שופט, מושבעים, תליין

פורסם ע"י ‏מיכאל גינזבורג‏
בתאריך 05/03/2012 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "המתים המהלכים" 2.11

זהו זה. זה נגמר עבור דייל. שוכב לו שם בשדה, מתבוסס בדמו, בטנו מבותרת, חרחורי גסיסה עולים מפיו ויש לא מעט חזירי יבלות שמזדהים עם כאבו. הפעם אין מדובר פשוטו כמשמעו בחזירים אלא בקבוצה עצמה, הקבוצה השבורה, כפי שזיהה דייל והטיח האשמות קשות בחבורה על דה-הומניות העלולה לקרוס להם בפנים אם וכאשר יחליטו "להיפטר" מרנדל, האסיר הצעיר.

מעניין היה לראות את ריק סובל ונאבק קשות בין הרצון לכפות על עצמו השמת פיתרון סופי ובלתי מוסרי בעליל שירצה ויתיר את החבורה בתחושת קליימקס מרירה, לבין העקרונות העמידים שליוו את רוב החלטותיו כמנהיג הרשמי של כולם.

"הוא איום", גורסת אנדריאה בפני דייל ולצופה זה לפתע נדמה כי היא מתכוונת לשיין ולא לרנדל. האומנם? שיין, בניגוד לפרקים הקודמים בהם ניפץ שלל מוסכמות וסלילי דנ"א של חברה שזמנה עבר בטרם עת, מתון ושקט יחסית הפעם ונותן לקבוצה לומר את דברה, שלמרבה צערו של דייל מתכתב עם תפיסת העולם החדשה והקרה של שיין, הרומסת סיכוי ממשי לקיום חברה חדשה ומסוננת זומבים, כי כל שנותר כרגע הוא הישרדות והישרדות בלבד.

קרל, אוי קרל. גן העדן מבחינתו הוא פנטזיה רחוקה ומטופשת, ובגילו הרך למדי הוא נתון להשפעות האינטריגות והדינמיקות המתרחשות בין חברי הקבוצה ומובילות אותו להבנה ואמת אחת לפיה יש להרוג כל מי שיש שמץ ולו הקטן ביותר של ספק לגביו ולגבי נכונותו לשמר את ביטחון הקבוצה. הנטייה שלו לכיוון אחד מכווצת כמדי פרק את ליבו ופוערת רווח קטן עד מאוד בין מחשבותיו לפעולותיו, למרות ש-ריק ניסה להפציר בו קודם לחשוב ואז לדבר.

קצת מוזר שדריל מפקיר את מרכולותיו הדלות, אחרי שהחליט כי הוא מתרחק מעט מהחבורה ודואג לעצמו ולעצמו בלבד, ללא שמירת קשר עין עם תיקיו המכילים נשק. וכך, קרל מצליח בלי בעיות להוציא אקדח ולשוטט עם כובע הקאובוי שלו ברחבי היער שם הוא נתקל בזומבי חסר אונים שרגליו מחובקות ע"י חסדי אדמת העפר הבוצית לצד הנהר. ואיפה החסדים של קרל? לא נמצאים. מצטערים, תנסו שוב מחר. הרגע הקטן-גדול הזה, בין הזומבי לקרל מתווה אולי את עתידו מכאן והלאה וההשלכות נראות כבר בסוף הפרק.

אז מה יקרה עם רנדל? האם הקבוצה תתעשת עקב אירועי דייל – משנתו ומותו – ותחשוב על דרכים אחרות להתמודד עמו? ושיין? מתי הוא יתחיל להראות סימנים של הפיכה לזומבי (סכין מזוהמת דם זומבים בפרק שעבר הזכירה לי את הזיקה המתבקשת בין מכורים לסמים הנדבקים באיידס אחרי שהשתמשו במזרק נגוע)?

צריך לומר, הסדרה מנפיקה אימג'ים מצוינים ומעוצבים לעילא של הזומבים, הכוכבים האמיתיים של הסדרה, וזה אולי הדבר המרכזי שמשאיר את מרבית הצופים נאמנים לה. אני מקווה שיבוא שינוי דרסטי בדיאלוגים ובהיגיון הפנימי בצמד פרקי הסיום.

© עידו ישעיהו