תוכנית לימודים לא זמינה

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 12/05/2012 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "קומיוניטי" 3.19

http://i50.tinypic.com/2ic038i.jpg

"אה, כן, המכללה הקהילתית הפנטסטית הזו, שבה כל מה שקורה מגוחך להפליא והכל סובב סביבכם כקבוצה"
(ד"ר היידי)

כיף, לא ראיתי את זה מגיע – פרק קליפים נוסף. אמנם הוא רחוק מרחק רב מקודמו, שבעיניי היה ונותר הפרק הגדול ביותר בסדרה, אבל לזכותו ייאמר שהוא לא ניסה לצלול אל אותם עומקים אלא נתן דגש בעיקר על הצחוקים, רבים מהם מורכבים מגאגים מטופשים כשם שהם היסטריים (צ'אנג מסניף חטיף תירס, פירס מוריד את המים בפעם ה-10,000), כמו גם הזדמנות לוואן ליינרים שנונים ומעולים. התוצאה הייתה סוחפת ובסופה לא האמנתי שנגמר כל כך מהר, ממש ציפיתי לראות את השלב הבא שבמסגרתו הם הולכים להציל את הדיקן.

למרות קטנותו מול פרק הקליפים הקודם, מדובר היה בנתח מבריק נוסף שהצליח להעיר על "קומיוניטי" כולה, כפי שהסדרה יודעת לעשות היטב, בעזרת הפניית זרקור לתבניות של עצמה. אם זה קורסים ביזאריים הקורצים לשמות הפרקים המופרכים-לעתים, אם זה קריצות לעבר שאנחנו כבר מכירים (החיקוי של עאבד לדון דרייפר, רדוד בהרבה הפעם ובכל זאת הופך את אנני לשלולית), אם זה לאהדתו הבלתי כלה ומשובבת הנפש של הדיקן כלפיהם, ואם זה כפארודיה עצמית – מסתבר שהיה "פיינטבול 3" שהפעם התרחש כפילם נואר. לא יהיה אחד נוסף, השבח לאל, זה פשוט מאולץ מדי. בסופו של דבר הבחינה העצמית הזו של החברים, זו שקרתה גם בפעם הקודמת שבה נזכרו במעללי עבר, הביאה אותם להבין שעאבד צדק ושחודשיים שלמים הדיקן המסכן שלהם כלוא באיזה חור. התרפיה עובדת.

מה שהכי אהבתי זה את ה"טוויסט" שחשף בפניהם היידי: כל הזמן הזה הם בעצם היו במוסד לחולי נפש, חולקים פסיכוזה משותפת. איזה סיום גדול זה יכול היה להיות לסדרה, לו הכשירו את הרעיון מראש. בכל זאת, כל כך הרבה דברים מופרכים מתרחשים במקום הזה, הקו גם ככה דק. המראה שלהם בכותנות משוגעים, ממחיזים רגעים שראינו בעבר בסדרה, היה ענק. קופצים על המיטה כעל טרמפולינה שאך זה מצאו, יושבים מסביב לשולחן ומחליטים על פרק בקבוק ופרק קליפים, שרים כמו במחזמר וכהנה וכהנה. השיא היה בסוף, כאשר גארט, עם קול נורמלי לחלוטין, החליט לערוך ניסוי שבמסגרתו יקח להם את אחד העטים. גאוני.

תגיות:
  • אכן פרק נפלא.
    אני רק חייבת שלא להסכים עם מה שאמרת לגבי ה"טוויסט" – ולא רק מפני שבאופן כללי אני לא אוהבת סיומי-טוויסט כאלה בד"כ. זה פשוט כלי עלילתי לגמרי שחוק ומופרך (כפי שהם ציינו בצדק רב), המקבילה היעני-אפלה של סיום נוסח 'אה, זה בעצם היה רק חלום', ואני ממש לא חושבת שהייתה דרך לעשות אותו בלי לצאת, אם לצטט את עאבד הפילם-נואר-י: '!LAAAAAME'.
    'אם היו מכשירים אותו מראש', כתבת? טוב, את זה אפשר לומר על כל טוויסט-סיום, לא? בכל אופן, אם היו מכשירים מראש את הרעיון שבעצם זה בית משוגעים, וכל הדברים שקורים לחבורה וכל האנשים שהם פוגשים זה הכל חלק מבית המשוגעים, זה היה מעקר מתוכן את כל הדברים האלה, והיה הופך את הסדרה למשהו אחר לגמרי. ואני אישית מאוד מאוד אוהבת אותה כפי שהיא.

    אבל אם זה היה הפורגטוריום…
    *סטירה*
    !Stop letting him make you realise stuff

  • naama2

    פרק ענק. לא כל כך רחוק בעייני מפרק הקליפים המקורי, אגב. הם הצליחו איכשהו לצאת די יפה עם ההשוואה הזו.
    מהקטעים האהובים עליי בפרק:
    – סצנת בית המשוגעים, כמובן. ("Remember when we went camping? Remember when we painted the nursery? Remember when we remembered going camping while we were in the nursery?)
    – טרוי נכנס עם האופנוע. בכלל, הוא היה אדיר בפרק – אהבתי את השורה שלו לפני הפתיח.
    – הפיינטבול הפילם-נוארי. אבל טוב שאין פיינטבול השנה.
    – Troy and Abed… and Annie In The Morning!
    – מונטאז' ה"כמה מוזר בגרינדייל" עם שיעורים כמו "Can I Fry That?"
    והטאג בסוף היה מוצלח כמו תמיד.

    אגב, שבוע הבא סוף עונה עם שלושה פרקים (כמעט) ברצף.

  • מיכאל גינזבורג

    הפרק הכי הזוי ולא שפוי מזה…. מזה 3 פרקים? 🙂
    הייתי בטוח שאולי עניין המוסד נכון, הרי גרינדייל מקום מגוחך
    שלא בדיוק מלמדים שם…

    לא יאומן כיצד 'קומיוניטי' הופכת את עצמה החוצה ופנימה ומשכללת
    את השפה הקומית. גאונים.

  • רעות

    פרק מצויין, השאיר אותי עם חיוך גדול על הפנים. אהבתי את הרפרנס של הטוויסט לסרט ההוא.

  • איתמר

    אני פה כדי לאכול את הכובע. אני יודע שאמרתי שרציתי שקומיוניטי תבוטל, אבל אחרי 2 הפרקים האחרונים, פתאום נזכרתי למה כל כך אהבתי אותה בהתחלה ואני שמח עכשיו שהיא ממשיכה.
    וזה לא רק שאהבתי את 2 הפרקים האחרונים (ואת הנ"ל במיוחד), אלא מצאתי אותם מאוד מצחיקים. וזה לא שרק מצאתי אותה מאוד מצחיקים, אני למעשה צחקתי בקול בכמה קטעים. דיינו.
    נראה לי שהתאהבתי מחדש בסדרה. אבל זה מה שקורה כשסוף סוף מחזירים לנו את הלב של הסדרה – ההתמקדות מדינימקה של חברי הקבוצה, ולאו דווקא התמקדות במוזרויות האליטיסטיות וחנוניות של כמה דמויות ספציפיות.

    במיוחד אהבתי את "!Stop letting him make you realise stuff". הזכיר לי מה כל כך טוב בסדרה, איך הם גם עשו צ'ק על הקלישאה של "זה הכל היה חלוםהייתם בבית משוגעיםאתם מתים וזה לימבוכולי" אבל גם צחקו עליה ולעברו הלאה אחרי שהם מיצו את ההומור. אני מתגעגע למיצוי ההומור של קומיוניטי, לא כל בדיחה צריך להימשך 2 פרקי ספיישלים.

  • Tally S

    לי הפרק הזכיר קצת את שאטר איילנד.

© עידו ישעיהו