פג מימים ימימה

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 12/11/2011 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "אימפריית הטיילת" 2.07

אני מרגיש שאני עושה טעות בכך שאני כותב על הפרק אחרי צפייה אחת בלבד בו. הוא היה כל כך עמוס בהתרחשויות וברמזים ובמבעים ובמשמעויות עד שברור לי שאני מפספס דברים. הרעיון שקשר את הדברים הוא אותם 'ימים ימימה' לעומת העכשיו, כשברוב המקרים מדובר בתחושת תלישות ובחינה עצמית. הדברים של אואן לקראת סוף הפרק יכולים לחול על דמויות רבות בסדרה – מרגרט, ואן אולדן, ג'ימי: "לפעמים את חושבת שמוזר כאן? בבית הזה? במדינה הזו. הכל קצת שונה. האוויר, המים, האנשים ואתה עצמך. גם אתה משתנה, לאט לאט". ההמשך מבטא קריעה גדולה יותר, כאלה של מהגרים או של ריצ'רד הארו: "ואתה חושב, אם איעלם כעת, למי יהיה אכפת, ומי בכלל יבחין בכך?" [1]

[1] ותודה ל-GodFather על עוד תרגום מעולה.

החיבור בין אואן לפגי היה בלתי נמנע, ולא רק כי המשיכה ביניהם הוצגה לנו מלכתחילה. המקור של שניהם הופך אותם באחת לשותפי גורל, והאלימות שלו היא משהו שנראה שייך לכל הגברים שראינו את מרגרט עמם – האנס בעלה המכה, נאקי הגנגסטר וכעת אואן איש המחתרת [2]. ונאקי אינו פתי, כאשר קייט מודיעה לו שמרגרט חוזרת מניו יורק ושאואן אינו בנמצא, נראה שהוא מקשר בין הדברים. אמנם במקרה הזה החשדות שלו מוטעים, אבל בכל זאת יש להם בסיס יציב וטוב, כידוע לנו.

[2] אפרופו האלימות של אואן, סצינת הרצח בשירותים הייתה לטעמי אחת המדהימות בסדרה. מפורטת וקשה, מעליהם פוסעים ומדברים עוברי אורח מעומעמים, בדלת הכניסה עם הזגוגית המחוספסת דמות מעומעמת אחרת מנסה להיכנס, וכל הזמן הזה אואן חונק את עמיתו בשקט כמעט מופתי. השתאיתי לנוכח המחזה הזה.

אז כנראה שלא רק שותפות גורל ולא רק מראהו המצודד הם שמשכו את לבה של מרגרט, ואולי אין זה מקרי שאחותה בברוקלין בחרה דווקא בסיפור שהמציאה על הגבר בחייה של 'פגי'. משהו במרגרט מקרין זאת, היא מגובה במישהו חזק. אבל זה לא מה שישכנע את אחיה. להפך, מאותן סיבות הוא לא מעוניין לקחת את כספה של מרגרט – הוא לא יודע מאיפה הכסף הזה. הניסיון של מרגרט להתחבר אל משפחתה לימד אותנו רבות על עברה, על הסיבות שבעטיין עזבה את אירלנד ועל הניתוק מקרוביה. היה נוגע ללב לראות אותה שם, כמהה למשפחתה ובעיקר לאישורו של אחיה, שאמנם היא מוכיחה אותו על רפסותו מול גורמי סמכות, אבל מולה הוא תמיד קשוח ותמיד קהה לב. אגב, איילש חובבת הספרים היא דבי גאלאגר מ"חסרי בושה". פשוט מעולה הילדה הזו.

בזמן שמרגרט יושבת עם אחיה בביתם וזוכה למנת עבר, "זוהי פגי שלנו מימים ימימה", דרמודי יושב עם אמו ואומר לה שהיא עצמה לא מזדקנת. האופן שבו ג'יליאן מצליחה לשמור את עיניה על המטרה ולהסתיר כמעט כל סממן של מה שמתרחש בה, מקנה לה בעיני בנה ארשת פורצלנית של אישה שנשארת כפי שהיא. אין קמטים מיותרים לכאורה או התפתחויות יוצאות דופן בדעותיה. אבל אנחנו, שראינו אותה מכה באמוק את הקומודור, יודעים שגם היא נרדפת בקביעות על ידי עברה, ושגם תחת המסכה שלה רוחשים ימים ימימה. קשה לי להאמין שבאמת עד כדי כך לא איכפת לה מנאקי, האיש שתמך בה ובבנה לאורך כל כך הרבה שנים, אבל היא בכל זאת לא מנידה עפעף כשהוא מדרבנת את בנה להרוג אותו לתועלתו.

בהתאם אהבתי מאוד את ההתלבטות הקשה של ג'ימי בנושא. זו הייתה סצינה ארוכה וחיונית, שהצליחה להדגיש היטב את המצב הבלתי אפשרי שבו הוא נמצא. נאלץ להרוג את דמות האב שלו, את האיש שהיה שם בשבילו זה מכבר, כדי שהאופן שבו הוא עצמו נתפש על ידי אחרים לא ייפגם. בסופו של דבר הוא עושה זאת, ורגע לפני שהאקדוחן מגיח מאחוריו, הוא קודם חייב ללחוש באוזנו של נאקי: "אין הבדל אם אתה צודק או טועה. אתה פשוט חייב להחליט". נאקי לא מבין את המסר האניגמטי כי הנמען העיקרי שלו הוא ג'ימי עצמו.

בינתיים דמות האב הזו נחשף לראשונה אל לוסי עם התינוקת שלה. רק בשלב הזה, ובמיוחד כשוואן אולדן הגיע אליו מאוחר יותר, עשיתי את ההקבלה בין נאקי לבין הסוכן הפדרלי – האחד איבד תינוק בן יומו והאחר מעולם לא זכה לכך מאשתו. התינוקת הזו שייכת לוואן אולדן ומוצבת על שולחנו של נאקי. לוסי הפגינה את כל כישורי המשחק שלה במשרדו של האחרון, אותם כישורים שהתבזבזו מפאת חוסר יכולתה לשחק במחזמר "משרתת מסוכנת". היא מצליחה להוציא מנאקי סכום כסף ואז משאירה את התינוקת ועוזבת את הבית, לא לפני שהיא משאירה מזכרת לאיש שכלא אותה חודשים רבים ולבסוף לא עמד בהסכם: חיתול מלוכלך ודף מהמחזה שחמק ממנה.

© עידו ישעיהו