הסוס עשה את שלו

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 04/02/2012 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

אני לא זוכר המון מ"דדווד", הסדרה הקודמת של דיוויד מילץ' (הרשו לי להתעלם מ"ג'ון מסינסינטי"). אני זוכר תחושות שלי ורגעים מסוימים, אבל לא ממש עלילות. אני גם לא זוכר את הפרק הראשון ומה בדיוק חשבתי עליו, אבל למרבה המזל (?) מחשבותיי הטלוויזיוניים בעשור האחרון מתועדים ברובם. זה מה שכתבתי על הפרק הראשון של "דדווד", ובאופן מעניין ישנם מקבילות לצפייה שלי בפרק הראשון של "Luck", הסדרה החדשה של מילץ' יחד עם מייקל מאן. למשל: "לפני הצפייה עוד שמעתי הסתייגויות מהפרק הראשון, ומה שיש לי להגיד זה שאם זה נעשה טוב יותר (לא שאני בונה ציפיות), הרי שלפנינו סדרה משובחת באופן יוצא דופן". וגם: "מסקרן אותי מאוד לראות לאן כל זה יתפתח".

הפרק הראשון של "לאק" היה מעין מפגן של דברים שאני מאוד אוהב בטלוויזיה; תיאור מהודק, מהוקצע ולא מתחנף של עולם שזר לי, במקרה הזה מירוצי הסוסים. המאמנים, הרוכבים, המהמרים, השחיתות, המושחתים ואפילו הסוסים עצמם. המון דמויות ושמות להכיר, המון תיחומים ומסגרות שונות במסגרת העולם, אבל הפרק עשה עבודה מעולה בשרטוט ובמיפוי שלהם. כל זה היה מעניין בפני עצמו, והתפישה שלי לאורך הצפייה בחלקו הראשון של הפרק הייתה שכמו הרבה פעמים אצל HBO, הפרק הראשון הוא רק הצעד הראשון, פתח הצצה יותר מאשר פיילוט פר סה, בלי רגעי וואו או סטירה מצלצלת לפנים. עד מהרה גיליתי שטעיתי מרות, באופן שאתייחס אליו בהמשך עם אזהרת ספוילר הולמת, אבל מה שאהבתי – אם בכלל אפשר להשתמש במושג הזה – בעניין הזה הוא שגם הוא נראה כשגרה בעולם הזר הזה.

דסטין הופמן כאייס ברנשטיין לא נוכח יותר מדי בפרק הראשון, וגם לא ניק נולטי, אבל שניהם הותירו חותם גם בזמן המסך המוגבל שקיבלו. במיוחד נולטי, שדמותו כוולטר סמית', בעליו הישיש של סוס מירוצים מבטיח, הייתה חידתית ומעניינת. גם דניס פארינה בלט מאוד לטובה כגאס דימיטריו, באופן שבו זגזג בין היותו האיש נאמן של אייס שנועד להוות בובה על חוטים, קלולס בענייני המירוצים, לבין הקשיחות הסופרנוסית (למעשה, ברגע מסוים הוא הזכיר לי את פולי) שהפגין כאשר היה בה צורך, ובין הרגע שהיה הוא עצמו, מחייך כשהסוס אוכל את הגזר מידו.

הפרק הצליח לספק מבט פנורמי ועשיר על עולם מפוקפק מיסודו.

מכאן והלאה ספוילר לפרק:

הדבר הזכור ורב העוצמה ביותר בפרק היה כמובן רגלה הנשברת של הסוסה במהלך המירוץ. סצינה מרעישה וקשה לצפייה שטרחה להראות לנו את האירוע על מלוא חומרתו, בלי לקמץ בגרפיות, וזה היה טראגי וכל כך, כל כך, עצוב. הדמעות חנקו את גרוני ברגעים שאחרי כן, עת הסוסה קורסת וליאון הרוכב הטירון חומל עליה, מנחם אותה, לוחש לה שתכף זה נגמר בזמן שהיא מקבלת זריקה שמקצרת את סבלה, מחישה את מותה. לאחר מכן הטירון ההלום מבקש את עצתו של רוני הרוכב הוותיק, האלכוהוליסט, שאומר לו שעל אף כל ניסיונו מעולם לא התרגל לכך ומייעץ לו לשתות משהו שיקהה את הזיכרון.

מכאן אנחנו מבינים באבחה חלק מהותי בפגמיו של רוני השיכור, אילו אלמנטים לקחו חלק באיש שהוא היום. יותר מכך, אנחנו מבינים עד כמה נוראי הוא העולם הזה, שסוסים משמשים בו כלי משחק לשם בידור זול – או אפילו יקר, בשווי של 2.7 מיליון דולר – שעם כל האהבה שמפגינים כלפיהם המאמנים והרוכבים והווטרינרים, מדובר בניצול אומלל ורע לב של בהמות חסרות אונים. בשעה שהסוסה שבורת הרגל טופלה על המסלול, המהמרים חישבו את זכיותיהם, אדישים לכאב של המסכנה. נזק היקפי.

אם אתם מגיבים עם ספוילרים, נא עשו זאת עם אזהרה בולטת לפני כן.

  • avihai1012

    אז אתה ממליץ לצפות בה ?

  • miss bojarsky

    אני קצת השתעממתי מהפרק הזה. אבל אולי זה בגלל שעשיתי את הטעות של להתעמל מולו. זו בהחלט לא סדרה להתעמלות. אני אתן עוד קצת הזדמנות לאור הקאסט המרשים והסוף של הפרק, שהיה מעניין יותר.

  • Saturn

    רוב הפרק היה עמוס בעגה שעברה לי מעל הראש ובלי יותר מדי הבנה מה האנגל של כל אחת מהדמויות. גם הפריוויו שהיה בסוף הפרק למה שהולך לקרות במהלך העונה לא ריגש אותי יותר מדי חרף הפסקול שניסה ליצור מתח.

    בכלל, הסדרה נראת לי כמו סערה בכוס תה. צידו האפל של איזה תחום איזוטרי שלצופה הממוצע אין מושג בו. עם כל הכבוד לרבדים ולתככים שמסתמן שהסדרה תכיל, עדיין מדובר בנושא חסר ברק עבורי שאני מתקשה להאמין שיצליח להושיב אותי מול המרקע.

  • עוד לא צפיתי בסדרה, ואני בספק אם אני אגיע אליה בקרוב – יש לי המון סדרות לראות ומעט מאוד זמן לראות אותן. ובכל זאת, נראה לי שהסדרה הזו היא קו פרשת המים בכל הנוגע למעבר של שחקני קולנוע לטלוויזיה. הרבה שחקנים מפורסמים הרשו לעצמם בשנים האחרונות לעשות את המעבר הזה. אבל לא כל יום עובר לטלוויזיה מועמד לגיטימי לתואר שחקן הקולנוע הגדול אי פעם.

    • רעות

      אהבתי את האופן שבו סיימת את התגובה שלך ואני מסכימה. שחקן הקולנוע הגדול אי פעם. לאק בשבילי היא נקודה קצת כואבת, כי לה חיכיתי שנה, אבל למעבר של דסטין הופמן לטלוויזיה חיכיתי כל החיים. הפיילוט היה טוב ודסטין היה אדיר, אבל החלטתי שלא להמשיך לצפות בשלב הזה, כי קשה לי לקבל את השימוש הנצלני של הסדרה בסוסים. נכון שהמסר על העולם האכזרי הזה עובר, אבל הסדרה משתמשת בצורה די מכוערת בסוסי מרוצים ובסוסי פעלולים (מושג מגעיל כשלעצמו) בכדי להעביר אותו, וזה לא עושה את זה בסדר. אסתפק בשידורים חוזרים של "לכשכש בכלב" ו"טוטסי". ואמשיך לחכות. אולי אחרי "6 עונות וסרט" של לאק, דסטין ייבחר בפרוייקט טלוויזיוני אחר.

  • אני מרגיש שעכשיו אני בדילמה מוסרית. מצד אחד אני מכנה את מירוצי הסוסים ניצול אומלל ורע לב של בהמות חסרות אונים, ומנגד אני מגלה שבמהלך הפקת העונה שני סוסים שברו את רגליהם במהלך סצינות מירוץ, והווטרינרים על הסט נאלצו להרדים אותם ולסיים את חייהם.

    ספוילרים לפרק הראשון בכתבה.
    http://www.observer.com/2012/02/breaking-hbo-responds-to-racing-show-luck%E2%80%99s-real-life-horse-fatalities/

© עידו ישעיהו