מעשה בעוד וכינור וגיטרה חשמלית

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 30/07/2011 בקטגוריה ‏כתבות

מעדות ושבטים לעם אחד (עם תרבות אחת)

אני לא יודע מה תהיה ההשפעה של "עיראקנ'רול" – הסרט התיעודי שמתאר את חזרתו של דודו טסה אל המוזיקה של סבו נגן העוד ושל אחי סבו נגן הכינור, המוזיקאים העירקיים הדגולים סאלח ודאוד אל כווייתי – על כאלה שהמוזיקה הזו לא היוותה חלק כלשהו מחייהם. אצלי הסרט הזה נגע במקום שבו נגע האלבום שאת יצירתו הוא מתעד, "דודו טסה והכוויתים", אלבום שבו חוזר טסה אל המוזיקה שיצרו וניגנו סבו ואחיו ומעניק להם עיבודים עכשוויים. אני אמנם לא עיראקי, אבל ילדותי הייתה בשכונה המורכבת בחלקה הגדול מעיראקים והמוזיקה שאני נחשף אליה באלבום ובסרט מוכרת לי מהחלונות הפתוחים. שכני המנוח, למשל, שבכלל היה פרסי, ניגן מדי שבת בקאנון בחצר שלו. ראוי לציין שזה היה מטריף את דעתי, אבל נראה שאותם מיתרי קאנון נפרטים כיום בי, לפחות במידת מה.

ביני ובין אותו אותו חוסר חיבור מנטלי של ימים ימימה מצליח לפשר האלבום הזה, והסרט עושה זאת אף ביתר שאת. שניהם מצליחים להגיע אל אותו מקום שאליו חותרת המוזיקה הערבית בכללותה – הקרביים. כמו שאומר לדודו בסרט שלמה אל קויטי, בנו של סאלח: "המוזיקה הערבית בנויה על זה שאתה לא מכוון את זה לאוזן שלי, אתה מכוון את זה ללב שלי". בהתאם קשה שלא להתמוגג ברגש מול החלילן אלברט אליאס בן ה-92 מדבר על חוויותיו כצעיר בלהקתם של האחים ומקליט קטע חליל נאי לאלבום, או להזיל דמעה אמו של טסה ואחיותיה מדברות על האחים, כלומר אבא שלהן ואחיו, וכיצד אמר סאלח "הכינור נשאר יתום" אחרי שדוד מת.

האחים כוויתי נחשבים עד היום בעיראק לאבות המוזיקה העיראקית המודרנית. לפני שנאלצו לעלות לארץ כשהם מופשטים מרכושם וממעמדם, הם היו עוד ממלאים אולמות קונצרטים ומנגנים עבור המלך. אחרי שהגיעו ארצה לא זכו להכרה ועברו להתפרנס ממלאכות יומיומיות כמו ממכר ביצים, ובין לבין גם לנגן בהופעות אצל כאלה שתהילתם וכשרונם היו ידועים להם, ולהרוויח הרבה פחות. לנוכח המהפך הגדול הזה הם אסרו על בני משפחתם לעסוק במוזיקה. סאלח אמר לבנו שלמה, שתכנן לחסוך ולקנות גיטרה, "אתה יכול לקנות גיטרה, אבל אני אשבור לך אותה". לו דאוד היה בחיים, אומר שלמה לדודו טסה, הוא לא היה מסכים שתעסוק במוזיקה. אחרי שחוו את הקושי ואת ההשפלה ואת הדיכוי התרבותי, זו הייתה הגישה של האחים.

מצד שני, אחרי שאלברט אליאס נפרד מטסה הוא אומר לו, "רציתי להגיד לך עוד דבר, בלב שלי: סבא שלך, זכרונו לברכה, היה כל כך מאושר אילו ידע שיש לו נכד שהולך בדרכו". ב'דרכו' אני מניח שהכוונה היא בעיקר לאלבום המחווה המפואר והמרגש הזה, וברור שחרף הקשיים הסב אכן היה גאה.

ניתן להאזין לכל האלבום באתר הזה, השיר האהוב עלי מתוכו הוא הראשון, "דלינא", והנה "לא תרייב עני ותרוח" קטע מצוין (עם ברי סחרוף) מתוך שמספק המחשה מהשידוך היפה בין האז והעכשיו ובין המזרח והמערב.

© עידו ישעיהו