מבוא לסיום

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 19/05/2012 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "קומיוניטי" 3.22

http://i1213.photobucket.com/albums/cc466/yyaddo/e28e23cf.jpg

טוב, ניכר שסוף העונה נועד לשמש גם כסוף סדרה במקרה הצורך, אפילו שם הפרק נרתם לעניין, והאמת היא שזו הייתה חרב פיפיות. מצד אחד היא איפשרה לעולם החיצון לתת את אותותיו על הבועה הגרינדיילית, במיוחד הודות לסיפור של ג'ף – אלמנט טוב כי הוא מתחיל לסמן את סוף ארבע השנים שבהן החברים אמורים להיות שם. מנגד, למרבה הצער, היא סיפקה סוף מושלם מדי באופן חפוז מדי.

זה מוזר, כי אחרי כל התהליך שג'ף עבר שוב ושוב ושוב, נאום הסגירה שלו נשמע כשורה תחתונה פשטנית ובוטה – "זה כזה פשוט. אתה פשוט מפסיק לחשוב על מה שטוב לך ומתחיל לחשוב על מה שטוב למישהו אחר" – וכמו כדי להדגיש את הנמהרות של ההתרחשות, השטות הזו משפיעה עמוקות על הנוכחים: פירס מוותר על התביעה ועאבד הטוב משתלט על עאבד המרושע. עאבד המרושע עצמו היווה עדות נוספת למהירות היתרה של פרק הסיום. אלמנט נוסף שטופל שוב ושוב לאורך העונה, אבל בסופו של דבר קיבל סיומת פזיזה, שחוקה ולא מצחיקה.

זה נראה כמו פינאלה כללית של סדרה שקיבלה בהתראה קצרה מדי את הידיעה שזהו הפרק האחרון, והיא יוצאת מגדרה כדי לקשור את הקצוות במהירות האפשרית בתוך פרק אחד. אבל זהו לא המקרה כאן. אף אחד לא אמר ל"קומיוניטי" שזוהי העונה האחרונה שלה. אולי דן הרמון, שהחוזה שלו הסתיים ועדיין לא ברור אם ישוב להוביל את העונה הרביעית, רצה לספק את הסוף המתוק שלו לסדרה, אבל זה עדיין לא מסביר את החופזה. כל הפרקים צולמו עוד לפני שהם חזרו מהפגרה, כך שהיה מספיק זמן להתכונן מראש ולהכין יופי של תשתית.

זה עבד רק בחלק קטן מהמקרים; מיצוי עלילת טרוי ובית הספר למזגנים היה נהדר, לא בגלל העלילה ההזויה-במובן-הרע, זו שקומיוניטי טורחת להפגין מדי פעם בפעם, אלא כי הוא היה שם מאז ההתחלה, טופטף בהדרגה לאורך העונה ואז הגיע לשיא בפרק הקודם, עת נאלץ טרוי למכור את עצמו למזגנות כדי להציל את עצמו ואת חבריו. אגב, מותו של סגן הדיקן היה המוות השני בעונה הזו של דמות בסדרה, אפרופו קו זמן אפל. טוב שהראו לנו שסטאר-ברנז בעצם חי.

גם הסיפור עם בריטה והפסיכולוגיה הגיע לאיזו נחלה, בעיקר לאור הניתוח שסיפק לה עאבד, שנשמע כאילו הכותבים מסבירים את השיפטינג שנעשה לדמותה מתחילת הסדרה. "את יודעת איזה מין אדם הופך לפסיכולוג, בריטה? אדם שמייחל, עמוק בתוכו, שכל מי שמיוחד יותר ממנו יהיה חולה. כי 'בריא' נשמע הרבה יותר מרגש מאשר 'משעמם'". ובהיותה מוקפת בדמויות אקסצנטריות הרבה יותר ממנה, ברור מדוע בחרה בפסיכולוגיה כמפלטה, כלומר מדוע עשו זאת הכותבים.

אבל זה בערך כל מה שהיה טוב בפרק, שגם כשל מלספק יותר מדי צחוקים. לא שלא אהבתי את תחושת הסיום, המונטאז' עם מוזיקת הפתיחה, המקומות שהדמויות הגיעו אליהן – היה בזה קסם רב. חבל שהביצוע לא היה טוב יותר.

שתי קטנות:
1) לא ברור לאן תלך העונה הבאה מכאן, ובמיוחד לא ברור מה יהיה עם צ'אנג אחרי ההרס שזרע בגרינדייל וכליאת הדיקן לאורך פאקינג חודשיים. לכן אהבתי את הרגע שבו ראינו אותו מציץ מפתח האוורור במשרדו של הדיקן במכללה המתחרה. אולי משם יצמח קו עלילה מעניין בעונה הבאה, בתקווה שלא ימחזרו את עצמם.
2) Damn those Facebook privacy settings!

 

(והנה הפוסט על 3.20, למי שפספס)

תגיות:
  • maayan1

    דווקא לא יכולה שלא להסכים יותר, לגבי הנאום של ג'ף. נכון. זאת האמת הפשוטה המתבקשת והפתטית, כדבריו. ונכון, הוא נתן נאומים דומים כבר כ"כ הרבה פעמים שאנחנו מצפים שזה כבר מזמן יהפוך לקלישאה, אבל הנה האמת הפשוטה והפתטית שלי- אותי זה עדיין ריגש, כי אם יש דבר אחד, ואולי היחיד שאפשר באמת ללמוד ולקחת מהסדרה הזאת זה את חשיבות החברות שיש לקבוצה הזאת אחד עם השני. כל אחד צריך את האחרים והם יתמוטטו בלעדיהם. וכן, לשמוע את ג'ף אומר את הקלישאות האלה בפעם האלף עדיין ריגש אותי, וגרם לי לראות את השיפט חזרה של עאבד, או את המעשה ההצלה של טרוי כטבעיים לגמרי. אבל היי, זאת אני, זה כנראה מה שלוחץ על בלוטות הרגש שלי בסדרה הזאת.

    מה שכן, מסכימה עם הסיום ההולם לעלילת המזגנים (ודווקא מצאתי אותה דיי קורעת מצחוק, עם כל ההתנהלות של בית הספר ה-אפילו יותר מופרע מגרינדייל- הזה)
    הנה מה שכתבתי בשרשור של המסמ"ץ על הפרק (וסליחה עם זה נשמע עילג, לא נהיר לפעמים, וזה הולך להיות ארוך, סליחה):

    אז ככה, ננסה לסכם כמה מחשבות, כי אני נשבעת שעלתה לי התרגשות וצמרמורת בסוף הפרק האחרון, אפילו רצון קטן לבכי, אבל לא הגעתי לשם, אחרי הכל, קומיוניטי לא באמת תגרום לי לבכות, אבל היא ריגשה אותי כמו שמזמן לא התרגשתי.
    אנסה להגיד את כל מה שיש לי על 3 הפרקים האלה ואולי עוד דברים על העונה. מקווה שלא אשכח כלום (למרות שבטוח שכן):

    1. לא היו צריכים להצמיד את שלושת הפרקים. כל פרק עומד בפני עצמו ולא קשור לשני.

    2. שלושת הפרקים היו פאקינג אדירים, ממשיכים רצף של פרקים גדולים שהתחיל לפני כמה פרקים, בדיוק בשניה שכבר רציתי להספיד את קומיוניטי.

    3. לאורך כל העונה הדעה שלי על הסדרה השתנתה וחזרה והשתנתה. זה משהו שלא קרה לי בעונות הקודמות. אולי כי את 2 העונות הראשונות ראיתי ברצף אחרי שהם יצאו, ואת העונה הזאת ראיתי כל פרק כשיצא. מבחינתי העונה הזאת התחילה בקול תרועה עם פרקים מצויינים, איפשהו נפלה חזק, נראה לי אחרי הפרק של האלוויין (הוא עוד נכלל בפרקים הטובים), דשדשה מאז, וכמו שנאמר, נעה בין פרקי קטסטרופה, לפרקים סבירים, ובדיוק כשהייתי בדרכי להספיד אותה, זינקה לקראת סופה עם פרקים מבריקים אחד אחד עד לסוף המעולה. אז אני שמחה, וסולחת על הזוועות, ומודה שנקבל לפחות עוד 13 פרקים. חסר לדן הרמון שיפשל בהם.

    4. אני, נראה שבניגוד לדעת הרוב דווקא העדפתי את קו העלילה הסופי הזה (המסע לחילוץ הדין) על פני הריב של טרוי ואעבד. בכלל, אני חושבת שלקו עלילה של טרוי ואעבד היה פוטנציאל ממש טוב, הוא פשוט מומש בצורה קטסטרופאלית, ולכן עדיף היה שלא היו עושים אותו בכלל. הוא לא נבנה כמו שצריך (הייתה לו בנייה של בערך פרק וחצי?) ונפתר בצורה מזוויעה (פרק מלחמת הכריות היה אחד מהגרועים בעונה ובסדרה בכלל). הייתי מאוד שמחה למחוק את קו העלילה הזה בכלל מהראש שלי ולהעמיד פנים שלא התקיים.

    5. לעומת זאת קו העלילה של חטיפת הדין היה מצויין לדעתי, וכל הפרקים שעסקו בו (רוב הפרקים האחרונים) היו מה-"היי לייט" של העונה. מעבר לגימיקים והצחוקים ודרך העברת הסיפור, היו בו כמה אלמנטים מאוד משמעותיים- הראשון- ההפתעה, לא חושבת שבחיים הייתי מעלה בדעתי קו עלילה שכזה (עד כמה שצ'אנג פסיכופט). שנית- רגש – מי לא התרגש ברגע של פרק הפלשבקים האחרון (שהיה פחות טוב מזה של עונה שניה, אני מודה), ברגע שכולם הבינו עד כמה הדין היה שם בשבילם ועד כמה הוא אוהב אותם (ואחד מהם שרירי ויפיוף במיוחד). זה ישר החזיר אותי לסוף של פרק הפלשבקים הקודם, והפנטזיה המצוירת של הדין שסיימה את הפרק, שהראתה עד כמה הוא נפגע על כך שהם לא מכירים באהבה שלו אליהם ובהערכה שלו. שלישית- הסיפור נבנה כמו שצריך (בניגוד לריב עם אעבד). ההעפה שלהם מהקולג', הסשן אצל הפסיכיאטר, ההבנה שלהם עד כמה הם חשובים לדין ולהיפך, וכלה בהצלה שלהם אותו בפרק 21. אבל יותר מזה, הדמות של הדין והאהבה שלו ל"גרינדייל סבן", נבנתה לאורך כל הסדרה, ופה ראינו סוף סוף התייחסות ותוצאות וזה היה מרגש.

    6. השוואה בין צ'אנג לדין, אעבד האפל ואיך כל זה קשור לנאום האחרון של ג'פרי על "לעזור לאחר זה טוב, לעזור לעצמי זה רע":
    (כן, הכותרת של הסעיף הזאת קצת ארוכה, סליחה).
    אז ככה, הנה משהו שיצא לי לחשוב עליו אחרי הסיום. אני חושבת שצ'אנג והדין היו במקומות דומים. שניהם מאוד רצו להיות חלק מהקבוצה. ולא רק הם. אני חושבת שאם יש משהו אחד באמת רציני ללמוד מהסדרה הזה, אפילו אם זה הדבר היחידי שאפשר לקחת ממנה ברצינות, הוא כמה מערכת חברים היא חשובה. וכמה השביעייה הזאת צריכים אחד את השני. בלי צחוק. הסדרה העבירה כ"כ טוב עד כמה כל אחד מהם יהיה אבוד בלי האחרים. והרצון להשתייך לקבוצה לא רק היה קיים בצ'אנג ואצל הדין. ראינו אותו גם אצל ג'ף, אצל פירס, אעבד ואפילו אצל הדמות שגילם ג'ק בלק בהופעת האורח בעונה הראשונה. והכי מעניין הוא שארבעת הדמויות שציינתי לעיל עברו את קו השפיות כשחשבו שמקומם בקבוצה מוטל בספק. אם זה היה פירס לאורך כל העונה השניה, ג'ף שהתחרפן לגמרי בפרק הראשון של העונה הראשונה, אעבד בדירימטריום עם אנני לפני כמה פרקים, או ג'ק בלק שנמרח על השולחן כמו ילד קטן ומסרב לעזוב כג'ף מעיף אותו בכוח מהקבוצה.

    אבל בחזרה לצ'אנג ולדין. צ'אנג ביקש להיות חלק מהקבוצה בתחילת עונה 2 (וכשהם אמרו לו שישקלו את זה, כבר ראינו סצינה מטרידה מאוד שרמזה על השיגעון הטמון בו- אני מדבר על פיצול האישיות). ראינו לאורך כל עונה 2 את כל המאמצים של צ'אנג להשתייך, אבל כנראה שהוא היה מטורף מדי אפילו בשבילם והוא לא התקבל אליהם מעולם. הטירוף הסופי שלו נבע לדעתי מזה שהוא לא התקבל אף פעם (ושוב, שימו לב שמוטיב השיגעון, או המעבר ל"צד האפל" צץ ברוב הדמויות שמרגישות שמעמדם בחבורה מתערער. אפילו אעבד בפרק האחרון).
    הדין לעומת צ'אנג אומנם לא ביקש רשמית להצטרף לקבוצה (וגם לא יכול טכנית), אבל הוא תמיד רצה להשתייך אליהם, להיות אחד מהם. ולמרות דחיות חוזרות ונשנות שלהם, הוא היחיד שלא עבר לצד האפל, אלא המשיך לנסות ולעזור להם, גם אם לא קיבל דבר בתמורה.
    עכשיו חשבתי על ההקבלה הזאת בין הדין לצ'אנג, ועל הנאום האחרון של ג'ף – "לעזור לאחרים זה טוב, לעזור רק לעצמך זה רע". וזה בדיוק מה שקרה עם הדין. הוא עזר לשביעיית גרינדייל אך ורק מתוך רצון לעזור להם, למרות שלא קיבל דבר בתמורה (ולכן לא עזר לעצמו). צ'אנג רצה להיות חלק מהקבוצה בשביל עצמו, ולא עזר להם בצורה אלטרואיסטית. בגלל זה הדין ניצח, וקיבל בסוף את אהבתם והערכתם, וצ'אנג הפסיד.

    ואחרי כל החפירה, מי שעוד פה, אודה אם תוכלו לענות לי על מספר שאלות בקשר למונטאז' האחרון:
    1. ג'ף בודק את הציון שלו. לא רואים מהו, אבל הוא בתחתית הדף. אחר כך ג'ף עושה עם היד תנועה של ניצחון. זה אומר שהוא עבר? או אולי הוא לא עבר, וה"יש" שעשה עם היד זה דווקא בגלל שהוא זוכה להישאר בגרינדייל עם החברים שלו? תיאוריות? תשובות מוצקות?
    2. מה זה האתר שג'ף בודק בו, ומה הוא בודק? ולמה הוא מקליד בו "וויליאם ווינגר" (ולא ג'פרי ווינגר)?
    3. השוט של הכושי שמשחק עם טנקים צעצוע על השולחן זה הדיקן המתחרה של גרינדייל לא? אז איך צ'אנג הגיע לפתח האיוורור מעל המשרד שלו?
    4. omg סטארברנז חיי!! זה לא שאלה, סתם נחמד.
    5. r.i.p דרימטוריום. לא לחלוטין הבנתי, אבל זה אומר שבריטה עוברת לגור איתם? והדרימטוריום המאולתר באוהל, הוא משהו שעאבד מנסה לשמור בסוד? (לפי המבט שלו כשהוא נכנס, זה נראה ככה).
    6. פירס מתעצבן כשמשתמשים במילה "הומו" כקללה. אחחח.. היה שווה לחכות 3 עונות להגיע לרגע הזה. שוב, לא שאלה, רק הערה 🙂

    אז, היה שלום גרינדייל, מקום קסום שכמותך. עד ל-13 הפרקים שיבאו (ולא, לא 6 עונות וסרט). אתגעגע אליך, לדמויות, לשביעיית גרינדייל, לדין, לכל הדמויות המשניות. וחשבתי עם איזה מילים מאיזה שיר לצטט, ונראה לי שאין משהו יותר טוב מהמילים האלה:

    Give me your hands
    Show me the door
    I cannot stand
    To wait anymore
    Somebody said
    Be what you be
    We could be old and cold and dead on the scene
    But I love you more than words can say
    I can't count the reasons I should stay

    • נפתח בקטנוניות בע"מ (כרגיל): דקאן, דקאן, למה 'דין'? זה לא שם, זה תואר, ויש לו כבר מונח מקובל בעברית (אפשר גם לכתוב 'דיקן' אם את מתעקשת). ואם כבר, אני ממש לא קולטת את הקטע של לכתוב 'אעבד'. זה רק תעתיק, ולכן פחות קריטי לי, סתם מציק לי בעין ה'אע' הזה, כי הוא לא נראה לי הגיוני[*]. אבל עכשיו כשהורדתי מהראש את הקטנוניות, לגבי השאלות שלך (טוב, חלקן):

      1. אני מניחה שרצו שיהיה שם ערפול מסוים בכוונה, אבל לדעתי די ברור שהוא עבר. עוד שנה בגרינדייל בכל מקרה תהיה לו (הוא עבר שלוש שנים מתוך ארבע – וכמובן שתמיד אפשר למרוח תואר על יותר זמן ממה שהוא אמור להיות, אם רוצים), והחברות שלו עם שאר 'שביעיית גרינדייל' לא צריכה את המסגרת המלאכותית של הלימודים, כבר ראינו את זה.
      2. וויליאם זה השם של אבא של ג'ף, כבר ראינו את זה בעבר. מכאן שזה מן הסתם אתר לחיפוש קרובים או משהו כזה (או סתם מנוע חיפוש מומצא כדי לא להשתמש בגוגל).
      3. צ'אנג עבד בגרינדייל תמורת אוכל ומקום לינה, כדי שלא יצטרך להמשיך לגור בפתחי האוורור. הוא ברח מגרינדייל אחרי הבלגן של חטיפת הדיקן, ומן הסתם לא רוצה לחזור. אז עכשיו הוא חי בפתחי האוורור של הקולג' המתחרה, כנראה.
      5. לדעתי כן, עכשיו ארבעתם יגורו יחד. זה יהיה מעניין. ואני בספק אם אפשר לשמור בסוד משהו שהוא תכל'ס קופסת קרטון ענקית. אבל נראה.

      אגב, הניתוח על צ'אנג מול הדיקן היה מעניין, אבל הבעיה שלי איתו היא שהובהר לנו שצ'אנג פסיכוטי ומרושע עוד בעונה הראשונה. הקטעים מול הקבוצה בעונה השנייה כנראה דחפו אותו *קצת* יותר לכיוון הטירוף המוחלט, אבל בחיאת, זה לא שהוא היה שפוי ונחמד קודם.

      [*] לתגבור הנוקדניות, הערה מתחייבת מבחינת מישהי עם רקע אקדמי בערבית: זה לא שלא יכולים להיות משקלים בערבית שבהם כן יהיה צירוף אותיות כמו 'אע' בתחילת שם (ר' למשל המשורר אל-אַעְשָׁא), אבל זה בבירור לא המקרה של עאבד כי 'אַעְבַּד' הוא לא שם ערבי מקובל, ובכל מקרה היו כותבים אותו באנגלית A'bad או לפחות Abad, ולא Abed. 'עאבד', לעומת זאת, הוא כן שם מקובל. מש"ל.

      • maayan1

        לגבי ה*דיקן*- מצטערת, לא חשבתי על זה יותר מדי, ככה פשוט יצא. אני אשתדל לכתוב דיקן מאתה והלאה (למרות שלא בטוח שיהיו בכלל עוד דיונים על קומיוניטי).
        לגבי עאבד – שוב סליחה, אין לי מושג איך אמורים לכתוב את השם שלו בעברית ואני סתם כותבת איך שיוצא לי (אני בטוחה שאני הרבה פעמים בכלל מחליפה בין ה-א ל-ע). אין לי את ה"דבר הזה" שגורם למילים להיראות לי לא בסדר כמו שיש לאנשים מסוימים. רציני, היו לי שגיאות כתיב עד כיתה ו'. ואנגלית אני בכלל לא יודעת לכתוב. אגב, שמתם לב שפירס הוגה את השם שלו שונה משאר החבורה באופן קונסיסטנטי? (הוא תמיד קורא לו אייבד או משהו כזה).

        לגבי התשובות- תודה. וכן, תכלס, זה דיי מטומטם מעאבד לנסות לשמור את הדרימטוריום החדש בסוד.

        לגבי צ'אנג מול הדיקן – נכון שצ'אנג היה דיי מופרע כבר מההתחלה, אבל עדיין, כשחשבתי על זה שמתי לב שמוטיב המעבר הקל לחוסר שפיות חוזר בהרבה מקרים אצל הרבה דמויות כאשר הם לא מתקבלות לקבוצה או שמעמדם בקבוצה מתערער.

        • אם זו אכן סתם שגיאת דפוס, אני מתנצלת מקרב לב. פשוט ראיתי את זה (גם אצל אחרים) מספיק פעמים כדי שאחשוב שאולי זה עניין עקבי, וזה תמיד מציק לי בעיניים, כי אני קטנונית ונוקדנית. אז שוב – שליחה. 🙂

          • או ליתר דיוק – סליחה. 🙂

            (יש לו שם, לחוק הזה שאם כותבים תגובה של תיקוני כתיב או דקדוק תיפול בו בהכרח לפחות שגיאה אחת, אבל אני לא זוכרת את השם הזה)

          • maayan1

            כמו שאמרתי, זה לא שגיאת דפוס, פשוט כתבתי את השם שלו כל פעם איך שיצא כי אין לי מושג איך אמורים לכתוב את השם שלו. אני אשתדל מעתה לכתוב כפי שכתבת, סומכת עליך שאת יודעת איך צריך לכתוב 🙂

      • ocean

        יעל, מעיין כתבה גם עאבד יותר מפעם אחת. קל להחליף אותיות כשמקלידים מהר ולא עושים הגהה, לי זה קורה כל הזמן.

        מעיין: הבחינה בביולוגיה לא היתה הבחינה האחרונה לתואר, ג'ף פשוט שמח להיפטר ממנה כי כישלון = לחזור על הקורס הזה בפעם השלישית.

        סוף דבילי וחפוז לחלוטין. במשך שלוש עונות ג'ף היה עקבי בהתנהלות שלו, ובפרק אחד הכל מתהפך ב-180 מעלות? אשכרה ציפיתי לאיזו הפרכה מבדחת אח"כ אבל לא, זה היה רציני לגמרי ולכן גם טפשי לגמרי. זה גם הזכיר לי שבקומיוניטי אין דמויות עגולות (הכי קרוב לכך היה עאבד) – כולם תקועים בטיימליין של עצמם כבר שלוש שנים.

        מיותר לציין שהקטע האהוב ביותר בפרקים הללו היתה הנגיעה של ג'ף בדקאן (במקום ההיפך הרגיל), והתגובה של האחרון לכך. שום דבר אחר אפילו לא השתווה בעיניי לזה.

        • ocean

          יום אחד אני ארפרש את הדף לפני שאני שולחת תגובה. יום אחד.

    • מיכאל גינזבורג

      מעיין, נדון אח'כ בפרטי במסן, רק חייב להגיד שהסיכום שלך מדהים, תפסת נהדר את רוח הסדרה! 🙂

  • תתש

    ממש התעצבנתי מזה שעאבד-הרשע היה רק יציר מוחו של עאבד. אני ממש ציפיתי לפרק בו עאבד-הרשע יצליח לחצות אל היקום שלנו.

    טרוי יצא מלך בפרקים האחרונים. ההכרזת ה-"I'm the repair man" בקול הגבוה שיצא לו הפילה אותי לרצפה.

    ה-MVP של העונה היא ללא ספק בריטה.

    • להיפך, זה מה שיפה. עאבד הרשע כן הגיע ליקום שלנו. כל היקומים מלכתחילה היו תרחישים שעאבד הריץ בראשו.

      • אני מסרב להאמין בזה. כבר כתבתי מזמן שעאבד הוא "קומיוניטי". לצד נוכחותו כדמות הוא מאז ומתמיד שימש גם כמקהלה היוונית, כסוכן של הצופים, כך שהעובדה שהוא יודע מה קורה בקווי זמן אחרים לא אומרת שהם לא באמת התקיימו בעולם של "קומיוניטי".

        • maayan1

          אבל הוא בעצם לא יודע בכלל מה היה בקווי הזמן האחרים. בגלל זה לאורך כל פרק קווי הזמן הוא כל הזמן ממשיך לשאול- מעניין מה קרה בקווי הזמן האחרים? (אם כבר, הוא היחידי שמודע שיש קווי זמן אחרים, זהו, פה נגמר הידע שלו). קו הזמן היחידי שהוא יודע עליו, בערך, זה קו הזמן האפל, כי אנחנו רואים אותו חולם עליו בסוף הפרק. אבל גם לא ברור אם הוא באמת מודע לקו הזמן הזה, משום שבסוף פרק 318 הוא מעלה אפשרות שזה בעצם קו הזמן האפל ביותר, ושהוא היה צריך לתת לג'ף לגלגל את הקוביה. בקיצור, לא ברור מה עאבד יודע בכלל יודע על קווי הזמן האחרים, מה שמחזק לדעתי את ההשערה שהם במוחו.

          • לא הבנתי – אם הוא לא יודע על קווי זמן נוספים, איך הם במוחו? אם הם פרי דמיונו הוא אמור לדעת עליהם, לא?

            • maayan1

              במחשבה שנייה, אני מסכימה, אני לא חושבת שהם במוחו, מצד שני, גם כמו שהסברתי, הוא לא ידע מה הולך בהם.
              מה שמסדר את כל העניין הוא שאני לא מסכימה עם הטענה שהפרק האחרון מוכיח לנו שעאבד האפל הוא יציר מוחו של אעבד הרגיל. הרי תמיד הראו אותם כשתי ישויות נפרדות. אעבד הרגיל פשוט נמוג ככל שעאבד הרשע מתחזק, אבל הוא מעפיל עליו ומנצח אותו, בזמן הנאום של ג'ף.

      • תתש

        בפרק המדובר מעולם לא הייתה אינדיקציה לכך שעאבד אכן הריץ את כל התרחישים האפשריים בראשו. נתנו לנו להאמין שאכן קיים יקום-רשע, במיוחד אחרי הפרק שעאבד-הרשע הופיע בדרימטוריום וניסה להשחית את עאבד (מטרתו המוצהרת של עאבד-הרשע).

  • מיכאל גינזבורג

    הפרק האחרון היה קלוז'ר תזיזתי וחפוז מדי, כמו שכתב יאדו, והפשטנות של קומיוניטי בעוכריה בכל הקשור לנאומים לא מרגשים באמת. מה שמרגש, זה המבטים, היחסים, האינטראקציות בין הדמויות.

    אז איך סטאר ברנז חי???

    קומיוניטי מתקיימת בעולם משל עצמה, החוקיות שם נזילה מאוד, אין מציאות ונורמות מוסר,
    התמימות היא האידיאל. כשעבד מחקה ומרפרנס לתרבות הפופ ועוקב אחרי חבריו בעזרת יומן,
    זה הקול הפנימי האמיתי של הסדרה – הרצון להשאיר את עקביות היחסים ביניהם בכל דרך.

    מעניין יהיה לראות מה נקבל בעונה 4, אולי בהיעדרו של הרמון נקבל עלילות מגובשות יותר
    ופחות הזויות, למרות שכל הכיף היה החלק ההזוי לכל אורכה.

    ה"ביקורת" של לאנרד בסיום על הצ'יפס הרגה אותי!
    חייבים, חייבים להפוך אותו לדמות קצת יותר מרכזית, הוא פשוט קומיקאי נפלא!

  • הידעתם?

    לא-הדיקן מגולם ע"י השחקן שגילם את לא-מובי ("איך פגשתי את אמא" בפרק the limo).

    גיליתי כבר כשהוא הופיע, איך לא חלקתי את המידע הזה עמכם?

    • רייצ'ל

      אני זיהיתי (והמשפט ההוא על העבודה ככפיל מובי שעשע במיוחד), אבל האמת היא שלולא הקול שלו היה כה שונה מזה של ראש היה קשה להבדיל (לא בפרק, בכלל).

      ממ.. עכשיו עשיתי לעצמי חשק לראות את 3.12, את קטעי הכפילים בכל אופן.

  • רייצ'ל

    ועכשיו כשראיתי זה חידד את הנקודה (שלא לדבר על גרם לי לתהות על הזכרון שלי): כך צ'אנג פגש בו.

  • אלון פ.ו

    יעל, מעיין, לגבי המעבר דירה של בריטה / פירוק הדרימטוריום: כיוון שבריטה נושאת את התיק שטרוי ארז לפני כן, אני חושב שאולי זה רק אומר שטרוי חזר הביתה מבית הספר למזגנים והיא והוא במערכת יחסים כלשהי. העובדה שהוא נכנס לחדר הזה, כשעאבד מפרק את הדרימטוריום מנסה לראות שעאבד "מבריא". ודווקא בגלל זה, נראה לי שמאוד יתכן שהדרימטוריום הקטן בחדר שלו הוא סוד שהוא מסתיר מהאחרים.
    אבל כן, הכל כאן ברמיזות דקות. אי אפשר לדעת מה יהיה…

    • maayan1

      מסכימה, זאת נראית לי בדיעבד אפשרות יותר סבירה.

© עידו ישעיהו