מד מן 5.04: דייט מסתורין

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 14/04/2012 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "מד מן" עונה 5 פרק 4

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM_MY_504_0920_0439.jpg

פורסם לראשונה בעכבר העיר

כיאה לאלגוריה שהייתה נר לרגלי הסדרה כבר מהיום הראשון, בזמן שאמריקה משתנה דון דרייפר משתנה איתה. אם הפרק הקודם שלח כמה תזכורות אל העבר, ובייחוד אל ראשית העשור, הפרק הרביעי בעונה מאפשר לדון להתנצח עם העבר הזה. כשהוא עם חום גבוה ודמיונות שווא אפלוליים, דון מתעמת עם ההיסטוריה שלו כהולל בוגדני. אנדריאה, אחת ממאהבותיו הרבות, נגלית בפניו בחלומו בניסיון פיתוי אחרון. מעולם לא ראינו אותה לפני כן בסדרה, אבל דון מציב אותה בחייו שש שנים לפני כן, כלומר שוב ב-1960, אזור העונה הראשונה. יש משהו מאוד יאה בעובדה שמי שגילמה אותה היא מדשן אמיק, שלי ג'ונסון מ"טווין פיקס", כי הרגעים איתה היו הזויים כמעט כמו הסדרה הקלאסית ההיא של דיוויד לינץ'.

נראה היה שמדובר בחלום כבר מהרגע הראשון. אין לאנדריאה דרך לדעת איפה הוא גר ואין סיבה שתסתכן בהגעה אליו. בפעם הראשונה דון מסלק אותה מיד, דייט המסתורין הבלתי קרוא שמאיים עליו בפתח דלתו. הוא מתרה בה שאשתו צריכה להגיע ושדמה יהיה בראשה, אבל בפעם השנייה הוא כבר נכנע. "זוכר את הלילה בלינקולן סנטר, כשלקחת אותי אל רציף ההעמסה? אשתך חיכתה בפנים". זה המשפט שמצליח לפתות אותו, זכר בגידה ישן. אבל אנדריאה המדומיינת לא מסתפקת בכך, אלא מבטיחה לדון שהוא שוב ושוב יחזור אליה כי הוא אדם חולה. דון לא יכול לשאת את דבריה ומתנפל עליה באלימות לא אופיינית שמזכירה את גיבור הסדרה הקודמת שמתיו וויינר היה חלק ממנה, טוני סופרנו, שעה שהתנפל על גלוריה המאהבת שלו וחנק אותה כי איימה לפרק את משפחתו.

סינדרלה, הקוסם מארץ עוץ וסיפור טובח האחיות האמיתי שליווה את הפרק – כולם שימשו בערבוביה בסצינה הזו. בזמן המאבק אנדריאה נותרה עם נעל אחת, כמו סינדרלה, מה שהפך את דון לפרינס צ'ארמינג מעוות, קצת כמו בהצעה לפרסומת שהציג מייקל גינזברג לאנשי טופז. הנסיך שתמיד הקסים את כל הבנות, גרם להן להשיל עבורו את נעליהן ואת תחתוניהן, אבל לא עוד, לא כך. דון הורג את אנדריאה ועמה את התפישה שהוא משובש, את הרעיון שאינו יכול להתגבר על יצרו. הוא דוחס את גופתה אל מתחת למיטת הכלולות שלו ושל מייגן, כשם שהתחבאה אותה נערה אומללה מפני הרוצח הסדרתי, כשם שבאותו לילה ממש הסתתרה סאלי מתחת לספה מפני אנשים רעים.

דון עלה בחזרה על יצועו והביט לרצפה, שם רגלה של אנדריאה בצבצה מתחת למיטה בנעל אדומה, כמו רגלה של המכשפה הרעה תחת ביתה של דורותי. הבית הוא שהרג את המכשפה, את דון הישן. זה לא קרה לדון עם בטי, אבל כל זמן שזה תלוי בו – זה יקרה עם מייגן. בבוקר היא נכנסת אל החדר והאור בוהק סביבה, כמו מלאך. דון מבטיח לה, "את לא צריכה לדאוג לגבי". עוד ועוד מסתמן שהעונה הרביעית הייתה עונת מפנה בדברי הימים של "מד מן". שהצעת הנישואין של דון למייגן בסוף העונה לא הייתה סתם גחמה אלא תוצר של שינוי אמיתי שעבר.

 

סינדרלה משתחררת

בעוד דון מנסה לעגן את חיי הנישואין שלו, ג'ואן מפרקת את שלה. ההיסטוריה הלא בריאה שלה ושל גרג עמדה תלויה מעליהם ביתר שאת, כולל רגע קתרטי במיוחד שבו הטיחה בפניו את זכרון האונס. היחסים ביניהם אף פעם לא היו מדודים. עצם הסיבה שאנס אותה הייתה כי היא החזקה ביניהם, ניסיון קמאי דוחה להעמיד אותה במקומה כאישה הכנועה שתעשה מה שאומרים לה. גם כאן מהדהד סיפור הסינדרלה האפל שגלל גינזברג בפני הלקוח, על הרגשות הדיכוטומיים של האישה הנמלטת על נעל אחת, בעלת מום, שרוצה ולא רוצה להיתפס על ידי הגבר שרודף אחריה כדי להגיש לה את הנעל השנייה ולהשלים אותה.

זה אפילו לא משנה איך הוא נראה, גרס גינזברג, אם כי גרג בהחלט יכול לשמש כנסיך מהאגדות בהפקה פרסומית כלשהי. גם יתר חייו המשותפים עם ג'ואן עמדו בצל ניסיונו המתמיד להוכיח את עצמו, לקבע את מעמדו כגבר של הבית, המפרנס, הנחוץ. "הם זקוקים לי", אמר גרג על הצבא במסעדה, בדיוק הדברים שג'ואן אמרה לאמה על 'סטרלינג קופר דרייפר פרייס' בתחילת העונה. ג'ואן לא השיבה את מה שהיה כאילו-הגיוני שתגיד: "אנחנו זקוקים לך". האקורדיון שהגיע באותו רגע הזכיר כיצד גרג אילץ אותה פעם לנגן בפני האורחים, ניסיון נוסף להיות הדומיננטי.

"הם זקוקים לי", אמר לה שוב בבוקר שלמחרת. "זה מסתדר, כי אנחנו לא", ענתה לו ג'ואן. גרג לפת את ידיה בחזקה, ההפך מיום אמש, שבו אחז בידיה בעדינות כאשר בישר לה שהוא חוזר אל וייטנאם לשנה נוספת. "אני שמחה שהצבא גורם לך להרגיש כמו גבר", אמרה לו ג'ואן לבסוף, "כי לי נמאס לנסות לעשות את זה". היא השתחררה מלפיתתו.

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM_MY_504_0920_1120.jpgתמיד תענוג לראות את ג'ואן כך, שולטת וחזקה, כלומר לא מסורסת. אחרי חודשים רבים שבהם אמה גייל מרחפת באזור כדי לעזור עם הילד, מטיפה לה להישאר בבית, להיות כנועה, להמתין ולספוג, ג'ואן מקבלת ממנה את ההשראה לעשות בדיוק את ההפך, לקום נגד האופן שנהגה גייל עם בעלה. ג'ואן תמיד הייתה מתקדמת מדי עבור העולם מסביבה, תמיד ריסנה את עצמה כדי להתאים ומשכה את עצמה אחורה; אם זה להתמסד ולעזוב את העבודה ואם זה לקבל בשתיקה את איוש התפקיד שמילאה זמנית במחלקת הטלוויזיה עם הארי. עתה, עם המהומות וההפגנות שכל הזמן רוחשות ברקע, המעשים של ג'ואן מלמדים שאולי סוף סוף העולם הדביק אותה, ושהיא חשה את זה.

וחייבים לשאול: עכשיו כשג'ואן וגרג נפרדים ורוג'ר שונא את אשתו – האם סלולה הדרך לאיחודם? בכל זאת, מדובר בתינוק שלו.

 

חששותיה של פגסוס

בניגוד לג'ואן, פגי תמיד איתגרה את התפישות הגבריות והצליחה לקנות לעצמה שם, עד שכעת, שש שנים אחרי שהתחילה את דרכה כמזכירה, היא כבר חלק מהותי מהסוכנות. זהו כבר הפרק השני ברציפות שיש לה בו שיחה מלבבת עם רוג'ר – בפעם שעברה כאשר הפציר בה לקבל את מייקל גינזברג לעבודה, והפעם כאשר התחנן בפניה שתיצור לו קמפיין למוהוק איירליינס לאורך סוף השבוע. שוב רוג'ר מפזר מכספו האישי כדי להסתדר בעבודה, לפחות למראית עין, כמעט מצדיק את האופן שבו פיט השפיל אותו בפני יתר העובדים כשבישר להם שמוהוק חוזרים. פגי מנצלת בצדק את ההזדמנות כדי להתעמר קצת ברוג'ר, לאלץ אותו "לסנוור אותה" ולבסוף לעשוק אותו מכל הכסף שהוא נושא עליו.

אבל מאוחר יותר באותו ערב, כשהיא שיכורה בעת שהיא מארחת את דון-המזכירה (אולי פשוט נקרא לה "שחר"?), חרצובות לשונה משתחררות וחושפות את הספקות שעדיין מקננים בה. "להיות קופירייטר זה קשה, במיוחד לאישה. את חושבת שאני מתנהגת כמו גבר? אני מנסה אבל אני לא בטוחה שזה קיים בתוכי". דברים שונים בתכלית מכפי שאמרה בנחת לאוליב, המזכירה המבוגרת שלה לפני מספר שנים. "יש לי משרד משלי עם השם שלי על הדלת. יש לי מזכירה, זו את. ואני לא מפחדת מכל מזה".

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM_MY_504_0921_0032.jpgהחיבור הנוכחי בין פגי ושחר היה יפה ונתן דרור לתחושות האאוטסיידרית שפגי עדיין נושאת, וחבל שהוא נגמר באופן כה חסר נעימות. הפתק שהשאירה דון על הארנק אמר הכל. מיקום המדיום הוא המסר. השיחה של פגי עם אוליב ב-1963 התחילה בכך שהמזכירה נזפה בה על כך שהשאירה את הארנק ללא השגחה, והנה פגי עושה זאת שוב.

האם היא טועה ויש לה ממה לפחד? למרבה האירוניה, כרגע הרכש החדש שהביאה אל המשרד תופס לה את הנישה. מייקל גינזברג עבד על קמפיין הגרביונים של טופז הנעליים של באטלר שוז, על פניה מלאכה קלאסית עבור פגי. היא עצמה אחראית על החתמת החברה בסוף העונה הקודמת, כשהסוכנות הייתה במצב רעוע לאחר עזיבתה של לאקי סטרייק. לא סיפרו לנו מדוע דווקא מייקל עובד על קמפיין הגרביונים הנעליים, אבל התוצאה היא הצלחה מסחררת: הלקוח סבור שהוא גאון שיודע את נפש האישה.

סטן הזהיר את פגי מפני גינזברג עוד בשלב תיק העבודות. הוא תהה אם איבדה את יצר התחרותיות שלה עד שהיא מרשה לעצמה להביא מישהו כה מוכשר. "אני מקווה שתחבבי אותו, יום אחד הוא יהיה הבוס שלך", אמר. זמן קצר אחרי שמייקל התקבל לעבודה, מסתמן שאולי באמת יש מקום לחשש עבור פגי. האם דבריו של סטן יתבררו כנבואה, בדומה להבטחה של פיי מילר לדון בתחילת העונה הרביעית, כשאמרה שיהיה נשוי עד סוף השנה?

באותו פרק ישן מהעונה השלישית, פגי נשארה בעבודה בשעת ערב מאוחרת יחד עם פול קינסי. הוא הטיח בה שהוא לא צריך שתוסיף משלה לעבודות שלו, והתעמת עמה לגבי היתרון שבהיותה אישה עבור קמפיינים מסוימים. בסופו של דבר, כידוע, קינסי לא שרד את המעבר לחברה החדשה, פגי כן. אין ספק שנקודת המבט הנשית שלה הועילה והצליחה לקדם אותה, אבל אם גינזברג כישרוני לא פחות ומספק פרספקטיבה דומה, איפה זה משאיר אותה? האם היהודי הוא האישה החדש? לכל סוכנות יש אחד כזה עכשיו.

 

עוד שתי קטנות

אירועי רוצח האחיות אירעו ביולי 1966, כלומר בסמוך לפרק הקודם שהתרחש אף הוא באותו חודש. אי לכך מוזר מאוד לראות בטי רזה בהרבה. אולי חשבו שלא נשים לב בהיעדר זמן מסך רב וצילומי תקריב, אבל זה היה בולט מדי. אפרופו, כמו בטי גם חמותה בלסה בפרק חטיף טוגנים, מה שאולי מאשש את טענתה של בטי על כך שהנרי לא רואה את השמנתה כי הוא רגיל לכך מאמו.

השיר שחתם את הפרק היה אולי הדבר הכי מטריד בו. כתבו אותו גרי גופין וקרול קינג אחרי ששוחחו עם הזמרת ליטל אווה וגילו שבן זוגה מכה אותה, אבל לדבריה מעשיו נובעים מאהבה כלפיה. האירוניה הגדולה היא שההפקה הדרמטית של השיר, המעקרת ממנו כל אלמנט סאטירי שאולי יש במילים, שייכת לפיל ספקטור, שב-2009 הורשע ברצח השחקנית אחרי שהתביעה הוכיחה שפעמים רבות נהג באלימות כלפי נשים.

תגיות:
  • Yaara

    היה מאוד כיף לראות את ג'ואן מעיפה את גרג. איזה רגע בסדרה ואיזה רגע לדמות שלה.
    האיזכור של האונס ממש הפתיע אותי. הרי היא לא הזכירה את זה מעולם, והיה מדהים לראות איך זה ביעבע מתחת לפני השטח כל הזמן. "אתה לא בן-אדם טוב" ג'ואן אמרה, וברוך שפטרנו – אני אומרת.
    מעניין מה זה אומר לגביה ולגבי סטרלינג, כשדי ברור שהאחרון מיצה את הקשר שלו עם אישתו הנוכחית.
    מעניין אם היא אי פעם תגיד לו שהתינוק שלו.
    אגב, זה רק אני או שיש משהו לחלוטין בלתי נסבל באמא של ג'ואן? אני לא מצליחה להבין אם זה בגלל הדמות או בגלל השחקנית.

    פגי הזכירה לנו שעם כמה שהיא תותחית במשרד (הסצינה עם רוג'ר שווה זהב) היא עדיין מאוד… awkward בכל מה שנוגע לחיים מחוץ למשרד. כל ההתנהלות שלה עם דון המזכירה היתה מביכה ביותר, משיחת הנפש הלא-קשורה ועד הבהייה בתיק שלה. (גם אני לא הייתי משאירה תיק עם בוחטה של כסף ליד אדם שאני בקושי מכירה, אבל אני חושבת שהייתי מוצאת דרך פחות מביכה ליישם את זה).

    העבר המכוער של דון זוקף את ראשו המכוער בדרך הפסיכותית שאנחנו כבר רגילים אליה המהסדרה. אני לא טובה ברמזים ובחיי שאין לי מושג מה החניקה של מה-שמה היתה אמורה להביע, חוץ מלהראות קישור כלשהוא לרצח האחיות.
    כמה קריפית היתה אמא של הנרי כשהיא תיארה לסאלי את הרצח בצורה הרבה יותר מטרידה ממה שהיא קראה בעיתון? וכמה חמודות היו התגובות של סאלי לכל דבר בערך שהיא אמרה בפרק?

    גינזברג מוזר. מצד אחד הוא נחרד מההתעניינות של חבריו למשרד בתמונות הרצח, ומצד שני הוא מתאר פרסומת שהמסרים האלימים בה מאוד בוטים.
    בכלל לא ברור אם הוא באמת כזה אידיוט או שהוא עושה את עצמו. אני מתחילה להבין את פגי שאמרה לו בפרק הקודם שהעובדה שהוא יכול לכבות ולהדליק את המוזרות שלו מפחידה אותה.

  • ocean

    ***ספוילר למד מן 5.04***

    גם אני הרעתי לג'ואן. לאחר שגרג טען ששהותו בחזית הוארכה כי זקוקים לו, כל הזמן ציפיתי שג'ואן תענה לו: "גם אנחנו זקוקים לך". ברגע שאמו חשפה כי לא מדובר בהוראה מגבוה אלא באקט התנדבותי, ידעתי שג'ואן תעיף אותו לכל הרוחות – הרי היא כבר יודעת שיש כאלה שזקוקים לה ללא עוררין: המשרד, כשם שליין הבהיר לה בפרק הפתיחה, רוג'ר כשם שאמר לה מספר פעמים, והילד שלה. אף על פי כן, נהניתי לשמוע את ג'ואן מטיחה בגרג את מילותיה הנוקבות תוך הפגנת קור רוח מופלא: "אתה לא אדם טוב, ושנינו יודעים על מה אני מדברת" ו-"אז זה מסתדר יופי, כי אנחנו *לא* זקוקים לך". מיותר לציין שגם פה פער הדורות נתן את אותותיו בדמות ההשוואה בין שלוות הנפש היחסית של ג'ואן הנוטשת, לבין ידיה הרועדות של אמהּ שננטשה.

    פער הדורות ניכר גם בין סאלי לבין סבתה החורגת. מבחינתנו, סאלי מבוגרת מאד מכפי גילה. מבחינת הסבתא, היא לא. בזמן שהסבתא היתה ילדה, למכות היה ערך חינוכי ולילדים אסור היה לשאול שאלות. קשה גם להתעלם מהעובדה שבניגוד לבטי, סאלי לא מפחדת מהעתיד והלא נודע, אלא מההווה. היה לנו רמז מקדים לכך עת היא בהתה ללא השגחה בנזיר המפורסם שהצית את עצמו בזמן שסבהּ נפטר, ועכשיו אנו רואים את תחילתו של הרושם שהותיר עליה המחזה הזה על רקע אירועי היום של הרצח. אני רק מקווה שהקשר בין סאלי לבין כדורי השינה לא יהווה בהמשך את תחילתה של ידידות "מופלאה".

    אני לא חשבתי שגינזברג מוזר, אלא שהוא מתנהג כמו דור שני לשואה שמן הסתם רגיש קצת יותר מאחרים לטבח נטול סיבה. כמו כן הוא חזר ואמר שהוא לא אוהב את סיפור סינדרלה כי הוא אפל מדי, וכל מה שהוא עושה לאחר מכן זה להמחיז אותו מילולית כדי להעביר את כוונתו ללקוח. אם כבר הלקוח הוא האדיוט כי הוא גם לא הבין מה גינזברג ניסה להסביר לו, וגם אהב את הקונספט.

    הקונספט של סינדרלה הולבש היטב על סצינת החניקה; במהלך הקטע אחת מנעליה האדומות של מאהבת מהעבר של דון ניתקת ממנה, וגופתה מגולגלת מתחת למיטה כשרק הנעל הנותרת מציצה מתחת משל היתה היא המכשפה הרעה ממזרחה של ארץ עוץ. המסר מהאימג' הזה היה זועק מדי: רצונו של דון שהבית (איפה שדון נמצא עכשיו בחיים) ינצח את המכשפה (כל השלדים בארונו). בפועל הוא עדיין הנסיך שמחזיק בנעל אחת שלה מחד, ומנסה נואשות לטאטא אותה מתחת לשטיח מאידך, מפחד שיגלו שבדיוק כמו הקוסם מארץ עוץ הוא סתם מתחזה.

    שם הפרק השתלב היטב בעלילה: מיסטרי דייט, כפי שסאלי ראתה בטלוויזיה, הוא משחק לוח לנערות במהלכו יש לפתוח מן דלת ולגלות האם מדובר בדייט מהחלומות או מהסיוטים. "הן לא ידעו מה מחכה להן", אמרה אמו של הנרי לסאלי ומן הסתם התכוונה לכל הדמויות בסדרה. לצערן של 8 האחיות, הזר שהגיע אל סף דלתן לא היה גבר חלומות, וכך היה המצב (להבדיל אלף אלפי הבדלות) גם במפתן הבית של ג'ואן. אצל דון היתה זו מייגן שנכנסה אפופת הילה לחדרו בבוקר למחרת. מה לגבי השאר? ימים ומתיו ווינר יגידו.

    פכים:

    * רוג'ר יודע שהילד שלו, ג'ואן אמרה לו כשהיא נכנסה להריון.
    * איימס תהיה מבסוטית מהספק שפגי חשפה בשכרותה.
    * פגי לא כזאת "מתקדמת" כמו שהיתה רוצה להיות.
    * גם הפעם הדיאלוג עם רוג'ר היה נפלא.
    * היום לא ריחמתי על רוג'ר. לא יאומן שהוא כמעט דפק גם את התקציב הזה.
    * פקידת הקבלה הפוסטמה עדיין שם ("את לא רוצה שאכריז עליך?").
    * ג'ויס!
    * בדירת האחיות, זו שהיתה מתחת למיטה היא זו ששרדה. בסיוט של דון – בדיוק ההיפך. אני תוהה מה זה אומר.
    * אז מה אם היתה סצינה מקבילה ולא נעימה בין גרג וג'ואן שכללה אקורדיון. היינו מבינים את הרמז גם עם כינור.
    * בכלל, בעונה הזו התובנות הן יותר מדי גסות, וחבל שכך.
    * חוץ מהנרי, כולם שונאים את הבית של בטי: דון, בהתייחסו לשוכנים בו כמורטישיה אדמס ולרצ', פאולין, סאלי ובטי בעצמה.

    • Yaara

      לא זכרתי שג'ואן אמרה לרוג'ר על התינוק. הוא בהחלט לא הראה שום סממן כזה כשהוא ראה אותו במשרד. אני לא אתפלא אם הוא שכח מזה.

      אני עדיין חושבת שגינזבורג עשה עבודה קצת יותר מדי טובה בלהמחיז את הרעיון לפרסומת אם המטרה שלו היתה להרתיע את הלקוח מכך. מצד שני אחר כך בבר הוא התנהג בצורה די אידיוטית מול דון, אז כמו שאמרתי, מבלבל אותי הבחור.

      הסצינה שבה דון דוחף את הבחורה מתחת למיטה וההקבלה לסינדרלה – מטריד. לא שמתי לב לזה.

      • נראה לי ששכחת הרבה מהסצינה. כשג'ואן באה למשרד להראות את התינוק רוג'ר מתקרב מרחוק ומכריז "There's my baby", מתכוון בפירוש לתינוק ויודע שכל השאר חושבים שהוא מדבר לג'ואן. הוא ממשיך לבחון אותו בפירוט, כאילו בודק כמה הוא דומה לו.
        רוג'ר הוא הבנאדם האחרון שישכח את זה.

        גינזבורג רצה לשכנע את הלקוח לקחת את סיפור הסינדרלה. לספר כך ללקוח כאילו הוא לא באמת חושב שזה רעיון טוב היתה הדרך שלו לשכנע את הלקוח בלי שזה יראה כאילו הוא עוקף את סמכותו של דרייפר. כל העובדים הנוכחים קלטו אותו בשניה.

        • Yaara

          אני מאוד זוכרת את הסצינה הזאת. לי הוא דווקא נראה מאוד אדיש, ובגלל זה מאוד התפלאתי על התגובה הצוננת שלו, עד כדי כך שאמרתי לעצמי "הוא לא יודע שזה שלו?"
          מבחינתי הסצינה לא היתה ברורה מאליה ויש פה מקום לפרשנות אישית, למרות שבשביל הדמויות – אני מקווה שהפרשנות שלך היא הנכונה בסופו של דבר.

          • אין פה מקום לשאלה – בעונה הקודמת ג'ואן אמרה לו בפירוש שהתינוק שלו כי גרג נמצא בחו"ל כבר זמן רב. רוג'ר חשב שהיא עשתה הפלה אבל מן הסתם הבין לבסוף שלא, אבל כך או כך לא היה ספק למי שייך התינוק.

      • ocean

        גינזברג מוזר באופן כללי. המחשבה המידית שלי, שהסתברה בדיעבד כמשהו שרווח אצל רבים מהצופים והמבקרים, זה PDD. מייקל מדבר בטון מוזר, לא מוצלח בהבנת קודים חברתיים, מדבר בזמן הלא מתאים, חושב בתמונות ויורד לפרטי פרטים שלהן. הוא גם הצהיר על עצמו שאין לו חברים, וטען שקופירייטינג זה הדבר היחיד שהוא יודע לעשות, שהמקצוע הזה בחר בו. מצד שני, אלה הסיקסטיז. נכון ש-PDD כבר היה קיים בתקופה הזו, אבל הוא לא מאפיין אותה כמו שהוא מאפיין יותר את התקופה שלנו. אני פשוט מניחה שהוא מוזר בגלל החשד שמדובר בדור שני טרי מהניילון למלחמת העולם השניה.

        אני חושבת שמייקל מהווה איום גם על דון. כולם מדברים על זה שהוא יקח את מקומה של פגי (היי, אמרו לו שהוא מבין בנשים), אבל הוא זה שקיבל את הכינוי 'גאון', הוא זה שהגה אסטרטגיה חכמה, והוא זה שעקף את סמכותו של דון והפך את מה שהוא הגדיר בתחילה כקלישאה, לסיפור אפל ומעניין או לסוג של דייט מסתורין, אם תרצי לקרוא לזה כך.

        מכל מקום אני מאד מרוצה מהדמות שלו, ושמחה שויינר רענן איתה את השורות.

        • למה את בטוחה שמדובר בדור שני? הוא לא כזה צעיר, לא? לדעתי הוא חווה את המלחמה, כנראה בתור ילד צעיר, אולי אימו מתה שם, ומשם הטראומה (בין היתר כשראה את תמונות הנערות המבותרות).

          • ocean

            אני לא בטוחה, לכן כתבתי שמדובר בחשד ובתחושה הפרטית שלי שנובעת מכך שאין לו מבטא אירופאי, ומאחר שמבטא מתעצב עד גיל 6 אני מניחה שהוא דור שני (שהרי יש לו מבטא מקומי בולט שדון אף העיר עליו). מעבר לכך אני די מקווה בשביל גינזברג שאם הוא אכן חווה את מלחמת העולם השניה, זה היה בעקיפין ולא במישרין.

        • ido

          אני חושב שכל הסיטואציה עם מיכאל הייתה כדי להראות כמה דון לא נמצא בעמדת כוח כשהוא חולה. אם היה בריא, היה מוביל את הפגישה ולא מאפשר למיכאל לנצל את הפירצה שניתנה לו.

          מיכאל מתברר באמת כדמות שמתנהגת כדור שני לשואה. מנצל כל הזדמנות להתקדם כדי לא לסיים כמו הדור הקודם. יצר הישרדותי מתפרץ.

          אגב, במציאות. טיפוס כמו דון היה מפטר אותו מיד כשהיו יוצאים מחדר הישיבות. PDD או לא.

    • ההרצליינית

      בבית של בטי והנרי, ישנה אווירה של בית-קברות. איך אפשר שלא לשנוא בית כזה?

  • Mortana2006

    פרק נהדר נהדר עם כל המשחק סביב סינדרלות, נעלי זכוכית, הזאב הרע ובנות ששוכבות מתחת למיטה.
    והפרשנות של גינזבורג לסינדלרה היתה priceless.

  • Mortana2006

    ואני מתה על מדשן אמיק!

  • נעם ד

    כשראיתי את הסצנה של פגי עם רוג'ר חשבתי לעצמי שהיא ממש הפכה להיות אחד הגברים במשרד, ושמחתי לראות אחר כך שגם היא שמה לב לזה בעצמה וזה גרם לה לתהיות וספקות.
    כל הכבוד לך על הזיכרון של כל סצנה מעונות קודמות והיכולת לקשר את זה לקטעים שקורים בפרקים הנוכחיים.

    יש בלוג לא רע בוואלה שסוקר את הפרקים והוא כותב בין השאר על הקשר בין הזיהוי של הרוצח משיקגו את אחת הבחורות כ"מישהי שלבשה שמלה צהובה" לבין השמלה הצהובה של אנדריאה. וגם על זה שהקטע שבו דון חוזר לישון בסצנת החלום הוא הרצה אחורה של הקטע בו הוא מתעורר, מה שאמור לרמוז לנו שזה חלום. מעניין.

    http://e.walla.co.il/?w=/269/2524699

    • ocean

      זה לא בלוג, זה ריכוז הסיכומים של גדי להב, זה שכתב גם על העונה הרביעית. זכור לי שקישרנו אליו (וגם לבלוג אופנה כלשהו) לא מעט בעונה הקודמת. אישית אני מעדיפה את הסיכומים הנוכחיים שלו על פני הקודמים. לפחות בפרק האחרון זוויות הראיה שלו מרעננות.

      http://www.mouse.co.il/Tags/34272.aspx

      • נעם ד

        קראתי לזה בלוג, כי ככה וואלה מגדירים את זה. ואני בעד זכותם של אתרי אינטרנט להגדרה עצמית. 🙂

    • אני לא זוכר כל סצינה בסדרה, אלא פרטים מסוימים שמביאים אותי לצפות בהם שוב ולקבל את התמונה.

  • מישהי בתגובות בעכבר העיר תיקנה אותי שגינזברג לא עבד על גרבוני טופז אלא על נעלי באטלר. אני עומד מתוקן, אבל לדעתי זה עדיין לא משנה את העובדה שמדובר במלאכה שבימים כתיקונם הייתה מגיעה אל פגי, ולא בכדי הלקוח הילל את יכולותיו להבין נשים.

  • Yoni Anton

    סינדרלה מד מן (ספוילר)

    הסינדרלה המפתיעה ביותר היא דון דרייפר:
    פן סטנדרטי של סינדרלה אצלו הוא עלייתו לגדולה מאשפתות. הפן המיוחד לפרק הזה, ברוח גירסתו של גינזבורג, הוא היותו קורבן הטרדה של מחזרת נמרצת מידי.

    דון הוא גם הנסיך שחיפש התאמה עד שמצא אותה אצל סינדרלה מייגן שגם קיבלה קידום מפתיע לנסיכה.

    סאלי היא סינדרלה הנאלצת למצוא ניחומים מפוקפקים אצל הסבתא החורגת המרשעת.

    • אהבתי, במיוחד את ההשוואה לדון. סיפור סינדרלה של ממש.

© עידו ישעיהו