מד מן 3.08: מזכרת

פורסם ע"י ‏איימס‏
בתאריך 24/09/2011 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

mad-men-03x08-souvenir"מד מן" עונה 3 פרק 8

דיון #1 שלנו בעבר.

דיון #2 שלנו בעבר.

שלושה סיפורים על איך שינוי בנוף משנה את האווירה.

פיט נשאר במקום, אבל כל השאר השתנה – ניו יורק הפכה לעיר רפאים, אשתו נסעה והשאירה אותו לבד בבית, רווק לזמן מה. הוא מרשה לעצמו להתחיל עם האופר של השכנים, לעשות מעל ומעבר בשבילה, ולדרוש את השכר המגיע לו. הוא אפילו לא מתרחק מהבניין (ומאוחר יותר משלם את המחיר על טפשותו, כשאשתו והאופר נפגשות במעלית).

בפעם הראשונה שראיתי את הפרק הייתי בטוחה שפיט אנס אותה, אבל עכשיו אני נוטה לחשוב שבאמת אפשר אולי לראות את שני הצדדים. מה שכן, היא אמרה לו שיש לה חבר, היא אמרה שהיא לא רוצה שיכנס הביתה, היא אמרה לו לא. הוא התעקש, ולמחרת היא בכתה למעסיק שלה. אני איתנה בדעתי שזה לא היה מרצון, גם אם מת'יו וינר חולק עלי.

ג'ואן מתרחקת רק במעט, עוברת למקום עבודה אחר. השינוי הזה הוא כל אכזבות חייה מסוכמות להן. ההתקלות שלה בפיט, מחוץ לקונטקסט הרגיל שלהם, גורם לו להתעניין בשלומה ולנהל סמול טוק איתה, בפעם הראשונה שראינו, כנראה. כך אנחנו לומדים שבעלה ויתר על חלומו להיות מנתח, והתחיל התמחות חדשה, מה שאומר עוד שנים של עזרה בפרנסת המשפחה (אם לא פרנסת המשפחה לבדה).

ובטי ודון, שנוסעים לאיטליה. בטי מיד מתאקלמת, מדברת את השפה והכל, לא צריכה להדליק לעצמה סיגריה אפילו פעם אחת. אחרי ביקור בסלון היופי היא מגיעה למסעדה בתור תיירת זוהרת מאמריקה, וזוכה לחיזוריהם של גברים איטלקים. במקום זה היא מקבלת את דון, שמפעיל עליה את משפטי ההתחלה הרגילים שלו. היא, שיודעת שהוא בוגד בה, לא יכולה שלא להבין שכך הוא מבלה כל לילה שלו במלונות הילטון, איתה או בלעדיה. הם נהנים בלילה האחד שלהם ברומא, וזה מחזיק מעמד גם מעט כשהם חוזרים (דון מדליק לה את הסיגריה, קונה לה מתנה), אבל בטי נזכרת מהר מאיפה היא הגיעה, ולא נותנת לעצמה לחשוב שהחופשה היא החיים (כמו בעונה השניה, אז הם רק העמידו פנים שהם זוג נשוי באושר).

עם סוף הקיץ פיט מבקש מאשתו לא לנסוע יותר, ובטי מבינה שהם לא ינסעו יותר, והקיץ יישאר בסיפוריהם ובמזכרותיהם בלבד.

תגיות:
  • למה שכתבתי בעבר בעניין הרגע היפה של בטי עם סאלי, אני חייב להוסיף את הסצינה המופלאה ממש, שאני לא מבין איך לא שמתי לב אליה בצפיות הקודמות: בטי באה אל המראה שסאלי ישבה מולה ומשחה אודם על שפתיה, בזמן שהילדה צופה בה מרותקת ומזיזה את שפתיה בהתאם לה. איזה רגע אם-בת יוצא מן הכלל, מהסוג שאין בכלל ספק שסאלי תיזכר בו כאדם בוגר.

    זה מה שכתבתי פעם: איך אומרים? אם אין לך כוח – השהה. אחרי כמה וכמה הזדמנויות שבהן נוכחנו לראות עד כמה בטי לכודה בחייה וחסרת אונים באשר לכך, בראשן כמובן ההזיות בזמן הלידה, היא זכתה להשהיה בצורת ביקור קצר אבל עתיר התרחשויות-רגשיות ברומא. היא תקשרה בשפת המקום (וזה היה בליסימו למשמע), לא היו לה שם ילדים, שלושה גברים אטרקטיביים רבו על לבה במקביל, איל מלונאות חלק לה מחמאות כנות, כאשר הכניסה סיגריה אל פיה מצתים הופיעו יש מאין, שיערה היה מורם כמו של נסיכה. גם כאשר חזרה הביתה הופיע מצת כאשר הכניסה סיגריה לפיה, אבל זה היה רק בעלה, וכאן, בעיירה המחורבנת הזו עם החיים והחברים המחורבנים האלה, דון פחות קוסם מאשר ברומא. כמו במקרה של תוכנית העירייה והניצחון הזמני מולה, עיכוב בלבד, המהמורה נעלמת במהירות מהדרך ומאפשר לתוכנית להמשיך, גם כך רומא לחייה של בטי. המתנה שדון הביא לה מחנות המזכרות תהיה על פרק ידה כתזכורת תמידית למה שאין לה.

    בעונה הזו נראה שדון באמת אוהב אותה יותר ומעריך את מה שיש לו, למרות הגליץ' מחוץ לעיר, אבל אני בכלל לא בטוח שזה ישנה בסופו של דבר. מה שכן, נראה לי שזו הפעם הראשונה העונה שבה ראינו את בטי מתחברת עם ילדיה. קודם עם התינוק, כאשר הצהירה כלפיו אחרי שחזרה שגם היא התגעגעה אליו, ואחרי כן בקטע היפה שבה לימדה את סאלי על נשיקות ראשונות.

    • ocean

      לגבי הסצינה עם סאלי-בטי: בעונה 4 יש קטע בו אחת המשתתפות בקבוצת מיקוד נזכרת בטקס הטיפוח של אמא שלה (אמנע מפירוט מתבקש נוסף מטעמי ספוילר). אז כן, אני חושבת שהשורה התחתונה שלך לגבי הזיכרון בבגרות היא נכונה.

      • בהחלט.

        ומכאן ספוילר לעונה הרביעית:

        אני רואה את הסיטואציות האלו, ורואה בטי שהיא לא אמא טובה, אבל גם לא הבטי שראינו בהמשך. אולי זה בגלל שסאלי התבגרה והפסיקה להקשיב לאמא שלה, אבל כנראה שזה משבר שמעמיק אצל בטי, שמשפיע על הכל, כולל היחס שלה לילדים.

        ואגב, כשאני אומרת תמיד שסאלי תזכור אם יפהפיה ומנוכרת אני מתכוונת בדיוק לסצינה הזו, כי עד שבטי שמה יד על כתפה של סאלי, היא בכלל לא מסתכלת עליה. רגע יפה אבל מרוחק, שסאלי בטח לא תזכור לטובה (כמו מבטי, שבזכרונות שלה על אמא שלה, לא זוכרת איך היא הרגישה באותו הרגע, אלא איך היא מרגישה שנים אחר כך, יודעת מה שהיא יודעת בתור אם בעצמה).

        • ocean

          לא הבנתי את כל הפסקה השניה שלך. אפשר הסבר?

          • אני חושבת שכמו שבטי שנאה את אמא שלה בזמן אמת, אבל בדיעבד צבעה את כל האינטראקציות ביניהן בורוד (אל האם האמיתית נחשפנו בזכרונות המסוממים של בטי בלידה, וגם קצת בעונה הרביעית), ככה בעוד שסאלי מעריצה את אמא שלה בזמן אמת, וקצת רוצה להיות כמוה, בעתיד היא תשנא אותה (וגם זה מתחיל להתגבש, כי כבר עכשיו סאלי בוגרת יותר מאמה). ראינו איך היא רוצה מגפי רכיבה כמו של אמה, ואיך היא מוקסמת מיופיה כשהיא שמה ליפסטיק, אבל אני לא רואה את זה מחזיק מעמד (בדיעבד היא לא תזכור שהיא רצתה להיות כמו אמא שלה, אלא שאמא שלה היתה מרוכזת יותר במראה מאשר בבת שלה).

            • ocean

              לא זכור לי שהיא צבעה את האינטראקציות שלה עם אמהּ בוורוד. כן זכור לי שהיא תמיד תיארה אותה כאשה מרשימה, יפה ונוקשה מאד מאד. טוב ורע ביחד.

              אני לא חושבת שבטי היא אמא מרשעת. תחשבי גם שסאלי תמיד הוצגה לנו כילדה מאושרת עד שסבהּ, אביה האהוב של בטי, נפטר. מן הסתם יש לה זכרונות טובים מבטי, ומן הסתם יהיו לה גם זכרונות רעים ממנה. זה רק טבעי ואנושי.

  • miss bojarsky

    מבחינתי זה היה אונס.

    • תתש

      גם מבחינתי, אבל זה נראה שרוב הצופים בחרו להחליק לפיט על המעשה בעוד שהם מאחלים שבעלה של ג'ואן ימות בויאטנם.

      • ocean

        בצפיה שניה ושלישית, אני נוטה להאמין שלא. זה נראה יותר שהמשרתת נאבקת יותר ביצרים של עצמה, ופחות בפיט. אני משערת שרגשות האשם הציפו אותה ולכן היא סיפרה לבעל הבית את שארע, כדי לוודא שהיא לא תמעד שוב.

        • Michael Ginzburg

          המשרתת באה ממקום נחות ולכן קשה היה לה להתנגד ממשית לרצון של פיט, גבר לבן אמריקני שנמצא בביתו/מולדתו, בטוח בעצמו וברצונו, גורם לה עוד יותר לחוש הססנית ומנצל את השבריריות שלה עד תום בנאלחות גמורה.
          סמל מובהק לאמריקה הדורסנית.

          • ocean

            כבר דשו בזה ארוכות. העובדה הפשוטה היא שויינר ווינסנט קרת'זייר אמרו שהיה כתוב בתסריט: "מנשקת אותו בתשוקה" או משהו כזה, והשחקנית האורחת פשוט סירבה לעשות זאת.

    • Michael Ginzburg

      כן, קצת קשה לי להאמין שיש אנשים שמטילים ספק בכך. השידול הבוטה והמתובל באגרסיביות קלה מאת פיט לא הותיר מקום להרהור בשנית בסיטואציה.

  • זה לא נראה אונס. האומנת נענית לפיטר, אך יתכן שהיא חשה שמחובתה לעשות זאת אחרת יגלה לאודניה את כל הסיפור.

    בעיני הסיפור הגדול יותר הוא טרודי שנכנסת למשבצת בה היתה פעם בטי. היא מבינה שהיה משהו לא בסדר עם פיטר, אך מתעלמת מזה לחלוטין.

  • Dorothy Gale

    שיר סיום:

    Bobby Van & Kay Coulter – There's A Small Hotel משנת 1954, עיבוד לברודווי של מיזיקל משנות השלושים.
    המילים הנוסטלגיות (סוויטת הכלולות, הצריח המרוחק שנשקף מן החלון) מתכתבות יפה עם המשפט החורץ של בטי על הצמיד (שמוזכר בשם הפרק): "שיהיה לי על מה להסתכל, כשאספר על הפעם ההיא כשנסענו לרומא…"

© עידו ישעיהו