קרב המאה

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 27/11/2011 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "אימפרית הטיילת" 2.09

פרק תכליתי, פחות אבסטרקטיות ויותר אירועים, כשברקע 'קרב המאה', מושג שרוב הדמויות יכולות להחיל על עצמן. אחד מהדברים המבעיתים ביותר היה לכאורה כזה שאינו קשור לתמונה הגדולה. אמילי, בתה של מרגרט, לוקה בפוליו. הסיפור הזה היה מרתק, הצורה שבה העניין נבנה עוד ממחלתה בפרק הקודם ועד לרגע המבעית שבו היא שכובה במיטתה ואינה יכולה להזיז את פלג גופה התחתון. כל כך פרוזאי, כל כך איום. טעימה מוחשית ממגפה שהייתה מאוד רווחת במחצית הראשונה של המאה ה-20, נגיף שפגע דווקא בילדים, והדרך שבה התמודדו עמה. סצינת הניקור המותני הייתה ממש קשה לצפייה, ריחמתי על הבת ועל אמה, שכחניכה נאמנה של הקתוליות בטוחה כי חטאיה – החיים עם נאקי? הבגידה בו? – הם שהובילו לעונש על בתה. זו עשויה להיות נקודת מפנה בחייה של מרגרט, אולי אפילו עד כדי פרידה מנאקי, ועל כן הסיפור הזה אינו קשור רק לכאורה.

מצערת גם העובדה שהיא נאלצה להתמודד עם זה לבד, בזמן שנאקי נמצא בבלפסט. גיחתו לשם סיפקה לנו אף היא מנת היסטוריה מעניינת, הפעם מהצד השני של האטלנטי, שם אין שום בעיה למכור אלכוהול, אבל גם הם נפגעו קשות מחוק היובש האמריקני. לא יכולתי שלא לחשוב על גיחתם של "ילדי האנרכיה" אל בלפסט בעונה השלישית שלהם, כשמולנו ניצבים אולי כמה מאבותיהם במחתרת האירית. נגיד מה שנגיד על ג'ון מקגאריגל, ארך הרגליים שעמד בראשם היה בסך הכל אדם הגון. הוא איבד את בנו בקרב ורצה לתת סיכוי למו"מ, אבל זה עלה לו בחייו בסצינה מינורית אך מרהיבה ומקפיאת דם. גפיו הארוכות היטלטלו כמו בובה כשהוא נפל.

דומה שההשפעה של הרצח הזה על נאקי לא הייתה רק זו שהטיח באואן, "אני לא אוהב סודות", אלא שאיפשהו בבסיסו הוא התחלחל לנוכח המחשבה שאואן בגד במקגאריגל בדיוק כשם שדרמודי בגד בו, כולל ניסיון התנקשות. תוצאה שונה אבל אלמנטים זהים. ולא שנאקי מודע לפרטים, אבל כשם שאואן לא יכל לעשות דבר כדי לעצור את זה, כדבריו, כך גם ג'ימי נשאב אל ניסיון ההתנקשות הזה בעל כרחו. ואם אואן שלח את ידו אל מקאריגל, מי ערב לו שלא יעשה כן גם לו?

ג'ימי, המלך החדש, נראה כמו ילד שכבש את כס אביו. לא ברור אם זוהי כוונת המשורר או אשמת העובדה שהבייבי פייס של מייקל פיט לא מאוד משרת את דמותו. החזיתות מול דרמודי מסרבות לדעוך – בזמן שנאקי מתכך בבלפאסט, ג'ימי רק דואג לליבוי מררתו של מני הורביץ, שכעת בוודאי הפך לאויב של ממש. גם במקרה של הורביץ וגם במקרה של נאקי ניסיונות ההתנקשות כושלים ומציבים את ג'ימי בעמדה לא מאוד נעימה. יש שם איפשהו לקח עבורו – עשה את העבודה המלוכלכת בעצמך. הסיפור הזה היה נפתר אילו רק היה משלם את 5000 הדולרים שהוא חייב להורביץ, אבל הוא מוכן להשקיע 60 אלף דולר במשקה של ג'ורג' רימוס ולא לסגור את הפינה הזו. דיפלומטיה היא אל"ף-בי"ת כשאתה בשלטון, אבל לג'ימי אין שמץ מזה, וזו הסיבה שמלכותו היא במובהק כל כך זמנית, אלא אם כן ילמד סוף סוף את המלאכה.

בנוסף קיבלנו מנה קטנה נוספת של ריצ'ארד הארו – האופן המתעב שבו הוא תופש את עצמו לא מפסיק ללפות את לבי. הוא בטוח שג'ימי לעג לו כשאמר שגם הוא ימצא מישהי, ויושב שם בתיאטרון, מכונס בעצמו, בזמן ששתי בחורינות עוגבות על חברו. האחת שנעתרה לריצ'ארד לבסוף היא ודאי מישהי שתקהה את כאביו, לפחות לזמן מה, אבל מעניין יהיה אם היא או מישהי אחרת יתקרבו אליו ביתר שאת, כשם שעשתה אנג'לה.

  • GodFather

    +1 לגבי ההתנהלות של ג'ימי. פשוט ההתנהגות הכי טיפשית שיכולה להיות ל"שליט". זה התחיל עוד בפרק הקודם עם הזריקה המיותרת של ג'ימי דויל, ומקצין הפרק עם ההחלטה האומללה שלו לייצר אויב נוסף בשביל 5,000 דולר (שהוא חייב בצדק), ולהיכנס למיטה עם מי שהוא ניסה לשדוד והרג חלק מאנשיו רק שבועות ספורים קודם לכן. איפה אמא שלו בכל הסיפור הזה? עד עכשיו היה לה חלק ניכר בהחלטותיו. כנ"ל לגבי אבא שלו ולנדר (עדיין ג'וניור סופרנו). אפילו חבריו הצעירים רומזים לו שכדאי לו פשוט לשלם ולסיים את הסיפור, ובילדותיות יהירה הוא מגחך, "שיזדיין". האם עכשיו כשהוא "המלך", הוא כ"כ מלא בעצמו שהוא אפילו לא מקשיב לאחרים? נראה שכן, ולכן ההשערה שלך שתקופת מלכותו תהיה זמנית נראית לי כמו הערכה סבירה למדי.
    אני שמח שההתנקשות בהורביץ לא צלחה, אני מאוד אוהב את הדמות הזאת ויהיה מעניין לראות את התפקיד שלו בקליימקס של סיום העונה. סצנת ניסיון ההתנקשות הייתה עשויה היטב (במיוחד הצחיק אותי שלט ה"fresh killed meat" שנראה לאחר שאלפרד קיבל סכין קליבר לראש).

    לגבי שאר ענייני הפרק – בכלל הייתי בטוח שדן פרנסלי מת. בכל מקרה, דמות נחמדה ומעניינת. מעניין לראות גם שצ'וקי זקוק לו כדי לגרום לשביתה. כנראה שמעמדו בקהילה הידרדר לא מעט מאז המפגש הקודם עם פרנסלי, ועכשיו הוא לא יכול פשוט להכריז על שביתה וכולם שבי אחריו, אלא עליו למנף אירוע ברוח הזו כדי להביא לכך.

    העניין עם אמילי אכן היה נוגע ללב מאוד. זו לפחות הפעם השנייה שהילדה הזו עומדת במרכזה של סצנה כ"כ נוגעת ללב וזכורה. הפעם הקודמת הייתה בפרק הפיילוט, כשאביה המתעלל הכה מולה ומול אחיה את מרגרט. הבכי אז נראה אמיתי ונגע ללב, וכך גם הצרחות הפעם. איך הם עושים את זה? גם המשחק של קלי מקדונלד היה נפלא הפרק. השינוי המהיר מדמות הגבירה הנשגבת שמגחכת קצת ביהירות לנוכח הפליאה של קייטי בעניין ההפלגה של נאקי, לדמות האם המחורפנת שהופכת בהמשך לשבר כלי של ממש, היה מעניין. זה מסוג הפרקים ששולחים לנציגי האמי.

    נאקי באירלנד – זה בדיוק מה שהופך את האימפריה מעוד דרמה תקופתית למשהו קצת מעבר, שמאוד קורץ לי כחובב היסטוריה. אל תהיו סתם ב-1921 ותראו לנו דמויות רגילות עם חליפות ישנות ומכוניות ישנות. תראו לנו היסטוריה בהתהוותה, והאימפריה בהחלט נוגעת רבות בדמויות ואירועים היסטוריים, וכל העניין בבלפסט ממחיש זאת היטב. אישית, הייתי נהנה הרבה יותר ממד מן אם היו שם יותר נגיעות לאירועים ואנשים אמיתיים.

    • גם "מד מן" נשענת מאוד על אירועים היסטוריים אמיתיים. אמנם באופן הרבה יותר פרוזאי כיאה לסדרה שמתעסקת באנשים מהיישוב, כלומר לא פוליטיקאים, אבל תמיד יש ברקע משהו היסטורי, לפעמים בולט יותר ולפעמים פחות.

      שכחתי לציין את פרנסלי וצ'וקי – יופי של סיפור. אני ממש אוהב את פרנסלי.

  • מיכאל גינזבורג

    כן, פרק מצוין, הרבה שיאים מצמררים ומשובחים כפי שיאדו הזכיר ואף נזכר בצ'וקי את פרנסלי.
    החיסול של מק'גארגיל, הפוליו, ההתנקשות שלא צלחה במני הורוביץ. מופת של בימוי.
    ג'ימי חייב להתעשת ולהבין מה מקומו אחרת מותו קרב.

  • amir

    מילים כדורבנות..

  • הדבר החיובי היחיד בנוגע לג'ימי הפרק היה תמיכתו בריצ'ארד. גם כשהאזינו לקרב ג'ימי הביט לכל עבר וראה מבטים מגעילים משאר הקהל לכיוונו של חברו. תהיתי איך הוא לא התפרץ עליהם.

© עידו ישעיהו