום אמיתי.
    בינתיים הקריסה המקצועית של דון שאה מול הצמיחה האישית שלו, נראית כמי שתעלה לסוכנות הפרסום בחייה בסופו של יום.
    זה נראה שמתיו ויינר חותר להביא את דון בסופו של דבר לנקודת ההתחלה שלו – עני כמו דיק ויטמן…

© עידו ישעיהו