הסמויה 1.02: המשימה

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 16/05/2011 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

"אתה לא יכול להפסיד אם אתה לא משחק"
(מרלה דניאלס)

המשפט הזה מובהק הרבה יותר כאשר הוא חל במאקרו של "הסמויה", ולא רק בנקודה המסוימת שעליה דיברה אשתו של דניאלס. כאשר באנק ומקנולטי ישבו עם דיאנג'לו על הספה בחצר, אמר לו האחרון על הרצח, "כשאתם מוחקים עד שאפילו לא שייך למשחק…". "המשחק". כל עניין הסמים, כל השוטרים והסוחרים והמכורים הם חלק מהמשחק, אבל לא האזרחים, אנשים עובדים שבמקרה גרים עם כל זה מתחת לאפם.

עבור האנשים האלה שגרים ליד החצרות, אם ירצו או לא ירצו – הם במשחק. הם מהלכים על לוח שחמט ענקי ועלולים להיקלע לאש צולבת גם אם אין להם שום קשר אליה. במקרה של העד הזה, הוא נכנס למשחק – הכניס את ראשו הבריא למיטה חולה ואז קיבל כדור בראשו הבריא – אבל הוא בסך הכל היה איש תמים שניסה לעשות קצת טוב בכל החרא הזה שהוא חי בו. טעות. אתה לא יכול להפסיד אם אתה לא משחק. בתגובה לדברי מקנולטי, בודי עונה בפירוש: "הוא לא היה חייב להעיד". כלומר, הוא נכנס בעיניים פקוחות למשחק. אבל השאלה המעניינת היא, האם הם באמת יכולים לבחור שלא לשחק? נוכחותם שם לא הופכת אותם אוטומטית לפיונים?

ציטוט נוסף שאהבתי מהפרק הוא הסיפור על נגיסי העוף. וואלאס בטוח שהאיש שהמציא אותם הוא עכשיו עשיר, אבל דיאנג'לו מפכח אותו. "נראה לך שרונלד מקדונלד הולך לרדת למרתף ולהגיד, 'היי, מר נגיס, אתה מלך. אנחנו מוכרים עוף יותר מהר משאתה מעיף את העצמות החוצה, אז אני ארשום את השם הליצני שלי על הצ'ק השמן הזה עבורך'. שיט. מן, הכושון שהמציא את הדברים האלה? עדיין עובד במרתף בשביל משכורת רגילה, חושב על עוד חרא שיגרום לצ'יפס להיות בטעם טוב יותר או חרא כזה. תאמין". עוד פיכחון תאגידי ומוסדי באדיבות אנשי הרחוב. וואלאס אומר לו בתגובה, "טוב, זה עדיין הרעיון שלו". אולי הוא לא רואה מזה שקל, אבל בטוח יש עבורו משהו מנחם בידיעה הזו.

דיאנג'לו, שכבר בפרק הקודם הפגין מורך לב כאשר חס על חייו של ג'ימי הנרקומן, כמעט קרס בתחנת המשטרה תחת רגשות האשם והמצפון שלו על מותו של העד. עם כמה שהוא רוצח, ניכר שלבחור יש נשמה.

תגיות:
  •  בתגובה שלי על הפרק השני של מד מן הזכרתי את פיירפליי, ולא אחרוג כאן ממנהגי: הדבר הראשון שעבר לי בראש כשראיתי את המרתף שממנו יצטרך כח המשימה לעבוד היה הסרניטי. מעבר לצרות הלוגיסטיות, דניאלס קיבל לידיו שאריות של כח אדם ירוד, מסוכסך, ואפילו מטורף, שהדבר היחידי שמשותף לכולם הוא השנאה למקנולטי שהכניס אותם לצרה הזו מלכתחילה. במשחק הזה, כאמור, דניאלס לא יכול לנצח, ועד סוף הפרק הצרות האלה מתפוצצות בפנים של כולם, ובעין של ילד בן 14. איכשהוא, הנכונות של דניאלס להמשיך וההגנה על פקודיו מקרינה אופי שמציג אותו בתור קצת יותר מהקריירסט שדואג לביתו, גם אם מוסרית זה שם אותו כבר לא רחוק מדיאנג'לו.
    על דיאנג'לו הייתי הולך יותר רחוק ואומר שהוא מוצג כאן כקורבן – ל"מתיחה" של באנק ומקנולטי (שגם היא מזכירה לי קטע מפיירפליי). ממש כבדרך אגב אנחנו נחשפים לכך שהוא שוקל להתמסד – אבל איזה מין עולם זה להתמסד בו. נגיסי העוף נראו בעיני כאמירה על החלום האמריקאי שעבור דיאנג'לו הוא שקר.
    גם למקנולטי, כזכור, יש משפחה לתמוך בה. זו לא סדרה שבה שיטור נעשה בגלל טוב-לב: דניאלס נשאל אם יינתן שכר על שעות נוספות. ואף על פי כן מקנולטי ממשיך לחלטר כדי לנסות להשיג את רצונו, ומשנכשל הוא משתכר.
    הרבה יותר טוב מהפרק הראשון, אבל בכל מקרה ניכר שלא מעניין כל כך את הסדרה לספר סיפור במסגרת של פרק או למהר לתייג את הדמויות שלה.

  • בני

    סיקור יפה.
    גם אני נהניתי מהקטע על נגיסי העוף ואם להזכיר זו הפעם השנייה שהילדון הזה מראה ידע וחשיבה עמוקה.
    הוא מוצג עד עתה כילד טוב וחביב עם כשרון קוגנטיבי וזה אולי מה שהסדרה רוצה להראות לנו – גם ילדים כמוהו נופלים בין הכיסאות לסחר בסמים.

© עידו ישעיהו