מד מן 3.13: סגור את הדלת ושב

פורסם ע"י ‏איימס‏
בתאריך 30/10/2011 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

"מד מן" עונה 3 פרק 13, סיום העונה השלישית

mad-men-03x13-shut-the-door-have-a-seat

סטרלינג קופר דרייפר פרייס.

זהו הפרק השני האהוב עלי בסדרה, וכנראה הפרק שראיתי הכי הרבה פעמים. אני אוהבת את פרקי הפלאשבקים של מד מן. הם מתוזמנים בדיוק במידה הנכונה, משאירים לדמיון כמו שהם מלמדים, והפרק הם לא דוחפים שום דבר במורד הגרון, אלא נותנים חומר למחשבה באשר למניעיו האמיתיים של דון/דיק. הפרק הזה, בעיניי, בנוי בצורה מדהימה. דון מתחיל מהתותחים הכבדים ולאט לאט בונה לעצמו את החברה שהוא רוצה, תוך הסתמכות על מערכות יחסים יקרות ערך שנבנו לאט ובזהירות לאורך הסדרה. הפרק הזה הוא קצירת הפירות של כל שלוש העונות שקדמו לו, וככזה הוא מסכם בצורה מושלמת את הסדרה עד כה.

ראשית, המסך יורד על בטי ודון. בטי מוכיחה שהיא אם טובה, רוצה את הונו של דון לעצמה, כדי שתוכל לדאוג לילדים אם גם פרנסיס יאכזב (אתם מכירים את דמויות הסבתות בסיטקומים משנות ה-90? אלו עם המון שמות משפחה והמון בעלים לשעבר? אני חושבת שבטי תהיה כזו, בסופו של דבר. יופיה וחמישה בעלים מאחוריה, אבל עדיין עם נחישות וכוח). שוב אני מבינה כמה בטי הייתה יכולה להיות אחרת, בידיה של שחקנית אחרת (אם אפשר להחליף את בובי פעמיים, אולי יחליפו את בטי אחת ולתמיד? כל סצינה של ג'ונס עם ג'ון האם גורמת לה להחוויר לעומתו), ועצוב לי שהיא נתפסת אחרת, בגלל שזה לא מה שאתה אומר, אלא איך.

ובינתיים במשרד, אחד אחרי השני, "סגור את הדלת ושב". הם מסבנים ומשמנים אותם אחד אחרי השני. דון לקופר, דון וקופר לרוג'ר, שלושתם לליין, צוברים כוח כמו כדור שלג שכבר לא יעצור. פגי: דון קורא לה אחרי פיט, אבל רק כי הוא מניח שהיא מגיעה. מאז תחילת הסדרה, דון ופגי מנהלים שיחות שהן תמונות מראה האחת של השנייה. באחת הוא אומר לה שהיא לא עושה שום דבר, ובשנייה הוא מבקש ממנה ללכת אחריו באש ובמים. באחת הוא אומר לה שהוא זקוק לה, ובשנייה הוא מנמיך אותה שוב. והיום לראשונה פגי אומרת לו שהיא לא תמיד תהיה שם, שיש לה הצעות אחרות. השיחה השנייה ביניהם היא הפעם הראשונה שדון מוכן להגיד לפגי שהיא בעלת ערך, בעולם, בחייו, בעסק. הוא לא אומר לפגי מה שהיא רוצה לשמוע, הוא אומר לה את האמת, וזה כל מה שפגי, שגם בחינם הייתה עוברת אחריו, צריכה לשמוע (אבל עדיין, ההבדל מפיט גדול, אני בטוחה שהיא לא חשבה לבקש להיות שותפה).

פיט: הילד הקטן שלא היה שם אילולא אשתו הנהדרת, הדבר היחיד שגורם לו להתבגר. מצחיק לראות אותו בפגישה הזו עם חלוק אמבטיה, כמו ילדון חולה. ומעניין לראות את פיט אחרי השיחה הראשונה עם פגי – פיט דורש לשמוע את המחמאות מדון, ודון נותן אותן ברצון, בעוד שהוא כלל לא מוכן לבקש מפגי, שלא לדבר על להתמקח. הם זקוקים לפיט, אבל לא פחות משהם זקוקים לפגי, ואני יכולה לנחש למה הם לוקחים אותה כמובן מאליו (רמז: זו החצאית). וג'ואן שלא הייתה צריכה להגיד כלום, לראות אותה פוסעת אל תוך המשרד היה מספיק בשביל הקתרזיס. אני חושבת שבסיכומו של דבר, היא השחקנית האהובה עלי בסדרה הזו. ולעת עתה, הכל שונה. ג'ואן היא האדם הכי חשוב במשרד כי היא היחידה שיודעת איפה הכל נמצא (הרי היא תמיד הייתה האדם החשוב במשרד), בפגי אין זכר למזכירה ("פגי, תכיני לי כוס קפה"? "לא"), ליין כבר לא מנגן לפי חליל של אדם אחר ("חג מולד שמח!"), ופיט כבר לא ילד קטן. התחלה חדשה, שבצלה הם רק תוהים מתי יחזרו למקום שבו היו קודם, אבל בינתיים העתיד יכול להיות מה שהם יעשו ממנו (מאוד אופטימי ויוצא דופן בשביל "מד מן").

הדיון הראשון שלנו על הפרק בפורום טלוויזיה באג'נדה

הדיון השני שלנו על הפרק בפורום טלוויזיה באג'נדה

תגיות:
© עידו ישעיהו