אימפרסיוניסטים מודרניים

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 24/03/2012 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "קומיוניטי" 3.12

לקח לי רגע להבין למה החברים כל כך שמחים לראות זה את זה ומברכים אחד את השני לשנה טובה, עד שקלטתי שהפרק אמור היה להיות משודר אחרי חופשת החגים, מתישהו בינואר. הפרק הקודם הציג לנו אותם כבר אחרי הברכות-לשלום הללו, כך שהחליפו בין הפרקים, וטוב עשו. הפרק הזה היה אקסצנטרי ולא ידידותי לצופים חדשים. מצחיק יותר, אבל גם מוזר.

מה שהיה נחמד זה שהכל התדרדר בהדרגה, במיוחד אצל ג'ף. כשהוא נכנס אל חדר הלימוד בטיזר והתייחס אל השחצנות-שגם-לה-יש-שחצנות החדשה שלו הייתה מאוד משעשעת. בריטה עם ה"הלו?" כשגילתה שהוא הלך לפסיכולוגית אחרת, וה"הלו" המחויך שלו בתגובה. זה עוד נראה נורמלי מאוד גם מאוחר יותר כאשר הודה לליאונרד באדיבות לא אופיינית על המחמאה ועל תרומתו למדינה, אבל רגע אחרי כן הגיע הדיקן והתמוטט לנוכח שדה הכוח היהיר שלו – אפילו הצל שלו! – והכל כמובן התחרפן כליל במסיבת בר המצווה, אחרי הרבה יותר מדי מחמאות מצד נשים עוגבות בגיל העמידה.

http://i40.tinypic.com/24muq8k.jpgאהבתי את חיקוי פרנץ' סטיוארט על ידי פרנץ' סטיוארט, שלא הייתי בטוח שזה באמת הוא עד שווידאתי אחרי הצפייה. מגניב לחלוטין מצדו לספק כאלה בדיחות חדות על עצמו (- "בשלב מסוים, אם אתה חכם, אתה עובר לניהול לפני שמכרה הזהב שקרוי 'פרנץ' סטיוארט' מתייבש". – "אה, פרנץ' סטיוארט!"). גם יתר החיקויים, כלומר החיקויים האמיתיים, היו מצוינים. הכי הצחיקה אותי הערת שתי הגרסאות של מייקל ג'קסון, "זה מאוד נדיר", והחיקוי לאופרה היה מדויק מאוד, אבל שועשעתי במיוחד ולאורך זמן מהבדיחה על ראיין סיקרסט. כבר היו בעבר אזכורים ב"קומיוניטי" לדימיון בין ג'ואל מקהייל לסיקרסט, אבל מי שלא צופה ב"מרק הוליוודי" – שם השניים חולקים את אותה אכסנייה, רשת E! – לא מכיר כנראה את עומק האובססיה של הדאחקות על סיקרסט מצד מקהייל. שנים שהוא עושה את זה בכל הזדמנות אפשרית, והנה כולם (בערך) יובאו לכאן והונצחו לטובת המעמד. עונג גדול. ואם כל הסלבריטיז האלה לא הספיקו, הדי ג'יי בדמותו של הדיקן היה הדובדבן שבקצפת.

אבל כמובן שהסיפור המהותי יותר היה זה של עאבד, ששוב מאבד את זה. רגע של חפירה קלה, חוששני: בהקשר הזה אהבתי את שם הפרק, "אימפרסיוניסטים מודרניים". על פניו אין פה שום קשר לאימפרסיוניסטים (מעבר לדימיון אטימולוגי מסוים בין Impression ל- impersonation, מעניין אם גם זה מכוון), אבל כזרם אמנותי שדגל ב – כהגדרתו הקולעת של מילון בבילון – "התרשמות אישית במקום תיאור מדויק של המציאות", ניכר קשר רעיוני הדוק לעאבד בפרט ול"קומיוניטי" בכלל. טרוי לא רצה שהחברים יירתמו לעזור לעאבד באופן שבו ביקשו לעשות, כלומר לגרום לו להתמודד עם מעשיו, אלא בדרך שלא תפגום בחוויה שלו. אבל החברים צדקו, כפי שטרוי הבין כאשר חזר לדירה. בלי להטיח את המציאות בפניו של עאבד, זה לא ייפתר.

שוב מעניין להסתכל על העניין הזה בהקבלה שבה עאבד = "קומיוניטי", מה שבעליל מכוון, כפי שאמר עאבד לעצמו בדרימטוריום: "זה ממש מטורף. ולא נגיש ואולי אפל מדי". כל הדמויות בסדרה הזו מוזרות או משובשות בדרך כזו או אחרת, אבל יחסית לעאבד הן מהוות משקל נגד מציאותי כנגד הבריחה התמידית שלו אל תרבות הפופ. בפרק הזה התברר לנו שאפילו טרוי, השותף הקבוע שלו לשטויות ולדרימטוריום, משאיר רגל אחת על קרקע המציאות, אבל התגלמות כזו חורה לעאבד. למרות שהוא לא רוצה לאבד את טרוי כחבר, הוא נסוג ממנו לאלתר אחרי הביקורת שלו עליו. מעדיף לשחק לבד, אפילו נמנע מלחיצת היד הקבועה שלהם אלא מיד מסתובב והולך, וכאשר הוא בתוך הדרימטוריום הוא מתנחם בעצמו המרושע, פתח לעוד הסתבכות פסיכולוגית רגשית בלתי נשלטת מעדות פרק הכריסמס הקודם.

המשך יבוא, וזה נראה שווה ולו כדי לראות נתח מהותי יותר מעאבד המרושע. קול קול קול. הוט הוט הוט [1].

[1] מתישהו בפרומו של חם?

תגיות:
  • Eyalhorovitz

    ביקורת כזאת ארוכה ואף מילה על צ'אנג?
    או על הבמאי הנוראי שכבר מקלקל את הסדרה מאז שהיא חזרה,מה זה כל ההומור הזה של הבועות דיבור ותמונות מפגרות, אפילו ב-CBS היו מתייגים את זה כמביך.

    אני אישית ממש מתלהב לראות איך הסדרה ממשיכה (בתקווה שיחזרו לבמאים הוקדמים). יש פה מהלך חדש לסדרה בעונה הזאת וזה התכנון קדימה. הופעת עאבד הרשע, עלייתו של צ'אנג והמנהל של הבית ספר לתיקון מזגנים או מה שזה לא היה. כל אלה תוכננו מראש ומעניין יהיה לראות אם הם גם משתלבים ביחד, בכל מקרה זה נשמע כמו כל כך הרבה פוטנציאל קומי טהור.

    • מן הסתם זו לא בחירה של הבמאי אלא הופיע כבר בשלב התסריט. לי זה ממש לא הפריע.

      באשר לתכנון קדימה – הוא היה נוכח גם בעונות קודמות, ראה התפתחותו של פירס כמרשע של הקבוצה בעונה הקודמת, או הסיפור עם אביו של ג'ף שהתקדם בהדרגה. ההבדל הוא שהפעם הם צילמו חצי עונה בוואקום בלי פידבק מהקהל, ומאז שובה משודרים פרקי "קומיוניטי" אחרי שצילומי כל העונה הסתיימו. זה אומר שלא תהיה התייחסות לפידבקים של הצופים, כאלה שבעבר התרעמו על בריטה או פירס ובסופו של דבר אכן זכו למענה בסדרה.

  • גיא

    אני בכלל הייתי בטוח שעאבד הוא הלי בארי עד שאמרו לנו שהוא ג'יימי…

  • Eyalhorovitz

    הסיפור עם אבא של ג'ף או הרשעות של פירס זה חלק מאפיון הדמויות. היו פרקים שפשוט נתנו ביטוי למאפיינים האלה של הדמויות. אבל לא היה מצב של עלילה שמתפרשת על כמה פרקים עם התפתחות הדרגתית, כמו שעכשיו יש כבר לפחות 3. אותי מעניין לראות את הפרק שבו צ'אנג לדוגמה הופך להיות הדיקטטור של גרינדייל (או צ'אנגדייל, יש לי הרגשה שהוא ישנה ככה את השם…)

  • ocean

    המהלך של הדיקן היה צפוי מראש, ראיתי את זה מגיע בשניה שהוא התחיל לצעוד מסוף מסדרון לעברו של ג'ף, אבל הביצוע… הו הביצוע. אין כמו ג'ים ראש שידע לנצל בקושי דקה של נוכחות כדי להשאיר כזה חותם.

    גם אותי הצחיק מאד שהכניסו את אובססיית ראיין סיקרסט של ג'ואל מקהייל לתסריט של קומיוניטי (אה לה מאט דיימון של ג'ימי קימל), ועוד יותר הצחיק כשהאגו של ג'ף תמיד התחרפן ספציפית למשמע שמו של סיקרסט (הכעור, העבש וזה שהיה מת לדמות ולו במעט למקהייל).

    ולי לא היה ספק שמדובר בפרנצ' סטיוארט המקורי שמריץ דאחקות על עצמו. יש לי רדאר מדויק לשחקנים שתיעבתי מאז ומעולם.

    טוב, מי מסדר לי את אחד מפרסי הבר-מצווה המוזהבים האלה?

  • האמת היא שאני עדיין לא לגמרי בטוחה איך הרגשתי לגבי הפרק. אולי אני צריכה לצפות בו שוב, מתישהו. הוא לא היה רע, כן? הוא היה פרק בסדר גמור, עם כמה התפתחויות יפות של הדמויות, והיו בו כמה קטעים שהיו פשוט מצוינים (אכן, כמו שאושן ציינה, הקטע עם תגובת הדיקן למשקפי השמש של ג'ף היה פשוט מופלא. אשכרה צחקתי בקול רם). אבל היה לי קצת קשה עם הרמזים מבשרי-הרעות לעתיד בסוף (קשה פשוט ברמה הרגשית האישית; אני נורא אוהבת את טרוי ועאבד ועצוב לי לראות את הקרע ביניהם). אז אין לי ממש תגובה מסודרת.
    אז אני כותבת כאן בעיקר לצורך הקטנוניות הרגילה שלי…
    בוודאי שה-impressionists בשם הפרק מתייחס לחיקויים, ולא צריך אפילו לנסות להתאמץ עם הדמיון ל-impersonation – באנגלית אפשר בהחלט להשתמש במלה impression במובן של חיקוי. ר' למשל את התוצאות שמעלה חיפוש גוגל של הצירוף "impression of * was spot on":
    https://www.google.com/search?hl=en&site&source=hp&q=%22impression+of+*+was+spot+on%22
    (אני מקווה שהלינק יעבוד – אם לא, תחפשו לבד.)

  • אלון

    פרק ענק!
    אני לא בטוח שהחליפו בין הפרק הזה ל פרק 11, בגלל שבפרק 11 אין סימן לכל הקטע הזה עם עאבד עם האפל והוא נראה בסדר עם טרוי. וואו הסדרה הזאת מציבה דמויות מורכבות! אפילו יחסית לסדרה דרמה הם יוחשבו כמורכבות שלא לדבר בכלל על סיטקום.
    הקטע עם מובי והדיקן היה באמת הטופ!

  • רעות

    באמת פרק טוב. והאיזכור למובי היה אף הוא מתבקש, אפילו יותר מהירידות על סיקרסט. ג'ים ראש התייחס לא פעם בטוויטר לדמיון שלו למובי, ונראה שהוא די אובססיבי בעניין.

    וגם, כי מישהו צריך לציין את זה:
    אני מברכת על כל פרק שנותן לנו את מקהייל בלי חולצה.

  • רעות

    טוב, ציפיתי לקצת יותר שנינות. חילופי הדברים בטוויטר:

    סיקרסט:

    If last night's community, by some strange mishap in the space time continuum, makes me tall like @joelmchale, I'm all for it.

    מקהייל:

    Deal @RyanSeacrest. If this space-time continuum anomoly happens I'll trade you my height for your hair & moolah.

  • MooTzk

    פרק מצוין! האגו של ג'ף, החיקויים, פרנץ' סטיוארט (גם אני לא הייתי בטוח אם זה באמת הוא) – הכל עבד מצוין. ולמרות (ואולי בגלל) שהחברות של טרוי ועאבד היא הלב של הסדרה, אני סקרן לראות לאיזה כיוון עלילת עאבד-האפל תתפתח – בתקווה למקום שעדיין מצליח לשמור על קשר לקרקע כמו בפרק הזה ולא תרגיל אובר-מטא סטייל עונה 2.

    בכל מקרה נהניתי מאוד, וגם אני חייב לציין את התגובה ההיסטרית של ג'ים ראש – ללא ספק השחקן האהוב עליי בסדרה כרגע. אפילו מצ'אנג הוא מוציא קטעים לא רעים.

  • מיכאל גינזבורג

    מי זה פרנץ' סטיוארט בכלל?

    שמחתי להדביק סוף כל סוף את הסדרה ומצד שני, עצוב שאין פרקים להשלים
    ומחכה כעת עם כולם…

    תענוג איך שהסדרה נעה בין הקליל והמבדח לאפל והלא נגיש, כפי שעבד הציג בסיום.
    ההומור שלה מורכב מסדרה עצומה של הישענות על המוכר לנו, בתוסף החדש של ריענון
    המערכות ושינוי נחוץ ומבריק של המדיום, פאזה פוסט פוסט-מודרנית.

    באמת אין תחושה שהפרקים הוחלפו. רוב הזמן, הדמויות עסוקות בלהיות מוזרות,
    דורשות מעצמן שייכות חברתית אך בפועל לכודות בעולמן הפרטי.

    הסינכרון והסימביוזה הגאונית בין חברי הקבוצה למעשה מגדירה מחדש את הפסיכוזה
    הקיימת בכל סיטקום אפשרי, לרוב היא לא צפה אבל קומיוניטי נהנית להציף הכל,
    לדבר על זה.

    • פרנץ' סטיוארט מפורסם בעיקר (בשבילי בכל אופן, אם כי אני קצת בורה בתרבות פופולרית) בתפקיד הארי ב-Third Rock from the Sun, ששכחתי כרגע את שמה העברי.

      • רעות

        מפגשים מהסוג האישי.

© עידו ישעיהו