סוף העולם

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 05/11/2011 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "מחלקת גנים ונוף" 4.06

למקרה שפספסתם, ישנה גרסה ארוכה יותר של הפרק בשירותי ההורדות, עם תוספת של שש דקות שוות בהחלט המפוזרות לאורך הפרק.

בעונה שעברה עסקו כל הפרקים הראשונים בעונה בפסטיבל הקציר ובניסיונות של אנשי המחלקה להציל אותה, מה שהגיע לשיא בפרק השביעי בעונה, שהציג את האירוע עצמו וחתם את השלב הזה. בעונה הנוכחית לא היה סיפור-על שאיגד תחתיו את היתר, אבל בערך בנקודה מקבילה לעונה הקודמת הגיע פרק שלכל אורכו הקנה תחושה של סוף עונה, של קשירת קצוות. לעתים הוא גם הקנה תחושה של סרט, של משהו גדול יותר, וכל הסיפורים הללו נפלו היטב תחת מטריית סוף העולם.

אם הייתי צריך להציג למישהו פרק מהסדרה כדי להמחיש לו עד כמה היא מופלאה, עד כמה הנשמה העצומה שלה זולגת מהמסך ומקרינה מסביבה אלומת שמחה, הייתי בוחר בפרק הזה. לא רק בגלל הפגנת הנשמה אלא כי הוא עצר לרגע ובחן את מערכות היחסים בסדרה, ועשה זאת באופן משובב נפש. זה מרשים לאור העובדה שבמרכז העלילה עמד נושא מלנכולי מאוד, קשיי ההתמודדות של לזלי אחרי פרידתה מבן, עניין שזוהי הפעם הראשונה שאנחנו נחשפים אליו. האופן שבו זה נעשה היה הגיוני ומתבקש: לזלי מקנאת כאשר שונה מלווי-טוויפ מתחילה איתו.

מבין כל הדמויות המשניות של פאוני, בעיקר המחורפנות שמפציעות מעת לעת כמו ג'ואן קאלאמזו או ג'ו ממחלקת הביוב (כבר לא), שונה היא היוצאת מן הכלל (המעידה על הכלל). עיתונאית חמודה ונורמלית שנוכחותה נוטה להוציא מלזלי בקביעות את שיגיונותיה, בעיקר עם הצעותיה לכותרות לכתבות של שונה. לכן השימוש בה ובגומותיה כדי להוציא את לזלי משלוותה הוא מדויק ונכון, מה גם שהיא באמת מתאימה לבן. אהבתי את זה ששונה חושבת שהוא חמוד ולא כריס – בן הפך להיות הדמות האהובה עלי בסדרה אחרי רון, לא עניין מובן מאליו בסדרה עתירת דמויות שכל כך קל לאהוב אותן. זה היה כה יפה בעיניי, כתיבה מושלמת, כשלזלי הפטירה לאן "העולם נגמר" בעודה צופה בשונה פוסעת אל בן.

תפישת סוף העולם הקרינה רבות על כל הדמויות בפרק הזה, אבל אני חושב שאחד הדברים שכל כך תרמו לחוזקו הוא הרובד המעודן שמתחת לפני הדברים. אותה התאגדות סוף העולם בפארק הצליחה להעביר את העונג שבחברת אנשים אהובים. חלקם אמנם מנגנים בחלילים את "סימפוניה לחורבן מוסרי של האנושות" באי מינור, אבל היתר גם מנהלים שיחה מעניינת על גלגול נשמות ועל ההשלכות שלהן על חיינו. האנקדוטות הקטנות האלה, שיחה מעין זו שעל פניה אין בה שום דבר שתורם לעלילה (בעיקר בפרק המקוצר), הן אלה שהפכו את הפרק לייחודי ומענג, וזה היה יאה במיוחד במקרה של דמויות כמו כריס ואן, שכרגע אובדות בין הסיפורים של היתר. עבורי זוהי עדות נוספת לבנייה המושלמת של הפרק ולכישרון הגדול של מייקל שור, השואוראנר שגם כתב את הפרק.

קצה נוסף שנקשר הוא חברת אנטרטיינמנט 720 (אל תחמיצו את מכירת החיסול שלהם, אני שמתי עין על האסלות השקופות), שאחרי דימום כספים מטורף הגיעה אל קצה יחד עם העולם (כמעט). מסיבת סוף העולם-סוף-החברה שהקימו מהיום להיום הייתה על פניה מיותרת לפרק כשם שהייתה לחיים האמיתיים בפאוני, אבל בפועל בשניהם היא הייתה אדירה וכיפית, וגם הצליחה להזכיר שבכל זאת יש לטום מוח יזמי חריף. הוא רק צריך לנווט אותו אל המקומות הנכונים – להשיק ליין מסיבות יהיה הדבר המתבקש – וללא ספק זקוק שיהיה לצדו אדם עם חשיבה עסקית מפוכחת. ובינות לאקסטרווגנזה המלבבת, היה עונג רב ובלתי צפוי לפגוש שוב בלוסי. אני ממש שמח שהיא חזרה, בשעתו הרגשתי שדמותה עזבה באופן חפוז מדי ולא ממצה. כעת כשגרושתו של טום כבר הרחק מאחוריו, כמו גם מאחורי רון, אין סיבה שלא יוכלו לנסות שוב ולהצליח.

הסיפור הנוסף בפרק, שגם הוא הוא כמובן חסה בצלו של סוף העולם, היה מימוש הבאקט ליסט של אנדי. הוא היה כיפי לכל אורכו, אבל הגיע לשיא עם הטיול שלהם אל הגרנד קניון (הצלחתי לנחש שזהו היעד) [1]. זהו מן הסתם הדבר העיקרי שתרם לתחושה הנבדלת שהקנה הפרק, שינוי הסביבה העיירתית, או אפילו של גיחות לאינדיאנפוליס שכבר ראינו בעבר (כולן מן הסתם מצולמות ברחבי קליפורניה) אל הנוף המפעים הזה, אל ההוד וההדר, נקודת ציון שההפקה אשכרה נסעה אליה. המוזיקה שהתנגנה עם נסיעתם לצד התמונות המקבילות של סופי הסיפורים האחרים בפרק – אהבתי במיוחד את הערמומיות של לזלי כשהגיעה לביתו של בן להתנצל – היו אלה שחתמו את ההרגשה השונה שהפרק הביא עמו.

שסוף העולם יבוא כל יום.

 

[1] באתר הרשמי יש חמישה פרקי רשת תמימים המתעדים את הטיול שלהם. ממש מבאס שזה חסום מחוץ לארה"ב.

© עידו ישעיהו