קרב המאה

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 27/11/2011 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "אימפרית הטיילת" 2.09

פרק תכליתי, פחות אבסטרקטיות ויותר אירועים, כשברקע 'קרב המאה', מושג שרוב הדמויות יכולות להחיל על עצמן. אחד מהדברים המבעיתים ביותר היה לכאורה כזה שאינו קשור לתמונה הגדולה. אמילי, בתה של מרגרט, לוקה בפוליו. הסיפור הזה היה מרתק, הצורה שבה העניין נבנה עוד ממחלתה בפרק הקודם ועד לרגע המבעית שבו היא שכובה במיטתה ואינה יכולה להזיז את פלג גופה התחתון. כל כך פרוזאי, כל כך איום. טעימה מוחשית ממגפה שהייתה מאוד רווחת במחצית הראשונה של המאה ה-20, נגיף שפגע דווקא בילדים, והדרך שבה התמודדו עמה. סצינת הניקור המותני הייתה ממש קשה לצפייה, ריחמתי על הבת ועל אמה, שכחניכה נאמנה של הקתוליות בטוחה כי חטאיה – החיים עם נאקי? הבגידה בו? – הם שהובילו לעונש על בתה. זו עשויה להיות נקודת מפנה בחייה של מרגרט, אולי אפילו עד כדי פרידה מנאקי, ועל כן הסיפור הזה אינו קשור רק לכאורה.

מצערת גם העובדה שהיא נאלצה להתמודד עם זה לבד, בזמן שנאקי נמצא בבלפסט. גיחתו לשם סיפקה לנו אף היא מנת היסטוריה מעניינת, הפעם מהצד השני של האטלנטי, שם אין שום בעיה למכור אלכוהול, אבל גם הם נפגעו קשות מחוק היובש האמריקני. לא יכולתי שלא לחשוב על גיחתם של "ילדי האנרכיה" אל בלפסט בעונה השלישית שלהם, כשמולנו ניצבים אולי כמה מאבותיהם במחתרת האירית. נגיד מה שנגיד על ג'ון מקגאריגל, ארך הרגליים שעמד בראשם היה בסך הכל אדם הגון. הוא איבד את בנו בקרב ורצה לתת סיכוי למו"מ, אבל זה עלה לו בחייו בסצינה מינורית אך מרהיבה ומקפיאת דם. גפיו הארוכות היטלטלו כמו בובה כשהוא נפל.

דומה שההשפעה של הרצח הזה על נאקי לא הייתה רק זו שהטיח באואן, "אני לא אוהב סודות", אלא שאיפשהו בבסיסו הוא התחלחל לנוכח המחשבה שאואן בגד במקגאריגל בדיוק כשם שדרמודי בגד בו, כולל ניסיון התנקשות. תוצאה שונה אבל אלמנטים זהים. ולא שנאקי מודע לפרטים, אבל כשם שאואן לא יכל לעשות דבר כדי לעצור את זה, כדבריו, כך גם ג'ימי נשאב אל ניסיון ההתנקשות הזה בעל כרחו. ואם אואן שלח את ידו אל מקאריגל, מי ערב לו שלא יעשה כן גם לו?

ג'ימי, המלך החדש, נראה כמו ילד שכבש את כס אביו. לא ברור אם זוהי כוונת המשורר או אשמת העובדה שהבייבי פייס של מייקל פיט לא מאוד משרת את דמותו. החזיתות מול דרמודי מסרבות לדעוך – בזמן שנאקי מתכך בבלפאסט, ג'ימי רק דואג לליבוי מררתו של מני הורביץ, שכעת בוודאי הפך לאויב של ממש. גם במקרה של הורביץ וגם במקרה של נאקי ניסיונות ההתנקשות כושלים ומציבים את ג'ימי בעמדה לא מאוד נעימה. יש שם איפשהו לקח עבורו – עשה את העבודה המלוכלכת בעצמך. הסיפור הזה היה נפתר אילו רק היה משלם את 5000 הדולרים שהוא חייב להורביץ, אבל הוא מוכן להשקיע 60 אלף דולר במשקה של ג'ורג' רימוס ולא לסגור את הפינה הזו. דיפלומטיה היא אל"ף-בי"ת כשאתה בשלטון, אבל לג'ימי אין שמץ מזה, וזו הסיבה שמלכותו היא במובהק כל כך זמנית, אלא אם כן ילמד סוף סוף את המלאכה.

בנוסף קיבלנו מנה קטנה נוספת של ריצ'ארד הארו – האופן המתעב שבו הוא תופש את עצמו לא מפסיק ללפות את לבי. הוא בטוח שג'ימי לעג לו כשאמר שגם הוא ימצא מישהי, ויושב שם בתיאטרון, מכונס בעצמו, בזמן ששתי בחורינות עוגבות על חברו. האחת שנעתרה לריצ'ארד לבסוף היא ודאי מישהי שתקהה את כאביו, לפחות לזמן מה, אבל מעניין יהיה אם היא או מישהי אחרת יתקרבו אליו ביתר שאת, כשם שעשתה אנג'לה.

© עידו ישעיהו