הסמויה 1.04: מקרים ישנים

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 16/05/2011 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

"קו דק בין גן עדן לכאן"
(באבלס למקנולטי)

אז ציטוטי המשחק לא ממשיכים.

בהתאם לשמו, הפרק היה משופע בסיפורים ואנקדוטות מן העבר. כאלה שהיו חביבים בפני עצמם, אבל בעצם יוצרים פסיפס חיוני המרכיב את בולטימור – כמו הסדרה עצמה – הן מהצד הגיהינומי של העיר והן מצדה העדני. מקנולטי מספר לקימה על אנתוני בלי-לב, לסטר מספר למקנולטי על המקרה שגרם להעפתו ממחלק הרצח, סבתא של בודי מספרת על חייה, וכמובן, דיאנג'לו מספר לנערים על הרצח שביצע.

בסצינה מעולה מוסיף ג'יי הסמל תיק רצח לערימה של מקנולטי. מקנולטי חייב לו היות שמהערימה הגדולה הזו שהוא עובד עליה, רק פתרון רצח אחד קשור למחלקה שלהם. הקטע הוא שהקישור הקלוש הזה, העובדה שהוזכר שם מישהו בשם די, אכן חיבר בין המקרים. התברר לנו שדיאנג'לו הוא זה שאחראי לרצח. טאפ, טאפ, טאפ. באנק ומקנולטי סיפקו את אחת הסצינות שכבר הפכו לקלאסיקה בתולדות הסדרה בזמן שהם מפענחים את הרצח בדירה.

איכשהו זכרתי שהקטע הזה מגיע רק אחרי כן, בפרק החמישי והשישי. למעשה, בצפייה הנוכחית בפרק הוא נראה לי כקלאסיקה מראשיתו ועד סופו. הוא העמיק מאוד את ההיכרות עם הדמויות, בין היתר בעזרת הסיפורים האלה שמסביב, והיה מרגש עד מאוד. ג'יי לנדסמן הסמל דואג לאיש שלו מקנולטי. "הוא בטוח שהוא הכי חכם", הוא אומר לראולס ומרוויח עבורו דף חלק כאשר יחזור. אבל זה לא העניין. בסוף הפרק קימה אבחנה היטב את מצבו של מקנולטי: הוא בודד. הוא רוצה לראות יותר את הבנים שלו, הוא גר בבית לא מרוהט. כל מה שנשאר לו כבנאדם זה העבודה, אז לפחות בה הוא ישלוט ויעשה אותה היטב, גם אם היא תאכל את שאר חייו.

באבלס בילה חלק ניכר מהיום עם מקנולטי בפרברי בולטימור, "ארץ Leave It to Beaver" כלשונו, גרושתו של ג'ימי נמנעה מללחוץ לו את היד (מפגן משחק נפלא של אנדרה רויו, הוא באבלס, וקאלי תורן תמיד מדהימה אותי כאן אחרי שאני רואה אותה תכופות כשילה המחורפנת ב"הצילו"), ולבסוף ג'ימי מסיע אותו בחזרה אל החורבה שהוא מתגורר בה, אל הצד המערבי של העיר. בהזדמנות הזו באבלס אומר לו את מה שמצוטט בתחילת הפרק, וכמו תמיד ממצה היטב את המסר החד שמביאה עמה "הסמויה".

כאשר הרק וקארבר נכנסים בגסות אל בית סבתו של בודי ולא מוצאים את הנער, קארבר יוצא אבל הרק נשאר ומשוחח עם הסבתא, מתנצל ואשם. סצינה כל כך אנושית ומתבקשת. הסבתא מנסה לגדל את בודי – או פרסטון בשמו האמיתי – מאז שבתה נהרגה בגלל הסמים. אבל מאז ומתמיד הוא היה זועם. במקביל עומאר מוכר את הסמים שגנב מהמסתור של בארקסדייל. כאשר מגיעה אליו אם צעירה עם תינוקה הקטן בזרועותיה ומבקשת שיעזור לה למרות שהצ'ק מתעכב, הוא מביא לה מנה בחינם. איזה איש חסד. מהתינוק הזה יהיה בבוא היום בודי נוסף.

תגיות:
  • פ.נוקיו

    *** ספוילרים לעונות מתקדמות

    לכל אחד יש את הפרק מהעונה הראשונה שבו הוא זוכר שהתחיל להתחבר ל"הסמויה". זה היה הפרק שלי. בעיקר בגלל שלוש סצינות:
    – סצינת הפתיחה: כמעט כל היחידה (חוץ מלסטר) מנסה להוציא שולחן כתיבה דרך הדלת. כולם נרתמים עד שמתברר שהארק בכלל התכוון להכניסו פנימה. סצינה קצרה שממחישה עד כמה המצב במשטרה גרוע. חוסר התיאום. בעיות התקשורת בין הגורמים השונים. וזה מקבל חיזוק בסצינה אחרת שבה המפכ"ל מספר לשופט על עשרות דגימות מזירות רצח ואונס שהלכו לפח בגלל שהמקררים הישנים במעבדה הפסיקו לעבוד.
    – הסצינה בדירה (סצינת ה"פאק פאק פאק" המפורסמת): למרות שהיא נראית לי כרגע טיפה מלאכותית (לסדרה שריאליזם הוא שמה הנרדף), היא בכ"ז סצינה מרשימה, שגם מדגימה טלוויזיה טובה וגם ממחישה לנו עד כמה המשטרה לא מתפקדת. באנק ומקנולטי מקבלים תיק לא פתור בן שנה. בתיקייה אין כלום חוץ מתמונות מזירת הרצח ופתק עם מספר טלפון ישן (ומנותק). ולמרות הכל שניהם מצליחים לעלות על הדרך לפיתוח המקרה. ניתן רק לדמיין מה היה קורה לתיק הזה עפ קארבר והארק היו מקבלים אותו (כשאנחנו רואים אותם נוסעים למוסד לעבריינים צעירים בודי כבר תופס טרמפ בחזרה לשיכון. מעמיד את כל ההתרברבויות שלהם באור מגוכח). בפרק מאוחר יותר, באנק מול דיאנג'לו ששוקל ללעזור למשטרה ולצאת מ"המשחק", מנסה "להלביש" את התיק הזה עליו ולנו מתברר שהדברים התרחשו טיפה אחרת.
    – הסצינה במשחק הכדורגל: לראשונה רואים את אלנה, גרושתו של מקנולטי. ברור שמי שכתב את הפרק הזה (דיוויד סיימון ו/או אד בארנז) מכירים את הדינמיקה של משפחות וזוגות גרושים. רואים את זה לראשונה כאן, אבל זה הולך ומעמיק בהמשך. וכמובן, חילופי המבטים בין באבלס, אלנה וג'ימי. כמו שעידו ציין, משחק משובח.
    ובקטנה:
    * לראשונה שומעים את המושג "good po-lice" (ג'יי על ג'ימי) או "natural poice" (באנק על לסטר)
    * החבורה של אייבון מגלה שעומאר הוא גיי. דיוויד סיימון סיפר פעם בראיון שדמותו של עומאר מבוססת על (מספר) דמויות אמיתיות. כשבטעות הוא חשב שאחד מהם היה גיי ורק בשלב מאוחר התברר לו שטעה. אבל שזה עדיין ייתכן, בגלל שעומאר הוא "עצמאי", אם הוא היה חלק מארגון, כמו הברקסדיילם, זה לא היה אמין. גם במשטרה, שוטר גיי זה לא אמין, אבל שוטרת לסבית (קימה) זה קביל. וזה גם משהו שמשותף לשתי החברות האללו – המשטרה וארגוני הפשיעה – ההומופוביה שם כל-כך חזקה שלא ייתכן גנגסטר או שוטר גיי.

    • גם עבורי זה היה פרק המפנה, וגם לי בדיעבד סצנת ה"פאק" נראית מעט לא מאולצת.

      תמשיך עם ההערות, אני נהנה לקרוא.

© עידו ישעיהו