ספוילר "בוס" 1.01
האזינו השמיים ואדברה
שם פרק הולם לסיפתח של "בוס". לא רק בגלל שזה הדבר ששאג ראש העיר קיין כלפי חבר המועצה מאטה בסצינה הזכורה ביותר בפרק בשעה שהוא לופת את אוזנו, ולא רק בגלל האוזניים באריזת מתנה, אלא כי כיאה לפרק העוסק בפוליטיקה ודיפלומטיה, הוא כלל ה-מ-ו-ן נאומים. יותר מדי. החל בנאום ממשי מול קהל שבא לשם כך, עבור בנאום על הגג על האופן שבו שיקגו הייתה פעם (היעלמות גורדי השחקים הייתה יפהפיה), חלוף בנאום של מאטה כלפי מוקו על מגרש הגולף בכל הנוגע לבולטות הנוצצת של המהגרים (זה ממש לא נכון ליהודים, למרות שנמנו שם – ההיסטוריה לימדה אותם להוריד פרופיל) וכלה בעוד איזה נאום של קיין, הפעם בפני ציבור לטיני (ויש מצב שפספסתי משהו).
אני מניח שהנאומים האלה יפחתו בפרקים הבאים, שזהו סימפטום של פיילוט שמנסה לדחוף כמה שיותר מידע ועוד טורח לומר לנו בכותרתו לכרות אוזן – הייתי חייב – אולי כדי לרמוז שכל המלל הזה יש לו משמעות. אבל מה שהיה מעניין בפרק הראשון הוא בעיקר כל היתר. את הסיפור על הפוליטיקאי החולה במחלה קשה ומסתיר את דבר קיומה מהסובבים כבר ראינו בסדרה פוליטית אחרת, "הבית הלבן" בעונתה השלישית, אבל מאחר שתמיד סברתי ששם זה נעשה גרוע ונגמר בקול ענות חלושה, אני רואה ב"בוס" אפשרות לתיקון באגף הזה.
הפרק הראשון יצא מגדרו כדי להציג את טום קיין – אמנם לא נשיא ארה"ב אבל עדיין פוליטיקאי שזקוק גם לקולותיהם של האנשים הטיפשים – כאדם חזק וכוחני, ולפעמים זה נעשה בהגזמה על גבול הגרוטסקה. דווקא בשל כך האופן שבו קיין יתמודד עם מחלה כזו שתפגע במלכותו ובשליטה שלו עשויה להיות מרתקת. גם יחסיו עם בתו ואשתו המנוכרות, כל אחת מהן בנפרד ובדרכה היא, עשויים להיות מעניינים לאור המחלה הזו. כרגע הוא מסתמן כאדם מאוד בודד, ומחלתו מבודדת אותו עוד יותר. בשלב הזה הוא מתרה בעוזרת שלו זה שמונה שנים שלא לשאול אותו שוב איך הוא מרגיש, אבל הוא ודאי עוד יזדקק לאנושיות נורמלית מסביבו. זה ללא ספק מצרך שחסר לו ולסדרה, והקטע הזה עם קיטי היה מאוד גס ושקוף.
כמעט מיותר לציין שמשחקו של קלסי גרמר היה אדיר ושהוא בדיוק האדם המתאים לגלם את הדמות הזו. בניגוד לו, מרטין דונובן – שאני בדרך כלל מאוד אוהב – היה משעמם עד נמנום. האופן שבו דיבר כמעט הכריע את עיניי. אני מבין שזה נועד להראות כיצד פקיד אפרורי ומשעמם שכמותו, על פניו, הוא בפועל יד ימינו האכזרי של ראש העיר האכזרי, זה שמייעץ לו להזהיר את הרופאה – אבל בחייאת, הפח קצת חיים בחליפה, חבוב. גם ככה גרמר מלא את כל הכריזמה ומאפיל על כל מי שמולו, אבל זה לא אומר שצריך לעשות לו חיים קלים.
