הסמויה 5.05: ציטוטי תגובה

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 17/06/2011 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

"רק כי הם ברחוב לא אומר שאין להם דעה"
(היינס)

כמשתמע מהשם ומהציטוט, הפרק היה רצוף בתגובות. עומאר מול מרלו, קליי מול ההאשמות, דוקי מול תוקפיו התדירים, בידי ואליינה על מעללי ג'ימי ורבים אחרים מול המציאות. רחמנות על דוקי. זה לא המקום שלו שם, אני מרגיש שהחיים שלו הם בעלי תאריך תוקף קרוב מדי. הוא הלך אל דניס, טוב היה לראות אותו, וביקש שילמד אותו להשיב למי שנטפל אליו. אבל דניס זיהה שבנער יש משהו אחר, חכם יותר, לא מתאים לרחובות הקשוחים של מערב בולטימור. "איך מגיעים מכאן לשאר העולם?", הוא שאל בכזו תמימות. כנראה שרק בעזרת נסיבות יוצאות דופן ואנשים כמו באני קולווין.

כמו דניס גם אליינה הבליחה שוב. יפה לראות איך היא מנסה לגונן על בידי מתוך דאגה לג'ימי. הוא כל כך מגעיל בעונה הזו, פוטר את שיחת הטלפון שלה ב"כאילו יש לי כוח לשטויות שלה", כאשר אנחנו מגלים בסוף שהוא אמור היה להגיע למופע של הבן שלו. סדר העדיפויות שלו דפוק מהותית. למעשה, הוא עצמו דפוק מהותית. חבל על בידי.

קטנות:
באבס אשכרה ייחל לתוצאה חיובית בבדיקת האיידס, רוצה להיענש על מעשיו.

נריס קמפבל היפהפיה ממש מומחית בשכנוע גדולים ליפול. בפרק שעבר זה היה בורל, הפעם קליי.

אפילו איש בית התמחוי מזהה את עליבותו של טמפלטון. "הוא לא בוב וודוורד".

הדיון המקורי בפורום טלוויזיה באג'נדה

תגיות:
  • The Nard Dawg

    מדובר בפרק הכי מצחיק שהיה לסדרה בכל עונותיה.

  • – נריס קמפבל ממש יפיפיה.
    – אני עדיין לא מצליחה להתגבר על העניין עם מרלו. איך הגיע לכח, למה אף אחד לא רוצה להפיל אותו. למה כולם מזדרזים לשים עליו את כל הכסף שלהם, כשברור שסופם כגופה (ואם יהיה להם מזל, זה יהיה מהיר).
    אני חושבת שהסדרה השכילה להציג איך מישהו הופך מנער תמים ונחמד לסוחר סמים. הציגו היטב את התהליך של בודי וכמובן של מייקל (שם גם קיבלנו הצצה לאיך נוצר רוצח קר לב), ראינו מה צריך לעשות כדי לזכות באמון הבוסים, אבל אף פעם לא ראינו איך נוצר בוס. אייבון וסטרינגר כבר היו בשליטה כשפגשנו אותם, תהליך קידומו של דיאנג'לו נקטע, מרלו הגיע לבולטימור ומיד השתלט על העניינים. אז מה מבחין בין כל היתר, ובין הקודקודים? סתם מזל? האומץ והיוזמה לרצוח קודקוד אחר? זו בעיני החוליה החלשה בסמויה, כי העדר ההסבר הזה, יחד עם דמותו של מרלו, שלא פותח את פיו גם כשהוא מדבר, ושנראה כאילו מרדים את עצמו, הופכת את העונה למאוד אניגמטית, ולא במובן חיובי.
    – את עלילת העיתון אני דווקא מחבבת, אם כי גם פה, שני השקרים הענקיים מצטלבים בצורה קצת נוחה מדי.
    – אבל לא הכל מחופף, למשל דמותו של קארבר. אני לא חושבת שהוא השתנה כל כך בין העונות, גם בהתחלה היה לו חשוב לעשות את העבודה היטב, ללמוד למבחן הסמל וכו', פשוט עם הזמן הוא הבין שהצדק הוא לא בהכרח בצד המשטרה, ואין ספק שיוזמת האמסטרדם גרמה לו לראות את זה בבירור, ועכשיו הוא מנסה לעשות יותר עם פחות, כמו כולם. אבל בבסיסו הוא טוב, ותמיד היה טוב, מההתחלה.
    – כמוהו גם באבז, שמחפש בכח עונש על מה שעשה. הוא ניסה להכנס לכלא, ניסה למות, ניסה לחלות באיידס (ואיכשהו לא נדבק, למרות שחלק מזרקים עם חולה), ונראה שהוא לא מצליח להענש. הוא ממש שובר לב, בין היתר בגלל המשחק המשובח, ואני מקווה שיצליח לסלוח לעצמו. במיוחד כשהאשם הוא בכלל הרק, שבמעשים המפגרים שלו חתם את גורלם של רנדי (כל כך חששתי, כשקארבר דיבר עליו, שקרה לו משהו), שרוד ובאבס. אבל הוא מנסה לכפר על זה עכשיו, ואני מניחה שזה גם משהו.
    – וקפיצתו של עומאר בסוף הפרק הוכיחה שוב שהוא אינו בן תמותה, אלא אל נורדי או משהו כזה.

    • זה לא שקארבר לא היה טוב, אלא פשוט לא בוגר. הצבתו לצד הרק החמיאה לו, כי הלה אינפנטיל של ממש וגם די דביל, אבל לאורך העונות קארבר התבגר.

© עידו ישעיהו