הסמויה 1.07: מעצר אחד

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 16/05/2011 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

"גבר חייב קוד"
(באנק)

אחרי כל כך הרבה מאמץ להגיע את הציתותים, אחרי כל כך הרבה זעם על העובדה שהם תמיד צעד אחד אחרי ברקסדייל, נראה שהם עדיין באותו מקום. אייבון וסטרינגר מבינים שיושבים להם על הזנב ומעיפים את הטלפון הציבורי עם ההאזנה. כל זה הופך את העדות של עומאר לחשובה שבעתיים עבור המשטרה. עומאר, איש עם קוד משל עצמו, לא מפחד להיראות במושב האחורי של הבלשים, לא מפחד להעיד, לא מפחד מכלום. בעזרת הדברים שהוא יודע הבלשים מצליחים לסגור תיקים לא פתורים.

אהבתי את החיבור שלו עם באנק, שלמד שנה מעליו בבית הספר והיה השחור היחיד ששיחק לקרוס. המחשה לעד כמה מיידיות ההשקות בחיים של שני צדי המתרס. עם בירד המטורף והפראי בחדר החקירות, המשטרה ממחישה שגם לה יש את הקוד שלה, והוא לא בהכרח חוקי. בירד מתגרה בהם עוד ועוד, עד שג'יי, קימה ואפילו דניאלס סוגרים את הדלת מאחוריהם ומזיינים לו את הצורה. "בירד בטוח יודע לעצבן אנשים, אה?", עומאר מעיר. במקרה של דניאלס זהו לא הקוד היחיד שנחשף בפרק. כאשר הוא מגלה שהנער שפרז הותיר שתום עין נמצא במקום, הוא מבטיח לעזור לו אם רק ירצה. אבל הוא לא רוצה. הקוד של הנער שונה בתכלית. החיים של הצדדים יכולים להשיק, אבל רוב הזמן זה לא יהיה יותר מזה.

גם לבאבלס יש קוד, כך הוא מגלה. כשהוא נקלע עם ג'וני לפגישה של נרקומנים אנונימים הוא כל כך נמשך אל ההערכה שהקבוצה רוחשת לנגמלים, עד שהוא מתחזה לכזה. הוא הזריק בבוקר והוא מזריק גם מאוחר יותר באותו יום, אבל העובדה שזה חשוב לו אולי תצליח למשוך אותו לכיוון הנכון.

תגיות:
  • שאלה – מה הייתה שיחת הזיונים של באנק ומקנולטי? לא הבנתי כלום מאנלוגית [אני מניחה] "תודה שבפעם הראשונה שזיינת אותי היית עדין איתי.."
    היה פרק מעולה!
    ואלאס ובאבלס מבאסים לי את החיים עם השימוש בסמים.
    הצמד חמד – באטמן ורובין, מתחילים להתחבב עלי, בהתחלה שנאתי אותם.
    וללא ספק הדבר שאני הכי שונאת לראות בטלוויזיה זה שוטרים שוברים חוק ומכים עצור/חשוד/ווטאבר..לא סובלת את זה.

    • לא הייתה שם איזו אנלוגיה גדולה, פשוט לקחו את המושג של ה"דפקת אותי כי הייתי צעיר פעור" והפכו אותו לזיון של ממש, תוך שימוש בלצון ההומואירוטי שרווח בקרב הבלשים. לא חסרים כאלה בסדרה, והם בדרך כלל מאוד משעשעים.

    • רייצ'ל

      אז אני מקווה שלא צפית בחדשות היום (http://www.mako.co.il/news-law/crime/Article-1d6a2c389f16431017.htm, די מזעזע, גם אם זה לא הסיפור המלא).

      • אני יודעת..אבל אבל..חיים אמיתיים זה משהו אחד, טלוויזיה זה משהו אחר. P: למרות שאני צופה פחות או יותר בהכל..משהו כמו שוטרים מכים זה משהו שממש לא נעים לי לראות. :/

        • אפילו במקרה של בירד?

          • כן! בעיקר בגלל שזאת קימה ומנהל המחלקה [עוד לא זוכרת את כל השמות..]
            אם אלה היו שני השוטרים השניים [נו ההוא עם הכובע מצחיה והשותף שלו] שהם בעיקר אלימים ולא חכמים אז היה לי יותר קל עם זה…

  • פ.נוקיו

    *** ספוילר להמשך

    טוב, אין לי באמת מה להוסיף למה שעידו אמר על הקודים. לדעתי התרגום של “a man must have a code”, הוא "לכל אחד חייב להיות קוד". (עם דגש על "כל אחד"). ובאמת רואים בפרק שלכל אחד יש את הקוד הפרטי שלו. לפעמים הקודים הללו מצטלבים ומקבלים שיתוף פעולה (כמו במקרה של עומאר והיחידה). לפעמים הקודים הללו מתנגשים, או יתנגשו, כמו במקרה של דניאלס ובורל ("סלח לי אבל עליי ללכת להתחנף לכמה סנטורים"). אבל היה קוד נוסף, מסוג אחר, בפתיח – הקוד שלסטר ופרז פיצחו. בצפייה חוזרת היה מעניין לראות את ההעמדה של פרז מול הארק בסצינה הזו: שניהם מצאו את עצמם בסוף מחוץ למנגנון המשטרתי. פרז כמורה בבי"ס. הארק כחוקר במשרדו של עוה"ד מוריס לוי. אבל כאן הניגוד ביניהם מודגש. הארק לא מצליח אפילו לגרד טיפונת מההקלטה המוצפנת, בזמן שפרז עובר מילה מילה, משפט משפט ומתרגם לכולם את הקוד שהאנשים של אייבון משתמשים בו.

© עידו ישעיהו