המשפט של לזלי נופ

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 03/12/2011 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "מחלקת גנים ונוף" 4.09

פתאום הבנתי: אני מאוהב. לאורך הדקות הראשונות של הפרק צחקקתי כנערה פותה, מאוחר יותר דמעתי בהתרגשות – אני לא מצליח לשלוט בעצמי עם "מחלקת גנים ונוף", וגם לא ממש רוצה. הלאה הפאסון!

הפרק הזה העלה על נס את האהבה בין בן ללזלי ואת הקרבן שהם נאלצים להקריב לשם כך. בן כבר קיבל את שלו והתפטר. לזלי אמנם התנסתה בחוויה לא נעימה עם המשפט, אבל ייתכן שהרע מכל עוד לפניה, כי היא עתידה להתעמת עם הנושא עקב הקמפיין הפוליטי שלה. אבל בינתיים, למרות המר הזה בצדדים, המרכז כולו מתוק בדיוק במידה הנכונה. גם בין לזלי ובן וגם בהירתמות של החברים בשבילה, כפי שכבר עשו לא מזמן. למעשה, הפרק הזה חולק לא מעט קווים מקבילים עם "נולדה וגדלה", גם שם עמדה לזלי למשפט. לא רשמי אמנם, אבל עדיין רחוק מלהיות נעים, כשכולם האשימו אותה ששיקרה בספרה באשר למקום הולדתה. כפי שהיה שם, עת התלהבתי כתמיד מהההשקעה בציורי הקיר ההיסטוריים של העיירה, אף הפעם ראינו נתח חדש ונכבד מהם. ציור המפלצת ותגובתו הראשונית של בן כלפיו היו מוצלחים במיוחד.

נראה שהקשיים של בן ולזלי קירבו אותם מאוד אחד אל השני, עם פרק עתיר הצהרות ומחוות אהבה שקשה לעמוד בפניהן. לא בכדי זה היה פרק שכה קל להתאהב בו ובסדרה, כשכולו מעלה על נס את הרומנטיקה ומצליח לעשות זאת בלי ליפול לדביקות אפילו קצת. כל כך לא מובן מאליו. ההימנעות מקיטש נעשתה באופן מחוכם ביותר על ידי הקראת הפרוטוקולים. על פניהם מדובר באנדרטה ליובש בירוקרטי מהמעלה הראשונה, ועוד כשאת'ל ביברס קוראת אותם, אבל כשבאמצעותם נאמרים כל דברי היופי והחיבוב נוצר איזון נפלא שאין אלא ליפול בקסמיו.

אפילו שהיה ברור מיהו אותו עד שיפיל את לזלי, השימוע הזה שמר על חיוניותו כי שימש גם כמעין סיכום ביניים ממצה לסדרה; הן לקט מסוים לדברים שהתרחשו בעבר והן טעימה קטנה ומעולה מכל דמות. אפריל שמנצלת את המצב להופעה דרמטית, אנדי האבוד שקורא "אובג'קשן" – זהו בית משפט, מישהו חייב לומר "אובג'קשן" – רון שמסרב בתוקף לגלות את פרטיו האישיים, ג'רי זניח כתמיד ששמו בעצם גרי וכיו"ב. אפילו תמי 2 הגיעה לרגע קטן מדי, אבל הקדימון שסיפק לכך רון, שכבר הריח את צחנת הגופרית מבעוד מועד, כיפר על כך די הצורך.

מה יהיה עכשיו עם בן? "גנים ונוף" נאבקה בעבר עם דמותה של אן כמישהי חיצונית, ולכן בסופו של דבר מצאה לה שם משרה (אם כי מוכרחים להודות שהסדרה עדיין נאבקת איתה). גם במקרה של טום גיחתו החוצה הייתה זמנית, אבל כאן נראה שהיוצרים מאתגרים את עצמם וסוגרים את הדלת על בן. זה משרת את העלילה כרגע, כמובן, אבל עלול להיות מעט מאולץ כשינסו למצוא לו סיבות להיות שם. אבל בסדר, אני כל הזמן חושש מדברים כאלה ולבסוף מתבדה בהנאה צרופה. בן עדיין גר עם אנדי ואפריל, הוא עדיין (כלומר שוב) בן זוגה של לזלי – יש מספיק קישורים שישאירו אותו בסביבה.

  • ocean

    הפרוטוקולים היו אדירים, במיוחד תמלול שיחתם של בן וכריס.

    ומה אתם יודעים מסתבר שאכן מייצרים עכשיו בובה של ליטל סבסטיאן כמו זו שבן ביקש לייצר במיוחד עבור לסלי. בפעם האחרונה שבדקתי היא עלתה 20$.

  • סדרה מושלמת.

    הבעיה היחידה היא שבן כל כך נהדר, שאני מתחילה לחוש טינה קלה כלפי לזלי.

  • MooTzk

    כל מה שטוב בסדרה הבאמת בלתי רגילה הזאת התגלם באופן מושלם בפרק הזה.
    כל הדמויות הנפלאות וההזויות שהופכות את פאוני לעיירה חיה ונושמת, ומצד שני פאוני עצמה, כפי שאנו נחשפים אליה מציורי הקיר, החוקים ההיסטוריים ושאר קטעי הפולקלור ההיסטריים לאורך הסדרה. בלי הקולקטיב הפסיכי הזה של אנשים פאוני לא הייתה אותו דבר, ובלי פאוני הם כולם היו מרגישים כמו עוד אוסף של דמויות משניות מוזרות שיש באלף ואחת סדרות. ביחד אוסף הדמויות הופך להיות קהילה ופאוני הופכת למקום חי ונושם של ממש.

    בתוך העיירה והקהילה הזאת, שמעשירות כל פרק והן מהוות חלק גדול מהסיבה שאמרתי בשבוע שעבר ש-"גם הפרקים הבינוניים יותר מרגישים לי טובים", יש את החבורה המרכזית – אנסמבל יוצא מן הכלל של דמויות ושחקנים, עשרה (כולל דונה וג'רי) אנשים שכמעט לכל אחד מהם יש כימיה אדירה עם האחרים. הזוגות הרומנטיים מעולים, כל אחד בדרכם (ומי חשב על אנדי ואפריל בהתחלה? הברקה מטורפת). טום ודונה, כריס ובן, רון עם כולם (ובמיוחד עם אפריל), בן עם אפריל ואנדי – בכל פעם שהסדרה מציגה שילוב חדש שלא ראינו, השילוב הזה נראה כל כך טוב וטבעי שלא נשאר אלא להצטער שהפרקים לא ארוכים יותר ואפשר לראות עוד מכולם ביחד.

    מעל הכל, לדעתי, עומדת האהבה האמיתית של היוצרים והכותבים כלפי הדמויות והמקום שהם יצרו. פארקס היא סדרת feelgood. כשרון יוצא למסע הרס עצמי או אפריל נפגעת מאנדי, בסופו של דבר יהיה להם טוב. כשלזלי או ג'רי מובכים, זה תמיד עם חיוך. מייקל שור וחבריו באמת אוהבים את כל מי שעובד במחלקת גנים ונוף, והאמנות שלהם היא לקחת את הטוב-לב הקצת נאיבי ומאוד סיטוקמי-מיושן כזה ולגרום לו לעבוד עם 0% קיטש.

    בפרק הזה, כאמור, שהיה עוד אחד בשרשרת ארוכה של קלאסיקות מיידיות, כל אחד משלושת המאפיינים האלה זרחו ממש. האישה על הקרחון, איש המפלצת, את'ל – זו בדיוק הסיבה שאנחנו אוהבים את פאוני, וזה היווה רקע מושלם לבצע עליו את המשפט. המשפט עצמו נתן לכל הדמויות רגעים קצרים שפשוט תימצתו בעיניי באופן מאוד יפה למה אני אוהב אותן כל כך: כריס, אחת הדמויות הקומיות היותר מרעננות של הזמן האחרון, בכנות לא רוצה לפגוע בלזלי ובן אבל חייב לעצמו לחקור את ההתנהגות של שניהם. רון, עדיין מזועזע מהגילוי על גוגל ארת', מתעקש לחיות את אורח החיים הייחודי שלו ולא נתפס כהזוי או דביל אפילו לשניה (בניגוד נניח, לדווייט וחוות שרוט שלו). אפריל, שמתחת להומור היבש והשנאה היוקדת כלפי כל מה שזז מתגלה כבחורה שפשוט ממש אוהבת לעשות שטויות כיפיות. אנדי, שהופך את תפקיד ה-"דביל טוב הלב" להרבה יותר טוב ומעורר סימפטיה ממה שחשבתי שהוא יכול בכלל להיות (ברצינות, זה מסוג הארכיטיפים הקומיים שלא ידעתי למה הם קיימים בכלל). גם טום, דונה, ג'רי ואן, כולם קיבלו רגעים טובים – אבל מעל כולם זרחו לזלי ובן, הזוג הכי מקסים בטלוויזיה היום. הטיפול בהם לאורך כל הדרך היה לא פחות ממופתי. הכימיה ביניהם נהדרת. זו בדיוק האהבה לדמויות שפארקס כל כך מתאפיינת בה.

    נכון שאולי עכשיו כשלבן לא יהיה תפקיד בעירייה זה יכול להיות קצת מסובך, אבל אני אופטימי. איך אפשר שלא להיות עם הסדרה הזאת?

© עידו ישעיהו