Archive for ינואר, 2011

מד מן 2.04: שלושה ימי ראשון

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 23/01/2011 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

Mad Men - 02x04 - Three Sundays 01

הנה הדיון שהיה לנו בפורום באג'נדה על "מד מן" עונה 2 פרק 4.

מד מן, שלושה ימי ראשון.
מאת איימס
בתאריך 23/1/2011

(כולל ספוילרים להמשך, צבועים בלבן) רק הפרק הבנתי לראשונה איזה תסביך אב יש לפגי. לא רק תסביך אב בשל אביה הנעדר, אלא גם תסביך עם האב שבמרומים, איתו היא מנהלת מערכת יחסים טעונה מאז שילדה (ובכלל). זה היה אמור להיות קל, נוכח החשיבות המופרזת שהיא מייחסת לגברים בחייה: דון (פה זה אולי קשור לתסביך האל – "את צריכה להודות לי, יחד עם ישו, על כל יום שאני נותן לך בעולם הזה) ופיט. באופן כללי זה גם קשור לעובדה שהיא בעולם של גברים, ולכן יש יותר גברים לנהל איתם מערכות יחסים טעונות, אבל כבר באמצע העונה הראשונה ראינו שהיא לא מפחדת לענות לג'ואן (עם אחות גדולה וביקורתית היא יודעת להתמודד), אבל לא מצליחה להתמודד עם הגברים.

בכל מקרה, אני מאוד מחבבת את דמות הכומר בגילומו של קולין הנקס (אני שומרת לו חסד נעורים מאז הסרט "אורנג' קאונטי"), ולכן אהבתי את מערכת היחסים ביניהם. המפגש ביניהם מרנין: פגי מורדת ובורחת מהכנסייה, עם כאב ראש מהאנג אובר ומהעובדה שהיא לא כל כך מצליחה להיות עם המשפחה שלה יותר, והוא זה שמכניס אותה בחזרה פנימה. הוא מסמל גישה חדשה לדת, לא עוד דקלומים ותוכן קבוע מראש, אלא גם לב וסגנון. אנחנו רואים את זה כשהוא מנסה לחדש בברכת המזון, ואנחנו רואים את אמא של פגי מבקשת ממנו לברך. כי מה שהוא עשה קודם לא נחשב. זה בערך מה שחושבת אמה של פגי על העבודה שלה בעיר, אבל ניכר גם שהיא גאה בה, משהו שפגי טורחת מאוד להתעלם ממנו (וכמעט לא נשמע מהמשפחה של פגי עד ל"המזוודה", שם העניין הזה ישוב). בהמשך מבקש ממנה האב גיל עזרה עם הדרשה שלו, וקל לראות שפגי מוקסמת ממנו. הם יושבים יחד באוטו, ואנו רגילים לראות ככה את דון עם איזו בחורה, אבל כאן זה לכאורה תמים לגמרי.

הסוף של הסיפור הזה ברור מראש. אחותה מקנאה בכך שפגי היא רשע וטוב לה. היא חווה משבר אמוני נוכח העובדה שלפגי לא אכפת מהחטא שלה, ואף אחד אפילו לא יודע על קיומו, והיא הולכת ומתקדמת. המשבר שלה אמיתי, אבל ההחלטה שלה להתוודות, כשהיא יודעת שבמקביל היא חושפת את הסוד של אחותה, לא רחוק כל כך מחטא בעצמו. מלבד זאת זה מעיד על סוג של קנאה בפגי גם על כך שהיא מצליחה ומתקדמת בעוד שאחותה נאלצת לגדל עוד ילד אחד. אולי גם אניטה מורדת בתפקידים המסורתיים, אלא שלה אין את הפריבילגיה לנסוע לעיר ולפצוח בקריירה (ובעלה המרותק למיטה ומנוטרל לגמרי הוא עוד סממן של זה).

וכך מערכת היחסים בין האב ופגי מקבלת תפנית מהר מאוד – בתוך שלושה שבועות. הכומר אומר לאחותה של פגי – "היא לא חזקה כמוך". היא באמת מתגלה בחולשתה, פגי. לקח לה המון זמן עוד לדבר על מה שקרה (קודם עם פיט, ואחר כך בגילוי לב עם דון ב – ניחשתם – "המזוודה"), וזו החולשה של פגי. אבל גם פגי וגם אניטה אחותה, לוקות שתיהן באותה חולשה. כי בין אם את מתייחסת לזה כאל חטא נורא, ובין אם את מתנהגת כאילו זה מעולם לא קרה – את לא מתמודדת עם מה שקרה בגבורה (כמו שג'ואן מתמודדת, בשעתה, ומוכיחה חוזק ממין אחר).

במקביל אנחנו מקבלים עוד הרבה משפחתיות. את זו האמיתית של רוג'ר ואת זו שהוא מדמיין. עוד מערכת בת-אב טעונה בין רוג'ר ובתו. את דון ובטי בבית, התנהגותה הנוראית של בטי כאם. היא לא נוראית כל כך לסאלי כי היא נוחה יותר, וכנראה כי היא מזכירה לה את עצמה, לעומת בובי שמזכיר לה את אחיה שאיתו היא לא מסתדרת.

את כל סיפור אמריקן איירליינס לא כל כך אהבתי. הם נוטים לעשות את הפרקים האלו שבהם כולם באים למשרד בבהילות ויש משימה שיש לבצע וכולם נרתמים. פיט מגיע במכנסיים הקצרים המגוחכים הללו ודון עם סאלי. ועדיין, פה זה מרגיש לי לא מתאים, שינוי חד מדי בקצב ובהומור (יש פרקים בהם אני דווקא מחבבת את זה). הייתי שמחה אם סיפור שלושת ימי הראשון היה מסתכם בימי ראשון בבית, בלי גלישה למשרד, אבל גם כך אהבתי את הפרק הזה. התוצאה של הפרזנטציה לאמריקן איירליינס לא הפתיעה, ונראה שזה מסמל את עלייתו של דון ונפילתו של דאק, כאשר הוויכוח מלפני כמה פרקים בינהם הוכרע (ודון ניצח).

Mad Men - 02x04 - Three Sundays 02

שוב אני נזכר שפשוט לא התחברתי אל העונה הזו. ניתחת יפה את ההתרחשויות בו, אבל גם כשיש דברים מעניינים או נוגעים, כמו היחסים בין דון לבובי, אני לא אוהב את התמונה השלמה. הסצינה היפה ביותר הייתה כמובן זו שבובי בא בסוף הפרק להתנצל בפני אביו ושאל אותו על אבא שלו עצמו. הילד המתוק הזה (חבל שהחליפו שחקן בהמשך) משקף את הטוהר, את המשפחתיות של ימי ראשון. למרות שהפרק הזה אנחנו רואים לא בפעם הראשונה שדון רך עם הילד ובטי קשוחה עמו, בכל זאת כאשר בובי נכווה דון מתעלם כי הוא נקרא למשרד ובטי היא זו שדואגת לו. סדר העדיפויות של אבא ברור מאי פעם.

ובניגוד לאותה משפחתיות סאלי נחשפת אל התחכום של חיי המבוגרים, אל המשקאות, אל יחסי העבודה של אביה ואל הציצים של ג'ואן. אל העתיד, למעשה. דון יוצא באמצע העבודה עבור "אמריקן איירליינס" ואומר לכולם להתעלם מהמבט לאחור ולהישיר מבט אל הסְפָר. להתעלם ממכות הרצח שחטף מאביו ולהציג משהו אחר וחדש. זה כמובן קשה עד מאוד. בובי אולי לא יוכה על ידי דון, אבל מסתבר שבטי לא חסינה מפני דחיפה אלימה. מה שמדהים הוא שאפילו כאשר דון כל כך מנסה לשכוח מהעבר, אלמנט שפחות או יותר מרכיב את מהותו, הנוסטלגיה שהוא מעלה על נס שוררת אפילו שם. כשבובי שואל אותו מה אביו אהב לאכול הוא עונה בכנות, נאמן להבטחתו מהעונה הראשונה שלא לשקר לו לעולם, "סוכריות בטעם של סיגליות, בעטיפה יפהפיה בצבע סגול וכסף".

שלושת ימי הראשון
מאת hila5
בתאריך 8/2/2011
כמו שרואים, אלו לא סתם שלושה ימי ראשון, אלא הימי ראשון שלפני חג הפסחא – Palm Sunday, Passion Sunday ו-Easter Sunday. אנחנו רואים את הכומר נותן לפגי ביצה – שהיא סמל לפריון, כסוג של הכרה בילד שלה ובחיים שלה, ב-Easter Sunday, שהוא יום התחייה וההתחדשות של ישו לפי האמונה הנוצרית.
תגיות:

מד מן 2.03: המיטיב

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 13/01/2011 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

Mad Men - 02x03 - The Benefactor 01

הנה הדיון שהיה לנו על "מד מן" עונה 2 פרק 3

מד מן 2X03 – The Benefactor
מאת איימס
בתאריך 13/1/2011
"את עצובה באופן יסודי כל כך"
אבל נגיע לזה אחר כך.ג'ימי בארט מוצג עם תחילת הפרק בתור אדם מקצועי מאוד, מחושב מאוד, קר מאוד. הוא יודע כמה צריך לצלם, איך הוא רוצה את הסט שלו, ומה יגרום לו להראות הכי מצחיק. נראה שההצחקה שלו היא לא איזו תקלה משמחת, אלא תוצאה של עבודה קשה. זו הסיבה שמפתיע כל כך לראות אותו מתפרץ על אשת הלקוח – לבטח הוא יכול לרסן את עצמו לטובת הקריירה שלו. אבל על הסט הוא יכול להיות איש המקצוע כי הבמאי, הצלם, איש הפרסום יודעים שהוא רק דמות. ללקוח הוא צריך למכור את בן דמותו ש"עשה אותו עשיר, אבל לא מאוד נחמד". גם אשתו עמוק בתוך דמותה, עם הקול הצרוד ונסיונות הפיתוי. קצת מחליא בעיני לראות כמה דון נגעל ממנה (אחרי שהוא שכב עם כל ניו יורק, והוא בעצמו נאלח במיוחד), אבל היא יודעת לעשות את העבודה בדרך שהיא יודעת לעשות אותה. היא מגלמת את אשתו של ג'ימי, כי רק כך תוכל להיות לה דריסת רגל בקריירה שלו, אבל מתחת לדמות הזו, שאמורה להיות רכה וכנועה היא דווקא מתגלה כסוכנת ממולחת, שמוכרת את דמותו של ג'ימי בדיוק כמוהו.

בכלל, אנחנו מגלים בסדרה הזו שאם מאחורי כל גבר מוצלח יש אישה מוצלחת, אז מאחורי כל איש פרסום חלש יש אישה חזקה. מונה, טרודי, ועכשיו אשתו של הארי, ורק בטי מתגלה כיוצאת מן הכלל. הן אומרות לגברים שלהן מה הם צריכים לעשות, שותלות מחשבות במוחותיהם, נשארות בעמדת האישה הקטנה משום שזה הדבר היחיד שנראה שגורם לילדים האלו לתפוס יוזמה ולקחת את תפקיד הגבר. אשתו של הארי צריכה להגיד לו לקום ולעשות משהו עבור עצמו, וגם טרודי היא זו שמרגיעה את פיט ונותנת לו את הכוח להמשיך בעבודה. מצחיק ששתיהן חושבות שהאנשים במשרד עובדים בשביל הבעלים שלהן, למרות שכנראה הן מבינות שזה לא המצב, אך מחזקות כך את האגו של הגברים. טוב שמראים אותן, כדי להבהיר שבטי היא אנומליה. אני לא חושבת שנשים היו שונות אז מאיך שהן היום. כמו רוב האנשים, גם הן חששו לחשוב אל מחוץ לגבולות התפקיד שהן נולדו אליו, אבל גם אז הן היו חזקות, בטוחות, דעתניות. בטי היא המוזרה, שלא יכולה לקחת צעד מבלי להתחשב בדעת בעלה.

למרות שגם זה לא מדויק. היא לא נותנת לסאלי להצטרף אליה כדי שתוכל לבלות את יום שבת עם החבר החדש שלה. הפלרטוט נעים לה, ראינו בפרק הראשון בעונה, ונדמה שהיא רוצה אפילו יותר מרק את זה, אבל ברגע שהוא רוצה אותה היא נרתעת. היא עצבנית ועוקצנית כלפיו מהרגע הראשון, אבל ברגע שהוא מראה התעניינות במשהו חוץ מהפנים היפות שלה (העצב העמוק שמסתתר מאחוריהן), היא נרתעת ("אתה טועה, אני אסירת תודה". לא ההפך של עצובה, בכלל לא). כמובן שאין לה ברירה, היא הלא אישה נשואה ולהן אסור לבגוד, אבל ברור שהרתיעה שלה לא מבוססת על זה. לכן היא שמחה כל כך לחזור לתפקיד המבדרת, עם ג'ימי המרותק ממנה, החיוכים והמקסימות. היא מגלמת את הדמות הזו בכזה כשרון שהיא מתחילה להאמין לעצמה, מספרת לעצמה שהבכי הוא לא עצב עמוק ומהותי, אלא דמעות של שמחה, על חייה המופלאים.
Mad Men - 02x03 - The Benefactor 02

יופי של ניתוח. תחילת הפרק הייתה בדיוק מה שחששתי ממנו לפני שהתחלתי לצפות בעונה – ג'ימי ברט, דמות שלא אהבתי, ובטי עם רכיבת הסוסים שלה. שתי הסצינות הראשונות בפרק היו ממש אלה. אבל מה, אהבתי את הפרק. השימוש בזוג שילינג כ"פטרוני האמנות" של ג'ימי הביאה לעיסוק מעניין מאוד ביחסי כוח, שבהם לא תמיד ברור מיהו הפטרון ומיהו המוטב, ובדרך כלל לכל אחד יש מישהו להתעמר בו. בובי ודון, בטי והכפיל של ג'אדג' ריינהולד, הארי במשרד מול קן (בלי ידיעתו) וכיו"ב. היחסים של בובי וג'ימי הועמדו כתמונת מראה מול יחסיהם של בטי ודון. בכל אחת ממערכות היחסים האלה יש את הבוגר ואת הילדותי. מפגש האגואים של דון ובובי בפעם הראשונה שראינו אותה, לאורך הסצינה מהבר ועד לרכב, היה מחול מושך ודוחה של משיכה ודחייה.

כמו עם השירה של פרנק אוהרה בפרק הראשון לעונה, גם הפעם אנחנו מוצאים את דון עושה משהו שלא היינו מצפים ב"פרסומאי חלק לשון בחליפה הזאת, סיגריה במיקום מושלם ביד, כל שערה במקומה" שכמוהו, וצופה בסרט צרפתי בזמן שלואיס המזכירה שלו כושלת בתיאום הציפיות במשרד. לא הצלחתי למצוא בשום מקום באיזה סרט מדובר, אבל מן הסתם מדובר בסרט כלשהו מן הגל החדש שפרח בשנות השישים בצרפת. מפגש הצלליות של דון ובובי יכול היה לצאת מסרט כזה.

מלבד הסרט היו עוד כמה רפרנסים תרבותיים בפרק הזה, בראשם סדרת הטלוויזיה שהעסיקה את המשרד. מצחיק קצת שהייתה ל-CBS סדרה בשם The Defenders כבר לפני ארבעים שנה, כשם שיש לה היום (רק שהנוכחית לא מצליחה). מסתבר שהישנה הייתה סדרה נחשבת שעסקה בסוגיות מעניינות ואף זכתה בכמה פרסי אמי, אחד מהם על פרק בשם – החזיקו חזק – The Madman. פרק ההפלה שראינו בתוך הפרק של "מד מן" היה השנוי ביותר במחלוקת בתולדותיה, ונקרא כמו שם הפרק הנוכחי של "מד מן" – "The Benefactor", גומל החסד. שלושת נותני החסות הקבועים של הסדרה אכן סירבו לפרסם בפרק, וברגע האחרון חברה רביעית הגיעה ונתנה את חסותה לפרק. לא בל ז'ולי, כידוע.

תגיות:

מד מן 2.02: טיסה מספר 1

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 06/01/2011 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

Mad Men - 02x02 - Flight 1

הנה הדיון שהיה לנו בפורום באג'נדה על "מד מן" עונה 2 פרק 2

טיסה מספר 1 (מד מן 2.02)
מאת yaddo
בתאריך 6/1/2011

הפרק הבנו כמה זמן עבר בין העונה הראשונה, שהתרחשה בשנת 1960, לעונה השנייה. ההתרסקות של טיסה מספר 1 של אמריקן איירליינס התרחשה ב-1 במרץ 1962. העניין עם אביו של פיט הביא לבחינה מסוימת של יחסי הורים וילדים. האינסטינקט הראשוני של פיט למשמע הידיעה היה ללכת אל דון, בלי לדעת בדיוק למה. אחרי כל מה שהם עברו בעונה הראשונה, הסלידה של דון ממנו והניסיון של פיט לסחוט אותו, אין להם זכר במקרה הזה. אני חושב שפיט פשוט רגיל לכך – זה לא שיחסיו עם אביו האמיתי היו טובים יותר.

אחרי קבלת הבשורה פיט יוצא מהמשרד ובוחן את כולו. עיניו נתקלות בפגי שמשיבה לו מבט ואז מסיטה אותו. לא שם לו תימצא אוזן קשבת. בלי מחשבה מרובה פיט הולך אל דון ונכנס בלי להכריז. דון מביע אמפתיה ומציע לפיט ללכת הביתה כי זה מה שאנשים עושים. הוא אף אומר את זה פעמיים. מדהים להיווכח עד כמה הכל שכלתני עבור דון. נראה שהוא פשוט לא חווה מעולם תחושת אובדן אמיתית, אפילו לא כשאחיו מת לפני שנה ומשהו (בגללו!). "זה מה שאתה היית עושה?", פיט שואל אותו. "כן", דון עונה לו כאחד שכל חייו הם פרטי טקס מחושבים. "יש חיים ויש עבודה". מאוחר יותר פיט מבקש מהילדי להתקשר אל אשתו ומיד מבטל את הרעיון. במקום זאת הוא מוצא את עצמו נכנס שוב אל משרדו של דון, אלא שהפעם האחרון חסר סבלנות ותקיף. הוא לא מצליח למצוא נחמה או סתם משענת. זה היה עצוב למראה.

בקטגוריית החיים של דון אנחנו נחשפים לראשונה למשהו מהותי יחסית אצל בובי. הילד הולך בדרכי אביו, שלא במודע כמובן. הוא מרמה בבית הספר. גם סאלי לומדת מאביה – דון מלמד אותה איך להכין משקאות. אצל פגי, העיסוק בהורות איפשר לנו לראות סוף סוף מה עלה בגורלו של התינוק שילדה. למי שאינו בקיא בהיסטוריה אמריקנית שולית, כמונו, התינוק הגדול משקף היטב את הזמן שחלף. בתוך כך נרמז לנו מה היו האירועים שאחרי הלידה. כאשר פגי אומרת לאחותה שהיא מסוגלת להחליט בעצמה, אומרת זו, "באמת? מדינת ניו יורק לא חשבה כך. הרופאים לא חשבו כך". אנחנו מבינים שהתינוק נלקח ממנה.

היה מעניין לראות לראשונה את משפחתה של פגי, בלי אב, רק אמה ואחותה. זה מעמיד באור מעניין את הפיץ' שלה למוהוק בפרק הקודם – "מה הבאת לי, אבא?". מכל מקום, נראה שהנזיפה של אחותה עשתה את שלה. בתחילת הפרק פגי נוהגת כרווקה ניו יורקית בליינית שדוחה גבר בשנינות, נרדמת על המיטה בשמלתה ולא עונה לטלפון שכנראה אמור לדחוק בה להגיע לכנסייה, אך בסופו של הפרק פגי מתייצבת למיסה. עם זאת, היא נשארת לשבת כאשר אמה ואחותה קמות לכיוון המזבח. אחותה מגישה לה את התינוק שמיד מתחיל לבכות, אין בין השניים שום קשר. בתגובה פגי מקפיצה אותו על רגלה בלי להביט בו.

אבות ובנים
מאת איימס
בתאריך 7/1/2011

Mad Men - 02x02 - Flight 1 02יש חיים ויש עבודה. אבל סטרלינג קופר היא משפחה, ולכן השניים יתערבבו תדיר. כבר ראינו שפיט מערבב עסקים ומשפחה בשמחה (כשהוא מגייס את החשבון של חמיו), הוא שאפתן ושואף רחוק, אבל מכאן ועד מה שעשה דאק, לפני שהתקיימה הלוויה בכלל, המרחק גדול.הפרק הדגים יפה את העובדה שפיט, ילד בכל מובן אפשרי, נאלץ להיות גבר בגלל דרישות התקופה. הוא נאלץ להיות בעל, נאלץ להיות אב (הוא עוד לא יודע, אבל זו הסיבה לריחוק של פגי, שמשפיע עליו), נאלץ להיות איש עסקים ממולח ולא אדם עם רגשות. הוא כל כך עמוק בתוך התפקיד הזה שהוא לא יודע מה לעשות כשאביו נהרג. הוא יודע שהוא צריך לבכות, אבל זה לא כמו חנופה בפגישת עסקים – אי אפשר לזייף את זה. ניתן לראות שפיט מוקף באנשים נכים רגשית שעושים את מה שצריך ולא את מה שהם מרגישים. הוא הולך לדון שמדבר איתו כאילו הוא קרא ספר על "מה לעשות בעת אסון" ועכשיו הוא מתרגל אותו. הוא מדבר עם דאק שמחפש את הזווית שתועיל לו. הוא הולך מבעד לגברים שמספרים בדיחות שחורות (דבר שהוא התחיל, בתור מספר הבדיחה הראשונה, לפני שגילה על הקשר שלו לאסון), ולא יודע איך להגיב. הוא רוצה לדבר עם אשתו אך חוזר בו, הוא רוצה להתנחם באמו שרק מדברת על מה ש'צריך' לעשות. ומקום העבודה שלו רואה את הכל כהזדמנות עסקית מצוינת.

דווקא בשביל פיט נראה שזה עוזר, משהו שמסיח את דעתו מהכל. כך זה גם עבור פגי, שהולכת לעבודה וקוברת את עצמה בה בשביל לשכוח את מה שהיא רוצה לשכוח: את הילד שלה, את אבא שלה, את אמא שלה. ספוילר בלבן להמשך: אני מחבבת את אמה ואחותה של פגי. ב"המזוודה" היא מתנהגת אליהן בגסות, כהמשך של התהליך שמתחיל בעונה הזו. אני מבינה את פגי, ואני מבינה את מבוכתה אל מול האנשים היחידים שיודעים את סודה ושופטים אותה עליו (דון יודע אבל דון נבלה בעצמו, כאילו שהיא תתבייש ממנו), אבל כמו שאמרה אחותה, אמא שלה לא תהיה שם לנצח. יום אחד היא תצטער על הכיוון אליו מערכת היחסים ביניהן פנתה. כמה עצובים הם חייה של פגי שהיא מצפה ליום עבודה חדש כדי שתוכל לשכוח מהכל (והיא כמובן לא היחידה, הם כולם עושים את זה).

ולסיכום, המריבה הקטנה בין פול וג'ואן. שניהם קצת צודקים, אלא שפול צודק יותר. כמובן שפול, שחזר עם מודעות חברתית וזקן חדש מהעונה הקודמת מצא לו token black girlfriend, ולא ממניעים טהורים בלבד. אבל אם יש בזה גזענות סמויה, כמובן שבתגובה של ג'ואן יש גזענות לא סמויה בכלל. יש שם גם קנאה, כבר ראינו שיש משהו לא פתור ביניהם, אבל זה לא רק זה, זה כעס אמיתי על זה שפול עושה משהו שהוא מאמין בו שגורם לגבות מורמות, בעוד היא לא מצליחה לצאת מהמשבצת שהוקצתה לה בלידתה. גם לא קונספטואלית. התגובה שלה דוחה במיוחד, ואנחנו הלא יודעים שג'ואן מסוגלת להבליג כשהיא רוצה.

הנקמה של פול מוצדקת לגמרי, אבל למרבה הצער חושפת עוד מרעות התקופה: אז ג'ואן בת 30. ביג דיל. יש לכלוך הרבה יותר מעניין שאפשר לחשוף לכולם לגביה. מצחיק שג'ואן מבקשת שכולם ישאירו את החיים הפרטיים שלהם בכניסה, כשהסיבה לכעס היא מסיבה שכולם הלכו אליה. אם היא באמת הייתה רוצה להפריד את העבודה מהחיים, היא לא הייתה הולכת למסיבה הזו. הבעיה היא שבמה שג'ואן ופגי אמרו הסתתר משהו אחר: זה לא שהן מפרידות עבודה וחיים, זה שהן מוותרות על חיים לטובת העבודה, כי קשה מדי להתמודד עם החיים, והעבודה נוחה ויש בה כללים שקל לעקוב אחריהם. כך שתיהן מצליחות יפה בעבודה, אך נכשלות לגמרי בחיים.

ואגב, יאדו, הפרק הקודם התרחש בוולנטיינ'ס דיי. ידענו כבר שעברו כארבעה חודשים (כי העונה נגמרה בנובמבר).

Mad Men - 02x02 - Flight 1 03

לא, חבובה
מאת yaddo
בתאריך 7/1/2011

עברו שנה וארבעה חודשים. העונה הראשונה התרחשה ב-1960 והנוכחית ב-1962. בפרק שעבר ידענו באיזה חודש אנחנו בזכות ולנטיינס, גרמו לנו להאמין שעברו ארבעה חודשים מאז הלידה של פגי ובמהלכם היא הצליחה לרזות (חוות הרזיה, כזכור), אבל עכשיו אנחנו מבינים שבעצם השלו אותנו ואנחנו שנה אחרי כן.

הו סנאפ.
מאת איימס
בתאריך 7/1/2011

חשבתי שזה תסמונת הילד הגדול לגילו בסדרות טלוויזיה. אני גם לא מבינה למה שנה וארבעה חודשים אחרי הם עוד מדברים על המשקל שלה (ברור לי שזה בשביל לעדכן אותנו, פשוט לא ציפיתי למשהו כזה ברור ממד מן). אני כן מבינה איך היא כל כך מעורה במשרד כבר. אבל שנה וארבעה חודשים וזה כל מה שקרה? פחח (למרות שזה מסביר את התסכול של פיט וטרודי מכך שהיא לא נכנסת להריון. ואיך לסאל יש חברה. אבל בכל זאת, מאוד חסר התרחשות). למרות שזה באמת מסביר למה בטי הפסיקה באחת להתאבל על אמה. ואם כבר הגבתי, אז בא לי להקיא כבר מנשים שמשליכות את עצמן על דון. גם זה לא מציאותי בעליל.

מאת yaddo
בתאריך 7/1/2011

הייתי תחת הרושם שהיא הציעה את עצמה בתשלום. אולי סתם קונוטציה גיישית אישית שלי (למרות שזה כנראה היה מקום יפני, לאור ההערה על פרל הרבור. מצד שני, כל המלוכסנים ודאי נראים להם אותו דבר).

תגיות:
© עידו ישעיהו