בית פתוח

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 01/08/2011 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר שובר שורות 4.03

אני יכול להגיד תודה לפרק הזה. הוא מהווה גלעד לכל מה שמזיע, יומרני, מתיש, נמרח, נמתח, משמים ומעורר אנטגוניזם בסדרה הזו. עכשיו אם אצטרך להסביר למישהו למה אני רחוק מלהיות שותף לאהדה כלפיה, שבעיניי היא לגמרי בלתי סבירה ובלתי מוסברת, אוכל להפנות אותו אל הפרק הזה כדי שיקבל תצוגת תכלית מושלמת לרעות החולות שהסדרה ספוגה בהן. זה נכון לכולה ולכל אורכה, אלא שבמקרה הזה מדובר במינון של כמעט מאה אחוז. זה היה פרק שהזכיר לי את הסיבה שנאלצתי שוב ושוב להתחיל לצפות בסדרה, כי פשוט היה לי מפהיק מדי. פרק שאשכרה עצרתי באמצעו בשביל לעשות הפוגה של כמה דקות מהמסטיק סר הטעם הזה.

ראבק, שתי סצינות ארכניות ומפורטות של מארי עושה "תפוס אותי אם תוכל" (הוא יוכל, מסתבר), ועוד חצי סצינה מאותו סוג לפני שהיא נתפסת. סצינה כאורך הגלות שבה וולט וסקיילר יושבים עם סול כדי להגות את התוכנית לרכישת מכון שטיפת המכוניות – קטע שבמסגרתו אדם כבד גוף הספיק לדדות מחוץ לחלון אל הדלת, להתווכח עם סול בכניסה, להיכנס לבית, לעלות לשירותים, לחרבן כמה דקות טובות ולהוריד את המים. כל זה בזמן שהאנשים למטה מתדיינים ארוכות ומייגעות על משהו שהשורה התחתונה שלו ברורה גם לפני שלעסו אותו חזור ולעוס כדי שיחליק בגרונותינו ביתר קלות.

הדחייה שלי ממה שקורה על המסך הייתה ממשית. בזמן שהג'ינג'י שגייס סול התחזה למה שהתחזה ודיבר עם בוגדן וולינץ על הנזק שהעסק שלו גורם למי התהום, הזדהיתי דווקא עם בוגדן. כאשר מאוחר יותר סקיילר הורידה לו את המחיר ממש ריחמתי עליו. בסך הכל מהגר שעובד קשה, הקים עסק שבעליל יקר ללבו, רק בשביל שיבואו שני החולירות האלה ויעקצו אותו. מילא שהסדרה גורמת לי לתעב אט אט את וולט, זה הרעיון שלה ואני בסדר איתו, אבל אני לא חושב שהיא התכוונה שהבשורה הזו תתפזר גם לדמויות האחרות. ושאט הנפש שלי אינה מוגבלת לסקיילר ולוולט, אלא חובקת היטב גם מארי והאנק, לפחות בקונסטלציה הנוכחית שלו.

ג'סי הוא הוא הדמות היחידה שבאמת איכפת לי ממנה. למרבה הצער, הוא זכה לקו עלילה זהה לחלוטין לזה של הפרק הקודם. גם הפעם הוא בורח מראשו אל ההמולה שהוא מקים מסביבו, והפעם בדמותה המטופשת של מאורת סמים שקרמה עור וגידים בבית שלו. נו באמת. יתר על כן, הצרחה שלו בזמן שנהג במכונית המירוץ הייתה טעות תסריטאית (או אולי בימויית או עריכתית) של טירונים – כשהדמות צורחת מהכאב שמבעבע בה, הבעבוע הרבה פחות מורגש אצלי, הצופה. היה בכך נטרול. אפילו את ג'סי הרסו בפרק הזה.

אז אחרי 46 דקות של פרק שחירב גם את מה שהיה טוב, נותרנו עם שתי התקדמויות בלבד. האחת זוטה ומייסרת – רכישת מכון שטיפת הרכב – והאחרת לפחות מעניינת: האנק מתחיל לקרוא במחברת של גייל. אם יש משהו שחסרונו מאוד מורגש בסדרה הזו, מלבד יותר קרדיט לצופים, הוא הדינמיקה של האנק המצוי על הזנב של וולט וג'סי. סוף סוף נראה ששוב נפתחה הדלת לכך. מה שכן, הם יצטרכו לקחת את העלילה המוכרת הזו ולעשות איתה משהו חדש.

תגיות:
  • Saturn

    היו פרקים בעונות קודמות עם מינון דומה לזה, כך שאני לא מופתע. הפתיחה הרעה ביותר בסדרה נמשכת.
    אוקיי, אני מבין את הפואנטה: מארי נמאצת במשבר עם בעלה וזה דוחף אותה בחזרה לקלפטומניות והיא גם ממציאה זהויות כ'בריחה' מחייה הנוכחים, אבל למה זה צריך להמתח כל כך? כמה סצנות צריך כדי להעביר את המסר? הבנו אותו. על כל דבר הסדרה מבלה דקות על גבי דקות וכך ממלאת את הפרק בשביל משהו שהיה אפשר לסיים מזמן.

    שום דבר אחר לא קרה ממש בפרק ואני שוב צריך לשאול מה הם הולכים לעשות עם העונה. החוברת של גייל הפציעה ואני מקווה שיכניסו את העניין לזה להילוך גבוה. ההצדקה לקיומו של האנק הייתה תמיד החקירה, אז טוב שהם מחזירים אותו לאיזור הזה, כי אני לא חושב שהיה אפשר לסבול את תהליך ההשתקמות שלו.

    אני חושב דווקא שצופי הסדרה יגידו לך שהמאסת הדמויות זאת אחת המטרות של הסדרה – וולטר כ'סרטן' שמתפשט גם לסקיילאר, כפי שניתן לראות בכניסתה לעסקי הסמים יחד עם בעלה. עם זאת, תודה לאל שסקיילר פה. רואים למי פה יש את השכל. הפתרון שלה היה אלגנטי והיא שיחקה אותה, והיא זו שמזהירה את וולט לגבי השימוש בכסף. הו, לפחות יש לנו מישהי עם הגיון. מעניין יהיה לראות איך שונאי סקיילאר יסובבו את מעשי דמותה בפרק הזה.

    השיחה של בני הזוג וויט וסול פשוט הייתה 'הרמה' לאיזה מעשה אלים וללא נקודת חזור מצידו של וולט, במיוחד לאחר ההערה של סקיילר שבעל מתקן שטיפת המכוניות תקף את גבריותו. אז שוב אני צריך להודות לסקיילר שלא גרמה לוולט להחליק על הראש ולעשות את אחד ממעשיו הקיצוניים והמופרזים.

    בנוגע לג'סי, אני תוהה אם אפשר לראות זאת כאיזה צורך מעוות לריגושים לאחר ביצוע הרצח. מסיבת סמים,מוזיקה רועשת, מירוצי קראטינג – הכל כדי להגביר את האדרנלין והריגוש? לא סביר. בכל אופן, כפי שאמרת, הדבר נעשת בחובבנות ובלי שום מעודנות או שום דבר ייחודי. פשוט בנאלי ומעצבן, שורף את הכסף וגם בחזית הזאת הדברים עומדים.

    הקטעים המצחיקים בפרק: וולטר עושה אצבע משולשת למצלמה בנגרזות רבה (לא שברורה לי למה הוא מופתע או מעוצבן מכך שגאס ירצה לשים עליו עין), השומר ראש של סול 'צריך לשירותים' והריב של מארי עם האישה האחרת+ משיכת התיק הנה והנה עד שהוא נקרע – כזה ג'ובניילי ונושן, 'אני באמת צופה בזה?'

    אין חדש תחת השמש של אלברקרקי.

  • Saturn

    אגב, מה נסגר עם ה'הוצאות' של העונה הזו? גרסת ה-HD הרגילה של הפרקים עד כה היו רק בסביבות ה-900 מגה והאיכות שלהן ירודה.

    אני ממליץ להשיג את הגרסאות המקוטלגות כ WEB DL ששוקלות 1.5GB לפרק.

  • לצערי אני מסכים. פעם התלהבתי אבל אחרי שבתקופה האחרונה צפיתי שוב בשתי הסדרות האהובות עליי (הסמויה ומד מן), אני כבר לא מבין למה אנשים מתלהבים. פרק מייגע, שני רק לזה עם הזבוב, שלפחות בו הרגשתי שקורה משהו מתחת לפני השטח. כאן לא היה כלום, ואני לא מאמין שנראה שיפור בקרוב.
    רק חסר להם שהאיום של מייק מהפרק הקודם יתממש וגם אנחנו לא נראה יותר את גאס.

  • אוי, נו באמת.
    תיעבתי את הפרק הזה, אני חוששת שזה הפרק הגרוע בכל הסדרה.
    אבל הוא גרוע בדיוק בגלל שהוא לחלוטין לא שובר שורות. לא עמוק, לא סימבולי, לא שנון, לא חצוף, לא פרוע, לא עוצר נשימה. הסתמיות בהתגלמותה בתוספת עם עלבון לאינטליגנציה.
    אתה רוצה גלעד, תשאר עם "זבוב". אתה עדיין לא מבין מהחיים שלך אם אתה שונא אותו ( P: ), אבל לפחות זה פרק משקף.

    • מסכים על כך ש"הזבוב" מייצג הרבה יותר את כל מה ש"רע" (לא לטעמי) בסדרה.

      אני דווקא אהבתי את הפרק.

  • רעות

    (מסכימה. "זבוב" היה אחלה פרק).

    אני מופתעת מהאכזבה שלכם. ידענו פרקים גרועים בעונה הקודמת, אבל אני לא חושבת ש"בית פתוח" היה כל כך רע. אהבתי את ההקבלה היפה בין ה"בית הפתוח" של ג'סי, לבין הביקורים של מארי בבתים שלה. הוא מארח והיא מתארחת, ושניהם מתמודדים בכך שהם מקיפים את עצמם בחיים של אחרים. אני לא בטוחה שג'סי פותח את הבית שלו לנרקומנים רק כדי להרגיע את הרעש שיש לו בראש. הוא קצת נהנה להתעלל בהם. וכמו אז, כשהשתחרר מבית החולים והיה מבסוט כשראה אמבולנס מגיע עם פצוע אחר, גם עכשיו עושה לו טוב לדעת שיש אנשים אחרים שמצבם רע משלו.

    הסצינות של האנק היו דווקא מעניינות הפעם, אבל ההתעללות שלו במארי מרגיזה מאוד. חוץ מלזרוק לה שטרות כסף מקומטים לתוך הפה, הוא עושה הכל. לעזאזל, היא ישנה, והוא יושב לו באור, רואה "ערוץ הכנסת" בווליום גבוה ואוכל צ'יטוס (חלילה לא פריטוס) במיטה. לא ברור למה היא עדיין שם, ואני מקווה שהמאמצים שלו לגרום לה לעזוב ישתלמו לשניהם בקרוב.

    • כמדומני, זה לא היה סתם פצוע, אלא האנק שהובהל לביה"ח מיד לאחר התקרית עם התאומים. הוא זה שהכניס את ג'סי לביה"ח, ולכן האחרון שמח לאידו.

      בהודעה הקודמת התכוונתי שאהבתי את הפרק של השבוע, אבל גם "הזבוב" היה רחוק מלהיות רע.

    • Saturn

      העונה הקודמת התחילה הרבה יותר טוב. שלושת הפרקים הראשונים של העונה הרביעית הם מהחלשים בסדרה.
      הבעיה בפרק הזה שמצוייה גם בפרקים אחרים זו האיטיות של הסדרה. לא מדובר באיטיות שבאה להדגיש עומק או רבדים, אלא איטיות של לקיחת רעיון אחד ומתיחה שלו כך שפתאום זה תופס את כל הפרק ובמקום שאותו הרעיון יהיה מזוקק הוא מדולל. וכך הפרק מתמסמס על דברים שלא בראש סדר העדפויות ויש תחושה שהם דשים באותה פואנטה שהבנו כבר במקום להתקדם.

      למשל, בפרק הזה העניין עם מארי יכול היה להיות נחמד אם הם היו רק מראים את הפעם הראשונה שלה באחד מן הבתים, אבל הם חזרו על זה עוד כמה פעמים בסצנות ארוכות וכך המאיסו את הצפייה. אוקיי,הבנו, אפשר להמשיך? זה לא שמארי היא הסיבה שאני רואה את התוכנית. אני לא מבין את חלוקת הזמנים שכל גזרה מקבלת בפרקים עד כה בעונה. תקצצו במארי ותראו יותר את ג'סי (אלא אם כן הוא והוכתבים ממשיכים בשלם בדרך שהם מציגים את המשבר שלו), תכניסו את עניין המחברת מוקדם יותר.

      עד כה, ההרגשה היא שלא קורה כלום, כאילו הם מנסים למשוך זמן עד שאיזה משהו יתבשל ואז יהיה אפשר להתחיל באמת את העונה. תכנון לקוי.

  • רעות

    נכון, זה היה האנק, אבל החיוך המרושע על פניו של ג'סי הופיע עוד לפני שידע במי מדובר. הוא ראה אמבולנס, גיחך לעצמו בהתלהבות והלך לרחרח ולשמוח לאיד . כשהוא גילה שמדובר בהאנק, אז השמחה הגדולה באמת הגיעה ("תגיד לגיס הדושבאג שלך שיתקדם לכיוון האור…" ). ג'סי חסר ביטחון ולכן נוכחותם של אנשים שנדפקו בחיים או אנשים שנתפסים בעיניו כנחותים ממנו גורמת לו להרגיש טוב. קח לדוגמא את שני החברים הטובים שלו, הם סתומים ביותר, ואני חושבת שאם נחפש מספיק טוב , נמצא לכך עוד דוגמאות.

    • וואו, איזו קריאה שונה לחלוטין משלי.
      אני ממש לא תופשת את דמותו של ג'סי ככה. הוא לא חייך לפני שהגיע האמבולנס, הוא התעניין כי הייתה מהומה, זו הייתה סקרנות, ואז כשראה שזה האנק הוא חייך בזדוניות, אבל בדיוק בגלל שזה האנק, האיש שרק יומיים-שלושה קודם פוצץ אותו וג'סי נשבע לנקום את פרצופו.
      אבל זה הקטע עם ג'סי, וזו תימה חוזרת לאורך כל הסדרה, הוא כל הזמן מעמיד פנים שהוא קשוח או רע, "אני האיש הרע", אבל לא מצליח באמת לקיים את העמדת הפנים הזו.
      וכך, הוא מחייך בזדוניות, כי "מגיע להאנק" וכך רואים בסרטים שנבלים עושים, אבל ברגע שהוא מגיע למעבדה הוא מיד קולט שוולט לא יודע ומדווח לו כדי שהוא יוכל לרוץ לבית החולים ולהיות שם בשבילו ובשביל משפחתו. כלומר, התחשבות היא עדיין ערך טבעי לחלוטין אצלו.
      אדם רע וזדוני באמת לא היה מעלה זאת על דעתו. הוא פשוט לא היה חושב בכיוון.
      אותו הדבר בפרק עם ניסיון מכירת הסמים לאנדריאה. הוא יודע לדבר, אבל ברגע שהוא מנסה בפועל לעשות זאת, הוא לא מסוגל (כי יש לה ילד, כי הוא מחבב אותה, וכו').
      אותו דבר בפרק בבית הנרקומנים הגנבים. יש לו אקדח והוא אמור להיות מאיים, אבל הוא לא מסוגל אפילו להרוג חיפושית, קל וחומר את הנרקומנים ובנם הג'ינג'י עם הפיגור הסביבתי.

      ג'סי חסר ביטחון והערכה עצמית לכן הוא בכלל לא יודע שחבריו נחותים ממנו. הנחיתות היחידה שיש להם לעומתו, גם מבחינתו, היא בעובדה שהוא ספק הסמים של החבר'ה ולכן הוא הפך המנהיג.
      אם כבר התבנית הקבועה שלו זה לנסות להרשים ולזכות בהערכה של נעלים ממנו. הדוגמה הברורה היא וולט. אבל ניתן לומר את אותו הדבר על ג'יין. אני אומרת הערכה כי זה מבחינתו של פינקמן שווה ערך לאהבה, כי כך ההורים שלו כימתו את האהבה שלהם – בהישגים של ילדיהם.
      אדם שנהנה מתחושת עליונות היה דורך על החיפושית.

      היחס אל הנרקומנים בביתו בהחלט בהחלט נצלני ונאלח, אבל במקביל ג'סי מנוצל על ידם. אם לא די באיך שהבית נראה כדי ללמדך זאת, הרי שמראים לך שהם גונבים ממנו.
      זו מערכת היחסים היחידה בחייו כרגע שהוא יודע איפה הוא עומד בה. שיוויוניות של ניצול ואין בלבול.
      אני לא חושבת שתחושת עליונות זה מה שמניע אותו, אלא הרצון למלא את עצמו בתחושה פיזית של גועל. במהלך פסיכולוגי שהוא די זהה לתחושות שיש לבולמים או לאנשים שחותכים את עצמם, השנאה העצמית מובילה, במקום הרצון למלא את נשמתך בחתלתולים וחרציות, ברצון לכאב פיזי והתבוססות עוד יותר גדולה באיכסה. להחליף כאב בכאב אחר, ושנאה עצמית בגילום פיזי.

      • רעות

        וואו, כתבת כל כך יפה. ואני מאוד אוהבת את ג'סי, היה לי כיף לקרוא.

        אני אסביר את עצמי:
        ג'סי הוא לא "נשמה טובה", אבל אין ספק שהוא ילד שהלך לאיבוד. התמונה שלו מופיעה במילון תחת ההגדרה "קורבן של החיים": הוא קורבן של המשפחה הלא מקבלת שלו, של בחירות שגויות, של אכזבות, של וולט… בעיקר הוא קורבן של הערכה עצמית נמוכה וקלטות שליליות שמתנגנות לו בריפיט בראש. אני לא חושבת שהוא באמת מונע מתחושת עליונות, כי הוא לא מסוגל להרגיש אחת, אבל אני חושבת ש*הצורך* בתחושות האלו כאמצעי להתמודדות עם הגועל ברגעים קשים הוא חלק ממכלול הדברים שמניעים אותו. בגדול ג'סי הוא לא אדם זדוני (נגיד, אם לא מחשיבים לו את הרצח…) וברור לי לגמרי שהוא מונע מחוסר ביטחון ומשנאה עצמית. אבל האפלה שלו לא מגיעה רק מתוך הכאב. היא מגיעה גם ממקום אחר, אומנם קטן ושולי, אבל הוא שם והוא רע. מאוד.

        ואני מתעקשת: אני זוכרת שג'סי חייך חיוך זדוני לפני שראה שמוציאים את האנק מהאמבולנס. זה היה לגמרי בקטע של "פחחח, אני שרדתי את זה ועכשיו מגיע פראייר אחר לתפוס את המיטה שלי". אם הייתי פחות עצלנית, הייתי מחפשת את הסצינה.

        • טיהי, תודה. 🙂
          נראה לי שעכשיו הבנתי אותך. אני מסכימה שהשנאה העצמית שלו כרגע, שאין מה לומר היא בשיאה, מובילה ותוביל את נפשו לאזורים מאוד אפלים ורעים, ושצורך בתחושת עליונות, גם אם כפויה, יכול בהחלט להיות אחד מהם.
          אם כי אני עדיין לא חושבת שהיה לו את זה בעבר. מאידך, אולי את צודקת.

  • מילים כדורבנות!

    הפרק הזה היה טהור בכל מה שרע בסדרה הזו… טהור במינון של 99%… אולי אפילו נגיעה מעבר לזאת…

    בדיוק כמו המת' של וולטר.

  • טראפיק

    לפלא אצלי שאף אחד מכם לא ציין את "המובן מאליו" (כמו שוולט אוהב לחזור ע"ז) גאס הרג את הבחור הקודם שלו (השם ברח לי כרגע) אבל הבחור החדש יושב לוולט על הזנב בדיוק כמו שהקודם ישב לו בפעם הקודמת.
    אני כבר לא צופה בזמן אמת כמוכם אלא במרתון שהתחיל מתחילת הסידרה, ולכן לא מזדהה עם רוב התחושות שהעליתם בזמנו.
    הסידרה לוקחת את הצופים אל תוך הדמויות לטוב ולרע לגמרי, והיא בהחלט לט מצפה להתחבב.
    ואגב, יש לי התחושה כעת שג'סי ממש לא בהיי. כשכולם מסתממים סביבו – הוא עם סיגריות.

    • maayan1

      גם אני השלמתי את הסדרה רק לאחרונה, וגם אני מאוד מאוד אוהבת אותה (היא כנראה בין 5 הסדרות הכי טובות שראיתי, בלי צחוק. התאהבתי בה מהרגע הראשון).

      גם אני התפלאתי לקרוא תגובות קוטלות כשקראתי את הסיכומים כשאני עשיתי את המרתון לסדרה, אבל לאנשים יש טעמים שונים. קורה. לא חושבת שזה עושה הבדל גדול אם ראית במרתון או שראית בזמן אמת, נראה לי שזה פשוט עניין של טעם. אפילו את הפרק המושמץ הזה לא שנאתי (לא חושבת שהוא אחד הגדולים של הסדרה, אבל לא סבלתי בו, מבחינתי אין בסדר "פרק גרוע")
      לגבי העניין עם ג'סי, תגלי את התשובה בעוד כמה פרקים. 😉

      אם בא לך לקרוא סיכומים ממש טובים על עונה 4 ו-5, ממליצה מאוד על הבלוג הזה:
      http://superblobweeklyreview.wordpress.com/2011/07/18/%D7%97%D7%93-%D7%95%D7%97%D7%9C%D7%A7-box-cutter-%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A7-%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA-%D7%9E/

      של נטלי דוברזן הנפלאה.

© עידו ישעיהו