מוזיקת חג אזורית

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 10/12/2011 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "קומיוניטי" 3.10

על פניו נראה שקשה להתעלות על פרק חג המולד של השנה שעברה. רעיון מקורי, אנימציית סטופ מושן מושקעת, סיור מעמיק אל פסיכולוגיית הדמויות, ג'ון אוליבר. אבל בסופו של דבר, כפי שכתבתי בשעתו, עבורי הפרק ההוא היה בעיקר מעציב. כעת, חג מולד אחד קדימה, מהלכי העלילה של הפרקים כמעט זהים, אבל כל היתר כל כך לא.

אחרי פרק הלקט כתבתי שאני רוצה לראות את כל הקטעים מהעבר שרגעים מהם נחזו בפרק. במובן מסוים זה בדיוק מה שקיבלתי הפעם, צעד אחד לכיוון הזה. אין ספק שקצת מאוחר מדי עכשיו לפרק שכל מהותו היא פארודיה כלפי "Glee", סוס על סף מוות שרחוק מימי הזוהר הקצרים שלו, אבל הפרק בכל זאת היה מאוד מצחיק ומאוד מדויק. חרף ההבדלים המהותיים, השדרה שלו מאוד דומה לפרק הסטופ מושן. כמו אז גם הפעם עאבד הוא זה שמנצח על העניין ושואב את האחרים פנימה. בשנה שעברה הם יצאו אחד אחד מהתמונה, הפעם הם עשו את ההפך – נשאבו פנימה בזה אחר זה – אך בסופו של דבר הסיומת הייתה זהה: כולם התאחדו כדי לתמוך בשיגיון התורן של עאבד, עאבד הגיע אל התובנה שמשחררת אותו מהמרדף שהיה מצוי בו ולבסוף כולם באים אליו כדי לצפות ביחד בטלוויזיה. משפחה חמה ואוהבת.

את הדבר שהפריע לי בפרק של השנה שעברה, הפרק הזה מיגר לחלוטין. בניגוד למקבילו הוא היה בעל משקל סגולי אפסי, הגם שתרם את הגילוי על הגורם למותם של חברי המועדון בתאונת האוטובוס, אבל זה מה שהיה בו כל כך כיף. זו הייתה עליצות לשם העליצות, נטולת דאגות, מטופשת כדי הצורך ומבדרת. השירים היו מבריקים, במיוחד הראפ של טרוי ועאבד, הטוויסט עם בריטה על הבמה היה מצוין, ונפילתם ההדרגתית של החברים ברשת המועדון והאפודות א-לה "חוטפי הגופות" שפעה הברקות – טרוי כבוב דילן חייב לחזור!

החדווה הזו שימשה קונטרסט מובהק לעובדה שלאורך כל הפרק, כמה וכמה פעמים, דיברו החברים על הסמסטר האפל ועל אפלה ששוכנת מתחת לאפלה ועל חגים אפלוליים וכהנה וכהנה. זוהי באופן כללי תפישה שרווחת ב"קומיוניטי" ונאמרת בה לא אחת, לפחות מאז העונה הקודמת, אבל מה שמשמח הוא שלאחרונה אני ממש לא מרגיש כך. כמה מהמילים הראשונות שכתבתי בהקשר לעונה הזו, מיד אחרי הפרק הראשון בה, היו "אולי די? אולי נחזור לחדווה, לכיף, לחוסר היומרנות?". את הפרק ההוא פתח קטע גלי-אי שעליו כתבתי, "תחילתו המיוזיקלית של הפרק הייתה הצהרת כוונות אופטימית, ממש בירכתי עליה. חשבתי לעצמי שזה בדיוק מה שהסדרה הזו צריכה כרגע, ולו כדי לאזן את עצמה".

אז הנה לי, משאלתי התגשמה. כמי שהלין שוב ושוב על הבאסה הרוחשת מתחת לפני השטח, ולעתים מעליו, הפרקים האחרונים ענו סוף סוף על מאוויי. הם היו מאוד מלבבים והחזירו את שמחת החיים של "קומיוניטי", דבר שקיבל חותמת אישור עם הפרק הזה, האחרון לפני פגרה ארוכה שמי יודע מתי תסתיים. מבחינתי זהו מקום מעולה לעצור בו.

תגיות:
© עידו ישעיהו