מד מן 3.10: הצבע הכחול

פורסם ע"י ‏איימס‏
בתאריך 13/10/2011 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

"מד מן" עונה 3 פרק 10

הדיון הראשון שלנו בפורום טלוויזיה באג'נדה

Mad Men - 03x10 - The Color Blue

בצפייה הזו אני מגלה כמה אני מחבבת את בטי (קל יותר לראות מבעד למשחק הנוראי של ג'ניוארי ג'ונס ולראות את בטי דרייפר בלבד), ומתחזקת השנאה שלי לדון (החלאה, כפי שאני קוראת לו בחיבה). החלק החביב עלי בפרק היה ניתוק הטלפון בבית משפחת דרייפר, שלאחריו בטי ודון הולכים ובודקים בארונותיהם החשוכים, אם אחד השלדים הוא זה שהתקשר. דון לא חושד בבטי, ובטי לא חושבת לחשוד בדון, מה שמעיד על האשמה שהם חשים, ולא על כך שהם בוטחים זה בזו. התקשורת ביניהם כל כך מקולקלת, הם כל כך לא מסונכרנים, שאי אפשר שלא לרחם עליהם קצת. אבל בעוד שבטי עושה כל שביכולתה כדי להשאר, דון עושה כל שביכלתו כדי לקום ולעזוב.

במשרד, פגי סובלת שוב מקנאתם של עמיתיה, בגלל שהיא "ספונטנית, בחורה והחביבה עליו". העובדה שהיא לובשת חצאית מלבה את הכעס על שהיא מצליחה, אבל אני חייבת להודות שאין דבר מעצבן יותר ממישהו שנראה שאינו מתאמץ. כמובן שפגי עבדה הרבה יותר קשה מפול, דאגה לתעד את סיעור המוחות שלה עם עצמה, הלכה מוקדם וישנה היטב, והגיעה עם רעיונות וראש פתוח, בעוד שפול שתה את עצמו למוות, קישקש עם אכילס (אגב, לא מתתי על התפוח הלא-כל-כך-מטאפורי שנפל לו על הראש), ונרדם. בכל זאת, פגי משתדלת שלא לגנוב דברים ממש (היא לא מתיימרת אפילו למצוא את הציטוט היפהפה "הדיו החיוורת ביותר שווה יותר מהזכרון החד ביותר"), אבל היא לא יכולה שלא לתת לרעיונות לבעבע מתוכה. אהבתי גם את אחוות הפירסומאים שלהם, שיודעים מה זה לאבד רעיונות נפלאים (ואת זה שלפעמים, האמת פשוט נשמעת אחרת).

תגיות:
  • איזה הבדל בין דון ובטי של הפרק לבין דון ובטי של רומא בפרק הקודם. תפקידה של בטי בחייו של דון מעולם לא היה מובהק יותר כשם שהיה בסוף הפרק כאן. Trophy wife לכל דבר, תכשיט להשוויץ בו. דון אמר את זה בפירוש. התיעוב שבו הביטה בו כאשר עלה לקבל את הפרס היה צורם. בטי מגלה על עברו של דון ממש כאשר ליין מגלה שסטרלינג-קופר עומדת בפני מכירה. לא יכולתי לחשוב עד כמה זה אירוני שדון מנסה לכפר על העבר בכך שנתן את הכרטיס לאחיה של סוזן, בזמן שכל הסימנים מראים על כך שהפרטים בכרטיס הזה לא יהיו רלוונטיים בקרוב.

    זה מה שכתבתי על הפרק בעבר:
    פרק מעט שקוף. ניחשתי מראש דברים שיקרו בו, ושם הפרק היווה אלגוריה נוחה מהרגיל למאורעות במהלכו. מה שכן, הקטע שבו בטי מצאה את הקופסה של דון היה לגמרי לא קשור לכלום ועל כן מפתיע ומהמם. מעניין אותי לדעת כמה מתוך זה הפנימה. האם היא קלטה שמדובר בזהות אחרת, או שמסמך הגירושין לבדו ערער את עולמה? כך או כך, התפישה שלה את דון השתנתה מהותית באותו רגע, למרות ש"אנשים אולי רואים דברים באופן שונה, אבל הם לא באמת רוצים".

    עוד אהבתי את הדאגה של דון כלפי אחיה של סוזן. בקשר ישיר אל התמונות שראתה בטי בו זמנית, עובדת התאבדותו של אחיו שלו, אדם, לא מאפשרת לו לעשות את אותה טעות טראגית. דון מביא לאחיה את כרטיס הביקור שלו ואומר לו להתקשר במקרה הצורך.

  • צפיתי שוב, החלטתי לא לוותר על הדיונים הנהדרים כאן למרות שבאמת אין לי הרבה מה להוסיף.
    אוהבת את התחרות בין קינזי לפגי והקנאה שלו בה. זה נחמד שהיא מוכיחה לו במקום כמה היא יותר טובה ואני תמיד אצחק מתגובתו האמפתית של דון אחרי שקינזי מספר שהוא שכח רעיון שהוא לא כתב. [לא קלטתי בכלל את התפוח המטאפורי, אגב.]

    דון ובטי, בצפייה חוזרת היה מעניין לראות כמה מוקדם התחיל להתגלגל לו המפתח בתוך הפרק וכמה רעש הוא היה צריך לעשות עד שבטי הגיעה אליו. ומסכימה לגבי ההמחשה של כמה היא הTrophy Wife שלו, אף פעם זה לא הטריד אותה כפי שזה הטריד אותה בפרק הזה, כשהיא גילתה הרים של שקרים מהגבר אליו היא נשואה.
    אגב, לגבי שיחת הטלפון, אנחנו יודעים ממי היא נעשתה?

    הסצינות עם המורה ואחיה לא עניינו אותי במיוחד בצפייה חוזרת, אז הרצתי.

    • כרגע לא יודעים ממי השיחה, אולי באמת סתם טעות במספר.

      • אני לא כ"כ השתכנעתי מהתגובה של המורה. לעומת הנרי, שעצם הרעיון שהוא המתקשר שעשע אותו, העלבון של סוזן היה מעושה ומתחמק.
        (כמובן שמכיוון שכתבת "כרגע לא יודעים" אני בטח טועה ויתברר אח"כ שיש התייחסות עתידית שלא זכרתי אבל זה מה שהרגשתי תוך כדי צפייה).

        אבל אולי זה בגלל שגם אני מחזיקה באותה דעת מיעוט שלא סובלת את סוזן. כבר בצפייה הראשונה היא נראתה לי לא אמיתית ואפילו מניפולטיבית-משהו (עוד מאז אותה שיחת טלפון אחרי המפגש הראשון עם ההורים בביה"ס). בינתיים בצפייה שנייה אני מתעבת אותה אפילו יותר.

        • ocean

          איתך בתיעובך הצודק.

          אם היא רדפה אחרי דון לרציף ובסוף עוד שילמה לנסיעה ברכבת כדי לפגוש אותו, היא נואשת. אי לכך גם אני חשבתי שהיא היתה זו שהתקשרה.

          מה שכן, את בטי אני מתעבת יותר אז כל דבר (ובפרט ברונטי) עדיף על פניה.

          • האמת שאני לא מכירה (חוץ מיאדו) מישהו שאוהב את המורה. היא מאוד מניפולטיבית, והיא בטוחה שהיא לא. היא חושבת שהיא שיא הקסם, ושרק היא לבדה מצליחה לראות מבעד לבולשיט של כולם. הרי כולם משחקים את משחק העמדות הפנים, ומשכילים לשמור את ההבחנות שלהם לעצמם.

            כמו כן, בצפיה הזו אני לא מבינה מה יש לתעב את בטי. כאישתו של כל אחד אחר, אולי. כאם לילדים, בטוח (למרות שיש להם את קרלה הנהדרת). אבל כאישתו של דון? היא טובה מדי בשבילו.

            • היה לי איזה זיכרון (בדיעבד, אולי מוטעה) של דיון באג'נדה על הנשים בחייו של דון ושרבים היו בעדה.

              את בטי אף פעם לא תיעבתי. גם אם אני לא מסכימה עם דרכיה אני מבינה איך היא הפכה למה שהיא.
              היא בעיקר מעציבה אותי.

  • ספוילר להמשך הסדרה:

    יש כאן עוד העמדת פנים שמתבררת רק בסוף העונה הזו, זו של ליין בעצמו. הוא לא מוטרד ממכירת החברה כמו שהתאהב בארה"ב ולא ממש מוכן לעזוב.
    אך יש קטעים שלא הבנתי גם בצפיה החוזרת, כמו הדו שיח של ליין עם קופר בו קופר שואל אותו מי אמר לו שהוא מתנשא.
    וכמו הקטע הסיני שצץ פתאום, כאשר רגע אחרי שיוצאים למסע פרסום על בסיס רעיון סיני, גם הנהג שמגיע לאסוף את דון ובטי הוא סיני.
    בכל הנוגע למורה, היא אולי טיפוס נואש אבל לבטח הרבה יותר נעים וחם מבטי הקרחונית. מייגן מהעונה הבאה היא הכפילה שלה…

© עידו ישעיהו