מד מן 1.10: סוף השבוע הארוך

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 16/12/2010 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

הנה הדיון שהיה לנו בפורום באג'נדה על "מד מן" עונה 1 פרק 10

Mad Men - 01x10 - Long weekend 01

ומה כשאלוהים סוגר את השמלה?
מאת yaddo
בתאריך 16/12/2010

לפני הצפייה בפרק זכרתי אותו כאחד שממש עצבן אותי. הצחקוקים של התאומות המעצבנות בפרק (שגם לא היו יפות בכלל) נצרבו לי במוח מאז הצפייה הראשונה שלי בו לפני אי אילו שנים, והם כנראה גילמו בתוכם את חוסר הנוחות לנוכח כל ההתנהגות הגועלית של רוג'ר. התקף הלב שלו נראה כמו קארמה שחשה לבצע את מלאכתה. דבר נוסף שנחקק מהפרק הזה הוא המשפט הכי זכור מבחינתי בכל תולדות הסדרה: "כשאלוהים סוגר דלת, הוא פותח שמלה".

בדיעבד הפרק היה יפה בהרבה מכפי משזכרתי, בעיקר בזכות חלקו השני, ובעיקר אחרי התקף הלב, כשהשבריריות של כולם צפה על פני השטח. היה מדהים להיווכח עד כמה דון ובטי לא מתקשרים. כפי שציינת, במהלך שיחת הטלפון היא מתעלמת ממצבו הפגיע ומפליגה בתיאורים על בעיותיה. הוא, מנגד, לא מנצל את הרגע השקט ואת הפתיחות כדי לספר לה על האופן שבו הוא מרגיש, הוא בהחלט יכול היה לעשות את זה. במקום זה הוא הולך לרייצ'ל מנקן ונחשף בפניה כפי שמעולם לא ראינו אותו עושה. הוא לא מסוגל לגעת בבועה שהיא יחסיו עם בטי, ללכלך אותה באמיתות.

דבר יפה ביותר ששמתי אליו רק הפעם, בצפייה הנוספת: בתחילת הפרק רוג'ר וג'ואן דיברו על הסרט "הדירה", יצירת המופת של בילי וויילדר מאותה שנה שציינתי בעבר שהיא מזכירה לי את "מד מן". רוג'ר התייחס בביטול לתפקידה של שירלי מקליין בסרט כמפעילת מעלית. לבנה, ועוד אישה, כמה מופרך. הוא בעצמו ישמח לעבוד במקום כזה. לקראת סוף הפרק, כאשר קופר וג'ואן נכנסו אל המעלית, הוא ביקש ממנה ללחוץ על כפתור הלובי. להפעיל את המעלית. זה היה רגע אחרי שאמר לה בחכמתו לא לבזבז את זמנה הצעיר על אנשים מבוגרים. מה זה אומר ביחס לתפקידה של ג'ואן במשרד?

 

מד מן 1X10, סופשבוע ארוך.
מאת איימס
בתאריך 16/12/2010
Mad Men - 01x10 - Long weekend 02"למה אנחנו עובדים כל כך קשה? כדי שנוכל לקנות חופשות נהדרות למשפחותינו כדי שנוכל לחיות כאן".
(ממשנתו של רוג'ר סטרלינג)במקום לחיות הוא כמעט מת. וכשהוא כמעט ומת הוא רק רוצה את המשפחה שלו שם. כן, ברגעי ההזייה שלו הוא קורא בשמה של מירבל, אבל כשהוא מחפש משמעות בבית החולים, כשהוא מסיר את הציניות והיהירות ומבין שהוא רק בן תמותה, הוא קורא למונה ובוכה בזרועותיה, והיא אומרת לו שהכל יהיה בסדר. הוא מתלונן על בתו מאז הפרק הראשון בסדרה, והנה הוא מסתיר את עצמו ממנה, שלא לפגוע בה, הדבר הכי חשוב בחייו (ועוד ראייה לכך היא העובדה שהוא מספר עליה לכולם, בטרוניה אבל מספר, גם לבחורה החדשה שלו). ראינו את מצבו הבריאותי הרופף של רוג'ר, כך שמה שקרה לו לא צריך להפתיע אותנו, וגם התגובה נראית הגיונית לאור היכרות עם המין האנושי. מה שמעניין הוא התגובה של האנשים מסביב, קופר התכליתי (למרות שהוא מבוגר מרוג'ר, ואם מישהו אמור להרהר במשמעות החיים והעבודה כעת זה הוא), דון המכיל, ג'ואן.התגובה של ג'ואן הייתה המעניינת ביותר עבורי, כי עד עכשיו היה ניתן לחשוב שהיא מנצלת את רגשותיו של רוג'ר כדי להתקדם במשרד, והיה נראה שהיא כלל לא מעוניינת. שרוג'ר הוא איזה זקן עשיר שהיא צריכה לשעשע כדי להתקדם הלאה. התגובה שלה להתקף הלב שלו היא החושפת את רגשותיה האמיתיים, שכנראה הועצמו בצירוף היום המבלבל שהיה לה.

כי השותפת שלה לדירה, ומי שהיא חברה קרובה שלה, כך ניתן להבין, אמרה לה הרגע שהיא מאוהבת בה ממש מרגע היכרותן. שכל מערכת היחסים ביניהן היא משום שהיא היתה מאוהבת בה. ולמרות שג'ואן התעלמה מזה באלגנטיות (מהסדרה נראה שזו התגובה לכל דבר שאין עליו תגובה מנומסת), ודאי שזה משנה את כל מערכת היחסים ביניהן. כדי להוכיח לקרול שאין לה כל עניין בה היא מביאה הביתה שני גברים. קרול, ביאושה, מתמסרת לאחד מהם בחוסר עניין, בעוד שג'ואן בטח רק חושבת לעצמה שהייתה מעדיפה לבלות את הלילה עם רוג'ר (ואז היה לערב סיום אחר, יש להניח).

עוד היה יפה לראות בפרק עד כמה האנשים של "מד מן" חיים בעולמות נפרדים, מתעניינים רק בטרגדיה הרגעית של עצמם. בטי בקושי מקשיבה לדון לפני שהיא מתחילה לקטר על אביה וחברתו החדשה (ולהמשיך בגעגועיה לאמה. אני חושבת אבל שזו לא רק אמא שלה שחסרה לה, זה אילו-שהם חיים שהיא חשבה שהיא חיה שחסרים לה. היא מתגעגעת למשהו שמעולם לא היה לה, כך נראה, מסיפוריה האמיתיים על אמה והפער ביניהם ובין הדברים שהיא מתגעגעת אליהם או הבחירות שהיא עושה מאז מותה של אמה. בכל מקרה כמובן שזה הדבר היחיד שאי אפשר לשפוט את בטי לגביו, וברור שהיא צריכה לקבל טיפול יותר משמעותי מזה שהיא מקבלת), ורוג'ר מסרב להקשיב לדון לאורך כל הפרק רק כי הוא רוצה לבלות והוא זקוק לדון לשם כך (וזו לא הפעם הראשונה שזה קורה. נראה שבכל פעם שמונה לא שם וג'ואן לא מגיעה, רוג'ר זקוק לבידור בדמותו של דון). וגם פגי ופיט לא מסונכרנים ביניהם בכלל, הוא ממשיך את מערכת היחסים מלפני שני פרקים, והיא עברה כבר למשהו אחר, אחרי היחס המחפיר שלו (וכל הכבוד לה).

הדבר היחיד שהפריע לי הפרק הוא הנטייה ההולכת ונמשכת של נשים ליפול לרגליו של דון דרייפר. רייצ'ל מנקן מתנגדת בתוקף, ואז מתמסרת לדון ומבקשת ממנו, בבקשה, שיענג אותה ביכולתיו ההו כה מופלאות. יאללה יאללה. (זה מזכיר לי את המערכון ב-SNL לגבי איך דון דרייפר משיג נשים: הוא פשוט דון דרייפר).

פרק טוב
מאת hila5
בתאריך 28/1/2011
1. הסצינה שבה פגי מטיחה את דבריה בפיט היתה משונה. ממתי פגי בעלת עמוד שדרה מולו? הרי היא היתה כמו קציצה פרקים קודמים.
2. קצת היה לי מוזר לראות את דון מתפרק בעקבות ההתקף לב של רוג'ר. הרי האיש היה במלחמה וכאלה. הוא בטח נתקל במוות של חברים. בכל מקרה היה מעניין לראות אותו נפתח דוקא לרייצ'ל ומספר את הסיפור שלו. מעניין למה הוא לא סיפר את זה למידג' למשל.
תגיות:
© עידו ישעיהו