נתח ראשון מעונה חדשה

פורסם ע"י ‏איתמר‏
בתאריך 16/09/2011 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ZZZ

מבחינתי היום התחילה עונת השידורים באופן רשמי. אולי מחר ובשבוע הבא היא תתחיל באופן יותר מאסיבי, אבל כבר היום ראינו את הניצנים. אז נצרף לזה את העובדה שהלכתי היום לעבודה לשעה כדי לחזור הביתה חולה ולרבוץ כל היום מול המחשב\טלוויזיה, יש לי כמה השגות לגבי כמה סדרות חדשות ועוד אחת ישנה שחזרה.

הפוסט מן הסתם יכיל ספוילרים ע"פ הסדר הבא:
Up All Night
Whitney
Free Agents
הישרדות

אז אל תגידו שלא הזהרתי.

ראו גם: מצלצל מוכר – על "רינגר" ו"המעגל הסודי"


נתחיל עם Up All Night, או ערים כל הלילה. סדרה חדשה NBCית בכיכובם של כריסטינה אפלגייט, וויל ארנט ומיה רודולף. ברמת העיקרון הקאסט נראה מדהים, 3 אנשים שיכולים לגרום לי לפרצי צחוק בלתי נשלטים. אבל, וזה אבל גדול, זה פשוט לא הלך. אולי הקונספט המעאפן קמעה – שני הורים טריים מג'גלים הורות וקריירה, ארנט משחק את האבא שנשאר בבית לגדל את הבת, אפלגייט את האמא שהיא מפיקה בתוכנית סטייל אופרה\אלן דג'נרס ורודולף היא האופרה\אלן, המנחה המשוגעת של התוכנית – או אולי השמאלציות והדרמטיות שהוכנסה בכח. אבל משהו שם לא זורם.

בהמלצתו של יאדו אני שומע עכשיו את האודיו בוק של טינה פיי (שאני דווקא מתחרט שעשיתי את זה, ממש קשה לי להתרכז באודיו בוק, כבר עדיף לקרוא את הספר) והגעתי לחלק שהיא מדברת על רוק 30 ועל ההתחלה של הסדרה ואיך היא רצתה ליצור תכנית להיט ובטעות יצא שרוק 30 היא תוכנית מוטרפת שגדולה בביקורות אבל נמוכה ברייטינג. וזה מה שחסר לי פה, יש את כל המרכיבים ליצור קומדיה מעולה, אבל הם מתעקשים על השמאלציות, על ה"קשה לנו אבל אנחנו נסתדר, אוי תראו, תינוקת חמודה! אני אוהב אותך, אני אוהבת אותך". זה הסוג הכי גרוע של קומדיות מבחינתי, הסוג שמתעקש לעשות סוף טוב, דרמטי וקתרטי בכל סוף פרק. יחד עם זאת זה רק פרק ראשון, אולי יש תקווה.

עם וויטני חוויתי חויה מתקנת. אם מישהו זוכר, די התמרמרתי כאשר שוחרר הטריילר לסדרה, זה נראה לי מטופש והקהל החי\לאף טראק היה מיושן וגרע מההומור. אז כן, עדיין יש לאף טראק, הם אומרים שזה קהל חי, אבל זה לא נשמע לי כמו קהל חי. אבל אם מנסים ממש חזק להתעלם ממנו, מקבלים קומדיה די נהדרת ומצחיקה. וויטני קאמינגס תמיד הצחיקה אותי והיא לא מאכזבת פה, למעשה היא די מעולה בתפקיד (עצמה).

האמת שהיה דבר אחד שהיה מוזר. מכירים את זה שלכל קומדיה עם קאסט מצומצם שמכבדת את עצמה ב-10 השנים האחרונות יש את אותה תסמונת, אני קורא לה תסמונת ג'ק וקארן. מדובר בדמויות ראשיות מעאפנות שהקהל לא סובל, ודמויות משניות שהן-הן הסיבה למה אנשים בכלל רואים את התכנית. אז בוויטני זה הפוך, למרות כל המרכיבים הנכונים (זוג מרכזי וחברים מטורללים מסביב), דווקא וויטני והחבר הם די אחלה ומצחיקים ומחזיקים את הסדרה ודווקא החברים המטורללים, למרות שהם די נחמדים, לא תורמים יותר מדי. אז כן, סדרה טובה, מקווה לטוב בשבילה. שיפטרו מהלאף טראק!

Free Agents היא אדפטציה לסדרה בריטית שאני לא מכיר על שני מנהלי יחסי ציבור בכיכובם של האנק עזריה ושחקנית שהיא לא אנה גסטייר, משהו שהבנתי איפשהו באמצע הפרק כשפתאום קלטתי שהיא הרבה יותר צעירה ויפה מגסטייר. האמת שאין לי כל כך על מה להתלונן (כן, באסה), הסדרה נראית מאוד מסקרנת ומצליחה להצחיק במקומות הנכונים. נטשה לג'רו די נפלאה פה ואיזה כיף – טוני הד! (שנכנס לחדר לאחר שיחה ערה על שרה מישל גלר).

אם שמתם לב, אז מדובר ב-3 סדרות של NBC, שכנראה הבינה שבקומדיות היא די טובה. יחד עם זאת, אני לא רואה פה לא 30 רוק ולא פארקס. 3 סדרות מבטיחות עם פוטנציאל. מצד שני, פארקס הייתה די נוראה בעונה הראשונה, למרות שצריך לציין שכבר על ההתחלה היא ביססה את הקונספט והעולם המטורף שלה.

אז הגענו לסדרה החוזרת – הישרדות, עונה 23. פה הולכים להיות ספוילרים מאסיביים אז נא להתרחק!!!

כאן אני שוב חייב לחזור למשהו שאמרתי בעבר, וזה מרמור מוחלט וחוסר שביעות רצון מהשורדים שהולכים לחזור בעונה הזאת, אוזי וקואץ'. אז מסתבר שזה יום איתמר אוכל את הכובע, כי גם אוזי ואפילו קואץ' היו די סולידיים. אבל כשחושבים על זה, הם מעולם להיו היו ראסל או רוב, אלו 2 מתומדדים חביבים וטובי לב, מי יותר מהשני, שבסך הכל באו להרפתקה וליהנות, ופחות להוכיח שהם הבן אדם הכי חכם בעולם ושהם הכי טובים בהכל וכולם מקנאים. שזה שינוי לטובה. קואץ' בכלל הפתיע אותי, למעשה מאז העונה המקורית שלו הוא כל הזמן מפתיע אותי, ככל שהזמן עובר הוא נהיה יותר ויותר כמו בן אדם מהכוכב כדור הארץ. לפחות הבן אדם לומד ויודע לקבל ביקורת בונה, זה גם משהו. ואוזי גם נפטר מזחיחות עודפת (נקרא לה אמנדה לצורך הפוסט).

אפילו המתמודדים לא נראו רעים. בדרך כלל לוקח פרק או שניים עד שאני מגלה שבין אסופת הלא יוצלחים\לא ראויים\לא אנושיים יש גם כמה מתמודדים שכן שווים שקל או שניים. אבל העונה הזאת, על ההתחלה, אף אחד לא איכזב, חבורה של אנשים שבאו לעשות את העבודה, ולעשות אותה טוב. מטובי הלב, לתחמנים, לחכמים, לאלו שבטוחים שהם ינצחו את המשחק ואלו שמתפרקים על השעה הראשונה, כולם היו מאוד ראויים ולא הציגו יותר מדי תכונות שיגרמו לי לתהות למה אני צריך לסבול את זה שוב. גם אם ניקח את שני הקצוות, איש העסקים העשיר ששיקר ואמר שהוא מורה והבחורה המתפרקת שבכתה, בדרך כלל הישרדות נותנת לנו את הקצוות של הטיפוסים האלה, מראסל הנץ לבחורים והבחורות שנראים שהם על סף מוות בגלל קצת גשם למרות שהם היחידים מתוך 20 שמתלוננים, אז לא, הפעם כולם היו מאוזנים, הבינו איפה הם נמצאים, ניסו להכיל את החוויה ולזמום בלי להראות כמו מיסטר ברנז.
ואני חשבתי שזאת הולכת להיות עונה נוראית, זה מראה מה אני יודע.

ואם עקבתם אחרי מה שכתבתי והגעתם עד לכאן כאשר לא נמאס לכם מהמילה "די" או לא שאלתם את עצמכם מה הבחור הזה רוצה מכם, אז כזכור, כתבתי שאני חולה. נסיבות מקילות והכל.

© עידו ישעיהו