ניתוח מערכות וירטואליות

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 21/04/2012 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "קומיוניטי" 3.16

http://i40.tinypic.com/mxkw.jpg

אם נעשה ספירת מלאי של הדמויות שעאבד גילם בעבר, נוכל למנות את דון דרייפר, האן סולו, באטמן, אינספקטור ספייסטיים (מפקח זמן-חלל?), את עצמו כנורמלי; אבל מעולם עד כה לא ראינו אותו מושקע כך בתוך דמויות חבריו. תכונה בולטת של בעלי תסמונת אספרגר היא קריאה מדהימה של בני אדם, היכולת לקלוט בדיוק מי הם ומה הם, ועאבד אינו שונה מהבחינה הזו. תמיד יפה לראות כיצד "קומיוניטי" מתארת את זה, ובפרק הזה הנושא שוכלל לכדי שלמות – הן מבחינה סיפורית והן מבחינה צורנית, הודות לדרימטוריום.

צורניות היא מילת מפתח פה, כי מה שעאבד מצליח לקלוט זה התבנית של הדברים, אבל מאחר שהוא נעדר אמפתיה, הפיתוח העלילתי שלו – אם ניתן לקרוא לזה כך – לוקה בחסר. הוא מבין את את הדקויות של חבריו נפלא, אבל בסופו של דבר מציג בפני אנני קריקטורות שלהם, ועושה זאת כזיקית מוכשרת להפליא. דני פודי היה אדיר מאי פעם.

רוב הקריקטורות היו מצחיקות ביותר: "בדרך כלל אני לא תומכת בארוחת צהריים כי זה לא הוגן כלפי ארוחת הבוקר", אומרת בריטה בדמיונו. טרוי כדרכו האינפנטילית משיב, "אף פעם לא חשבתי על ארוחות שנלחמות ביניהן". חלקן על גבול הגאונות האוטיסטית, במיוחד עת השבירה של טרוי אחרי שאנני הזריקה לו סם אמת: "אני אוהב דברים שקשורים לתחת. אני שונא עכבישים. גנבתי עט מהבנק. בכיתי במהלך 'רווק פלוס ילד', הפסקול. אני לא שוטף את הידיים לפני ניתוח. אני מבין למה נשים מוצאות את קלייב אואן מושך עד לנקודה שבה אני כבר יכול להימשך אליו בעצמי. אני משתמש בהשוואות להיטלר כדי לנצח בוויכוחים באינטרנט בלי דיחוי. אני לא מבין כלום ביין. אני נמשך יותר אל נשים בפיג'מה מאשר בהלבשה תחתונה, אני רק רוצה לדעת שהן מרגישות בנוח. לא הבנתי את 'התחלה'. לא הבנתי את 'התחלה'. יש כל כך הרבה שכבות". סביר להניח שגם את הפרק הזה טרוי לא הבין.

עם זאת, כפי שמסתבר, אצל עאבד לא מדובר רק בהיעדר אמפתיה. אולי אפילו אפשר לקרוא לזה הטוויסט של הפרק – הבחור סובל מרגשי נחיתות עזים ביחס לחבריו, בטוח שמאווייהם הכמוסים כרוכים בהיפטרות ממנו, הסרתו מהדרך. הסשן הטעון הזה בין עאבד לאנני, "ארוחת צהריים בת שלוש שעות", היווה פורקן פסיכולוגי נפלא ושנון כמו שהסדרה הזו יודעת לעשות כל כך טוב כאשר היא במיטבה. ברגע שאנני שינתה את הרכב מנוע הדרימטוריום וסיננה את הסימולציה על פי צרכיהם של אנשים אחרים, היא הובילה את עאבד בדרך שתחשוף את האמת. די בדומה לפרק חג המולד המפורסם של העונה השנייה, אבל הרבה פחות קודר, הרבה יותר מבדר ומחמם לב, ולדעתי גם לא פחות מרגש.

האופן שבו אנני נוהגת איתו – שילוב של אהבה קשוחה, רהיטות מרשימה ושימוש בכלים שלו – היה מעט מושלם מדי (בחיים לא הייתי מאמין שהיא ראתה את "2001: אודיסיאה בחלל", לצורך העניין), אבל הביצוע היה כל כך יפה, כך שאין לי טענות. אחרי רצף שבו עאבד גילם בהצלחה את החברים, אנני עטתה את דמותו ובסופו של דבר הגיעה לשורש הבעיה. הסינון החדש חשף את מה שעומד בבסיס התנהגותו של עאבד. אם הדרמיטוריום מסונן על פי הצרכים של אחרים, עאבד איננו כי אף אחד לא צריך אותו. "אתה אשם בלהיות עאבד", מסוגר בתוך לוקר שנראה קטן מבחוץ ובפועל גדול בהרבה מבפנים (כמו הטארדיס, הממ). ראה את כל התרחישים לעתידו ואף אחד מהם אינו מבטיח. אבל הסימולציות האלה כולן הקרנה של החרדות שלו, מסבירה לו אנני בתבונה לא אופיינית, שאותן הוא חולק עם יתר העולם, כולל חבריו.

החזרה של אנני ועאבד לסימולציית "אינספקטור ספייסטיים" סיפקה תיקון לחוויה הראשונה המקרטעת, הנגועה במבטא קוקני. הפעם שיתוף הפעולה ביניהם היה אידיאלי, מלהיב, ולמרות שהחללית והם היו נתונים בסכנה, קשה היה להימנע מאופטימיות. אולי אחרי לילה ארוך ואפל, השמש מתחילה לזרוח על גרינדייל.

תגיות:
© עידו ישעיהו