מד מן 3.06: גאי נכנס לתוך סוכנות פרסום

פורסם ע"י ‏איימס‏
בתאריך 10/09/2011 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

"מד מן" עונה 3 פרק 6

mad men 03x06

הדיון הראשון שלנו על הפרק

"אני בטוחה שהוא הרגיש נהדר כשהוא התעורר הבוקר".
ג'ואן האריס.

החיים הם מה שקורה בזמן שמתכננים תוכניות. פרייס תכנן להשאר בניו יורק. הוא חשב שאם יבצע את עבודתו כשורה הוא ישאר בה, לשמחת משפחתו. הוא לא ידע שבדרך כלל מתקדמים עד לעבודה שבה נכשלים, כי כל עוד הוא יצטיין הוא יוסיף להתקדם, לנסוע למקומות אקזוטיים יותר, לאתגרים גדולים יותר (לבלגן גדול יותר).

גאי תכנן, ובכן, לעלות לגדולה. הוא חמוש בלשון חלקלקה ובנימוסים בריטיים ומתכנן להפוך את סטרלינג קופר ולהפוך למלך החדש, אבל במקום זה הופך לנכה ומאבד את כל מה שיש לו, כי מי יתן עבודה למי שאין לו כף רגל (הוא לא יכול לשחק גולף, למען השם). בטי תיכננה חיים שונים לגמרי לעצמה, אבל בהינתן החיים שלהם זכתה, ציפתה לפחות שתינוק חדש יביא לה שמחה ולא כאב. היא אובדת עצות עם סאלי, כרגיל, אלא שהפעם היא בוחרת בשיטת פעולה כל כך מטופשת, כל כך אינפנטילית, שאי אפשר שלא לרחם על בטי. היא זיהתה שיש בעיה, זו כבר התקדמות, אבל היא מנסה להרעיף עליה מתנות ומצפה שזה יהיה הפתרון, וכמובן שהבעיה רק תעמיק מכאן.

וכמובן ג'ואן, שתכננה לעזוב מאז שהגיעה, שתכננה שבעלה יהיה מנתח מצליח שיוכל לפרנס אותה, שתכננה לעזוב את העיר ולעבור לפרברים, שתכננה שיהיו לה חיים טובים, יפים ונוחים, ובמקום זה התחתנה עם גרג, שמביא איתו אכזבה אחת אחרי השניה. מערכת היחסים ביניהם, והסצינות המעטות בהם יש ביניהם אינטראקציה (אגב, ג'ואן וסטרלינג הם שתי דמויות שגם אם יש להם שורה אחת בפרק, בסוף זו השורה שעשתה את הפרק בשבילי. הם לא הדמויות האהובות עלי *שיעול*פגיאולסן*שיעול*, אבל הן דמויות נהדרות, והוכחה שדמות משנית היא לא פחות חשובה מכל דמות ראשית), מרתקות בעיני. איך ג'ואן הפכה להיות מעין אם או אחות גדולה של בעלה הילדותי והטיפש, ואיך היא מוכנה למלא את התפקיד הזה אחרי מה שהוא עשה לה.

היחיד שמתכנן תוכניות והעולם עומד לדום הוא דון דרייפר, שגם בלי להתכוון זוכה באמונו של קונרד הילטון, וגם אם לשנייה הוא חושב שהוא יעבור ללונדון, פרס חדש מגיע במהרה, אחרי אכזבה של שלוש שניות. לגבי *ה*סצינה של הפרק. בעוד שרבים חשבו שהיא מוגזמת ולא מתאימה לנוף הסדרה, בעיני היא בדיוק במקום. בכל פעם שיש אלכוהול ובחורים צעירים (ולויס…) משתטים מישהו נפגע. זה היה כך מאז תחילת הסדרה.

תגיות:
  • אני חושב שזוהי הצפייה השנייה שלי בפרק, בניגוד לאחרים בעונה הזו שראיתי יותר פעמים. הוא פשוט זכור לי כפרק שלא אהבתי, בגלל סצינת הדריסה, אבל צפייה נוספת עם היערכות מוקדמת עושה עמו חסד. לא שהוא מדהים, אבל הוא בסדר גמור. מסתבר שמחשבותיי הפעם זהות בדיוק למה שכתבתי על הפרק בעבר – ענייני ציפיות קורסות. כאן אין טרגדיות עם סוף טוב, בניגוד ל"אוליבר", אלא יותר בכיוון של בדיחות עם סוף עצוב.

    ובכל זאת הפרק מסתיים באופטימיות וברגע מאוד יפה, עם דון שמנחם את סאלי, התינוק הקטן בחיקו. ביצור הקטן טמונות כל ההבטחות. בלי הסתמנויות או חצים לכאן או לכאן, אפילו שהוא קרוי על שם מי ששנא את דון ושדון שנא אותו. הוא רק תינוק. "אנחנו עוד לא יודעים מי הוא או מי הוא יהיה, וזה דבר נפלא".

    זה מה שכתבתי בעבר:

    פרק מעט חריג של "מד מן". כלומר לא כל הפרק, אבל קשה לנתק את כל היתר מהמאורע הכי זכור בו. אני מדבר כמובן על הדריסה בתוך המשרד. מהרגע שקן נכנס אל המשרד כשהוא רכוב על המכסחה, זה נראה מוזר וחריג. אחרי כן, כאשר בהמולת הרמת הכוסית הלומת האלכוהול יצא הטרקטור שוב לסיבוב במשרד, היה ברור מה הולך לקרות. וזו הבעיה שלי – ב"מד מן" אני לא רגיל, ומסתבר שגם לא אוהב, לדעת מה הולך לקרות. הדריסה הגרוטסקית וכיסוח רגלו של גאי הולמים את שם הפרק, שנשמע כמו התחלה של בדיחה: Guy Walks Into an Advertising Agency. מצד שני, עצם העובדה ששמו מוזכר בשם הפרק אולי מעידה על החשיבות שלו לסטרלינג קופר ולסדרה בכלל. ממש חבל לי עליו, הוא היה בחור טוב ממש ואהבתי אותו מהדקות הראשונות שהציגו לנו אותו. אני מקווה שעוד נראה אותו חוזר, אבל אחרי דברי עמיתיו בבית החולים, שדיברו עליו בלשון עבר כאילו האיש על ערש דוויי, קשה להאמין שהם מאמינים בכלל שהאפשרות הזו קיימת. הוא לעולם לא יוכל לשחק עוד גולף, טרגדיה איומה. איזה בזבוז של עילוי, ציפיה שהושבה ריקם.

    רוג'ר נותר מחוץ לתרשים ההיררכי של החברים מאנגליה. טעות קלה אבל סמלית, שמעמידה באור אחר את השיחה של רוג'ר ודון במספרה. מאחר שדון שרוי באותו שלב תחת שרעפי מילת הקסם "לונדון", הוא זונח – כנראה זמנית – את עמדתו נגד העסקה שנעשתה בלעדיו עם הבריטים. באותו לילה הוא הולך לישון עם חיוך, אבל למחרת הוא מגלה ששום לונדון, אלא פשוט ארגון מחדש של התפקידים. רוג'ר, האיש שלא אוהב ששופטים אותו, מקבל את אם כל השפיטות כאשר הוא שמו נשמט מהמצגת. הציפיות של שני אלה נדרסו אף הן.

    אם אצל דון זו הייתה ציפיה שהוזנה יום אחד בלבד, אצל ג'ואן המסכנה המצב חמור בהרבה. זוהי שוב אותה אירוניה ש"מד מן" כל כך אוהבת, כאשר פגי אומרת לג'ואן שהיא זו שעזרה לה להגיע לאן שהגיע ושהיא שמחה שהיא מקבלת את מה שרצתה. התכנונים שלה קרסו באבחה, וכעת כאשר היא הייתה רוצה להישאר, העוגה והרמת הכוסית לכבודה דוחקים אותה החוצה.

    כמה יפה היה לגלות שהאיש הקשיש מאז הוא בעצם קונרד הילטון. אני לא יודע מה מתכוונים לעשות עם הדמות שלו הלאה, אבל אין לי ספק שמרכיב חשוב בעצם הצגתו הוא להמחיש עד כמה אצילי ומעניין היה סבא-רבא של פריס הילטון, האיש שבנה את אימפריית המלונות, ועד כמה חריפה ההתדרדרות בשושלת המשפחתית הזו.

  • סוף סוף הצלחתי לצפות בקצב שלכם, מקווה שאצליח לשמור עליו.
    אני דווקא אוהבת את הפרק, בכלל אני סלחנית כלפי הסצינות היותר קומיות ולעיתים גרוטסקיות של מד מן כי לפעמים צריך את הצחוק הרגעי הזה בסדרה עם דרמטית, איטית ומרומזת הזאת.

    כל פעם שאני צופה בפרק הזה ליבי יוצא אל ג'ואן. גרג הוא אחת הדמויות השנואות עלי והוא אכזבה מתמדת לג'ואן, מר. הוקר הרס את מסיבת ההפתעה שלה, הביקור של הבריטים הרס עוד יותר ולבסוף, זה שחגג את עזיבתה שלה היה גאי, שפגש אותה בפעם הראשונה היום.
    בתפנית מפתיעה, שבאמת נשמעת כמו בדיחה, היא זאת שהצילה את חייו בסוף הפרק.
    השיחה של ג'ואן ופגי, שניות לפני הדריסה, פשוט נהדרת, פגי זוכרת כל מילה מהיום הראשון שלה בעבודה ושוב, שמחה בשביל ג'ואן שכביכול קיבלה כל מה שהיא רצתה. מצחיק, כשפגי קיבלה את הקידום שלה, ג'ואן אמרה לה שתיזהר שלא כל משאלותיה התגשמו כי אז היא תבין כמה מוגבלות הן היו ועכשיו הדבר הזה בדיוק קרה לג'ואן עצמה.

    לקח לי זמן להבין כמה בטי היא אמא גרועה, בכל העונה הראשונה לא הבחנתי בזה כי התרכזתי באומללותה של בטי עצמה, בעקבות היחס לו זכתה מדון. בפרק הזה יש אינספור דוגמאות, אחת כשהיא אומרת לבובי ללכת לדפוק את הראש בקיר ואחת נוספת עם בובת הברבי. סאלי, כבר רואים כמה מתוסבכת היא תצא, מקבלת בובה כביכול מהתינוק שמפחיד אותה. כשבטי מביאה לה אותה היא לא מחבקת אותה, היא אומרת לה שאחיה ג'ין רוצה להיות חבר שלה ומוסיפה שגם לה היא חשובה. כ"כ מעט אהבה פיזית ומילולית, מזל שיש את דון שטורח לשאול אותה מה הבעיה עם ג'ין ומוסיף ומחבק את שניהם בסוף הפרק. [וחבל שהוא עצמו כמעט ולא נמצא וכשהוא כן נמצא הוא לרוב עצבני, בהשפעת בטי או ענייני החיים הכפולים שלו]

    כמה נקודות מפוזרות:
    * שאלה – למה ליין מסיר את המשקפיים שלו בכל פעם שהבריטים נכנסים לחדר? אינני מבינה את הטקס הזה עם המשקפיים.
    * כאשר סנט ג'ון מדבר על אוליבר, ההצגה, אני היחידה שחשבה על הדמות שגילם השחקן ב"הנני"? מקסוול שפילג? הוא היה מחזאי תאטרון אם אינני טועה.
    * תהיתי לעצמי אם בצילומים הם הצליחו להגיד The doctors say he'll never golf again בלי לצחוק כבר בטייק הראשון.
    * אני שונאת פוחלצים ושונאת נחשים, מסכן ליין, זאת המתנה הכי גרועה שאפשר לקבל..במיוחד בצירוף "הקידום" שלמזלו בוטל.

    • יעל וזהו

      עליי לומר שגם לנו כילדים אמרו "משעמם לך? לך דפוק את הראש בקיר". כמובן, זה שאלה של איך אומרים. בגדול, ילדים, ובמיוחד היום, צריכים כל הזמן בידור ועיסוק שמישהו מספק להם – הכוונה של הורינו היתה "תמצאו דרך להעסיק את עצמכם, או אפילו לשבת בשקט עם המחשבות שלכם". היום במיוחד אני מעריכה את זה, כשאני רואה את הפרעת הקשב הכללית סביבי – אפילו בנסיעת אוטובוס של חצי שעה רואים שבני עשרה חייבים משחק בסלולאר או להתקשר למישהו או לסמס, קשה להם עם פשוט לשבת בשקט ולנוח 30 דקות וליהנות מזה.

  • אהבתי את ההחלה על עצמה של דברי ג'ואן לפגי בפרק הראשון, נקודה טובה.
    בצפייה הנוכחית איששתי לעצמי את התהייה לגבי הורותה של בטי – היא פשוט לא הייתה כזו גרועה בעבר. למעשה, נראה לי שבעיקר עכשיו עם מות אביה חלה נקודת מפנה והיא הופכת להיות אם איומה. היחס שלה לסאלי אחרי מותו של ג'ין היה פשוט נטול כל רגש. והדברים שציינת בפרק הזה הם המשך ישיר לכך. אנחנו הכרנו אותה בתחילת הסדרה מעט אחרי שאמה מתה, היא עצמה ילדה קטנה שטרם התבגרה, ואילו עכשיו כשגם אביה מת, נראה שהושלם אצלה תהליך כלשהו שהילדים נושאים את תוצאותיו.

    (ברוכה הבאה לדיונים).

  • בשונה מכל העונה השלישית שהיא די מדכאת (בעונה הזו כולם צוללים מטה – בשונה מהעונה הבאה שלמרות הכל היא עונה של צמיחה) הפרק הזה למרות סיפור הדריסה הוא פרק קומי למדי, ובפראפרזה על מה שמגדירה אחת הדמויות האנגליות "טרגדיה עם סוף טוב", הרי שכאן זו קומדיה עם סוף טרגי.
    מאז תחילת הצפיה בסידרה אני מנסה להבין מה בדיוק תפקידם של סטרלינג וקופר בעצמם. עם השנים למדתי שסטרלינג הוא זה שכמעט לא עושה כלום (בשונה מקופר שמפעם לפעם נראה עובד ויושב על חישובים, ושלמעשה הוא החיה הכלכלית מאחורי ההצלחה במשרד כפי שדון אומר לליין בפרק שעבר שעל כסף יש לדבר איתו, הרי שרוג'ר אף פעם לא עובד. תמיד עסוק בלהנות ממשהו…) נראה שגם האנגלים לא הצליחו בדיוק להבין מה עושה סטרלינג בעוד שמבחינתם קופר יכול להישאר יו"ר החברה… בהקשר הזה רואים שהאנגלים הבינו שמי שבאמת עובד זה הארי קריין ולכן הם טורחים לקדם אותו – וכמובן לא פלא שהוא כל כך נסער וחושש בסוף הפרק.
    ותמיד יש את הקטנות: בטי שמשתמשת בעצות שנכונות לילדים עד גיל 5 בכל הנוגע לילדתה בת ה10 (שחריפה במוחה כמו אחת בת 14 לפחות), דון שאולי מרגיש שכשאלוהים סוגר את הדלת ללונדון הוא פותח את החלון בהילטון, אבל בסופו של דבר לא יצליח להסתדר עם הילטון (מלבד נסיעה רומנטית לרומא), למרות שהקשר איתו מציל את העצמאות שלהם בסוף העונה.
    בבית החולים ג'ואן קונה לעצמה שתיה ולא חושבת אפילו להציע לדון, בעוד שאחר כך ליין מכבד אותו קודם (זה רק נדמה או שהאמריקאים באמת סומכים על כך שמי ששילם עשרה סנט יקח רק בקבוק אחד ולא יבזוז את כל המכונה?)

    *ספוילרים להמשך הסדרה מכאן והלאה*
    הדמעות הכל כך לא אופיניות לגואן כשנפרדים ממנה, בעוד שמדובר בעצם על דמעותיה על בעלה הדפוק (הנקמה עוד תגיע בעתיד עם הילד…)
    דון שלא ראינו אותו נוגע אפילו בתינוק שלו – מרוב סלידתו מהשם, ודווקא אחרי שבטי גוערת בו שעליו לקבל את זה, הוא סוף סוף לוקח אותו – מעניין לראות אותו מקבל פעם ממה שהיא אומרת לו (אם כי בפרק הבא הוא יחתום על חוזה אחרי שהיא תכריח אותו)
    ובכל הקשור לכעס שלו על רוג'ר, אני משום מה חשבתי כל הזמן שזה לא על מכירת החברה מבלי ידיעתו, כמו על הגועל מהנישואין שלו עם ג'יין המזכירה. שהרי דון כידוע הוא בעל רמה בבגידות ובבחירות שלו (למרות שהוא מתדרדר גם בזה כל הזמן – ממידג' הבוהמיינית, לרייצ'ל מנקן הדעתנית, ואז בובי ברט הגועלית, כאשחר כך הוא ינהל רומן פרברים מצוי עם המורה של הבת, עד שיתקדם לניצול דוחה של המזכירה ולבסוף נישואין לאחת אחרת – בדיוק כמו רוג'ר) – אני מבין את זה גם מזה שרוג'ר לא מסיק מלדבר על האושר שלו – זה שמסב לו הנישואין עם ג'יין וכן מזה שהוא מבקש מדון לא לשפוט אותו.

    • היי קארל.

      ברוך הבא לבלוג. אני נהנה לקרוא את התגובות שלך, אבל שים לב בבקשה להזהיר לפני ספוילרים להמשך הסדרה, לטובת אלה שקוראים את סיכומי הפרקים אחרי הצפייה הראשונה שלהם. הוספתי אזהרה לתגובה הנוכחית, אבל אודה על שיתוף הפעולה להבא (:

  • יעל וזהו

    זו ללא ספק היתה הסצנה המטופשת ביותר במד מן. אני יודעת שהרעפתם מחמאות על העונה, אבל אני מרגישה ירידת מתח של ממש בעונה השלישית. יודעת שהרביעית אמורה להיות המוצלחת, אבל זה כנראה היה הפרק האחרון שלי בטרם אעזוב למחוזות נטולי VOD, וכל הרושם שנשארתי איתו הוא פלאשבקים ל"נו, באמת" שאמרתי כשד"ר רומנו הוריד יד באי.אר.

    • לא לא, אל תעצרי כאן.

      • יעל וזהו

        אם תהיה לי הזדמנות להמשיך, אשמח להמשיך. כנוודת עברתי הלאה ולדירה שאומנם גם עם יס, אבל ללא מסך רחב וללא VOD, וללא מזגן, אלליי, למה הו למה. אין לי גם כרגע יותר מדי איך להוריד ברשת. בתחנות הבאות לא תהיה טלוויזיה בכלל…

© עידו ישעיהו