מד מן 3.09: שעות קטנות זעירות

פורסם ע"י ‏איימס‏
בתאריך 02/10/2011 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

mad-men-03x09-wee-small-hours"מד מן" עונה 3 פרק 9

הדיון הקודם שלנו בפורום טלוויזיה באג'נדה

עד היום "מד מן" הראתה רק כמה קשה לנשים ב-1963. אבל לא רק לנשים קשה, אלא לכולם. לכל מי שאינו טיפוס דון-דרייפרי שיודע מה העולם חייב לו ודורש את זה. כי לכאורה כסף אמור להספיק, אבל לי גרנר ג'וניור, עם כל הכסף שלו גם מחזיק בהעדפה המינית הלא נכונה, ולכן פלרטוט שנדחה לא גורם רק למבוכה, אלא עשוי לגרום גם לנזק ממש. ולהיות גבר נשוי ואיש משפחה אמור להספיק, אבל אם מזהים את השונות בך גם אם אתה מדחיק אותה כל חייך, זו עילה לפיטורין. ואם איש חזק ממך רוצה לנצל אותך, אתה אמור לקבל זאת בהכנעה, כי זה פשוט מה שסוגך אמור לעשות.

ולהיות אשת איש מכובדת אמור להספיק, אבל כשכל החיים שלך זועקים מחוסר סיפוק, כשבעלך משקר לך והעולם הוא לא מה שהבטיחו, את אפילו לא יכולה לעשות מה שאת רוצה, מה שהוא עושה. I do have thoughts, אומרת בטי להנרי. יש לה מחשבות, רעיונות, רצונות. את כולם היא צריכה להצניע, כי היא אישה נשואה. וגם כשנמאס לה, זה מוטבע עמוק בה כל כך, שהיא לא מסוגלת לעשות את מה שדון עושה מתוך שינה, את מה שכל הגברים, טובים או רעים, עושים בלי להרגיש בכלל – אלא בחלום.

בצפייה השנייה הזו אני מוצאת את עצמי אוהבת את בטי, מאוד, ומוסיפה לשנוא את דון. השיחה שלו עם הילטון, שבה הילטון מסרב לומר לו את ה"כן" שהוא רוצה, מספקת אותי, כי זו נקמה קטנה על כל מה שדון אי פעם אמר לפגי. הוא אמור להבין אותה, אבל הוא נתקל בחומה הזו פעם אחת בחייו והיא בכל יום, אז הכאב שלה זר לו. הוא נכנס למערכת יחסים עם המורה של בתו, כשהיא אומרת לו שהיא זו שתשלם את המחיר – תראה את אשתו במכולת ואת בתו יום יום בכיתה – הוא מתעלם, כי מחיר שהוא לא משלם אינו מחיר. הוא אמור להיות סובלני ורחב אופקים (הוא שאל איש שחור לדעתו בפרק הראשון! הוא נתן לאישה צ'אנס), אבל בהזדמנות הראשונה שיש לו הוא מנמיך את סאל, רק כי הוא הומו.

ולבסוף, 1963 מכעיסה אותי, כי היא עוד כאן, כמו שניו יורק והדרום הם היינו הך. הנשים הלבושות יפה עומדות בסלון שנוקה על ידי עוזרת שחורה, אחרי שפתחה להן את הדלת עוזרת שחורה ומחכות שיוגש להן כיבוד על ידי עוזרת שחורה, ומדברות על זכויות אדם ועל המצב הנורא בדרום. וואלה יופי.

תגיות:
  • ה-"I do have thoughts" הזכיר לי את ההזיות של בטי בזמן הלידה לפני מספר פרקים. היא התעמתה עם מקומה בעולם, חתולת בית, מאוד חשובה, עם מעט לעשות. אחרי שהיא התעוררה היא אמרה שהיא צריכה לעטות שוב את פניה, אבל הנה המעטה נסדק עוד ועוד.
    http://tvyaddo.com/2011/09/%d7%94%d7%a2%d7%a8%d7%a4%d7%9c/

    גם בפרק ההוא התנועה לזכויות האזרח הייתה ברקע ולצדה רציחות מזוויעות של שחורים, הפעם הפיצוץ בכנסיה בבירמינגהם, אלבמה, שהרג 4 בנות צעירות.
    http://blogs.amctv.com/mad-men/2009/10/martin-luther-king-birmingham-eulogy.php
    אהבתי את התובנה שלך על הדיבורים של הנשים על התנועה לזכויות האזרח בזמן שקרלה שם.

    כפי שכתבתי בעבר, אהבתי את החיבור בין דון לקוני. כל אחד מהווה לשני דמות אב/בן, ובהכירנו את הביוגרפיה של דון, אנחנו מבינים עד כמה זה חשוב לו. כאשר בסוף הפרק השתמש בתירוץ של "קוני התקשר, אני צריך ללכת", חשבתי לעצמי, "ומה אם הוא באמת יתקשר בזמן שדון לא שם?". ואז הבנתי שדון יודע: קוני לא יתקשר. אגב, הצחיקו אותי הניתוקים ללא התרעה של קוני. תמיד זה משגע אותי בסדרות שונות שהדמויות מנתקות בלי להגיד 'שלום' נורמלי.

    שם הפרק נראה יחסית שולי, אבל תכל'ס באותן שעות קטנות שהוא מתאר מתרחש הבעבוע אצל דון ובטי. מדובר בשיר של פרנק סינטרה, "בשעות הקטנות הזעירות של הבוקר".

    When the sun is high in the afternoon sky
    you can always find something to do
    But from dusk til dawn as the clock ticks on
    something happens to you

    In the wee small hours of the morning
    While the whole wide world is fast asleep
    You lie awake and think about the girl
    And never ever think of counting sheep

    When your lonely heart has learned its lesson
    You'd be hers if only she would call
    In the wee small hours of the morning
    That's the time you miss her most of all

    http://www.youtube.com/watch?v=5ImGP33hcc4

  • ויש תמיד את הקטנות אך משמעותיות. רגע לפני שלי גארנר מטריד את סאל, הוא אונס את פיט לעשן למרות שהלה מזהיר אותו שהוא יחנק, כי ללי גארנר כמו לדון פשוט לא אכפת מהתוצאות יהיו אלו שיהיו.
    לא הייתי מגדיר את לי גארנר כמחזיק בהעדפה המינית הלא נכונה, בהזדמנות הבאה שתהיה לו הוא יטריד את ג'יין – אשתו של רוג'ר. לבחור יש הכל אבל הוא לא סגור על עצמו. בעונה הראשונה אבא שלו אומר שהוא רוצה ללכת על אלומיניום, כעת הוא מדבר על קולנוע – כי כמו בטי, הוא לא ממש יודע מה הוא רוצה מעצמו.
    כמו בטי שרוצה את הנרי ואפילו חולמת עליו, אבל ברגע שזה קרוב למציאות זה הופך להיות זול. (בהזדמנות הבאה מה שהיא תמצא אצלו כבר יהיה בטחון ולא הרומנטיקה של "לא מפסיקה לחשוב עליך".
    בכל מה שקשור לקוני, אני דווקא מזדהה עם דון. היה לי פעם בוס כזה, שיותר ממה שרצה והיה צריך את העבודה שלי, דאג לעתידי ורק רצה שאהיה טוב יותר בשביל עצמי. בדיוק הקטע האבהי של קוני עם דון.
    הצבוע כאן בסיפור הוא דווקא רוג'ר, שאת הצרה עם לאקי סטרייק הוא שולח אל דון, אבל ברגע שהוא יכול לרקוד לו על הדם עם הילטון – הוא יעשה זאת.
    והיו גם אינטראקציות בלי מילים – כל הקטעים על קרלה, סצינה אחרי סצינה כשהיא מבינה היטב מה שהיה לבטי עם הנרי, ובטי נהיית פתאום סוםר נחמדה אליה רק מפחדה שהיא תספר לדון (מה שכמובן לא יקרה).
    ובסוף דון חוזר הביתה מיום לא מוצלח, ומי שאומרת לו שלום היא דווקא קרלה. לא בטי שרק שולחת אותו אל הילדים

© עידו ישעיהו