פג מימים ימימה

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 12/11/2011 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "אימפריית הטיילת" 2.07

אני מרגיש שאני עושה טעות בכך שאני כותב על הפרק אחרי צפייה אחת בלבד בו. הוא היה כל כך עמוס בהתרחשויות וברמזים ובמבעים ובמשמעויות עד שברור לי שאני מפספס דברים. הרעיון שקשר את הדברים הוא אותם 'ימים ימימה' לעומת העכשיו, כשברוב המקרים מדובר בתחושת תלישות ובחינה עצמית. הדברים של אואן לקראת סוף הפרק יכולים לחול על דמויות רבות בסדרה – מרגרט, ואן אולדן, ג'ימי: "לפעמים את חושבת שמוזר כאן? בבית הזה? במדינה הזו. הכל קצת שונה. האוויר, המים, האנשים ואתה עצמך. גם אתה משתנה, לאט לאט". ההמשך מבטא קריעה גדולה יותר, כאלה של מהגרים או של ריצ'רד הארו: "ואתה חושב, אם איעלם כעת, למי יהיה אכפת, ומי בכלל יבחין בכך?" [1]

[1] ותודה ל-GodFather על עוד תרגום מעולה.

החיבור בין אואן לפגי היה בלתי נמנע, ולא רק כי המשיכה ביניהם הוצגה לנו מלכתחילה. המקור של שניהם הופך אותם באחת לשותפי גורל, והאלימות שלו היא משהו שנראה שייך לכל הגברים שראינו את מרגרט עמם – האנס בעלה המכה, נאקי הגנגסטר וכעת אואן איש המחתרת [2]. ונאקי אינו פתי, כאשר קייט מודיעה לו שמרגרט חוזרת מניו יורק ושאואן אינו בנמצא, נראה שהוא מקשר בין הדברים. אמנם במקרה הזה החשדות שלו מוטעים, אבל בכל זאת יש להם בסיס יציב וטוב, כידוע לנו.

[2] אפרופו האלימות של אואן, סצינת הרצח בשירותים הייתה לטעמי אחת המדהימות בסדרה. מפורטת וקשה, מעליהם פוסעים ומדברים עוברי אורח מעומעמים, בדלת הכניסה עם הזגוגית המחוספסת דמות מעומעמת אחרת מנסה להיכנס, וכל הזמן הזה אואן חונק את עמיתו בשקט כמעט מופתי. השתאיתי לנוכח המחזה הזה.

אז כנראה שלא רק שותפות גורל ולא רק מראהו המצודד הם שמשכו את לבה של מרגרט, ואולי אין זה מקרי שאחותה בברוקלין בחרה דווקא בסיפור שהמציאה על הגבר בחייה של 'פגי'. משהו במרגרט מקרין זאת, היא מגובה במישהו חזק. אבל זה לא מה שישכנע את אחיה. להפך, מאותן סיבות הוא לא מעוניין לקחת את כספה של מרגרט – הוא לא יודע מאיפה הכסף הזה. הניסיון של מרגרט להתחבר אל משפחתה לימד אותנו רבות על עברה, על הסיבות שבעטיין עזבה את אירלנד ועל הניתוק מקרוביה. היה נוגע ללב לראות אותה שם, כמהה למשפחתה ובעיקר לאישורו של אחיה, שאמנם היא מוכיחה אותו על רפסותו מול גורמי סמכות, אבל מולה הוא תמיד קשוח ותמיד קהה לב. אגב, איילש חובבת הספרים היא דבי גאלאגר מ"חסרי בושה". פשוט מעולה הילדה הזו.

בזמן שמרגרט יושבת עם אחיה בביתם וזוכה למנת עבר, "זוהי פגי שלנו מימים ימימה", דרמודי יושב עם אמו ואומר לה שהיא עצמה לא מזדקנת. האופן שבו ג'יליאן מצליחה לשמור את עיניה על המטרה ולהסתיר כמעט כל סממן של מה שמתרחש בה, מקנה לה בעיני בנה ארשת פורצלנית של אישה שנשארת כפי שהיא. אין קמטים מיותרים לכאורה או התפתחויות יוצאות דופן בדעותיה. אבל אנחנו, שראינו אותה מכה באמוק את הקומודור, יודעים שגם היא נרדפת בקביעות על ידי עברה, ושגם תחת המסכה שלה רוחשים ימים ימימה. קשה לי להאמין שבאמת עד כדי כך לא איכפת לה מנאקי, האיש שתמך בה ובבנה לאורך כל כך הרבה שנים, אבל היא בכל זאת לא מנידה עפעף כשהוא מדרבנת את בנה להרוג אותו לתועלתו.

בהתאם אהבתי מאוד את ההתלבטות הקשה של ג'ימי בנושא. זו הייתה סצינה ארוכה וחיונית, שהצליחה להדגיש היטב את המצב הבלתי אפשרי שבו הוא נמצא. נאלץ להרוג את דמות האב שלו, את האיש שהיה שם בשבילו זה מכבר, כדי שהאופן שבו הוא עצמו נתפש על ידי אחרים לא ייפגם. בסופו של דבר הוא עושה זאת, ורגע לפני שהאקדוחן מגיח מאחוריו, הוא קודם חייב ללחוש באוזנו של נאקי: "אין הבדל אם אתה צודק או טועה. אתה פשוט חייב להחליט". נאקי לא מבין את המסר האניגמטי כי הנמען העיקרי שלו הוא ג'ימי עצמו.

בינתיים דמות האב הזו נחשף לראשונה אל לוסי עם התינוקת שלה. רק בשלב הזה, ובמיוחד כשוואן אולדן הגיע אליו מאוחר יותר, עשיתי את ההקבלה בין נאקי לבין הסוכן הפדרלי – האחד איבד תינוק בן יומו והאחר מעולם לא זכה לכך מאשתו. התינוקת הזו שייכת לוואן אולדן ומוצבת על שולחנו של נאקי. לוסי הפגינה את כל כישורי המשחק שלה במשרדו של האחרון, אותם כישורים שהתבזבזו מפאת חוסר יכולתה לשחק במחזמר "משרתת מסוכנת". היא מצליחה להוציא מנאקי סכום כסף ואז משאירה את התינוקת ועוזבת את הבית, לא לפני שהיא משאירה מזכרת לאיש שכלא אותה חודשים רבים ולבסוף לא עמד בהסכם: חיתול מלוכלך ודף מהמחזה שחמק ממנה.

  • מיכאל גינזבורג

    מסכים על כל מה שנכתב!
    איזה מתנקש גרוע … ג'ימי היה צריך לעשות זאת בעצמו, לסגור מעגל.
    הסצינות עם לוסי והסכון ואן הולדן מצוינות.
    העניין עם מרגרט לא ממש מעניין כבר, חוץ מהצילום בלוקיישן שהיה באמת מהפנט.

  • Saturn

    כן, הפרק לא עזר לרומם את מרגרט בשבילי העונה. שמות איריים שליטה – אשמח לראות את המשפחה הניו-יורקית הזו שוב.
    לא הבנתי משהו: מרגרט ברחה לאמריקה בגלל שהיא הייתה בהריון מחוץ לנישואין ובקשה להתחמק מהעונש? כי מאיך שאחיה שאל אותה לגבי התינוק (הפעם האחרונה שראתה כנראה הייתה כשהיא בהריון) אז היא אמרה שהיא הפילה. השאלה היא למה היא ברחה רק כשהיא הייתה בהריון עם ילדה השלישי ולא בשתי הפעמים הקודמות? היא לא נענשה על המקרים האלה?

    כן, אני מבין שאחרי הדחייה של אחיה והפקפוק שלו בשיוכתה האירית אז מרגרט הולכת לשכב עם אואן. עדיין, לא אוהב את קו העלילה הזה. מעניין מה יגידו נאקי ומרגרט כשיגלו שבזמן שמרגרט בגדה בו היה נסיון לרצוח אותו.

    לא הבנתי אם ג'ימי רצה לעזור לנאקי או לא כשהוא אמר לנאקי את מה שהוא אמר בשניות לפי הירי. איך המתנקש מכל המקומות בגוף יורה לנאקי ביד? אומנם הוא הרים את היד להגן על הפרצוף אבל עדיין עבודת התנקשות גרועה. בגלל זה הביאו מישהו משיקגו?
    גם לא הבנתי למה אם נאקי חושש כל כך מהמצאו של ג'ימי במועדון, למה הוא לא מסדר שימנעו מג'ימי מהלכנס. הם הרי עכשיו נמצאים בסכסוך אלים אחד עם השני לא? ואיך ג'ימי הולך אחרי הירי בלי שאף אחד ינסה לעצור אותו כדי לבדוק מה מעורבתו בכל העניין?

    עוזרת התובע המחוזי מכניסה שיניים לחקירה ואני מקווה שואן-אלדן באמת הולך לעזור להם בחקירה ושלא יתברר שזה הפוך על הפוך והוא בעצם עוזר לנאקי. ראו בפרק שואן-אלדן סולד ממנו אבל הוא בכל זאת שמע לו וקרא לבת בשם תנ"כי אבל אני מאמין שאין מניע נסתר והוא כן רוצה להפיל את נאקי.

    • ילדיה של מרגרט נהרו ונולדו בארה"ב. העובר שנפל במהלך ההפלגה קדם להם.

      הזכרת לי משהו שתהיתי לגביו בניסיון ההתנקשות: למה לעזאזל במקום כל כך הומה אדם? זה עומד בניגוד לכל קוד התנקשותי, לא? אמנם דברים כאלה נעשה גם במציאות, כמו לי אוזוולד שנורה מול מצלמות הטלוויזיה, אבל זה נראה כמו מעשה לא מקצועי בעליל.

      רציתי גם לציין לגבי השם אביגיל (האהוב עלי מאוד) שמדובר לא סתם בדמות תנ"כית, אלא כזו שתוארה כ"אשה טובת שכל ויפת תואר", בניגוד לבעלה נבל הכרמלי, שכשמו כן היה, איש "קשה ורע מעללים". מתאים לוואן אולדן לדבוק בשם של אישה ששומרת על יושרה ויושרתה גם כשהיא כה סמוכה לרוע ולשחיתות.

      • Saturn

        משום מה היה לי בראש שמרגרט הגרה לארה"ב עם שני ילדיה בעת שהייתה בהריון וההפלה המדוברת היא זאת שהייתה עקב ההכאה של בעלה ושהיא לא רצתה להגיד את הסיבה האמיתית לאחיה.

        ההתנקשות לא ברורה בכלל. אם כבר במקום הומה אדם, למה לא להגיע מאחורי נאקי ולירות בו במקום ללכת לעברו עם אקדח שלוף. חוץ מזה, זו משימת התאבדות, לא התנקשות. זה לא שנאקי לא נמצא במקומות פגיעים יותר במהלך היום שלו.

        נזכרתי גם בקטע בעונה הקודמת שנאקי שולח את ג'ימי וריצ'ארד להרוג איזה משהו. ג'ימי נפגש עם האיש במסעדה, והאיש במשך כל השיחה חרד לחייו ותוהה מתי ג'ימי יעשה את זה. ג'ימי מסיים לדבר איתו ועוזב את המקום. האיש מתחיל להתעודד וחושב שהוא שרד אבל אז מגיע כדור דרך חלון שפוגע בליבו והורג אותו על המקום. שאר יושבי המסעדה לא יודעים מה אירע. ריצ'ארד צלף בו מבניין סמוך ועשה זאת בדרך חרישית.

  • miss bojarsky

    אייליש/דבי אכן נהדרת

  • מיכאל גינזבורג

    באמת תמוה, כל עניין ההתנקשות. עבודה מרושלת, מקום הומה אדם, עלאק "אדם משיקגו". מי ישמע.
    יש מצב שזה מקביל להתרחשות אמיתי בהסטוריה? מישהו יודע?

  • GodFather

    ההיסטוריה (והטלוויזיה והקולנוע) מלמדת שדי נהוג להביא מתנקשים ממקומות אחרים. בסופרנוס הרבה פעמים עשו את זה. זה גם הגיוני – הבנאדם נעלם מיד אחרי הרצח ויהיה קשה להגיע אליו. אלה שמזמינים את הרצח יכולים לארגן להם אליבי כלשהו, כי הם הראשונים שייחקרו בעניין. העדים, אם יש, לא יכירו את המתנקש ויתקשו לזהות אותו.
    אני מניח שהבחירה במקום ציבורי אולי הייתה קשורה להעברת מסר כלשהו, אבל אין ספק שמבחינה "מבצעית" נטו מדובר בטעות טיפשית.
    קו העלילה המרכזי בעונה מאוד מסקרן אותי. בניסיון ההתנקשות הזה, עניין הבגידה בנאקי עלה בכמה וכמה רמות (והוא כבר היה די בלתי הפיך עוד קודם). מסקרן אותי לדעת איך זה יסתיים, כי לדעתי רק מוות, כלא או "גלות" של אחת הדמויות תוכל לסיים את העניין בצורה אמינה (ואני כן מאמין ומקווה שעניין ההפיכה לא ייגרר גם לעונה הבאה).

  • טראפיק

    אכן פרק מלא בהתרחשויות. התנקשות שכן מצליחה מול אחת שלא והנחמה שמוצאים פגי ואואן זה בזרועותיו של זה (תאורת בין הערביים של הסצינה הזו מופתית בכל קנה מידה).
    אבל גם בצפיה השניה לא הבנתי את הסצינה של אואן והדו שיח המוזר שניהל במסבאה.
    (כמובן שההתנקשות בחוט תזכיר לי תמיד את זו של טוני סופרנו באחד הפרקים הראשונים של הסופרנוס)

    • לא ראיתי את זה מזמן, אבל למיטב זכרוני זו הייתה שיחת חולין, לכאורה, שנועדה לבסס את זיהוי האיש שהוא אמור להתנקש בו.

© עידו ישעיהו