הסמויה 3.12: המשימה הושלמה

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 21/05/2011 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

"נילחם על השקר הזה"
(סלים צ'ארלס)

"Get on with it, mothafucka"
(קולווין לראולס בזמן שהלה צולב אותו, בדיוק המילים שאמר סטרינגר בל למוזון ועומאר רגע לפני שירו בו)

בדצמבר 2004 היו דיווחים על כך ש-HBO לא תזמין עונה רביעית של "הסמויה", כך שהיא תסתיים אחרי שלוש עונות. בהתעלם מהעובדה שהעונה הרביעית היא בעיניי הדבר הכי טוב בתולדות הטלוויזיה, מוכרחים להודות שפרק סיום העונה השלישית סגר היטב את הקצוות לקראת ביטול. זה לא מה שדיוויד סיימון כיוון לו אמנם, הוא אמר שמלכתחילה תכנן חמש עונות (וידע כבר מתחילת הסדרה שסטרינגר ימות ושלטון בארקסדייל ייפול), אבל הפרק הזה הביא אל סיומם כמה וכמה סיפורים תוך תחושה גדולה של סגירה.

אימפריית ברקסדייל קורסת סופית עם המעצר של רבים מהם, כולל מספר 1 עצמו. מקנולטי עוזב מיוזמתו את היחידה ומתאחד עם בידי. דניאלס מועלה בדרגה ומרלה מקבלת את המשרה במועצה, מה שמאפשר לבעלה בנפרד להתאחד בגלוי עם רונדה פרלמן. פרז עוזב את המשטרה, דניס ניחַם באגרוף ובלימוד ובוחן את עתידו וכהנה וכהנה.

לא עמדתי על כל הקווים המקבילים באלגוריה שבין המלחמה בעירק לבין העונה הזו. בכנות, זה אולי קוריוז נחמד אבל בסופו של דבר לא ממש רלוונטי. את מה שכן זיהיתי בפרקים קודמים כבר מניתי, אבל בפרק הזה הציטוט הפותח, זה שאמר סלים לאייבון, מובהק במיוחד: "לא משנה מי עשה למי בשלב הזה. העובדה היא שיצאנו למלחמה ואין דרך חזרה. זאת אומרת, שיט, ככה זה מלחמה, אתה יודע? ברגע שאתה בתוכה, אתה בתוכה. אם זה שקר, אתה נלחם על השקר הזה. אבל אנחנו חייבים להילחם".

המלחמה בעירק או לא, אני חוזר בי לגבי הסתייגותי מהעונה. כולה מצוינת, אבל הפרקים האחרונים רוממו אותה והיו מרגשים מאוד. בצפייה הזו היא האהובה עלי מבין שלוש העונות הראשונות (אחריה הראשונה ורק אחר כך השנייה). היה אפילו צובט לב לראות את אייבון האבל והמובס, יושב שפוף, לא מוכן לקבל אף אחד לחדר, וכשהוא כבר מקבל הוא פועל על אוטומט. עם זאת, אני בטוח שהאבל שלו ישכך עכשיו כשהוא יודע מי הלשין עליו. עבור מקנולטי זה היה ודאי רגע מזכך. אחרי שסגר על סטרינגר ובכל זאת פספס אותו, מתאבל כאילו זה קרוב משפחה שלו שמת, לפחות הוא נותן לאייבון משהו להרהר בו בזמן שיהיה בכלא. האיש שתמיד דיבר על משפחה יוצא מהמשחק כשהוא בודד; הוא הסגיר את חברו הטוב וגילה שהלה עשה את אותו הדבר, האחיין שלו נרצח ואחותו לא טורחת אפילו להביט בו בבית הסוהר. מי יבוא לבקר אותו עכשיו?

אולי מקנולטי היה בא, אילולא החליט עכשיו לשנות את חייו. כשהמשטרה פשטה על המקום של אייבון, מקנולטי הניד לו בראשו לשלום, כאילו הם חברים ותיקים. עכשיו נגמר לו העניין הזה, והריק שגם ככה התחיל לגדול אצלו בזמן האחרון, מוזמן להשתלט על שאר החלקות. אבל לא, הפעם מקנולטי מכיר בבעיה שלו. אחרי ששמע מעמיתו סנטאנג'לו על היתרונות העצומים שבמלאכת השיטור הפשוטה, הוא הולך לשם בעצמו כדי להצטרף אליו. הוא גם הולך להיפגש עם בידי, כזאת חמודה, אחרי שחשב עליה לא מעט בזמן האחרון. לא בשביל זיון, במקרה שלה הזיון תמיד היה משני. היא הדבר האמיתי, אחת מאלה. "באת משום מקום", היא אמרה לו כשהופיע על סף דלתה. "'שום מקום' זה מתאים", הוא ענה.

בניגוד לשנה קודם לכן, כשהוא היה על הסירה ולא מצא תכלית, הפעם מקנולטי לא מאפשר לוואקום להשתלט עליו. למעשה, בשום מקום אין ואקום. המלך נופל, יחי המלך. הפעם זהו מרלו סטנפילד. הוא בא להגיד שלום לאייבון בבית המשפט, זוהי הפעם הראשונה שהם נפגשים ובמידה רבה זהו מעמד ההמשחה שלו. אחד הלך, אבל הפינות ימשיכו לשקוק ולעשות עסקים. המסטרדם יירשם כהערת שוליים בתולדות המשחק, מולידו מוקע כרועץ חסר מוסריות.

קולווין סופג כמובן את כל האש, נמכר על ידי כל אחד ואחד ששמח על הירידה בנתוני הפשיעה כשהמיזם פעל. אהבתי את העובדה שקארקטי אשכרה התקשה מצפונית למנף את המסטרדם לתועלתו. הוא באמת התחבר אל מה שקולווין עשה והעריך את החזון, כך שהוא התמהמה עם היציאה לתקשורת בגנות ראש העיר. בסך הכל הוא באמת בחור טוב, הרבה פחות ציני מכפי שהמשחק הפוליטי דורש. גם הנאום שלו בוועדה נעשה באופן לא מתוכנן, כלומר מדם לבו. הוא אמנם לא חידש בנאום הזה דבר, לא אימץ שום רפורמה או זרק מילה חמה לקולווין, אבל הוא פצח בדברים האלה כי אכן איכפת לו. קולווין אולי הוקע והושלך, אבל עבורי הפרק הסתיים באופן יפהפה במפגש שלו עם אחד באבס, נרקומן שבדרך אגב מספר לו על האופן שבו המסטרדם שיפרה את חייו. לא בגלל הקלות לקנות סמים, אלא כי הסוחרים לא הציקו לו. הוא היה בן אדם. עכשיו באבס איבד את ג'וני, לא בטוח שהוא בכלל יודע את זה, אבל מסתובב עם הנער שהוא מנסה ללמד אותו על הלכות הכסף הקטן ברחוב.

אבל מבחינתי הרגעים היפים ביותר היו שייכים כמובן לדניס. האגרוף הוא נחת רוח בשבילו, אבל הלימוד הוא כבר ממש הישועה שלו. כשהנערים הגדולים לא מגיעים כי הם חזרו לפינות הוא אשכרה הולך לנזוף בהם, והקשר ביניהם כבר התבסס דיו כדי שיהווה עבורם דמות סמכותית, יתנצלו ויקבעו מועד שבו יגיעו. דניס אחראי גם לקטע המצמרר ביותר: המפגש בינו לבין פרוט. אותו מנהל פינה שגנב את הסמים שלו בפרק הראשון לעונה ושלף עליו אקדח, ושבהמשך עמד מול לוע האקדח שלו אבל זכה לחיות, עכשיו חרד ומבועת לראות אותו שוב. המבט שדניס נתן בו בזמן שהלך משם היה מזרה אימה.

קטנות לסיום:
* אהבתי את ניד הראש כלפי העונה השנייה כשעומאר זרק את הנשק למימי הנמל, ושם על הקיר הייתה כרזת בחירות של פרנק סובוטקה, ה' יקום דמו.
* אחרי עונה שלמה שבה שמענו את שמה אבל עינינו לא זכו לשזוף את פניה, סוף סוף מגיעה יונטה פרקינס לישיבת מועצה.
* סקוויק, החברה המעצבנת של ברנרד, שוב סיפקה בגדול את הסחורה, והפעם עם חילופי דברים קטנים בלבד. אדירה.

והנה סיכום העונה על פי איילון צפון

תגיות:
  • ברק

    אהבתי גם את "עושר העמים" של אדם סמית' בספריה של סטרינגר בל

© עידו ישעיהו