לחיים

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 19/09/2011 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "שובר שורות" 4.10

http://media.amctv.com/photo-gallery/BB-S4-Episode-Photos/ep10-mike-gus-jesse-2.jpg

הממ. מעניין. לא ציפיתי שהסיפור מול הקרטל ייגמר כל כך מהר, כשעוד נותרו לנו שלושה פרקים עד סוף העונה. חשבתי שתהיה בניית מתח מטורפת שתגיע לקרשנדו בפרק האחרון לעונה או בזה שלפניו. אבל לא, זה קרה כבר עכשיו, ולא שיש לי תלונות. ההרעלה ההמונית הייתה במקום וכל הביקור אצל דון אלדיו היה מצוין, כולל ההשלכות על בריאותם של גאס ומייק. ג'סי שוב הוכיח את עצמו מעל ומעבר, גם במעבדה המקסיקנית וגם בחילופי היריות בסוף. ילד פלא.

מובן שוולט מכה עכשיו על חטא בגללו, בוכה מול וולט ג'וניור ומלין על כל שהכל באשמתו. למה הוא בדיוק מתכוון, להרחקת ג'סי או לסכנה האפשרית ששלח אותו אליה במקסיקו? כך או כך, זה היה נוגע ללב. למחרת הוא חושף נתח משמעותי מאישיותו, מספר לג'וניור על אביו המנוח שהסתכל עליו על ערש דוויי אבל לא בטוח שזיהה אותו. קצת כמו הערב שלפני כן, שבו וולט בערפוליו קרא לבנו "ג'סי", רגע מעט בוטה אבל שבכל זאת ריגש אותי. במקביל, אגב, ג'סי תפקד כתלמידו הנאמן של וולט והכריז לעובדי המעבדה שלא יהיה בישול עד שימוגרו כל הגורמים המזהמים.

ג'וניור לא מקבל את הפצרת אביו שלא לזכור אותו כפי שהיה ביום שלפני כן, אלה הם דווקא הרגעים הכי כנים שלו. וזה נכון, תחת השפעת המשככים יצא סוף סוף הגבר שמאחורי האגו, האדם שאיכפת לו, שמלא בחרטות. ופתאום עלה בדעתי – איזה טוויסט זו יכולה להיות אם וולט פתאום יסוב על עקבותיו וינסה לגאול את עצמו, לצאת מהחרא, לשבור את המקום הברור שאליו חותרת הסדרה. התרחשות כזו עדיין צריכה להיות כרוכה בהשבת מלחמה, אבל לפחות היא תהיה בשם מטרות טובות.

מצד שני, לא סביר שזה יקרה.

ובזמן שכל זה קורה, סקיילר מנסה לנטרל את חזית טד בנקי, עד כדי חשיפת האמת בפניו. מה?

תגיות:
  • Saturn

    חלק אחרון שאולי נוטע תקווה לישורת אחרונה בהילוך גבוה של העונה. ראיתי את זה בא כאשר גאס נטל את הכדור ומנע מג'סי לשתות (כדור שכנראה רק ממתן את ההשפעות ולא 'מחסן') אבל המחזה היה מצויין.

    למרות שג'סי לא היה בלופ, אני תוהה אם הרעל שגאס השתמש בו הוא מהסיגריה של ג'סי אבל זה לא סביר הן בגלל שהוא יצטרך למינון גבוה יותר כדי להרוג את כל השותים וגם משום שזה לא סביר שגאס יסתמך על מקור שכזה כאשר זאת המטרה של כל הביקור.

    לא התלהבתי מהסצנות של ג'סי מבשל, אז הוא תופס פוזה כשגאס נותן לו גב וכל מה שהוא עושה זה פשוט לחזור על התהליך שהוא שינן מעבודת אדם אחר. yay ג'סי?

    הקטעים עם וולט לא מעניקים לו 'נקודות זכות' מבחינתי. בעונה שעברה, ב'זבוב', אילו היו החומרים הכימיקליים והפעם אילו המשככי כאבים והאלכוהול שגורמות להיות כנה עם אחרים ולעצמו ולהביע את צערו ולהראות התחשבות.
    כל זה בטל בשישים כאשר וולטר יחזור לסורו ושוב יעמיד את משפחתו בסכנה כפי שהוא עושה עונה אחר עונה למרות שיש לו את כל הסיבות והאפשרויות להפסיק זאת. הפעם בעונה שהוא פתאום תחת השפעות חומרים אחרים 'פותח את הלב' לא גורמות לי לסמפט או להבין אותו.

    ג'וניור פשוט ייבש את סקיילר עם התגובה שלו למכונית החדשה. הילד כבר לא מתרגש ממכוניות שהן לא מה שוולטר קנה לו.

    גם אני לא ממש הבנתי את העניין של סקיילר וטד. צפיתי שהוא ישלם את החוב עם הכסף שקיבל אבל כשהוא לא חשבתי לעצמי 'אל תגידו לי שאתם מפתחים את זה לאיזה סוגיה בשלהי העונה' ואחר כך כשסקיילר גילתה לו שהכסף הוא ממנה (ושאני משער שעכשיו הוא יכסה את החוב) לא בדיוק ברור לי מה המטרה ולמה הוא פשוט לא שילם את החוב מלכתחילה. כדי להעכיר את היחסים בין השניים בשביל ההמשך?

    • טוב, אני מניח שהקטע עם כוסות התרעלה היה ברור מהרגע שגאס לא רצה שג'סי ישתה. אמנם ניטע ספק כאשר גאס שתה אף הוא, אבל ההשתלשלות הייתה די מובנת מלכתחילה. בכל זאת עוצמת הסיקוונס לא נגרעה.

  • Siri

    ספוילר לפרק.

    מה? הבקבוק המורעל היה ברור מאוד.
    גאס לוקח כדור מסתורי במקום שבו המאהב שלו נרצח, ממש באותה נקודה. דון אלדיו חושד שהבקבוק מורעל ומציע לגאס את הכוס הראשונה (הנסיכה הקסומה אניוון?), ובנוסף לכל גאס מונע מג'סי לשתות? אין שקוף מזה.

    • רעות

      רגע רגע. למה החלטנו שהשותף של גאס היה המאהב שלו?
      מצחיק שהזכרת את הנסיכה הקסומה, כי כל הפרק שמעתי בראש את המשפט:
      "My name is gus. You killed my friend. Prepare to die."

  • טראפיק

    הקטע עם הכדורים שגאס בולע הוא מסוג הדברים שבשעת מעשה הם לגמרי לא מובנים. אני באותו רגע חשבתי שאלו כדורי הרגעה מסוג כל שהוא.
    די עציבן אותי תחילה הקטע הממושך של וולטר עם ג'וניור שמנותק כל כך מכל האקשן שמסביב ומצד שני, כמו כל הסידרה הוא נבנה מ0 ל100 במתינות אבל נוגע בנקודות כל כך נכונות. בסופו של דבר הוא מדן מני לגמרי – איזה זכרון מעצמנו אנו משאירים לילדינו.

© עידו ישעיהו