זוהי הדרך שבה העולם נגמר

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 19/12/2011 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר דקסטר 6.12

"Is this just… horribly wrong?"
(דברה)

התשובה היא כן, דברה. התשובה היא כן בכל היבט אפשרי.

אלוהים, בכל שש שנותיה קפצה "דקסטר" מעל עשרות כרישים במימי התכלת של מיאמי, אבל עניין כמו הגילוי של דב בנוגע לאהבתה כלפי דקסטר הוא אחד הדברים האיומים שחזו בהם עיניי בטלוויזיה בשנה האחרונה, וללא ספק תחתית החבית של "דקסטר". עד שכבר היה לכותבים סיפור טוב איתה, הפשפוש העצמי הזה עם הפסיכולוגית, ניתן לסמוך עליהם שיפיקו ממנו את הדבר הגרוע ביותר האפשרי. לזה הפכה "דקסטר".

ולמה זה בכלל נעשה? כי קשר בין אחים אינו מספיק חזק כדי לסבך את חייה של דב כאשר תראה את דקס רוצח אדם? אני באמת מנסה להבין. מה לעזאזל עמד בבסיס הרעיון הזה, ולמה אף אחד בשום שלב של ההפקה, עוד בישיבת הכותבים, לא הרג אותו באופן מיידי? איך זה עבר כל כך הרבה שלבים ובכל זאת התגלגל במעופשותו אל המסך?

בין אם אצפה בעונה הבאה או לאו, אני ממש, ממש, ממש רוצה להאמין שהלהב שהחדיר דקסטר בחזהו של טראוויס אל מול עיניה של דברה, ינטרל את המשך העיסוק ב"מאוהבותה" – בעחס – כלפיו בעונה הבאה. אני מקווה לטובת הסדרה שהזעזוע שחוותה דברה יעשה לה ריסט בראש. "זוהי הדרך שבה העולם נגמר", אמר דקסטר לטראוויס רגע לפני הנעיצה, ולפני הגיים-צ'יינגר שהיה צריך לקרות מזמן, ואם לא מזמן אז באותה סצינה אומללה בעונה החמישית שבה פרגוד חצי שקוף הפריד בין דברה לדקסטר ולומן.

באתי לכתוב שסצינת הסיום הזו הייתה הדבר היחיד הטוב בפרק, אבל היא לא באמת טובה. היא הגיעה באיחור ניכר והייתה צפויה למרחקים. היא פשוט משנה סוף סוף את התבנית הבלתי נלאית (כלומר הסופר נלאית) של הסדרה, וזה הדבר היחיד שטוב בה. עם זאת, אין לי ספק קל שבקלים שגם בעונה הבאה יצליחו היוצרים לשמור על אותו מתכון שבסופו יגיע הרוצח העונתי אל שולחנו של דקסטר, עטוף ניילונים לקראת מותו. גם בעונה הבאה הכוכבים שבשמיים יסדרו עצמם במסילותיהם בהשתחוויה כדי לאפשר לדקסטר להיות האיש הכי בר מזל בעולם, שמצליח אורח פלא לסקור את זירת הפשע ראשון למרות שכל חבריו הבלשים עומדים בחוץ ומקשקשים עם השכנים, או למצוא בפח או בצד או בטיז אל נבי את הרמז החשוב שכל הבלשים חסרי היכולת של מיאמי פספסו ובעזרתו להיות תדיר צעד לפניהם. האם ראינו אי פעם מישהו מהם פותר מקרה? מוצא רוצח?

אולי בעונה הבאה.

תגיות:
© עידו ישעיהו