כריות ושמיכות

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 06/04/2012 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "קומיוניטי" 3.14

http://i42.tinypic.com/352p0yb.jpg

מצחיק שעם כל השואודאון הגדול בין טרוי לעאבד, הטריז הכאילו-עצום ביחסיהם, בסופו של דבר נראה שהמושפע העיקרי הוא ג'ף. אז כן, מדובר בלקח מספר 592 מאז שהגיע לגרינדייל, וזה תמיד אותו לקח, אבל קשה לומר שלא התרגשתי מעט למראה צילום הטלוויזיה במעגל סגור שבו רואים אותו נכנס אל משרד הדיקן, לוקח את הכובעים הדמיוניים, מסיר מאחד אבק דימיוני אותם ומסדיר את קימוטיו הדימיוניים של האחר. אני חושב שהסצינה הזו הייתה אפילו יפה יותר אילולא לוותה בקריינות שלו – היינו מגלים כך בשקט שאנני טעתה, שג'ף לא באמת הלך אל מעבר לפינה וחיכה שיעבור מספיק זמן.

העובדה שג'ף הוא הדבר שהכי הזיז לי בסיפור המלחמה הגדולה של טרוי ועאבד, נגזרת ישירות ממערכת היחסים החזקה-מדי של השניים. החברות שלהם פשוט גדולה מכדי לקרוס כך, ועל כן סיפור מלחמת הכריות בשמיכות לא באמת הסתיר בין מצעיו איזו אמת גדולה או רובד פסיכולוגי מעמיק. זה חבל, כי הייתה הבטחה לא קטנה בגליעים בחברות של טרוי ועאבד לפני פרקיים, ולו הייתה ביניהם שחיקה חוזרת ונשנית שמקדימה את בוא המלחמה הזכורה של מכללת גרינדייל, ולא רק הנזיפה של טרוי בעאבד, הסיפור הזה יכול היה להיות יותר מעניין והפרק הקודם עשוי היה להיות פחות מטופש. אם ענייני המייל שכתב עאבד והטקסט בארבעה חלקים שכתב לו טרוי בתגובה היו מקבלים נפח גדול יותר, אולי היה נוצר איזון ועיבוי, אבל זה לא קרה.

יחד עם זאת הפרק היה מאוד חמוד וכלל עבורי כמה וכמה רגעים של צחוק רם. אני בטוח שכל מי שראה מעודו תוכנית בערוץ ההיסטוריה הוקיר את המחווה. הקריינות הייתה האס הגדול והכילה המון פנינים, בראשן ההסבר הכל כך "ארסטד דיבלופמנט"/מונטי פייתוני על הקרב המכריע בקפיטריית הצפון, "הקרויה על שמו של וויליאם צפון ונמצאת בחלק המערבי של האולם המזרחי, שער אל החצי המערבי של האולם הצפוני, הקרוי לא על שמו של וויליאם צפון אלא על שום מיקומו מעל החומה הדרומית. זהו שדה הקרב בעל הכי הרבה מאבקים ובלבול בקמפוס גרינדייל, לצד המרכז לספרדית לזכר אנגלית, על שם זכר אנגלית, מלח פורטוגזי שגילה את גרינדייל בשעה שחיפש אחר המעיין שמרפא עגבת". המלח הפורטוגזי הזה, אגב, דומה באופן חשוד לדן הרמון.

בנוסף לכך הצחיקה אותי הקריינות, "מצולם כאן בשכיבה, טרוי אינו מקבל את האימייל של עאבד בשכיבה", וכמובן כשרון הצילום בלתי קיים של בריטה, שלדאבונה ולדאבון מיליוני צלמים כמוה, רק בגלל שמשהו הוא בשחור לבן אין משמעו שהוא טוב. השימוש בדמותה בלי אף מילה וצילומיה המשובצים לאורך הפרק היו גאוניים, כולל כמובן נחיריה בתצלום תחתי והתצלום המפורסם שהשיגה בטעות – הפיוס בין טרוי ועאבד שחתם את מלחמת 2.5 הימים.

תגיות:
  • זו המלחמה השלישית בשלוש עונות, אני אישית כבר מאוד עייפה מהסדרה הזו. היא כבר מאוהבת בעצמה ברמות שגורמות לי לאנטגוניזם.
    למה לא יכלו לטפל במריבה של טרוי ועאבד ברגישות ובנחישות, בלי כל השטויות אלו מסביב? יש פרודיה מגניבה על תוכניות היסטוריה, אחלה, אבל אין שום אמירה אמיתית על מערכת היחסים ביניהם (מלבד שהיא חזקה מכדי להשבר). גם לי מאוד הפריע שהמריבה הזו באה יש מאין לפני פרק וחצי (בעידוד של ג'ון גודמן), ולא מהווה התפתחות אמיתית של מערכת היחסים שלהם.

  • Eyalhorovitz

    לצערי לא ראיתי את הפרק שקדם לזה, משום מה דווקא את פרק מספר 13 היה לי מזל רע להשיגו.
    אז מבחנתי הפרק הזה היה סטנד-אלון ולא איזה חלק מהתפתחות של מערכת יחסים. אני חושב שהוא היה פי אלף יותר מצחיק מכל הפרקי פיינטבול (אף פעם לא התחברתי אליהם, או לז'אנרים עליהם הם צוחקים).

    בסך הכל פרק מצחיק, פירס בתור איזה גיבור על (או רשע על אם תרצו) שעשוי מכריות הצחיק אותי מאוד, נראה לי שאחרי שג'ף הפך להולק זה רק מתבקש שיהיה פרק מחווה לכל סרטי הגיבורי על, כשעאבד בתפקיד באטמן כמובן. אני חושב שאחד הדברים המיוחדים בסדרה שהם עושים את הספיישלים האלה, לפעמים זה מאולץ לפעמים זה ענקי אבל זה תמיד שונה ומקורי. ולהיות סיטקום מקורי זאת מחמאה גדולה, לא יודע כמה יש כאלה כיום. ולא, אם הסדרה מצולמת עם מצלמה אחת לא הופך אותה אוטומטית לחדשנית.

  • איילון צפון

    אני מסכים עם איימס. היה מאוד מעייף וממש לא צחקתי. כאילו הרגיש שהם יותר מדי ניסו לעשות משהו אפי, אבל לא היה ממה- התוכן היה מאוד מוזנח וכשאין ממה לעשות פרק אפי, זה סתם יוצא מתאמץ..

    • רעות

      בדיוק. היה חכם, אבל חופר וכמעט שלא צחקתי בכלל.

  • תתש

    כנראה שאף אחד פה לא לא צפה מעולם במלחמת האזרחים של קן ברנס.

    • איילון צפון

      גם לא צפיתי ב"ארוחת הערב עם אנדרה" ו"אפולו 13", ועדיין נהניתי מהפרקים עליהם. הרעיון הוא לא לעשות פרק פארודיה על משהו ותו לא, אלא להשתמש במושא הפארודיה כדי להנפיק משהו טוב שעומד בפני עצמו.

      • Daniel Barros

        דווקא – היה חזק עשרות מונים מארוחת הערב עם אנדרה ואפולו 13.

        פרקי המחווה הטובים ביותר של הסידרה (למיטב זכרוני) הם פרק ה-D&D ופרק הסטופמושן (פרק ההאלווין של העונה הראשונה לא הרבה מאחוריהם), שניהם סובבים עלילתית סביב דמויות, ולא סביב המחווה שהפרק עושה (בדיוק כמו שאמרת) – זו הנוסחה המנצחת שקומיוניטי אוהבת לשכוח, ובפרקים שציינת היה הרבה יותר דגש על ה"איזה מגניבה המחווה שלנו" מאשר על התפתחות דמויות עלילתית (אפולו 13 בעיקר).

        הפרק הנוכחי, לעומת זאת, התחיל בכיוון של הנוסחה הזו, אבל הקשר העלילתי לא היה מספיק מוצק, והוא נאבד. מה שכן – הוא עדיין היה טוב יותר (ומצחיק יותר) מכמות נאה של מחוות שקומיוניטי עשתה, וממש לא הרגשתי 'עייפות' – בניגוד לעונה השניה, שבה כמעט כל פרק היה מאכזב, לא מצחיק, ומשעמם (כמו לראות סרט טלויזיה חסר משמעות, שאתה לא מרגיש כלום כלפי הדמויות).

        בקיצור: לא קומיוניטי במיטבה, אבל ממש לא מסכים עם ההצהרות שזה פרק גרוע או משעמם.

  • מיכאל גינזבורג

    ושום מילה על הסצינה אחרי כותרות הסיום? פשוט גדול!

  • Tally S

    איזו מילה יפה "גליעים"! לא ידעתי שיש שם עצם לפועל "התגלע"!

    • זה לא באמת קיים, עוד ניסיון שלי להמציא הטיות ומילים.

      • Tally S

        לא משנה, אימצתי, ומי שתהיה לו בעיה עם זה, ובכן… זב"שו.

        • מטרתי הושגה, אם כן!

© עידו ישעיהו