הסמויה 5.03: לא לייחוס

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 17/06/2011 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

"הם מתים איפה שזה לא משנה"
(פלטשר)


שלושה לילות רצופים שמקנולטי לא חזר הביתה. לילה ראשון (בפרק הקודם) הוא הלך עם מישהי מהבר, לילה שני הוא נשאר במחלק כדי ליצור את הרוצח הסדרתי ובלילה השלישי הוא שוב זיין מישהי מהבר (איך לעזאזל הן רוצות אותו כך, מגעיל, סמוק, מיוזע ומן הסתם גם מסריח מאלכוהול?). מצד שני, למחרת הוא כבר לבש חולצה אחרת, כך שאולי אחרי הפעם הזו הוא דווקא כן חזר הביתה. הוא במצב הכי מחורבן שבו ראינו אותו אי פעם. גם בעבר הוא התהולל, אבל הוא לא היה עם מישהי באותה עת וגם לא עשה זאת בהיקף כזה. אפילו את נישואיו לאליינה הוא דפק כי זיין את רוני פרלמן, ולא סתם הלך ושכב עם כל בחורה שפגש בבר. דווקא אחרי שהשתקם כל כך יפה בעונה הרביעית, הוא חוזר לסורו ביתר שאת.

היה מצחיק ביותר שבאנק השיג את התוצאה ההפוכה בכך שעירב בעניין את פרימון. שמן למדורה. גם במקרה הזה, בצפייה השנייה שלי בפרק כעבור שנים, הרגשתי שקו הפעולה של ג'ימי מנוסח ומבוסס טוב יותר מכפי שסברתי בפעם הראשונה, שבה בעיקר הייתי בהלם מעצם הרעיון. עם זאת, העובדה שכל זה קורה בזמן שבמערכת העיתון ישנו עיתונאי שבעצמו ממציא כתבות וציטוטים נפיצים וגדולים מהחיים, נראית נוחה ומתוסרטת מדי.

ולא רק זה. אחרי הפיטורין הלכו גאס וטוויג, כתב המשטרה המנוסה והמפוטר (כזכור, דיוויד סיימון היה כתב משטרה בבולטימור סאן בעצמו ומשם נבעו ספריו שהפכו ברבות הימים לסדרות), לשתות ביחד. הדיאלוג ביניהם, שאף שובץ בו ציטוט של איזה משורר או מי שלא יהיה, היה נשמע מלאכותי ולא אמין באופן שאני כל כך לא מצפה לו בסדרה הזו, אבירת האותנטיות. ברור, אלה הם שני אנשים חכמים ומשכילים, אבל באקלים הזה זה פשוט לא עבד ולטעמי אפילו היה מעט מביך.

מה שכן, אני אוהב את העובדה שחוזרים אל עניינים מהעבר, באופן שנראה כמו סגירת מעגלים לפני הסוף. בפרק הזה מדובר בעברו של דניאלס בנפה המזרחית, שמעולם לא נאמר לנו בדיוק מה היה שם אבל הוא ריחף מעליו בעקביות במהלך שיחותיו עם בורל בעונה הראשונה; וכמו כן הנהג של קליי דיוויס, שבעונה השנייה (כמדומני) נתפס על ידי המחלקה המיוחדת במכוניתו עם כסף שקיבל מאנשי ברקסדייל. בשעתו הוא שוחרר בלי הכסף אחרי התערבות מהמפקדים למעלה.

במקביל מרלו ממשיך להתפרע. קשה לתרבת את הבן זונה הזה, כפי שמאבחן ג'ו, ובעיניי המשפט הזה נופל בול על מקנולטי. אין ספק שישנה הקבלה בין ג'ימי למרלו, כל אחד בדרכו הוא, ואין ספק ששניהם גם יישאו בתוצאות בסופו של דבר. הפעם הקרבן של מרלו הוא בוצ'י המסכן, שמושך את עומאר אל מחוץ למחבואו ופרישתו. Just when he thought he was out וגו'. אולי עומאר ישים סוף סוף קץ לשלטון האימים של מרלו. יש לקוות.

הדיון המקורי בפורום טלוויזיה באג'נדה

תגיות:
  • אני לא רואה כזה הבדל בין מקנולטי של עכשיו, ומקנולטי של עונות 1-3. אולי הוא קצת משלים את החסר מעונה 4. וזו בדיוק הסיבה שאני שונאת אותו (כמו את חברו דון דרייפר), שנשים נופלות לרגליהם לא משנה מה הם עושים (מקנולטי גם מסריח מקיא כל הזמן, יאכס), והם מנצלים את זה כדי להיות חלאות.

    זה גם קצת לא אמין בעיני, כי אחרי שהוא הגיע לשפל המדרגה, אחרי שהוא ידע מה הוא יכול לאבד ומה הוא יכול להרוויח, הוא בחר בחיים, ואני לא מבינה מה היה הטריגר לחזור לסורו. כי הכל חרא? הוא באמת לא ראה את זה כשהיה בסיורים, ורק כשחזר ליחידה הוא נזכר? בולשיט. בגלל בודי? בגלל חוסר התקווה? כל אלו היו שם גם בסוף העונה השלישית… (ואם הסטייה מדרכו הרגילה של ג'ימי היתה בגלל בקשתו של השחקן לעונה חופש, זה כבר ממש מעצבן).

    באופן כללי העונה אני מרגישה שהכל מאוד פשטני, כמו העיתונאי הממציא. אם העורך שלו, מנוסה והכל, מאמין לו, צריכים להציג את זה בצורה שגם אנחנו נצליח להאמין. ואין פה עבורנו שום קונפליקט, אלא רק עובדה.

    אני מקווה שחזרתו של עומאר לזירה תחזיר את הסדרה למקומה. אני גם כנראה לא מבינה משהו בסיסי בקוד של סוחרי סמים, כי לא ברור לי למה אף אחד לא הולך ומפוצץ למרלו את המוח. הוא לא בורח, לא מסתתר, רוצח כל מי שאולי מישהו שמע שלכלך עליו, וממשיך להרחיב את עסקיו? זה לא הגיוני. מי מרוויח מהשארותו בחיים? מלבד החיילים הקרובים ביותר, נראה שאף אחד.

  • פרק נהדר. מקנולטי חולה מתמיד, פרימון מוסיף שמן למדורה, מרלו מעיר כלבים מתים, והפוליטיקה בוערת.

  • roswella

    בעונה שעברה (או לפני?) ראינו את עומאר יוצא בפיג'מת סאטן כחולה לרחוב כדי לקנות את הצ'יריוס שהוא כל כך אוהב, וכל הילדים בורחים בצעקות "עומאר! עומאר!". והפרק היה בדיוק הפוך: הילדים צועקים "עומאר!" ורצים אליו כדי לקבל ממתקים.

    • נכון, לא שמתי לב לזה.

© עידו ישעיהו