סוף העולם

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 05/11/2011 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "מחלקת גנים ונוף" 4.06

למקרה שפספסתם, ישנה גרסה ארוכה יותר של הפרק בשירותי ההורדות, עם תוספת של שש דקות שוות בהחלט המפוזרות לאורך הפרק.

בעונה שעברה עסקו כל הפרקים הראשונים בעונה בפסטיבל הקציר ובניסיונות של אנשי המחלקה להציל אותה, מה שהגיע לשיא בפרק השביעי בעונה, שהציג את האירוע עצמו וחתם את השלב הזה. בעונה הנוכחית לא היה סיפור-על שאיגד תחתיו את היתר, אבל בערך בנקודה מקבילה לעונה הקודמת הגיע פרק שלכל אורכו הקנה תחושה של סוף עונה, של קשירת קצוות. לעתים הוא גם הקנה תחושה של סרט, של משהו גדול יותר, וכל הסיפורים הללו נפלו היטב תחת מטריית סוף העולם.

אם הייתי צריך להציג למישהו פרק מהסדרה כדי להמחיש לו עד כמה היא מופלאה, עד כמה הנשמה העצומה שלה זולגת מהמסך ומקרינה מסביבה אלומת שמחה, הייתי בוחר בפרק הזה. לא רק בגלל הפגנת הנשמה אלא כי הוא עצר לרגע ובחן את מערכות היחסים בסדרה, ועשה זאת באופן משובב נפש. זה מרשים לאור העובדה שבמרכז העלילה עמד נושא מלנכולי מאוד, קשיי ההתמודדות של לזלי אחרי פרידתה מבן, עניין שזוהי הפעם הראשונה שאנחנו נחשפים אליו. האופן שבו זה נעשה היה הגיוני ומתבקש: לזלי מקנאת כאשר שונה מלווי-טוויפ מתחילה איתו.

מבין כל הדמויות המשניות של פאוני, בעיקר המחורפנות שמפציעות מעת לעת כמו ג'ואן קאלאמזו או ג'ו ממחלקת הביוב (כבר לא), שונה היא היוצאת מן הכלל (המעידה על הכלל). עיתונאית חמודה ונורמלית שנוכחותה נוטה להוציא מלזלי בקביעות את שיגיונותיה, בעיקר עם הצעותיה לכותרות לכתבות של שונה. לכן השימוש בה ובגומותיה כדי להוציא את לזלי משלוותה הוא מדויק ונכון, מה גם שהיא באמת מתאימה לבן. אהבתי את זה ששונה חושבת שהוא חמוד ולא כריס – בן הפך להיות הדמות האהובה עלי בסדרה אחרי רון, לא עניין מובן מאליו בסדרה עתירת דמויות שכל כך קל לאהוב אותן. זה היה כה יפה בעיניי, כתיבה מושלמת, כשלזלי הפטירה לאן "העולם נגמר" בעודה צופה בשונה פוסעת אל בן.

תפישת סוף העולם הקרינה רבות על כל הדמויות בפרק הזה, אבל אני חושב שאחד הדברים שכל כך תרמו לחוזקו הוא הרובד המעודן שמתחת לפני הדברים. אותה התאגדות סוף העולם בפארק הצליחה להעביר את העונג שבחברת אנשים אהובים. חלקם אמנם מנגנים בחלילים את "סימפוניה לחורבן מוסרי של האנושות" באי מינור, אבל היתר גם מנהלים שיחה מעניינת על גלגול נשמות ועל ההשלכות שלהן על חיינו. האנקדוטות הקטנות האלה, שיחה מעין זו שעל פניה אין בה שום דבר שתורם לעלילה (בעיקר בפרק המקוצר), הן אלה שהפכו את הפרק לייחודי ומענג, וזה היה יאה במיוחד במקרה של דמויות כמו כריס ואן, שכרגע אובדות בין הסיפורים של היתר. עבורי זוהי עדות נוספת לבנייה המושלמת של הפרק ולכישרון הגדול של מייקל שור, השואוראנר שגם כתב את הפרק.

קצה נוסף שנקשר הוא חברת אנטרטיינמנט 720 (אל תחמיצו את מכירת החיסול שלהם, אני שמתי עין על האסלות השקופות), שאחרי דימום כספים מטורף הגיעה אל קצה יחד עם העולם (כמעט). מסיבת סוף העולם-סוף-החברה שהקימו מהיום להיום הייתה על פניה מיותרת לפרק כשם שהייתה לחיים האמיתיים בפאוני, אבל בפועל בשניהם היא הייתה אדירה וכיפית, וגם הצליחה להזכיר שבכל זאת יש לטום מוח יזמי חריף. הוא רק צריך לנווט אותו אל המקומות הנכונים – להשיק ליין מסיבות יהיה הדבר המתבקש – וללא ספק זקוק שיהיה לצדו אדם עם חשיבה עסקית מפוכחת. ובינות לאקסטרווגנזה המלבבת, היה עונג רב ובלתי צפוי לפגוש שוב בלוסי. אני ממש שמח שהיא חזרה, בשעתו הרגשתי שדמותה עזבה באופן חפוז מדי ולא ממצה. כעת כשגרושתו של טום כבר הרחק מאחוריו, כמו גם מאחורי רון, אין סיבה שלא יוכלו לנסות שוב ולהצליח.

הסיפור הנוסף בפרק, שגם הוא הוא כמובן חסה בצלו של סוף העולם, היה מימוש הבאקט ליסט של אנדי. הוא היה כיפי לכל אורכו, אבל הגיע לשיא עם הטיול שלהם אל הגרנד קניון (הצלחתי לנחש שזהו היעד) [1]. זהו מן הסתם הדבר העיקרי שתרם לתחושה הנבדלת שהקנה הפרק, שינוי הסביבה העיירתית, או אפילו של גיחות לאינדיאנפוליס שכבר ראינו בעבר (כולן מן הסתם מצולמות ברחבי קליפורניה) אל הנוף המפעים הזה, אל ההוד וההדר, נקודת ציון שההפקה אשכרה נסעה אליה. המוזיקה שהתנגנה עם נסיעתם לצד התמונות המקבילות של סופי הסיפורים האחרים בפרק – אהבתי במיוחד את הערמומיות של לזלי כשהגיעה לביתו של בן להתנצל – היו אלה שחתמו את ההרגשה השונה שהפרק הביא עמו.

שסוף העולם יבוא כל יום.

 

[1] באתר הרשמי יש חמישה פרקי רשת תמימים המתעדים את הטיול שלהם. ממש מבאס שזה חסום מחוץ לארה"ב.

  • לא ידעתי שיש גרסא ארוכה יותר, אני אלך למצוא אותה עכשיו! חשבתי שתגיד שיש בה את הווביסודס שעלו לרשת אבל אני מבינה שזה לא המקרה?
    הווביסודס אגב היו פשוט סצינות נוספות שהם החליטו לצלם בגלל שהם כבר נסעו את כל הדרך לגראנד קניון והשאירו מבחר של אופציות לפרק ובסוף, אחרי שבחרו לפרק החליטו להעלות לרשת סצינות נוספות שהיו מוצלחות.
    וממה שאני ראיתי רק הפרק הראשון סגור לארה"ב בלבד ובשאר הצלחתי לצפות!

    ממש אהבתי את מה שכתבת. 🙂

    • וואלה? לא ניסיתי את הווביסודז מעבר לראשון, אני מיד סר לשם.
      http://www.nbc.com/parks-and-recreation/exclusives/road-trip/

      • אח, עונג.

        מהקטע של אחורי הקלעים אני מבין שהם עשו את פרקי הרשת כדי לנצל את העובדה שהם שם ולצלם גם דברים שלא ייכנסו. כלומר מלכתחילה הם יועדו לרשת/מארז הדוד.

  • ocean

    פרק נפלא. 'דה פיט' שהתנגן על רקע אנדי מביים קטע אקשן כדי לסמן וי על עוד משהו מהבאקט ליסט שלו. הפרצוף של רון כשהוא חילל את אותה סימפוניה, ז'אן רלפיו ולארה פלין בוייל פרום דה פרקטיס, וכמובן כל סיפור לסלי-בן שהיה שובה לב.

    פרק שישי לעונה. מלבד הפרק הקודם שהיה חביב ותו לא, כל הפרקים בעונה הזו היו מושלמים. מי היה מאמין שמוז מהמשרד יכול לנפק משהו כל כך אדיר? כנראה שככה זה כשאתה סגור בתוך חוות סלק.

  • חיכיתי שתכתוב על הפרק הזה.

    ראיתי את הפרק ולא יכלתי להתאפק וכבר במהלכו הרצתי אחורה וראיתי סצינות פעמיים, ואחר כך חזרתי לראות עוד כמה סצינות שוב ובסוף ממש לא התאפקתי וראיתי אותו בשלמותו, שוב. עכשיו אוריד את הגרסה הארוכה ואצפה פעם שלישית.

    אני אפילו לא יכולה לנסח במילים למה (ובד"כ אני קשקשנית, כידוע), אבל זה אחד הפרקים האהובים עלי בסדרה. אני גם מאוד מקווה שבכל זאת בן ולזלי יוכלו למצוא את דרכם זו לזרועתיו של זה, כי פשוט ככה צריך להיות.

    http://youtu.be/Dn5jVp-jrVE

  • Ofir

    חיכיתי לפרק על זורפ מאז שגילינו על נוכחותו בשמה האמצעי של פאוני בשנות ה-70, הייתה לי כבר אז תחושה שמדובר בסוג הזרעים שאי אפשר שלא לקצור את פירותיהם מתישהו, כמו ראש העיר גנדרסון וכלבו האהוב רופוס, או מפעל פטמות הגומי של קרנסטין (וההר החלקלק שמאחוריו). כך גם ניחשתי שאפריל ואנדי הולכים לגרנד קניון, המקום אותו אן מציעה ללסלי לרשום באתר השידוכים כמקום החביב עליה בעולם, ואחד משני המקומות שבהם רון טוען שמותר לבכות. זה מה שהסדרה הזו עושה שוב ושוב ושוב – לוקחת בדיחות של שורה אחת והופכת אותן לסיפור עגול, מלא ומשובב נפש. ההיסטוריה העשירה של פאוני היא כמו פאזל שנחשף בחלקים – הוואן ליינרים חושפים לראשונה את החלק והפרקים שבאים בעקבותיו פשוט מניחים אותו במקום הנכון. על הדרך זה הופך את הסדרה לעבה, אמינה ואנושית.
    אני אוהב את העובדה שמוז אוהב את הדמויות שלו. הוא מקפיד לצחוק על חשבונן אבל לצ'פר אותן בסוף בעדנה, כמו ג'רי והזרג הענק שלו. הפעם זה היה טום שסוף סוף got it right, ואחרי הפרק הקודם שבו התחשק לי להכות אותו באלה, הפעם באמת שמחתי בשבילו. אחד הקטעים שהכי ריגשו אותי היה הדיאלוג בין טומי דייוידסון לבוי שלו, מיד אחרי שלוסי מופיעה, ובו ז'אן רלפיו אומר לו "לא לא, תודה לך, ואני מתכוון על הכל". גם אנחנו יודעים בדיוק למה הוא מתכוון – לעובדה שטי.טי עזב הכל וזרם איתו למסע המטורף הזה, שהתחיל כבדיחה ונגמר כמציאות עגומה. זה היה רגע יפה ועצוב, סוף-העולם-עצוב.

    • לא סתם אני כל הזמן אומר עליה שהיא מושלמת.

  • שיח רחב ועץ גבוה

    “Looks this Siberian husky’s going to be Russian… Off to jail.”

  • איילון צפון

    מישהו ראה את שתי הגרסאות של הפרק ורוצה לשתף אילו קטעים ירדו בגרסא המקוצרת? אני ממש מרחם על האמריקאים שלא ראו את הגרסא הארוכה. אין ב-27 דקות וחצי האלו אפילו שניה שהייתי מסוגל להוריד. פשוט פרק מושלם.

    • קצת קשה לפרט כי ברוב המקרים היה מדובר פשוט בשולי סצינות שנתלשו. הנה כמה דברים שזכורים לי:
      די בתחילת הפרק, סצינה שלמה שנחתכה ובה לזלי במשרד מתדרכת את כולם לגבי האירוע של זורפ.
      אנדי מקריא עוד כמה דברים ברשימה שלו כשהוא עוד במשרד.
      גג הצ'קים (המעולה) של הכת זוכה לסצינה ארוכה יותר וחוזר פעמיים במקום פעם אחת.
      אחרי השיחה על גלגול הנשמות שבסופה כריס מחמיא ל"אן פרקינס!", הם מחליטים ללכת למסיבה של טום, ולאחר מכן גם רואים אותם רוקדים שם.
      שחקן ה-NBC (לא דטלף, השני) נשכר למסיבה כדי להוריד משקאות שהיו מסודרים באופן מעוצב ומוקמו גבוה).
      היה עוד איזה חילוף דברים בסצינה האחרונה של הפרק, שבה מנהיג הכת משריין לו תאריך לפארק עם לזלי.

      • תהיתי לגבי אן פרקינס וכריס. ראיתי את הגרסא הרגילה ואז את הארוכה ופתאום קלטתי שבגרסא הרגילה הם לא רקדו יחדיו במסיבה של טום וזה קצת מוזר להוריד את זה.
        ברגע שראיתי אותם רוקדים חשבתי שאולי הולכים לחזור לקשר שהיה ביניהם שוב (באיזשהי נקודה בעתיד) ובגרסא המקוצרת ששידרו ערכו את זה כאילו הם סתם משוחחים בפארק וזהו.
        מעניין. אתה יודע למה הם הוציאו בכלל שתי גרסאות?

        • הם עושים את זה כל הזמן, מדי עונה יש כמה פרקים שעולים להורדה ברשת (אייטונז, ליתר דיוק) שהם גרסת המפיק, כאלה שיש להם מספיק חומר טוב שנאלץ להיגרע לטובת מסגרת ה-21 הדקות הטלוויזיוניות. זה נכון לכל סדרה (בעיקר קומית), אבל "בגנים ונוף" הם גם משחררים את הפרקים האלה לפעמים במקום להסתפק בתוספת "סצינות שנמחקו" במארזי הדוד.

          באשר לאן וכריס – אני חושב שזו הדגשה של הידידות שלהם ולא שמנסים לפתח ביניהם משהו חדש. זו הייתה התחושה שלי בגרסה הארוכה דווקא ביתר שאת.

      • איילון צפון

        אוי, הבדיחה עם שחקן הNBA הייתה אחת המצחיקות בפרק. כי הם החליטו לתת לשחקן כדורסל אחר, שהוא לא דטלף שרימף, להגיש שרימפס. ניצול גאוני של השם שלו בלי שהוא אפילו נמצא שם.

© עידו ישעיהו