איש ללא כבוד

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 14/05/2012 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "משחקי הכס" 2.07

http://i46.tinypic.com/2e6hbh4.jpg

זה היה פרק נוסף שעיקרו השהיות, אבל אהבתי אותו. אולי כי הוא טיפל המון בהיסטוריה של הדמויות, ועשה זאת יפה ובצורה שבאמת הקנתה להן נפח. העיסוק בדמיון ובהבדל בין הדמויות השונות בכל הנוגע לכבוד, נעשה היטב.

ראשית: הסוף. די ברור שגופות הילדים השרופות שייכות לג'ק ובילי, לא? לא שזה מאוד משנה, מדובר באימג' מזעזע עד מאוד ועדות לאכזריות של שכרון כוח, כל שכרון כוח. דמותו של תיאון עדיין מעניינת אותי מאוד, אני תוהה אם העובדה שהסיט את עיניו מהמראה המזוויע הזה תשנה משהו בהתנהלות שלו, או שזה רק היה רגע חולף של חמלה.

סצינת ג'יימי לאניסטר שרוצח את קרובו הייתה צפויה למרחקים. ככל שהשיחה ביניהם הפליגה, ובעיקר ככל שג'יימי דיבר באופן יותר ויותר אישי, היה לי ברור שהוא לא מתכוון להשאיר אותו בחיים, וחבל. גם על הדמות הנחמדה וגם על השקיפות. בנוסף לא ברור איך ג'יימי חשב שיוכל לחמוק אחרי כל זה, כולו מוקף בחיילי אויב, אבל ניתן לתלות את זה בהלך רוחו הלא בדיוק שפוי אחרי כל הזמן הזה בשבי, מתבוסס בצואתו.

לפחות קדמה לכך, כאמור, שיחה מעמיקה ויפה בין השניים שלימדה כמה דברים על ג'יימי, ובמרחק ניכר ממנו היה דבר דומה בין שני אחיו, סרסיי וטיריון. זוהי הפעם הראשונה שבה אנחנו רואים את סרסיי נפתחת כך בפני טיריון, מדברת על יחסיה עם ג'יימי (אהבתי את הקישור בין גילוי העריות לטירוף ולאכזריות), מודה בפירוש שהבן שלה משובש מהותית, אכזר לשם האכזריות, לא מוחה כאשר טיריון משווה את ג'ופרי לכלב. הוא עצמו התקרב אליה במעין חמלה כאשר בכתה, לא בדיוק יודע מה לעשות אבל עומד בסמוך כדי לספק קרבה.

עוד שיחות טובות: ג'ון סנו והשבויה שלו, שחפרה עוד ועוד וניסתה שוב ושוב לפתות אותו, אבל כבן לנד סטארק הוא לא מוותר בקלות על שבועותיו, בניגוד לג'יימי לאניסטר למשל (שהנאום שלו בהקשר הזה, על השבועות הסותרות, היה נהדר). השטות הזו הובילה אותו היישר אל גוב האריות, ולמרות שמדברי איגריט נדמה שמצפונה לא כבד במיוחד, אני מקווה שהם ינהגו יפה בג'ון.

אבל השיחה השווה ביותר הייתה של אריה וטייווין לאניסטר, הילדה הזו פשוט אדירה. החל בפיקחות וכלה באומץ, שמאפשר לה לנהל איתו שיחה פמיליארית ("רוב הבנות טיפשות", "אני אוכלת הרבה, אני פשוט לא גדלה"). בהתאם, טייווין מתחיל להבין שהיא איננה מי שהיא טוענת שהיא, למרות המהירות שבה הצליחה לטשטש את עקבותיה באותו רגע. בחילופי הדברים ביניהם היה נטוע לב הפרק: "את יודעת מה זה מורשת? זה מה שאתה מעביר לילדים שלך, ולילדים של הילדים שלך. זה מה שנשאר ממך כשאתה אינך". בכל אותו הזמן חשבתי על ראשו של נד סטארק על המוט, אבל זה כמובן לא כל מה שנותר ממנו, וילדיו – שכל אחד מהם הפגין בפרק הזה תושיה ו/או יושרה אופיינית – הם הערובה הגדולה ביותר לכך.

תגיות:
© עידו ישעיהו